אמונה ושכל. דמיון ושכל. רגש ושכל. האם הם דברים סותרים, או אולי הם דווקא דברים שהולכים ביחד ? האם צריך לזרוק את השכל כדי להאמין, או אולי דווקא צריך המון שכל כדי להאמין ? מדוע יש לנו דמיון, האם השכל לא מספיק ? מהו השימוש המושכל שניתן לעשות בדמיון ? מה גורם לאמונות טפלות וכיצד נדע מהי אמונה טפלה ? על כך ועוד במאמר הבא, כאשר הדגש העיקרי הוא ההיבט של שילובה של האמונה עם השכל.

אז ראשית ננסה להבין מהי בכלל אמונה ? אמונה היא דבר שאותו אי אפשר להבין בשכל, כי אילו היה אפשר להבין אותו בשכל לא היה צריך להאמין בו אלא היה פשוט אפשר לדעת אותו. אינך מאמין בכך שיש מולך שולחן, אתה יודע שיש מולך שולחן. כאשר אתה יודע מהי האמת, דהיינו שאתה יודע שבאמת יש מולך שולחן כי אתה רואה אותו, הרי שאינך *מאמין* באמיתות של המידע שיש כאן שולחן, אלא אתה פשוט *יודע* שזו אכן האמת.

לעומת זאת, אם מישהו יספר לך שמתחת לשולחן שאתה רואה יש חתול (או שיש "חתול בשק"), במקרה כזה אתה יכול לבדוק האם אכן יש מתחת לשולחן חתול או לא, ובכך בעצם לברר את אמיתות המידע שסיפקו לך. אך *עד* הרגע שבדקת ובררת האם אכן באמת יש מתחת לשולחן חתול, עד אותו הרגע יכולת לבחור *להאמין* שיש מתחת לשולחן חתול, דהיינו להניח שהמידע אמיתי ונכון, או לבחור לא *להאמין* בכך דהיינו לטעון כי המידע הוא מוטעה / טעון בדיקה וכולי, עד הרגע שתבדוק כמובן...

נמצא אם כן, כי אמונה היא בעצם החלק שבו *אינך יודע* בשכל שלך משהו, אינך יודע האם מציאות כלשהי היא אכן אמיתית, ובמקרה כזה אתה בעצם בוחר האם *להאמין* או לא באמיתות המידע שנתנו לך. כאשר אתה יודע משהו בשכל שלך ומבין אותו, זאת ידיעה / הבנה אך לא אמונה, מאחר שאתה *יודע* שזאת האמת. אך כאשר אינך יודע בשכל שלך מהי האמת, אתה יכול רק להאמין שזו אכן האמת באמצעות הדמיון / רגש שלך, אך לא באמצעות השכל שלך.

וכפי שאמר על כך רבי נחמן מברסלב "עִקָּר הָאֱמוּנָה תְּלוּיָה בְּכחַ הַמְדַמֶּה [בכוח הדמיון]. כִּי בַּמֶּה שֶׁהַשֵּׂכֶל מֵבִין אֵין שַׁיָּךְ אֱמוּנָה. וְעִקָּר אֱמוּנָה הִיא רַק בְּמָקוֹם שֶׁהַשֵּׂכֶל נִפְסָק וְאֵינוֹ מֵבִין הַדָּבָר בְּשִׂכְלוֹ, שָׁם צְרִיכִין אֱמוּנָה. וּכְשֶׁאֵינוֹ מֵבִין הַדָּבָר בְּשִׂכְלוֹ, אֲזַי נִשְׁאָר רַק בִּבְחִינַת כּחַ הַמְדַמֶּה [כוח הדמיון], וְשָׁם צְרִיכִין אֱמוּנָה"

ונשאלת השאלה, מדוע בעצם בכלל להאמין במשהו ? אם זהו דבר שהשכל אינו יכול להבין אותו או לדעת אותו, אז מדוע בעצם להאמין בו ? ובכלל כיצד נדע במה להאמין או לא ? אז כפי שכבר התבאר כאשר לא יודעים משהו פונים אל השכל. כאשר לדוגמא הרגש לא מקשיב לשכל פונים אל השכל. וגם כאשר לא יודעים כיצד להשתמש בצורה נכונה בדמיון / אמונה, גם אז כמובן פונים לשכל. באמצעות השכל, האדם יכול לדעת כיצד להשתמש בשכל של עצמו, כיצד לדעת מה אכן שכלי ומה לא וכולי. ולענייננו השכל עצמו הוא האלטרנטיבה היחידה של האדם לדעת האם להאמין לדמיון / רגש שלו או שלא.

