נגישות לנכים בקניונים

לאחרונה ביקרתיבקניון גדול מאוד במרכז הארץ, ואני רואה לידי קשיש המסתייע בהליכון. בדרכו האיטית לכניסה האחורית של הקניון הכניסה הייתה סמוכה למקום ממנו הגענו. בחירה שמיד התבררה כמאוד לא נגישה ומצערת... מסתבר ששתי דקות הליכה לאדם "רגיל"כמוני בחנייה עמוסה רכבים, כלל לא דומה לחוויה הקשה שעבר הקשיש ליידי.

לא תצליחו לדמיין רמת נגישות כל כך גרועה - נתיב וחצי של מכוניות המגיעות בנסיעה מהירה מכל הצדדים, שלוליות ובורות על הרצפה, פריקת סחורה על ידי משאיות המפריעות לעבור, עגלות מלאות ואנשים שסוחבים שקיות, אין מדרכה ו-קשיש צנוםאחד (עם הליכון לא קטן), שבסך הכול מנסה בכל מאודו להגיע בחתיכה אחת לשדרת הקניון.(ולא נשכח שגם אמהות עם תינוקות בעגלה, היו צריכות לסכן את עצמן ותינוקיהן בדרך הזו ממש בטיחותית) זאת רמת נגישות?.

נו אז מה עם נגישותאל עבר הכניסה הראשית, אף היא אינה מענה הולם לפתרון בעיית הנגישות, שכן זהו קניון לא קטן, ולהקיף אותורגלית מהצד החיצוני דרך הרחובות הסואנים ארוכה ומסוכנת, לפיכך מי שמתקשה ללכת ואינו ממונע, לא יסכן את עצמו רק בכדי לבקר בקניון ויעדיף לוותר ולחסוך את החוויה הקשה ועוגמת הנפש הנובעת מחוסר הנגישות..

על פי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח –  1998 ("חוק השוויון"), נגישות משמעה: "אפשרות הגעה למקום, תנועה והתמצאות בו, שימוש והנאה משירות, קבלת מידע הניתן או המופק במסגרת מקום או שירות או בקשר אליהם, שימוש במתקניהם והשתתפות בתכניות ובפעילות המתקיימת בהם, והכל באופן שוויוני, מכובד, עצמאי ובטיחותי".

אני סבור שיש צורך ליצור שינוי- גם בתודעה וגם בשטח. [גם בדברים הכי מינימאליים כמו; מכתב/ דוא"ל/ תלונה להנהלת הקניון/ או לעירייה ולמועצה העירונית או אפילו סתם למכר. אסור לנו לשתוק ולעולם לא לוותר! משם יגיע המהפך...]. אני מאמין כי בכוחו וברצונו של כל אחד ואחד מאיתנו לשנות למען המטרה הדרושה, [היום זה השכן, מחר אולי אצלנו.] וגם בשיתוף כוחות עוד נצליח ואם לא בשיתוף כוחות אז בעזרת יועץ בטיחות בעבודה.