עו"ד דנה תדמור - אתיקה עיתונאית

בסעיפי המקרה שלפנינו עולות דילמות בנוגע לנכונות פרסום הממצאים, כפי שניתן לראותם ולנמקם על פי תקנון האתיקה העיתונאית. הדילמה הראשונה נוגעת לפסקה הראשונה בעבודה. בפסקה זאת מדובר על עיתונאי שחדר לביה"ס במסווה והציץ לתיקים אישיים של תלמידים בבית הספר ובהם מצא פרטים שעלולים להיות קשורים לרצח. אם נשפוט על כף המאזניים, אז לפי סעיף 4 ב בתקנון האומר שלא יימנע עיתונאי מלפרסם מידע שקיים עניין ציבורי בפרסומו, כמובן שבתור עורך יש להוציא את המידע לאור. אולם, ישנם מספר סעיפים בתקנון האתיקה אשר מצביעים אחרת. לפי סעיף 10 א בתקנון (במידה ואלו לא היו קטינים נימוקים אלו היו תקפים לגבי סעיף 8) העוסק בפרסום אודות "קטינים", לא יפרסם עיתונאי פרטים כולל שם, פרטים מזהים וצילום ומידע אותו הקטין אלא אם יש עניין ציבורי בפרסום המזדהה ובמידה הראויה ובמידה ויש אישור מההורים או האפוטרופוס, וזאת משם שטרם מלאו לילדים 14 שנים. כפי שהמידע הגיע לידיי, הנני מבין כי אין שום הסכמה מצד ההורים, וכן אין עובדות משמעותיות שהוכחו המקשרות את אותם ילדים החברים בכת השטן לאותו רצח ספציפי. כמו כן בפסקה מדובר על כך שאותם ילדים אף אושפזו בביה"ח לחולי נפש. להערכתי במידה ודבר כזה יבוא לידיעת הציבור כל עוד לא הוכח קשר בן אותם ילדים לרצח, פרסום הפרטים יוכל לגרום לפולמוס בציבור הקוראים בכלל ובקרב ציבור המקורב לביה"ס בפרט ועל כן עליי להתחשב בסעיף 14 לתקנון המדבר פרסום בדבר העלול לגרום לתופעת גזענות או אפליה פסולה בעקבות מוצא, צבע עור וכן מחלה כלשהי. בהקשר הילדים בפסקה מדובר כביכול באשפוז עקב חדש למחלת נפש. עד כה, במידה והייתי צריך לשקול האם לפרסם את המידע הנ"ל או לאו, החלטתי אכן הייתה שמידע מסוג זה לא הייתי מפרסם. אולם אם הייתי זקוק לחיזוק נוסף, הייתי מוצא אותו בדמות סעיף מס' 20. המדבר על אמצעים פסולים, ובניהם חדירה שלא כדין לרשות הפרט. אותו עיתונאי ניצל את תפקידו כדי להיכנס ולחטט שלא כדין בתיקים אישיים ובהם מידע חסוי ולמעשה הם המקור לכל המידע. אי לכך ובהתאם לזאת את המידע אשר בפסקה הראשונה לא הייתי מפרסם. לפי גביזון במקרה זה אין לעיתונאי המקומון הצדקה לפרסום פרטים אישיים של התלמידים ולכן עליהם להגביל את עצמם בנוסף על פי גביזון, העיתונאים ממהרים לפרסם אינפורמציה פוגעת ופולשנית באצטלה של "זכות הציבור לדעת", ו"חופש העיתונות", גביזון טוענת כי פרסום הפוגע בפרטיותו של אדם הוא לגיטימי ומוצדק כאשר מדובר בפועלו של איש ציבור למשל או במידע העשוי לעזור לציבור לנקוט עמדה בנושא ציבורי חשוב. ברור שהעניין הוא כי הפרסום, חייב להיות רלוונטי ונכון לשיח הכתבה. על העיתון להפעיל את שיקול הדעת בעניין פרסום פולשני ופרטי שכן במקרים רבים התוצאה היא עוגמת נפש ואף נזק נפשי חמור. ולכן, גם גביזון הייתה מסכימה כי אין טעם בפרסום הפרשה האמורה.

דילמה נוספת אשר יש להתחבט לגבייה, מצויה במידע המתואר בפסקה החמישית.בפסקה זאת מתוארים דברי הזגג דוד חדד על הגנן הערבי דאמשה. הזגג סיפר דברים אודות הגנן אך ביקש מעיתונאי "לשמור את הדברים בינהם". לפי סעיף 3 ב, במידה ועיתונאי הבטיח למקור שהמידע או הדעה שנמסרו לו יישארו חסויים, אין לפרסם אותם גם אם יש בהם עניין לציבור, סעיף אשר גובר על סעיף 4 ב הטוען שיש לפרסם כל מידע שיש בו עניין לציבור לרבות לחצים ממקורות שונים, וכל על 4 ג שגורס כי יש מותר לפרסם אך ורק ידע הנמסר ישר מפיו של המקור...אולם במידה וסיכמו השנים כי המידע יישאר בינהם- אין לפרסמו. מנגד, עומד לנגד עיני כעורך סעיף 12 א' (ב) סעיף 2. סעיף זה אומר כי לא יפורסמו פרטים אודות אדם שטרם נעצר וטרם הובא למשפט אלא אם יש עניין ציבורי לגביו. במקרה הזה הגנן לא נחשד בדבר ואף לא הוזמן לחקירה אולם אם להתייחס לדבריו של חדד, הרי שראוי לחקור, לשאול ולהעלות תהיות בעקבות התנהגות הזעם אשר הפגין הגנן על התלמידים שלעגו לו. גם בדילמה זאת יש לפנות לסעיף 14, כיון שבפרסום תקרית הגנן והתלמידים בנוסף לציון הלאום שלו עלול לעורר התלהמות מצד ההורים וכן אנטיגוניזם של הציבור הרחב כלפי הלאום הערבי ככלל והגנן בפרט- שאינו נמצא כלל בחזקת אשמה ולא הוכחה אשמתו ויכול למצוא עצמו בעקבות הפרסום חווה מדורי גהינום. בשכלול סעיפי התקנון אשר פורטו בעניין דילמה זאת, אחליט לא לפרסם את המידע הנ"ל אלא לאחר בחינת בדיקה יסודית יותר. דילמה שלישית תהיה האם לפרסם את ממצאי התמונות של הצלם המקומון ראובן זום. סעיף 20 מדבר על חדירה שלא כדין לרשות הפרט כאמצעי פסול, ומשלא קיבל הצלם את האישור לצלם בשטח בית הספר ייתכן וישנה עבירה על סעיף זה. כמו כן זוג המורם החשוד ברומן אינו רלוונטי בהכרח למקרה הרצח ואין תועלת לתחקיר בפרסום זה. אולם כן יש עניין ציבורי רב להלך הרוח בבית הספר לאחר בוצע מקרה חמור כמו רצח, וכן לעניות דעתי יש לפעול לפי סעיף 2 ולהיות נאמן לחופש הציבור לדעת ולכן הייתי בהחלט מפרסם את הפרצה בגדר שמראה על מחדל אבטחתי שיכול להיות לו קשר ישיר לארוע. לא הייתי בוחר לפרסם את נזיפת הגנן בילדה שעלבה בו כיון שנזיפה אכן יכולה להחשב לתגובה אופיינית לעלבון, והייתי נוהג במקרה זה לפי סעיף 8 לתקנון ותקרית זאת לא הייתי מפרסם.