וכמו שאמר בעניין הזה רבי נחמן "[כל אדם] צָרִיךְ תָּמִיד לְהִסְתַּכֵּל בְּהַשֵּׂכֶל, שֶׁל כָּל דָּבָר, וּלְקַשֵּׁר [את] עַצְמוֹ אֶל הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר, כְּדֵי שֶׁיָּאִיר לוֹ הַשֵּׂכֶל, שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר... כִּי הַשֵּׂכֶל הוּא אוֹר גָּדוֹל וּמֵאִיר לוֹ בְּכָל דְּרָכָיו... כִּי הַשֵּׂכֶל הוּא מֵאִיר לוֹ בְּכָל דְּרָכָיו כְּמוֹ הַשֶּׁמֶשׁ" וגם "עִקַּר הָאָדָם הוּא הַשֵּׂכֶל" וגם "הַדַּעַת וְהַשֵּׂכֶל הוּא בְּעַצְמוֹ הַחִיּוּת כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הַחָכְמָה תְּחַיֶּה אֶת בְּעָלֶיהָ", כִּי הַשֵּׂכֶל הוּא עִקַּר הַחִיּוּת" ועוד. כי באמת הכתובת היחידה שאפשר לברר איתה האם להאמין ובמה להאמין היא כמובן השכל. רק השכל יכול לדעת האם להאמין ובמה בדיוק.

אם נתבונן נראה כי באמת לכל אדם יש אמונות. אמונה היא בעצם כל דבר שאתה חושב ש... אך לא באמת יודע שהוא אכן כך. לדוגמא, האדם מאמין שאם הוא ימלא לוטו שהוא יזכה, זאת אמונה. אדם לדוגמא מאמין שאם הוא ילבש חולצה בצבע מסוים זה יגרום לו להצליח יותר בראיון עבודה, זאת אמונה. אדם מאמין שאם הוא יעשה פעולות כלשהן בחיים, אז החיים שלו יראו בצורה מסוימת, זאת אמונה. ולמה אמונה ? כי אף אחד לא יכול להבטיח לך שזה אכן יקרה, וממילא אתה רק מאמין / מניח שזה יקרה. אתה לא יודע *בוודאות* שזה יקרה, אתה *מאמין* / מקווה / מניח שזה יקרה. דהיינו כל אחד בעצם מאמין בכל מיני דברים שונים ומשונים.

ניתן בעצם לומר כי יש 2 סוגים של אמונות. אמונות אמיתיות (יובאו להלן) ואמונות טפלות. אמונה אמיתית היא כאשר אתה מאמין ב X, ובאמת המציאות הזאת היא אכן אמיתית למרות שאין לך כרגע את הדרך לדעת זאת. אך אמונה טפלה היא בעצם כל אמונה שאתה בעצם רק מדמיין ש X, למרות שבאמת היא רק שטות גמורה ולחלוטין לא המציאות. כגון כל האמונות הטפלות שיש לבני האדם באשר הן, רק שהאדם (בעיקר משום חוסר ישוב הדעת / שכל) בוחר להאמין בהן בטעות. נמצא אם כן, כי יש אמונות אמיתיות ויש אמונות שקריות.

אך כיצד ידע האדם האם האמונה שלו היא אמיתית או שקרית ? תשובה: באמצעות השכל כמובן. כאשר קוסם במופע קסמים לוקח בן אדם וחותך אותו לחלקים והאדם עדיין נשאר חי. השכל בעצם מבין שזאת אשליה, כי בשכל ברור שזה לא יכול להיות. אך הדמיון והרגש מרגישים כאילו זה אכן קורה. זאת לדוגמא אמונה שקרית. ז"א אדם שבאמת מאמין שהקוסם חתך בן אדם ואח"כ חיבר אותו מחדש, זאת לדוגמא אמונה שקרית. וממה אמונה שקרית ומוטעית נובעת, מעודף שכל או מחוסר שכל ? תשובה: מחוסר שכל.

יחד עם זאת אמונה אמיתית היא מצב שבו השכל של האדם יכול לומר לו שבאמת משהו מסוים הוא אמיתי, למרות שאין דרך לבדוק אותו *כרגע*, אך הוא כן מסוגל להוכיח בשכל שלו ולהבין בשכל שלו, שלמרות שאין לו דרך לאמת את המידע הזה *כרגע*, עדיין הוא יודע בוודאות שזאת האמת מסיבות שונות (כדלהלן).

