לשים את הדבריםעל השולחן - לשלב דברים מנוגדים?

לפעמים יש אתהרצון הזה לפעול ספונטני בלי לתכנן כלום, ממש לעשות דברים ושהכל יצא פרפקט כמו כפפהליד. אבל מצד אחר זה מקלקל את התכנון והתכנון הולך באיזשהו מקום לבירא עמיקתאוהיפכא מסתברא ובעצם האדם לא עושה את מה שהוא רצה. מצד אחר, התכנון גורם לאדם לחשבכל צעד שלו והספונטניות רוצה להתפרץ ונשארת כמו פי הר געש שעומד להתפרץ וגם דבר זהמשאיר טעם לא טוב.

זה כמו אדםהנמצא באוטובוס נניח לצורך העניין בדרך להוד השרון ו"הופכים את הדרך" והאוטובוסמגיע לכיוון ההפוך שלו. ואז האדם מתפלא, איך זה שלא שמתי לב? איך האמנתי שהדרךתוביל אותי להוד השרון ואני בכלל עכשיו בצפון? יכולות להיות סיבות רבות. אולי הואנסע בקו הלא נכון? אולי הנהג טעה? וכו'. אבל מה שבטוח שהוא לא הגיע לדרך אליה הוארצה להגיע.

והאדם בחייםבוחר בקו מחשבה מסויים ויכול להתפלא כל הזמן למה הדברים לא משתנים? כאן זה דומהלאדם ההוא שנסע בקו הלא נכון, וטעה וישב שאנן אבל הוא הגיע לצפון במקום להוד השרון.קו המחשבה שלו הטעה אותו, כי יש צורך בתכנון כדי להגיע למטרות אליהן האדם רוצהלהגיע. אבל יש לאדם דחף להינות מהדברים, ואיך הוא יהנה מהדברים אם לא יזרום עםהדברים? ואיך ישתחרר אם לא יפסיק להגדיר מתישהו? כלומר נוצר כאן בשני המצבים מצב של"סיר לחץ".

אם מתעמקיםבעניין רואים מצד אחד, תכנון והגדרה, מצד אחר להינות מכל רגע ולראות את הטוב שישבכל דבר. לכאורה אלה דברים מנוגדים, שכן איך אפשר גם להינות מכל דבר? ועוד אחרי כן,לתכנן הוא ניגוד גמור לדבר שכן התכנון אומר שיש טוב יותר ויש פחות טוב, ואם נתעמקבגישת לראות את הטוב מגיעים להתחברות לטוב מכל מעשה כל עוד אינו מזיק אבל מפספסיםאת הצד האחר שהוא התכנון והדברים לא יוצאים נכון למטרה שהאדם רוצה להשיג.

ואיך בעצםפותרים את העניין הזה? איך מיישבים קונפליקט כזה? למעשה לא צריך בכלל לפתור כאןכלום, כי כל ההגדרות קיימות כשלעצמן מצד הנפרדות, בעוד שבמציאות האינסופית, בטלותבה ההגדרות לחלוטין והיא אחת ממש. ולכן נחדד את השאלה, ונאמר איך משלבים בין אחדותלנפרדות ומגיעים לאיזון?

אז נכון, ישפרספקטיבה של האחדות, ויש פרספקטיבה של נפרדות למרות שנפרדות ואחדות הן דבר אחד.והאדם יכול לשלב את שתי התפיסות, מצד אחד לתכנן ומצד אחר להינות מהטוב שיש בכל דברשתוכנן וכך יש איזון בין הרצון להגדיר והרצון להינות ולזרום עם הדברים בלי להגדיראותם. והניגודים האלה מתאפשרים כי למעשה אין פה ניגודים כי הכל כאן דבר אחד. ואםנחדד נשאל, איך ייתכן שאפשר גם להגדיר וגם לא להגדיר הרי זה לכאורה בלתי אפשרי.

והתשובה היאלמעשה, כמו שיש משחק, ומגדירים את המטרה והיא לנצח, ולעומת זאת גם אם מפסידים זה לאהעיקר. כי העיקר זה להינות מהמשחק. כאן אותו הדבר, אדם מתכנן דברים ומגדיר אותםלצורך ההנאה המירבית מהמשחק, ויודע שאין הבדל בין הדברים והכל זה דבר אחד, ולכןלאחר שהוא הגדיר את הדברים נשאר לו רק לשחק את המשחק, והתוצאות לא משנות והעיקרלהינות מהטוב שיש בכל דבר שיש במשחק הזה. ועכשיו רק נשאר לשחק את המשחק לפי כלליהמשחק כי הם מפיקים את ההנאה המירבית אבל מכאן ההגדרות מסתיימות, ונשאר רק להינותמהטוב האמיתי של המשחק ולזרום עם הדברים לא להתקע וליסוע הלאה. המסע זו ההנאהעצמה.

