יינות, ויסקי ובירות

אם אתם צופים בסדרה "מחוברים" בוודאי שהתוודעתם לסופר הישראלי דודו בוסי ולחיבתו הגדולה (שלא לומר, התמכרותו הקשה) לאלכוהול. עבור דודו בוסי, כל ערב מתחיל ומסתיים בלגימת ויסקי בפאב המקומי או גמיעת בקבוקי בירות בסלון דירתו התל אביבית. כל מי שתהה לעצמו כיצד ניתן להיות סופר כה מוכשר, שכותב יצירות מוערכות בקרב העולם הספרותי כולו, וגם להיות חובב בירות, ויסקי ושלל יינות ומשקאות אלכוהוליים, צפוי להפתעה גדולה. מסתבר שלא מעט סופרים דגולים לאורך ההיסטוריה אהבו אלכוהול כמעט כמו שאהבו לכתוב.

"כשאתה שותה העולם עדיין קיים, אך הוא לופת אותך בגרון", כך כתב הסופר והמשורר צ'ארלס בוקובסקי, אשר היה ידוע גם בכינוי "משורר הברים". גיבוריו של בוקובסקי היו אנשים פשוטים וקשיי יום, אשר תמיד בזבזו את משכורתם הדלה על שתייה מרובה של משקאות אלכוהוליים. בוקובסקי שייך לקבוצה לא קטנה של סופרים ומשוררים שחבים את תהילתם לחברם הטוב ביותר – האלכוהול, אשר משחק תפקיד מפתח ביצירות רבות שלהם, ואשר לא אחת היה חלק בלתי נפרד מתהליך הכתיבה.

פול אוסטר ואהבתו לוויסקי

הסופר האמריקאי פול אוסטר הוא אינו אלכוהוליסט וסביבו לא נרקמו אגדות ומעשיות אודות חיבתו לטיפה המרה. ולמרות זאת, המשקאות האלכוהוליים משחקים תפקיד מפתח ביצירותיו. כך למשל, הוא מרבה להזכיר בסיפוריו את מותג הוויסקי הנמכר ביותר בעולם, ג'ק דניאלס. בסיפוריו של אוסטר הוויסקי ממלא תפקיד ראשי בלא מעט סצנות. לדוגמא, בספר "מוסיקת המקרה" מתאר אוסטר כיצד הגיבור, ג'ים נאש, נפגש עם אהובתו משכבר הימים, פיונה, ולמרות השעה המוקדמת הם פוצחים מיד בשתיית ויסקי מבקבוק ג'ק דניאלס אל תוך הלילה.

ג'ק קרואק והתמכרותו ליינות הפטישים

ג'ק קרואק הוא דוגמא לסופר אשר אהבתו הגדולה לאלכוהול, ובפרט ליינות זולים הידועים בכינוי "יינות פטישים", הביאה אותו לכתוב יצירות מופלאות, אך בסופו של דבר גם הכריעה אותו. אחת מאמירותיו המפורסמות של קרואק היתה: "אני קתולי, ולכן אני לא יכול להתאבד. אולם אני מתכוון לשתות את עצמי למוות". ואכן, קרואק היה מכור לסוגים שונים של אלכוהול, ובפרט ליינות פטישים. למרות התמכרותו הוא כתב את אחד מספרי המסעות המופלאים והמצליחים ביותר שנכתבו, "בדרכים". אך בסופו של דבר חיבתו הרבה ליינות ולאלכוהול הביאה למותו בגיל 47 בלבד.

ארנסט המינגווי ומשקאות הרום

הסופר האמריקאי, זוכה פרס פוליצר ופרס נובל לספרות, שיצירותיו חוללו מהפכה אמיתית, היה חובב אלכוהול לא קטן בכלל, אשר נהג לשתות יינות, בירות ומה לא. אולם חיבתו הגדולה היתה למשקאות רום. בשנות חייו האחרונות התגורר בקובה ובילה את מרבית זמנו בברים מקומיים בשתייה אינסופית של קוקטילים רוויי רום, כמו מוחיטו ודקירי, הנזכרים גם בספרו המפורסם "איים בזרם". לא ברור האם חיבתו לאלכוהול היא שהובילה את המינגווי בסופו של דבר להתאבד ביריית אקדח.

לסיכום, האלכוהול יכול להיות לעיתים רבות ידידו הטוב ביותר של הסופר. לעיתים, דווקא בהשפעת האלכוהול, כשהמחשבה מתערפלת, ניתן להפיק את יצירות הספרות הטובות ביותר, שישפיעו על דורות שלמים ברחבי העולם. לא לחינם תבע הסופר אוסקר וויילד (שהיה חובב אלכוהול בפני עצמו) את האמירה המפורסמת: "אחרי המשקה הראשון אתה רואה את הדברים כפי שהיית רוצה שייראו; אחרי המשקה  השני אתה רואה אותם הפוך ממה שהם; אחרי המשקה השלישי אתה רואה את הדברים כפי שהם באמת, וזהו הדבר הנורא ביותר בעולם".