נמצא אם כן, כי בעצם ישנן אמונות שהן *מתחת* לשכל וישנן אמונות שהן *מעל* השכל. ישנן אמונות שהן נובעות מחוסר שכל, דהיינו שהאדם *חושב* שהוא חכם וחושב שהוא מבין שבאמת משהו מסוים אכן כך. אך כל זה קורה רק מחמת חוסר השכל שלו. אך מצד שני ישנן אמונות שבהן האדם מאמין, לא בגלל שאין לו שכל, אלא בגלל שיש לו המון שכל והוא יודע בשכל על משהו מסוים שהוא נכון, למרות שהוא לא מבין אותו.

אמונה אמיתית היא מצב שבו האדם מאמין במשהו *בגלל* השכל שלו. ז"א אם השכל אומר משהו והדמיון / רגש / תחושה אומרים משהו אחר, הרי שהשכל לעולם צודק והאמונה היא מוטעית. זה לא אומר שבטוח שהשכל שלך חושב נכון, אך בהנחה שהוא אכן חושב נכון, הוא לעולם יהיה צודק יותר מאשר כל דבר אחר. כי מי יכול להיות הגיוני ואמיתי יותר מאשר השכל ?! אך יחד עם זאת, אמונה אמיתית היא כזו שבאה *בגלל* השכל ולא *נגד* השכל.

ועל כך אמר רבי נחמן "כִּי צָרִיךְ כָּל אָדָם לְהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מֵהַמְדַמֶּה [מכוח הדמיון], וְלַעֲלוֹת אֶל הַשֵּׂכֶל [צא מהדמיון ותשתמש בשכל]. וּכְשֶׁנִּמְשָׁךְ אַחַר הַמְדַמֶּה [כאשר האדם נמשך אחרי הדמיון], זֶה בְּחִינַת שְׁרִירוּת לֵב, שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אַחַר הַמְדַמֶּה [הדמיון] שֶׁבַּלֵּב.
וּכְשֶׁיּוֹצֵא מִשְּׁרִירוּת הַלֵּב, וּמְשַׁבֵּר לִבּוֹ הָאֶבֶן [כאשר האדם חי ע"פ השכל ולא ע"פ הדמיון, ] זֶה בְּחִינַת... [שאז האדם] אֵינוֹ הוֹלֵךְ אַחַר תַּאֲווֹת הַמְדֻמִּיּוֹת [אינו רוצה רצונות מוטעים ודמיוניים], וְהוֹלֵךְ [רק] אַחַר הַשֵּׂכֶל.
וְכָל זְמַן שֶׁ[האדם עוד]לּא הוֹצִיא [את] שִׂכְלוֹ [מכוח] אֶל הַפּעַל, [דהיינו] שֶׁלּא הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּשִׂכְלוֹ עֲדַיִין [שלא מימש את הפוטנציאל השכלי שלו], אָז אֶצְלוֹ הַשֵּׂכֶל [נמצא רק] בְּכחַ [בפוטנציאל]...
וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁחוֹקֵר בְּשִׂכְלוֹ וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ, אֲזַי הַשֵּׂכֶל בְּפעַל... [ואז מגיע האדם למצב] שֶׁהוֹצִיא מְתִיקוּת שִׂכְלוֹ מִכּחַ אֶל הַפּעַל [דהיינו שאין לאדם דמיונות מוטעים אלא רק שכל בלבד]...
וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁמַּשִּׂיג [האדם] בְּשִׂכְלוֹ [את] כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בְּיַד אֱנוֹשִׁי לְהַשִּׂיג [דהיינו שהאדם מממש את הפוטנציאל השכלי בצורה מושלמת], אָז שִׂכְלוֹ שָׁב שֵׂכֶל הַנִּקְנֶה [אז השכל שלו הופך לסוג של שכל שנקרא שכל הנקנה ].
כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הַמְּחַקְּרִים [החוקרים], שֶׁיֵּשׁ שֵׂכֶל בְּכחַ, וְשֵׂכֶל הַפּעַל, וְשֵׂכֶל הַנִּקְנֶה... [וזה השכל הנקנה הזה, הוא] וְזֶה בְּחִינַת אֲמָנָה [אמונה], כִּי אֲמָנָה, לְשׁוֹן קִיּוּם דָּבָר [ראה שם בהרחבה מהו שכל הנקנה ? ואיך זוכים לו ? ]."