וכמובמתמטיקה, כאשר יש מערכת אילוצים בתור משוואות, נשאר רק להפיק את הטוב המירבי מאותםאילוצים, ויחד עם זאת כל ההגדרות והמספרים מתבטלים באינסוף. ואין סתירה בין הדברים.כך אותו הדבר עם הזמן. הזמן הוא מערכת אילוצים אשר פועלות בו פונקציות מוגבלותאליו, ואתן אפשר להפיק את הטוב המירבי. וכאשר מפיקים את הטוב המירבי נשאר רק להסתכלעל המציאות כפי שהיא, ולזרום עם הדברים וליסוע הלאה ולא להיתקע בדברים וזאת ע"יהסתכלות על הפרספקטיבה שמעבר לאילוצים שם כל האילוצים כולל הזמן מתבטליםבאינסוף.

ודבר לא פחותחשוב הוא, העזרה והתרומה לזולת לעזור במה שיכולים לעזור ולשמח אותו, זה הסיפוקהגדול ביותר בעולם, האדם מקבל את השמחה הגדולה ביותר מהעזרה לזולת, ע"י עידוד, עזרהבלימודים, עזרה בדברים שקשה וכו'.

ע"י כל הדבריםהאלה, עם השילוב הכי חשוב, החלק הנצחי של האדם / נשמה / תודעה, והתחברות האדם לאמתהפנימית ביותר שלו, אז הוא קנה את עולמו.

*

אם מתעמקיםבעניין רואים מצד אחד, תכנון והגדרה, מצד אחר להינות מכל רגע ולראות את הטוב שישבכל דבר. לכאורה אלה דברים מנוגדים, שכן איך אפשר גם להינות מכל דבר? ועוד אחרי כן,לתכנן הוא ניגוד גמור לדבר שכן התכנון אומר שיש טוב יותר ויש פחות טוב, ואם נתעמקבשכל השני מגיעים להתחברות לטוב מכל מעשה כל עוד אינו מזיק.

ואיך בעצםפותרים את העניין הזה? איך מיישבים קונפליקט כזה? למעשה לא צריך בכלל לפתור כאןכלום, כי כל ההגדרות קיימות כשלעצמן מצד הנפרדות, בעוד שבמציאות האינסופית, בטלותבה ההגדרות לחלוטין והיא אחת ממש. ולכן נחדד את השאלה, ונאמר איך משלבים בין אחדותלנפרדות ומגיעים לאיזון?

אז נכון, ישפרספקטיבה של האחדות, ויש פרספקטיבה של נפרדות למרות שנפרדות ואחדות הן דבר אחד.והאדם יכול לשלב את שתי התפיסות, מצד אחד לתכנן ומצד אחר להינות מהטוב שיש בכל דברשתוכנן וכך יש איזון הרצון להגדיר והרצון להינות ולזרום עם הדברים בלי להגדיר אותם.והניגודים האלה מתאפשרים כי למעשה אין פה ניגודים כי הכל כאן דבר אחד. ואם נחדדנשאל, איך ייתכן שאפשר גם להגדיר וגם לא להגדיר הרי זה לכאורה בלתי אפשרי.

והתשובה היאלמעשה, כמו שיש משחק, ומגדירים את המטרה והיא לנצח, ולעומת זאת גם אם מפסידים זה לאהעיקר. כי העיקר זה להינות מהמשחק. כאן אותו הדבר, אדם מתכנן דברים ומגדיר אותםלצורך ההנאה המירבית מהמשחק, ויודע שאין הבדל בין הדברים והכל זה דבר אחד, ולכןלאחר שהוא הגדיר את הדברים נשאר לו רק לשחק את המשחק, והתוצאות לא משנות והעיקרלהינות מהטוב שיש בכל דבר שיש במשחק הזה. ועכשיו רק נשאר לשחק את המשחק לפי כלליהמשחק כי הם מפיקים את ההנאה אבל מכאן ההגדרות מסתיימות, ונשאר רק להינות מהטובהאמיתי של המשחק ולזרום עם הדברים לא להתקע וליסוע הלאה. המסע זו ההנאה עצמה.

ידע -Yeda.EIP.co.il | מרצה הרצאותאימון אישי

הכנס לאתרותהנה מעוד מרצה הרצאות בנושא מחשבות, אושר, קושי, הסוד, אמת ועוד ...