יש מצבים בהם ההתלבטות מוכרת יותר. התלבטות בין קייטרינג חלבי או קייטרינג בשרי. יש מקרים שבהם ההתלבטות מורכבת יותר, התלבטות בין כל מיני מאכלים. האם להיות כמו כולם וללכת על הצד הבטוח שרוב האנשים יאהבו או אולי על הצד הפחות בטוח אבל יותר מעניין. קייטרינג אתני. אוכל סיני, אוכל יפני, אוכל הודי או אולי איזה פונדו מעניין. משהו שונה.

אם נבחר קייטרינג סיני צריך לקחת בחשבון גם את גיל האורחים למרות שאוכל סיני מוכר בארץ היום כמעט לכולם יש כאלו שעדיין מייחסים אליו כמשהו שלא שייך לפה או יותר גרוע מזה יש כאלו שמתייחסים אליו כאוכל רחוב, כזה שמוצאים בכל פינה למרות שיש כמה מסעדות טובות של אוכל סיני שכמעט כולם אוהבים ללכת לאכול שם וחוזרים שוב ושוב.

אם נבחר קייטרינג יפני, שנחשב לקייטרינג המיוחד מכולם. מעבר לעבודה שצריך לשים לב שהכול טרי במיוחד, צריך גם לקחת בחשבון שלא כולם אוהבים דגים ובטח לא דגים נאים אז צריך לייצר גם אלטרנטיבה אחרת, כמו משהו צמחוני או משהו אחר, לא יפני שתמיד תהייה האפשרות לתת עוד משהו לאחרים, גם ילדים לא ממש אוהבים אוכל יפני. מעניין אם זה ישתנה בארץ עם הזמן. אם ילדים להורים חובבי אוכל יפני יגדלו דור אחר.

קייטרינג הודי הוא עוד יותר ספציפי מהאחרים. הטעמים והריחות בו מאוד חזקים. טעמים וריחות שיכולים ממש להפריע למי שלא אוהב אותם. מצד שני כל חוזרי  המזרח למיניהם בטח יתענגו עליו גם אם הוא לא בדיוק דומה לטעם שאכלו בהודו או לריח שליווה אותן בהודו. עדיין הנוסטלגיה קיימת ועם נוסטלגיה אי אפשר להתווכח. תנסו להתווכח פעם, אין עם מי.

פונדו למשל הוא סוג של קייטרינג מיוחד מאוד. אני חושבת שרבים לא מכירים אותו. יש כמה סוגי פונדו, בשרי, חלבי, מתוק או מלוח. יש משהו באווירה הקבוצתית והאיטית של אכילת פונדו שיכול ליצור אירוע מאוד מיוחד אבל שוב כמו אלו שלפניו צריך להתאים למוזמנים. הכי חשוב כנראה להתאים אוכל  למוזמנים, אתני או לא.