נמצא אם כן כי כנ"ל יש 3 מצבים. יש את השלב הראשון שבו יש לאדם אשליות ודמיונות שווא. שהם נראים לפעמים כדברים מאוד חכמים, אך באמת הם דמיוניים. שאת ה"חוכמות" האלו האדם צריך לזרוק מאחר שהם לא באמת חוכמות אלא רק דמיונות. וכמובא "חָכְמָה הִיא שׁרֶשׁ כָּל הַדְּבָרִים... לָכֵן צָרִיךְ כָּל אֶחָד לִשְׁמר אֶת שִׂכְלוֹ מִשִּׂכְלִיּוֹת חִיצוֹנִיּוֹת [היינו מדברים שנראים כחכמים אך מזיקים לאדם]... כִּי עִקַּר הַחָכְמָה [שצריכה להיות לאדם] לִקְנוֹת שְׁלֵמוּת, אֵינָם רַק חָכְמוֹת אֱלקוּת [דהיינו החוכמה להתחבר לשורש הבריאה / אלוהים וכולי]. וּשְׁאָר הַחָכְמוֹת הֵם רַק חָכְמוֹת בְּטֵלוֹת, וְאֵינָם חָכְמוֹת כְּלָל".

ויש את השלב השני שבו האדם משתמש בשכל שלו כדי לדעת מה נכון ומה לא, ומשתדל בכל כוחו לפעול אך ורק לפי השכל וההיגיון שלו בלבד, ולא להאמין באמונות טפלות וכיו"ב. וכמובא "וְעִקַּר [הדבר שהאדם צריך לעשות עם] הַדַּעַת, הַיְנוּ שֶׁיִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּדַעְתּוֹ. הַיְנוּ שֶׁיּוֹצִיא אֶת שִׂכְלוֹ מִכּחַ אֶל הַפּעַל. כִּי גַּם לְקָטָן יֵשׁ דַּעַת, אֲבָל אֵצֶל הַקָּטָן עֲדַיִן הַדַּעַת בְּכחַ וְלא בְּפעַל, כִּי לא הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּדַעְתּוֹ, וְלא הוֹצִיא אוֹתוֹ מִכּחַ אֶל הַפּעַל.
וּמִי שֶׁהוּא שָׁלֵם בְּדַעְתּוֹ, שֶׁהוֹצִיא אוֹתוֹ מִכּחַ אֶל הַפּעַל, וְהִשִּׂיג בְּדַעְתּוֹ מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לְדַעַת הָאָדָם לְהַשִּׂיג בְּדַעְתּוֹ, אֲזַי [הוא זוכה ל]... כְּשֶׁאָדָם זוֹכֶה לִשְׁלֵמוּת הַדַּעַת, הַיְנוּ שֶׁזּוֹכֶה לָדַעַת [לשכל וחכמה כזאת] שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְאָדָם לֵידַע יוֹתֵר, אֲזַי [הוא זוכה ל]...
וְצָרִיךְ הָאָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל שֶׁיַּגִּיעַ לִשְׁלֵמוּת הַדַּעַת, מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לְאָדָם לֵידַע יוֹתֵר, וְשלא יִהְיֶה הֶפְרֵשׁ בֵּין דַּעְתּוֹ לְדַעַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, רַק בַּחֲמִשָּׁה דְּבָרִים [ראה שם את הפירוט], שֶׁאֵלּוּ חֲמִשָּׁה דְּבָרִים אִי אֶפְשָׁר לְשֵׂכֶל אֱנוֹשִׁי לָדַעַת, אִם לא מִי שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִמִּין אֱנוֹשִׁי".

דהיינו שעל האדם להשתדל בכל כוחו להמליך את השכל על הדמיון. ואז כאשר האדם עושה את זה, אז הוא זוכה לשלב השלישי שבו הוא מאמין / מרגיש / חווה את מה שיש מעל לשכל האנושי, דהיינו את אלוהים, שהוא כמובן מעל לשכל האנושי.

וכמובא "צְרִיכִין דַיְקָא [דווקא] לְסַלֵּק אֶת הַמּחַ, כִּי צְרִיכִין לְהַשְׁלִיךְ כָּל הַחָכְמוֹת... [וכאשר האדם זורק את השכל הדמיוני שלו ומשתמש בשכל האמיתי שלו] אֲזַי הוּא טוֹבָה לְהַמּחִין [לשכל], כִּי אֲזַי זוֹכֶה לְהַשִּׂיג אֲפִלּוּ מַה שֶּׁהוּא לְמַעְלָה מֵהַמּחִין [כי אז האדם זוכה להשיג את מה שמעל לשכל]."

