המשפחה ניצבת בפני הרגעים הקשים ביותר. אובדן אדם קרוב ויקר. אולי הרגע הגיע בטבעיות לאחר מחלה ממושכת והתקבל בהקלה שהנה , יקירנו הפסיק לסבול, אולי הגיע בפתאומיות כך סתם באופן בלתי צפוי. אבל הרגע הזה תמיד קשה כל כך, מטלטל ומותיר אותנו עייפים וחלשים. וברגעים האלה אין אנו רוצים לעסוק בירושות וגרוע מזה בחוקי ירושות, בצו ירושה ובכלל להשמיע כמה שפחות את המילה הקשה הזו – ירושה. רוצים אנו להתכנס בתוך עצמנו ולהיעזר בקרובנו על מנת להתחזק.
וכך אכן יש לנהוג. יש להתחזק תחילה בימי האבל הראשונים. ולעזור כוחות.
השלב הבא, הוא להתעשת ולהתחיל לחשוב על העתיד הקרוב. יש בת זוג לנפטר? יש ילדים? יש אחים. יש הורים. ויש, כמובן, רכוש. ואת הרכוש הזה יש לחלק . ואף אחד לא העז לחשוב כשהוא היה בחיים מה ייעשה עם הרכוש הזה ובטח שלא לדבר אתו על כך. למה? כי כך נהוג במשפחה. כי הנושא הוא טאבו במשפחה.
אין מה לעשות. אין צוואה מסודרת. אנו נדרשים להתחיל בהליך של בקשת צו הירושה , אשר יכריז בפני העולם כולו , בפני כל הרשויות במדינה ובפני כל מי שעניין לו בעזבנו של המנוח - מי יוריש אותו , על פי אילו קריטריונים ובאיזה סדר עדיפות. לא . אף אחד לא יבוא לנהל חקירה אינטימית ולפשפש בעזבנו של המנוח. אף לא יספור את השטרות שנותרו בארנקו ואף אחד לא יבדוק מה החביא מתחת לבלטות. אבל הצו יגדיר באופן מוחלט מי הם היורשים ולפי איזה סדר ובאיזה חלקים.
נכון. אולי המשפחה שלנו מספיק מאוחדת ונאורה כדי להגיע לפתרון בעצמה. אבל באמצעות צו ירושה חשוב זה אנחנו יכולים להיות בטוחים שאנחנו פועלים על פי דין ומרגע הגשת הבקשה לצו ירושה, תפקידה של המדינה לעשות סדר ולהנחות אותנו כיצד לנהוג.
ירושות זה לא דבר של מה בכך. ירושות עלולות לעורר יצרים חזקים מאוד מרגעים כואבים מאוד. ירושות עלולות לעורר סכסוכים קשים אשר ילוו אותנו תקופות ממושכות מאוד ויערערו את האיזון העדין הקיים במשפחה. איזון שיש לשמור מכל וכל.