הפעם אני רוצה לדבר על חיים אחרי המוות, ואני לא רוצה להכנס לעניין אם יש חיים או לא אחרי המוות

אלא לתת את נקודת המבט הבאה, אף אחד בעולם לא יכול להתחייב שיש חיים אחר המוות

וזה לא שאני אומר שאין חיים אחרי המוות, אלא שאף אחד לא יכול להתחייב, למה?

כי אף אחד לא יכול להתחייב שתהיה קיים עוד רגע, לא רק שהגוף לא אפשרי להתחייב שלא יהיה קיים עוד רגע, אלא גם התודעה אי אפשר להתחייב שתהיה קיימת

כי כל דבר שקיים אינו מחויב המציאות, כל דבר שישנו הוא רק אפשרי המציאות

כי הוא יכול להיות איננו, כל מה שינו יכול להיות לא קיים.

שום ישות בעולם קיומה לא מחויב, שום דבר בעולם קיומו לא מחויב עוד רגע.

אז בטח שא אפשר להתחייב שהתודעה תהיה קיימת אחרי המוות, כי בעוד רגע אולי התודעה שלך יכולה להימחק?

אתה לא גורם לעצמך, לתודעה שלך להיות קיימת, וגם אם כן, אתה לא יכול להתחייב שתוכל לגרום לה להתקיים עוד רגע

גם אם ימציאו גלולה של חיי נצח, הגוף יתכן ישאר, אך לא אפשרי להבטיח את הישארות התודעה, כמו שאדם הולך לקנות רובוט, בחנות המוכר מבחינתו דומה לו ויש לו תודעה עצמית

והרובוטים שמוכרים בחנות, לרובוט אין תודעה עצמית!! הוא לא נראה כמוני האדם אומר

אז אין לו כנראה תודעה עצמית ולמוכר כן, כי הוא דומה לי מתנהג כמוני וכו'.

אבל מצד האמת, יש אנשים בעולם שלנו שאין להם תודעה עצמית

כמו לצורך המחשה אדם שקם מיתוך שינה ומתחיל ללכת בבית, אבל האם מיתוך שהוא עושה פעולות הוא מודע למה שהוא עושה?

הוא לא מודע! הוא כמו רובוט שלא מודע לכלום, הוא בכלל בתוך חלום וכל מה שהוא עושה הוא עושה בלי שהוא מודע לדבר הזה!

אבל כלפי חוץ נראה שהוא רגיל עם תודעה, נכון שיש לו תודעה של חלום, אבל זה היה רק לצורך ההמחשה.

בכל מקרה, מאד יכול להיות שיש הרבה אנשים בעולם שמסתובבים ללא תודעה, ז"א הוא נראה פועל, הוא נראה מתפקד, ומבחינה פונקציונאלית, עוד 100 שנה 1000 שנה יהיו רובוטים שיראו כמו בני האדם, ואין דרך להבדיל, ולדעת לזה יש תודעה, ולזה אין תודעה, לשניהם תהיה X ידיעה

ויראו אותו דבר.

בכל מקרה הרעיון הוא שהתודעה העצמית של האדם יכולה להיעלם, גם אני, אולי אני ישות עצמית שלא מודעת ומדברת רק ומשמיעה מילים וצלילים, ואף אחד ל יכול להתחייב על התודעה וקיומה

כל שכן לא אפשר להתחייב אחרי המוות שתהיה קיימת, או בכלל אי אפשר להתחייב שכל דבר יהיה קיים, גם היד הזו אי אפשר לדעת אם תהיה קיימת, גם הרגע יכול להיעלם, לא מחויב שיהיה רגע, כי רוב האנשים חושבים שהיתה נקודה כלשהי, שהיתה מציאות כלשהי של מצב שאין בו זמן ומקום, לא היה בו זמן ומקום, אז אי אפשר להתחייב ואף אחד לא יכול להיות ערב לכך שהזמן והמקום יעלמו!!

כולם גם חושבים שהכל התחיל באיזו נקודת זמן, ואולי הם לא נוצרו הזמן והמקום והם תמיד קיימים

ומי שיתבונן לעומק, יבין שהזמן והמקום מתהווים ממשהו שהוא חסר זמן ומקום, וזה אומר שמפרספקטיבה מסוימת, הזמן והמקום בכלל לא קיימים.

והמקום והזמן מתהווים ממקור שאינו זמן ומקום, כך שאי אפשר להתחייב מה יהיה אחרי המוות.

ואתה מרגיש שהעולם יהיה קיים עוד רגע, זו תחושה סה"כ.

וכל רגע של מציאות הוא חדש לגמרי לגמרי.

וגם יש פרספקטיבה שבה אתה לא קיים, ויש פרספקטיבה שאתה כן קיים

אבל אתה נוצר כל רגע ורגע, ואתה נוצר כל רגע עם תחושה שאתה מכיר אותו כבר זמן רב

ואתה חושב, רגע, אני בן ארבעים, אני מכיר אותו ומכיר אחר, אבל אתה נוצר כל רגע מחדש עם תחושת הזיכרון, ואין נצחיות אם כן לנשמה, כי כל רגע היא נוצרת מחדש.

ואף על פי כן, אני יסביר כי מצד מסוים חייבים להיות חיים אחרי המוות, כי בסופו של דבר מצד האחדות יש מחויב המציאות, בלי זמן בלי מקום, אבל הוא תמיד קיים, וחיים אחרי המוות, לדוגמא גם אם הזזתי את היד, זה מוות של הרגע הקודם לפני שהזזתי, ומצד האחדות שום דבר לא משתנה אף פעם, כך שיש חיים אחרי המוות

ויחד עם זאת אין אפשרות להתחייב על חיים אחרי המוות, ואף על פי כן מי שיסתכל לעומק

יבין שקיומו מחויב, אז קיומך מחויב המציאות תמיד!

המאמר מאת מאמן אימון אישי + ייעוץ אליעד - www.EIP.co.il | ייעוץ אישי מרצה הרצאות

הכנס לאתר ותהנה מעוד אימון אישי על רוחניות, בני אדם, אימון, מאמן אישי, כל רגע ועוד ...