כששיחה פוגשת וועידה

ביום שבת האחרון , מצאתי את עצמי על הספה, עם צלחת של ארוחה דשנה ,משקה ביד אחת ושלט טלוויזיה ביד השנייה . הייתה לי שמיכה על את הרגליים שלי וה-iPhone שלי על הכרית שלצדי. הכל היה מוכן כדי לצפות בטלוויזיה בתוכנית האהובה עלי. עם זאת, מחשבה התחילה כדי להזדחל בהדרגה ולא נתנה לי מנוח, רציתי את המחשב הנייד שלי, אני יכולתי לראותו בחדר השני קורץ  לי ומפתה.... ....

אני צופה במצבים כאלו בכל מקום, ברחוב, במעלית, במכון הכושר או במסיבות ערב כאשר החברים שלי מנמיכים עפעפיים כמו שחקני פוקר כדי להקיש טקסטים במהלך הפוגה בשיחה. נראה  כי היום, חמושים בטלפונים סלולריים המאובזרים באלגוריתמים המזינים אותנו ומספקים את הצרכים החבריים והתקשורתיים שלנו הפכנו מכורים ! שיחות עם יחידים, ועידות עם קבוצות, וידאו , תמונות , טוקבקים ...העיקר לשתף ולהשתתף, הסיסמה היא להיות מקושר ולא לפספס.

אז מה אומרים על כך החוקרים

מדאיגה היא הקביעה של החוקר מהרווארד- ניקולס קאר, שכתב מאמר בשם:

"Is Google Making us Stupid ?”

במאמר, קאר מסביר כי הפונקציונליות המהירה של האינטרנט-עם החלונות הקופצים, הקישורים, התראות בדוא"ל שיתוף שיחות ועידה בוידאו , יועדה לצריכה רדודה של מידע-

"...זהו למעשה תהליך של חיווט מחדש של המעגלים החשמליים במוח שלנו.."

לעומתו תחקיר מגזין תומפסון טוען כי "..אנשים קוראים וכותבים הרבה יותר מאשר במהלך שנות ה - 70, עד תחילת שנת 2000. תומפסון כותב, "לפני שהאינטרנט הגיע, רוב האמריקנים מעולם לא כתבו משהו, אי פעם, שלא היה חלק מתהליך לימוד בבית ספר.. ."

תומפסון מציין גם כי הסוג החדש של התקשורת, מכוון להגיע לקהל צופים גדול, שדורש פרוזה תמציתית ותקשורתית. לדעתו של תומפסון, עדכוני טוויטר הודעות טקסט שיחות ועידה ווידאו המוניותרחוקים מאוד מלהיות תהליך שמטמא את השפה .

הטענה של פרופסור שירקי מאוניברסיטה ניו יורק מעלה את הרעיון של “cognitive surplus”

הוא מניח שהעלות הנמוכה והקלות של תקשורת שיתופית הקשורים באינטרנט הינם ברכה גדולה ויתרון ליצירתיות.

ההתקדמות בטכנולוגיה פתחה כמויות עצומות של זמן בידור ללא תשלום.עד לאינטרנט זמן חופשי זה נבלעעל ידי בידור פסיבי כמו טלוויזיה או משחקי וידאו למיניהם מאז חלה "תזוזה", של בני האדם שמקדישים אתהזמן הפנוי ליצירת תקשורת ללא גבולות, מתארחיםללא תשלום בשיחות ועידה ווידאו בכל תחומי החיים ועניין ומייצרים חוויות אינטראקטיביות משותפות.

"התהליך הטבעי מאוד של הטכנולוגיות החדשות מטפח את תהליךהחבירות מעבר לגבולות הסביבה הקרובה והמוכרת שלנו, ותורמת לשיתוף ומעורבות חברתית גדולה."

"זה פתח ערוץ רחב  לאזרחים מן השורה, שקודם לכן היו מוגבלים בתקשורת ומעורבות, ומעודד אותם להעביר את  זמנם החופשי לפעילויות שהם אוהבים ומתעניינים. הוא מציין שהזמן שבני האדם חופשיים ליצור, ולשפוך תוכן אישי  לכל סיטואציה וירטואלית: כמו  לפרסם את התמונות מצחיקות של חתולים, עד  לפעילות פוליטית רצינית  והשתתפות בשיחות ועידה פתוחות לקהל הרחב.

אז איפה זה משאיר אותנו? האם נגזר עלינו עתיד של חשיבה אוטומטית- רדודה הנשלטת על ידי תקשורת וירטואלית? או שהאינטרנט עוזר לנו לחפור עמוק יותר כדי לגלות פוטנציאל חדש של יצירתיות והכרה קיבוצית חברתית ?

אפלטון קונן על המצאתה של המילה הכתובה, הוא טען שזה יתפוס  את הצורך לממש את הזיכרון הקיים. ובכל זאת, לו רק יכול היה  לראות את המאגר ההיסטורי העצום, את הפוטנציאל ההוראה, את הסיוע בהתבוננות עמוקה יותר שהמילה הכתובה הביאה.

אז ככה לאחר כל המחקרים וטענות החוקרים הבנתי  - אני בין המכורים ! השלמתי עם הגזירה, הנחתי את הכוסית לקחתי את  הנייד ומיד זימנתי את חברי לחלוק איתי את ארוחת השבת ותכנית הבידור ...וכל זה בצ'ט ועידה שחשף את קדושת המחשבות  היצירתיות שלנו.

זהו הביטוי המושלם  של מצב בו סתם , שיחה שפוגשת ועידה.