הושענא רבה (בעברית: הושענא הגדול) הוא כינויו של היום השביעי של חג הסוכות. ביום זה נהוג לומר פיוטי "הושענא" רבים יותר מבשאר ששת ימי החג, ומכאן שמו. לראשונה מוזכר שם היום בתקופת הגאונים בסידור רב עמרם גאון.

בהושענא רבה נגמר חיתום הדין, הוא "יום החיתום" האחרון, ומשום כך שוררת בו מקצת מן האווירה של יום כיפור, הבאה לביטוי בתפילות ובמנהגים שונים, כפי שהבאנו כבר קודם. מקובל, שגם לאחר שכבר נגזר דין קשה בשמים בימים הנוראים, יש בכוחן של התפילות ובחזרה בתשובה בהושענא רבה כדי לקרוע גזר דין זה ולהביא לכתיבת פתק טוב. אמרו חז"ל:
"אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: אני יחיד אתן לבניך יום המיוחד לכפר בו עוונותיהם, וזה הושענא רבה".

רמזים לשם "הושענא רבה":
הושענה רבה - הוא היום הנ"א -  51 לימים שניתנו לעם ישראל בחסד לעשות תשובה המתקבלת ברצון (ימים שהחלו בתחילתו של ראש חודש אלול), ועל שם כך מבקשים מבורא עולם, הושע-נא, כלומר מבקשים מהקב"ה להושיע את יום נ"א זה, שהוא יום רבא (גדול) לפי שהוא אחרון וחותם.
ליום הושענה רבה שמות נוספים המופיעים בכל הספרות וההגות היהודית הקדומה:

יום שביעי של ערבה - על שם מנהג הערבות ביום זה.
יום חיבוט חריות - על שם חריות (ענפי) הדקל שהיו מביאים לבית המקדש ביום זה.
יום חותם - יום גמר חיתום הדין. בראש השנה ויום הכיפורים כל באי העולם נידונים כל אחד לעצמו. ובחג הסוכות העולם כולו נידון על המים (כמה גשמים ירדו במשך כל ימות השנה בכול העולם) ועל ברכת הפירות והתבואות.
יום הושענה רבה הוא יומו השביעי של החג הוא יום החיתום האחרון של הדין הזה. ומכיוון שחיי האדם תלויים במים - דומה הושענא רבה במקצת ליום כיפור ומרבים בו בתפילה ותשובה כעין יום כיפור.

חכמי הקבלה מתייחסים להושענא רבה כיום המסוגל להגן על ישראל ולהצילם מאויביהם. הוא גם היום בו לפי כמה דעות עתידה להיות מלחמת גוג ומגוג.

מנהגי הושענא רבה

בזמן שבית המקדש היה קיים העמידו לצד המזבח בעזרה ערבה בגובה אחת-עשרה אמות והכוהנים היו מקיפים את המזבח בכל יום מימי הסוכות. בהושענא רבה היו מקיפים את המזבח שבע פעמים, כמתואר במשנה:
"מצוות ערבה כיצד? מקום היה למטה מירושלים ונקרא מוצא, יורדין לשם ומלקטין משם מורביות של ערבה, ובאין וזוקפין אותן בצדי המזבח - בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת, ואומרים אנא ה´ הושיעה נא אנא ה´ הצליחה נא - ואותו היום (היום השביעי של סוכות, הושענה רבה) מקיפין את המזבח שבע פעמים."

זקיפת הערבה הייתה דוחה את השבת במקדש רק ביום השביעי של חג הסוכות. כזכר למנהגי היום מתקופת בית המקדש נהוג אף היום להקיף שבע פעמים את בימת בית הכנסת עם ארבעת המינים, תוך כדי אמירת הושענות.
בזמן הגאונים יש שהיו עולים בכל שנה מבבל לירושלים והיו מקיפים את הר הזיתים בהושענא רבה שבע פעמים

תיקון ליל הושענא רבה
בליל הושענא רבה נוהגים רבים להישאר ערים כל הלילה ולהקדיש אותו ללימוד תורה מתוך סידורים של "תיקון ליל הושענא רבה" או לימוד תורה על פי בחירה אישית של הלומד. מקובל לקרוא בספר דברים, ולאחריו לומר תהלים, מפני שכתיבת ספר תהלים מיוחסת לדוד מלך ישראל (על פי הגמרא במסכת בבא בתרא יד ע"ב) שהוא האושפיזין ביום הושענא רבה.

תפילת שחרית
ישנם בקהילות ישראל שנהגו כי בתפילת שחרית ילבש שליח הציבור לבן. בעת פתיחת ארון הקודש יש הנוהגים לומר את פסוקי י"ג מידות הרחמים.
נוהגים להקיף את התיבה שבע פעמים כאשר אוחזים את ארבעת המינים ולומר את ההושענות המיוחדות ליום זה.

חיבוט ערבות
נוהגים לקחת 5 ערבות אוגדות ולחבוט אותן בקרקע 5 פעמים. מנהג זה הוא מנהג נביאים. למנהג הספרדים ועדות המזרח חובטים בערבה רק לאחר סיום אמירת כל פיוטי ההושענות, אך יש נוהגים ממש לאחר סיום תפילת מוסף. לפי מנהג בני אשכנז לאחר הפיוט ("תענה אמונים, שופכים לב כמים, והושיעה נא") נוהגים להניח את ארבעת המינים ולקחת 5 ערבות אגודות. איתן ממשיכים לומר כמה פיוטי תפילה על הגשם, ובסיום חובטים את הערבות בקרקע 5 פעמים. יש הסוברים שיש להקפיד לחבוט בקרקע שאינה מרוצפת ויש שאין מקפידים על כך. ההקפדה על המספר 5 (5 ערבות ו5 חבטות) היא מאוחרת ולפי הקבלה ויש שאין מקפידים עליה. בקהילות ספרד אומרים לאחר חבטת הערבה את תפלת נשמת כל חי, ומקבלים על עצמם בלי נדר לומר את נשמת כל חי גם בשנה הבאה.

מנהגים נוספים ליום הושענה רבה
ברכת ´פתקא טבא´ - אצל יהודי אשכנז מברכים איש את רעהו בברכת ´פתקא טבא´, או ביידיש ´א גוט קוויטל´ - שפירושה ´פתק טוב´, לפי שביום זה הקב"ה כביכול מוסר ביד השליחים את הפתקים עם גזר הדין, שעוד ניתן לשנותו לטובה עד החתימה ביום זה.
בסוף יום הושענה רבה לקראת צאת החג והכניסה ליום שמחת תורה נפרדים מן הסוכה בסעודה קלה. בסידורים מופיע נוסח לאמירה בשעת היציאה מן הסוכה.

שנזכה כולנו לישב בקרוב בסוכת עורו של ליוויתן בביאת גאול צדק במהרה בימנו אמן ואמן. מועדים לשמחה.


* הרב יוסף ויצמן הינו ראש המרכז ללימודי יהדות "תורה ודעת", יועץ רוחני לצמיחה והתפתחות אישית, מנחה ומטפל במערכות יחסים ומרצה לאקטואליה יהדות ונפש האדם, 052-8144488 begin_of_the_skype_highlighting              052-8144488      end_of_the_skype_highlighting