ומי שיתבונן בעניין יראה, כי *האמונה* היחידה האמיתית היא האמונה באלוהים, שהיא אמונה שנובעת משכל, המון שכל, שלמות השכל. אך כל שאר האמונות הן אמונות מוטעות שנובעות מחמת חוסר שכל. כאשר אומרים אלוהים, הכוונה היא לאלוהים / הכוח שמניע את היקום / העל טבעי / התת מודע / השורש של המציאות / הכוח שקובע את הגורל או כל כינוי אחר שלא יגדירו אותו. כל ההגדרות האלו הן טובות באותה המידה, בהנחה שהן מתייחסות לדבר הראשון שממנו נובע הכל.

שאלה : מדוע אמונה באלוהים היא *מעל* לשכל ו*אינה* נתפסת בשכל ? מדוע בעצם *השכל אומר להאמין* באלוהים שהוא *מעל* לשכל וש*אינו* נתפס בשכל ? תשובה: ניתן לקרוא על כך בהרחבה במאמר בריאת העולם יש מאין – כיצד זה יתכן ?. אך בקצרה על קצה המזלג, הנושא הוא די פשוט. אמונה באלוהים היא מעל לשכל, בעיקר משום שהשכל האנושי אינו מסוגל לתפוס את מהותו של אלוהים. לכללי הלוגיקה שלנו יש את המגבלות שלהן, שהן תוצאה של המגבלות של השכל האנושי ומשום כך לא ניתן להבין בצורה *מושלמת* את מהותו של אלוהים וכולי.

יחד עם זאת, השכל האנושי מבין בצורה ממש פשוטה, שאכן יש משהו מעל לשכל שהוא בעצם השורש של השכל. לדוגמא: לכל דבר שקורה בעולם יש סיבה למה גרם לו לקרות. ולכל סיבה שיש בעולם, גם לה יש סיבה אחרת למה היא בעצמה קרתה. אז מהי בעצם הסיבה הראשונה של כל הסיבות ? תשובה: אלוהים, שהוא בעצם זה שיוצר את הסיבות שלא קדמה לו שום סיבה אחרת, אלא רק רצונו הפשוט, כי ככה הוא רצה בלי סיבה קודמת.

ונבהיר: בשכל האנושי לא ניתן להבין כיצד יכול להיות משהו שאין לו סיבה שקודמת לו. האדם לא מסוגל לדוגמא לתפוס במוחו רצון כלשהו שלא קדם לו רצון אחר. לכל רצון יש רצון אחר שקודם לו. האדם אינו מסוגל לתפוס בעצם בריאה של "יש מאין". כי לומר על סיבה שנוצרה ממשהו שלא קדם לו שום דבר, הרי שזאת בריאה יש מאין. והסיבה שהאדם אינו מסוגל להבין את הבריאה יש מאין, היא מחמת שמוח האדם אינו מסוגל לתפוס את מהות האין כפי שהיא באמת.

ז"א ניתן להבין בשכל בצורה לוגית פשוטה, כי לכל הסיבות בעולם יש סיבה ראשונה שהיא אלוהים. אך לא ניתן להבין בשכל לא מהו אלוהים וגם לא כיצד מאלוהים נוצרה המציאות. אך ניתן להבין בשכל שצריך *להאמין* בכך. כי בשכל אנחנו מבינים שזו אך ורק מגבלת השכל בלבד, אך לא מגבלת המציאות.

אין זה המקום, אך כמובן שניתן להביא עוד אין סוף היקשים לוגיים / מדעיים / שכליים / מציאותיים וכולי, שמי שאכן משתמש בשכלו מבין שהסיבה הראשונה של כל הסיבות, היא אכן אלוהים. ראה עוד בהרחבה *כאן מי באמת רואה / שומע הכל ? * וכאן מי משדר למחשבה של האדם את המציאות ? * וכאן בריאת העולם יש מאין – כיצד זה יתכן ? ועוד.

