רחל אמנו
רחל היא בדרך כלל הכתובת הראשונה אליה באים לשפוך את הלב, עוד לפני אבותינו הקדושים הקבורים במערת המכפלה ובמקומות נוספים? מה יש בה, באמא רחל, שכולם נמשכים אליה?! למה היא ממגנטת את כולנו אליה? ...
יש משהו באישיותה של רחל אמנו, במסכת החיים שלה, שאומר לנו – לי אתם יכולים לספר על צער, על קשיים, על צרות, כי אני יודעת בדיוק למה אתם מתכוונים...
היום כבר אי אפשר פשוט לבוא אליה, אל רחל אמנו. היום כדי להגיע לאמא - רחל צריך לנסוע ברכב ממוגן ולעבור בפרוזדור ארוך ומאובטח. אבל כשמגיעים, מגיעים לאותה המצבה ולאותה הפרוכת, ולאותה אמא רחל שנמצאת שם כבר אלפי שנים.
ולמה כל האלפים שיבואו לכאן ביום פטירתה י"א בחשוון, ואלו שבאים לכאן תמיד מרגישים כך?
למה הם רואים ברחל אמנו אוזן קשבת?
רחל היא בדרך כלל הכתובת הראשונה אליה באים לשפוך את הלב, עוד לפני אבותינו הקדושים הקבורים במערת המכפלה ובמקומות נוספים?
מה יש בה, באמא רחל, שכולם נמשכים אליה?!
למה היא ממגנטת את כולנו אליה? ...
נכון שלרחל אמנו יש דמות של 'אמא', שכזאת היא – אמא רחימאית, שכל כך טבעי לבוא ולשפוך לפניה את הלב. הלא לשם כך קבר אותה יעקב אבינו על אם הדרך בין אפרת לבית לחם – כדי שהבנים היורדים לגלות יוכלו להתפלל על קברה, וכך אמנם עשו הגולים שהוגלו לבבל.
יש משהו באישיותה של רחל אמנו, במסכת החיים שלה, שאומר לנו, לכל אחד ואחד מבניה – לי אתם יכולים לספר על צער, על קשיים, על צרות, כי אני יודעת בדיוק למה אתם מתכוונים.
רחל אמנו, כך נראה, לא הניחה סבל אחד שלא סבלה בחייה, היא נולדה ללבן הארמי, ובביתו חיה.
מעשיו "המרשימים" של לבן הארמי מובאים בספר בראשית לא משאירים לנו מקום לספק, שרחל לא הייתה מאושרת ביותר להיות בתו, הדבר לא היה לה דבר שהיא יכולה להתפאר בו.....
רק כדוגמא ליחסו של לבן לבנותיו, אפשר להביא את חילופי הנישואין שערך לבן לרחל וללאה, ללא ידיעתן. גם לזיווג לא זכתה רחל בקלות, ונאלצה להמתין שבע שנים עד שזכתה להינשא ליעקב – כאישה שנייה.
ולאחר מכן – כשסוף סוף נדמה שהגיעה אל המנוחה והנחלה ונישאה ליעקב בחיר ליבה, היא נאלצת ליטול את מקל הנדודים ולצאת בעקבות בעלה. גם לילדים לא זוכה רחל, ואחותה לאה והשפחות יולדות על פניה פעם אחר פעם.
סוף סוף, לאחר שנות ציפייה רבות זוכה רחל ללדת בן. סוף סוף גם היא זוכה לקורטוב אושר. לאחר מספר שנים היא יולדת שוב - והלידה כה קשה, עד סכנת חיים, עד מוות.
וכך, רחל אמנו, אישה שידעה ימי אושר כה מועטים בחייה, הולכת לבית עולמה בגיל צעיר, ואפילו לקבר מכובד אינה זוכה, אלא למצבה בלבד, על אם הדרך.
'והיא', כך כתוב באותו הפסוק, 'היא מצבת קבורת רחל עד היום!'
עד היום מגיעים בניה ובני בניה של רחל אל קברה, ועכשיו אני מרגישה שהבנתי גם למה. רחל אמנו היא אישה שעברה כל סבל שניתן להעלות על הדעת, ואין פלא שכולם מרגישים שהיא פשוט מבינה אותם.
רחל אימנו עברה חיים קשים, שאינני מאחלת לאיש. ובכל זאת נשארה איתנה ברוחה. לא המשפחה שברה אותה, לא ההמתנה הארוכה לנישואין, לא הציפייה מורטת העצבים לילדים, לא הנדודים... היא נשארה גיבורה, חזקה, ויותר מכל – קשובה, סבלנית, ארוכת רוח, כמו אמא אמיתית.
ישנן שתי דרכים לקבל את הסבל. הראשונה מורידה אותך לתוך ביצה של מרירות, והשנייה מעלה אותך לגבהים של קבלה, אמונה ואהבה.
כל הבנים של רחל אימנו לא באים רק כדי לשפוך את הלב. הם באים כדי לקבל כוח. הם יודעים שאמא-רחל עברה ייסורים, ממש כמו שעוברים עליהם, ובכל זאת נשארה 'רחל אימנו' באמונתה, בשיעור הקומה שלה ובמורשת שהשאירה לדורות. והם רוצים גם. קצת אמונה, קצת כוח, קצת השגה במה שייסורים מסוגלים להעניק, לא רק לקחת.
רחל אמנו מגלמת מבחינתנו כיהודים את עוצמתה של הנשמה בהשתדלותה לעורר את רחמי הקב"ה שיגאל את בניו מן הגלות ויביאנו אל הארץ המובטחת.
זאת היא עושה בדמעות ובתפילות מקרב לב עמוק.
וכעת בימים אלה ממשיכה רחל אמנו היא כנסת ישראל להפציר לבקש ולהתחנן על בניה שכבר שבו מארץ אויב אבל עדין לא שבו לגבולם עדין כאן בארץ מונעים מבניה להיאחז בכל גבולם להיאחז בחברון בשכם ביריחו ורחל מבכה ובניה מבכים עמה ופוקדים את קברה ובוכים עמה ומצפים לקיום ההבטחה ויש תקווה לאחריתך ושבו בנים לגבולם.