ועל פי האמור לעיל יתבאר גם מה שמובא "עַל יְדֵי הִתְפַּשְׁטוּת הַנְּבוּאָה [העבודה הפנימית של האדם] עַל יְדֵי זֶה נִתְבָּרֵר [נהיה ברור] וְנִתְתַּקֵּן [ומתוקן] בְּחִינַת כּחַ הַמְדַמֶּה [כוח הדמיון שלו]... כִּי עִקָּר תִּקּוּן וּבֵרוּר הַמְדַמֶּה [השימוש המושכל שניתן לעשות בדמיון וברגש], הוּא כְּשֶׁהוּא בְּיַד הַנְּבִיאִים [דהיינו אחרי שהאדם משפר את עצמו מבפנים].
וּכְשֶׁנִּתְתַּקֵּן הַמְדַמֶּה [וכאשר האדם מתקן את כוח הדמיון שלו], עַל יְדֵי זֶה נִתְתַּקֵּן הָאֱמוּנָה הָאֲמִתִּית דִּקְדֻשָּׁה [על ידי זה הוא זוכה להאמין רק באמונה אמיתית באמת], וְנִתְבַּטֵּל אֱמוּנוֹת כָּזְבִּיּוֹת [והוא מפסיק להאמין בדברים שהם אינם אמת].
כִּי עִקָּר הָאֱמוּנָה תְּלוּיָה בְּכחַ הַמְדַמֶּה [כי אמונה מתרחשת ברגש / דמיון, אך לא בשכל]. כִּי בַּמֶּה שֶׁהַשֵּׂכֶל מֵבִין אֵין שַׁיָּךְ אֱמוּנָה. וְעִקָּר אֱמוּנָה הִיא רַק בְּמָקוֹם שֶׁהַשֵּׂכֶל נִפְסָק [דהיינו אחרי שנעשה שימוש בשכל, אך הוא הגיע למצב שכבר] אֵינוֹ מֵבִין הַדָּבָר בְּשִׂכְלוֹ, שָׁם צְרִיכִין אֱמוּנָה. וּכְשֶׁאֵינוֹ מֵבִין הַדָּבָר בְּשִׂכְלוֹ, אֲזַי נִשְׁאָר רַק בִּבְחִינַת כּחַ הַמְדַמֶּה [כוח הדמיון], וְשָׁם צְרִיכִין אֱמוּנָה"

ובעניין הזה נוסיף עוד נקודה מעניינת והיא, כי בעצם עד עכשיו היינו במצב שבו בעצם השכל שלט ברגש, ז"א השכל אמר לדמיון במה להאמין ובמה לא. אך אחרי שהאדם מממש את הפוטנציאל השכלי שלו וזוכה לאמונה הגבוהה ביותר, אז מתרחש תהליך הפוך, שבו הרגש אומר לשכל מה נכון !

ז"א האדם מגיע למצב שבו מתאמתות אצלו ברמה הרגשית / דמיון האמונות שלו, ברמה כזאת שהיא חזקה יותר מכל השכל שבעולם. ואז הרגש הוא זה שאומר לשכל שאכן האמונה הייתה אמיתית. שזהו סוג של תכלית הידיעה היא שלא נדע, דהיינו פסגת הידיעה !

וכמובא "וְזֶה [המצב של מעל השכל, תכלית הידיעה, זה מצב של] בְּחִינַת הִתְפַּשְּׁטוּת הַגַּשְׁמִיּוּת... כִּי כְּשֶׁרוֹצֶה לְהִכָּלֵל בִּרְצוֹן אֵין סוֹף, צָרִיךְ לְבַטֵּל אֶת הַיֵּשׁוּת שֶׁלּוֹ... רְצוֹן אֵין סוֹף, שֶׁכָּל הָרְצוֹנוֹת מְקַבְּלִין חִיּוּתָם מִמֶּנּוּ... [כי] בִּשְׁעַת דְּבֵקוּת הָיָה נִתְבַּטֵּל הַדַּעַת... וּכְשֶׁהוּא בִּבְחִינַת וָשׁוֹב, שֶׁשָּׁב לְיֵשׁוּתוֹ, אָז שָׁב לְדַעְתּוֹ... וְאַחַר כָּךְ נִשְׁאָר בּוֹ רְשִׁימוּ [רושם / תחושה] מֵאַחְדוּת הַזּאת, וְאַחַר כָּךְ נַעֲשֶׂה בִּבְחִינַת וָשׁוֹב. אֲזַי הָרְשִׁימוּ [הרושם] מַרְאֶה לָדַעַת, שֶׁיֵּדַע שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב וְכֻלּוֹ אֶחָד." (הטקסט המלא כאן).

ונוסיף עוד מספר נקודות חשובות

אמר רבי נחמן מברסלב "טוֹב יוֹתֵר לִהְיוֹת "פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר", דְּהַיְנוּ לְהַאֲמִין אֲפִלּוּ בִּשְׁטוּתִים וּשְׁקָרִים כְּדֵי לְהַאֲמִין גַּם בְּהָאֱמֶת, [זה טוב יותר מאשר] לִּהְיוֹת חָכָם וְלִכְפּר בַּכּל חַס וְשָׁלוֹם". ז"א שטוב יותר להאמין בכל מיני שטויות ובתוך זה גם להאמין באמונה האמיתית באלוהים, מאשר לא להאמין בשום דבר. כי עיקר הסיבה שהאדם *אומר* שאינו *מאמין* באלוהים, היא לא משום שיש לו המון *שכל*, אלא בעיקר משום שאין לו מספיק שכל כדי להבין את מגבלות השכל ולהבין את מה שיש מעבר לשכל.

נקודה נוספת אמר רבי נחמן "אֱמוּנָה הִיא מִדָּה אַחֲרוֹנָה, וְאַף עַל פִּי כֵן עַל יָדָהּ דַּיְקָא עוֹלִין עַל כָּל הַמַּדְרֵגוֹת כֻּלָּן.". דהיינו שלמרות שהאמונה המושלמת היא מעל לשכל, אף על פי כן לכל אדם יש בליבו מעט אמונה ולא משנה כמה הוא שקוע בדמיונות. ועל ידי שימוש במעט השכל שיש לאדם, על ידי זה הוא יכול לצאת מכל הדמיונות אל האושר המוחלט.

וכמובא "הַשֵּׂכֶל שֶׁל הָאָדָם יָכוֹל לַעֲמד כְּנֶגֶד כָּל הַתַּאֲווֹת... כִּי יֵשׁ לְכָל אֶחָד חָכְמָה בְּכחַ, רַק שֶׁצְּרִיכִין לְהוֹצִיאָם מִכּחַ אֶל הַפּעַל. וּבָזֶה הַשֵּׂכֶל לְבַד שֶׁיֵּשׁ לְכָל אֶחָד בְּכחַ חָכְמָתוֹ דְּהַיְנוּ מַה שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֵעֶצֶם בְּרִיאָתוֹ... בְּכחַ חָכְמָתוֹ לְבַד יָכוֹל גַּם כֵּן לַעֲמד כְּנֶגֶד הַתַּאֲווֹת. וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁכְּבָר... עָבַר מַה שֶּׁעָבַר, וְנִפְגַּם שִׂכְלוֹ וְנִתְבַּלְבֵּל וְנִתְמַעֵט, אַף עַל פִּי כֵן בִּמְעַט מְעַט שֵׂכֶל הַנִּשְׁאָר יָכוֹל גַּם כֵּן לַעֲמד. וַאֲפִלּוּ נְקֻדָּה אַחַת מִן הַשֵּׂכֶל יְכוֹלָה לַעֲמד כְּנֶגֶד כָּל הָעוֹלָם עִם הַתַּאֲווֹת"

נקודה נוספת: אמר רבי נחמן "כְּשֶׁהָאָדָם הוּא מַאֲמִין... בְּלִי שׁוּם דַּעַת אֶפְשָׁר לוֹ לִפּל מֵהָאֱמוּנָה, כִּי מֵאֱמוּנָה לְבַד אֶפְשָׁר לִפּל. אֲבָל אִם יֵשׁ לוֹ גַּם דַּעַת, שֶׁמֵּבִין גַּם בְּהַדַּעַת, אֲזַי אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִפּל". דהיינו שאדם שטוען שהוא הפסיק להאמין, זה נובע אך ורק בגלל שהאמונה שלו *לא* נבעה מהשכל, אלא מהרגש בלבד. לא שזה רע להאמין רק מהרגש, זה טוב יותר מאשר לא להאמין בכלל. אך מי *שמאמין בגלל שכל*, הרי שאינו יכול ליפול מהאמונה !

נקודה נוספת: פעם אחת סיפר מישהו לרבי נחמן שהוא חלם שנפלו לו השיניים. שאל אותו רבי נחמן, ואיך פירשת את החלום ? ענה לו אותו האיש, פירשתי את החלום שהוא רמז לכך שהחוכמות שלי יתבטלו (כי רבי נחמן אמר שצריך לזרוק את השכל. ולכן הוא חשב שזה טוב שיתבטלו החוכמות שלו). על כך אמר לו רבי נחמן, אדרבה השטויות שלך יתבטלו. כי אתה לא זורק את החוכמות האמיתיות, אלא את החוכמות הדמיוניות שלך שהן כמובן שטויות.

וכמובא "אֶחָד אָמַר [לרבי נחמן] שֶׁמַּה שֶּׁחָלַם לוֹ שֶׁנָּפְלוּ שִׁנָּיו, [זה] מְרַמֵּז עַל חָכְמוֹת שֶׁלּוֹ שֶׁיִּתְבַּטְּלוּ. [ומספר רבי נחמן] וַאֲנִי אָמַרְתִּי לוֹ: אַדְּרַבָּה הַשְּׁטוּת שֶׁלְּךָ יִתְבַּטֵּל !". ז"א ביקשו ממך לזרוק את השכל השטותי שלך ולהיות חכם. אך לא לזרוק את השכל שלך ולהיות משוגע מה שנקרא "צַדִּיקִים מְשֻׁגָּעִים" !

נקודה נוספת: אמר רבי נחמן "הָעִקַּר הָעֲבוֹדָה, לִהְיוֹת תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלקִים וְסָר מֵרַע, בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת. וּשְׁלמָה הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, אַחַר שֶׁכָּתוּב בּוֹ: "וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם", אָמַר: "כִּי בַעַר אָנכִי מֵאִישׁ וְלא בִינַת אָדָם לִי" וְכֵן אָמַר אָסָף: "וַאֲנִי בַעַר לא אֵדָע בְּהֵמוֹת הָיִיתִי עִמָּךְ". כי: 'אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד ה'""

אך בנוסף אמר רבי נחמן "שֶׁהוּא חָכְמָה וּמְלָאכָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת כְּמוֹ בְּהֵמָה... הַיְנוּ שֶׁהוּא חָכְמָה לַעֲשׂוֹת עַצְמוֹ כִּבְהֵמָה... אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁעֲרוּמִים [חכמים בעורמה ו]בְּדַעַת וּמְשִׂימִין עַצְמָן כִּבְהֵמָה". וגם "פְּשִׁיטוּת הוּא גָּבוֹהַּ מִן הַכּל. כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּרוּךְ הוּא הוּא בְּוַדַּאי גָּבוֹהַּ מִן הַכּל, וְהוּא יִתְבָּרַךְ הוּא פָּשׁוּט בְּתַכְלִית הַפְּשִׁיטוּת"

דהיינו שצריך המון שכל כדי לדעת כיצד לזרוק את השכל בשלמות. וצריך המון ידיעה כדי להגיע לתכלית הידיעה שלא נדע. וצריך המון חוכמה כדי להיות תם באמת וכולי (ראה גם כאן על עניין הענווה, כיצד היא צריכה להיות).

ונסיים בדבר החשוב ביותר שהוא שהאדם צריך לזכור תמיד להשתמש בשכל שלו ולבדוק את כל מעשיו, האם הוא אכן חי בצורה הגיונית וטובה, או שמא הוא חי באיזה דמיון גדול. כי מי שלא משתמש מספיק בשכל שלו, הדבר הזה גורם לכך שגם את מה שהוא יודע הוא אינו עושה, ואז הוא *לא* מוציא את הפוטנציאל השכלי שלו, ואז הוא נגרר לכל מיני אמונות טפלות ושקריות.

וכמובא "[ויש את אלו שמאמינים ב]אֱמוּנוֹת כּוֹזְבוֹת... "פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר "... שֶׁאֵין לָהֶם שׁוּם שֵׂכֶל... [והסיבה לכך ש]הֵם מַאֲמִינִים אֱמוּנוֹת רַבּוֹת כָּזְבִּיּוֹת... [היא] מֵחֲמַת שֶׁשִּׂכְלָם יוֹתֵר מִמַּעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים... כִּי עִקַּר חִזּוּק הַלֵּב, הוּא עַל יְדֵי מַעֲשִׂים טוֹבִים". דהיינו, בכל פעם שהאדם מגיע לנקודה שבה השכל שלו אומר לו משהו, הוא חייב להקשיב לו, דהיינו לממש את הפוטנציאל השכלי שבו. ומי שלא עושה כן, נופל לאמונות מוטעות והחיים שלו פחות טובים.

ונקודת סיום למחשבה: גם להאמין שרק כאשר יהיה לך משהו מסוים, שרק אז תוכל להיות מאושר, גם זו לדוגמא אמונה מוטעית שנובעת מחוסר ישוב הדעת. ראה כאן למה לחיות באשליה ? למה שלא תחייה את המציאות הטובה באמת !. בהצלחה.

קרא עוד על שקר , מציאות , אמונות טפלות , שכל ודעת , רגשות תחושות , תכלית הידיעה , אין סוף , רצון , אמת , שלמות , בריאת העולם , אמונה , אושר , חושים , אלוהים , פוטנציאל ועוד ...

מאת להצליח בכח המחשבה Daat.EIP.co.il