פוספורילציה אוקסידטיבית
תהליך שבמהלכו מסונתזת רוב האנרגיה בתאים אאירובים (יש שיתוף O2), זהו מנגנון ליצירת רוב ATP במע' חיות. בתאים אאוקריוטים- מתרחשת במיטוכונדריה. הממברנה החיצונית של המיטו' מכילה חלבונים המכילים פורינים. הם בונים תעלות אניוניות, גדולות ולא סלקטיביות שמעניקות חדירות לממברנה החיצונית. ממברנה זו אינה חדירה לחלבונים.
אחד התפקידים החשובים של המיטו' זה אפופטוזיס- מוות מבוקר של תאים אאוקריוטים. אחד מהחלבונים הקטנים (ציטוכרום C) יוצא מהמיטו', גורם מרכזי להמשך מנגנון מוות מבוקר של התא. מתרחש בגלל פתיחה של חור גדול שחדיר לחלבונים. הממברנה הפנימית מקופלת מאוד על מנת להגדיל את שטח הפנים (הגברה כמותית של מע' פוספורילציה אוקסידטיבית).
מכילה גם את החלבונים ששיכים לשרשרת מעבר e-. המטריקס מכיל את מעגל קרבס, כל האנזימים ששיכים למעגל נמצאים במטריקס. המטריקס מכיל גם DNA מיטוכונדריאלי שמקודד חלק מהחלבונים. הממברנה הפנימית לא חדירה בקלות לחלבונים ואינה חדירה ליונים.
לכל דבר הצריך להיכנס למטריקס יש נשאים ספציפיים. בממברנה מיטוכונדריאלית הקטיון המספק אנרגיה למעבר חומרים הוא H+, יש ניצול של גרדיאנט פרוטונים. תפקיד המיטו' הוא לספק את השלב האחרון בהתמרת אנרגיה. יש שרשרת העברת e- מהנשאים NADH, FADH2 אל החמצן. במעגל קרבס מקבלים 8NADH, 2FADH2. כמו כן מקבלים 6CO2 ורק 2ATP (בנוסף ל- 2ATP שנוצרו בגליקוליזה). בשלב הבא נכנסים ה e- לשרשרת, האנרגיה שלהם מנוצלת והיא הולכת לסינתזה של 32ATP, מתוך 36 מולקולות שניתן לקבל ממולקולת גלוקוז אחת. רוב האנרגיה מתקבלת בשלב האחרון. למולקולות שמוסרות e- יש פוטנציאל חיזור גבוה ולמולקולות המקבלות e- יש פוטנציאל חיזור נמוך. שרשרת מעבר e- זוהי שרשרת ריאקציות חמצון חיזור בהשתתפות נשאים שונים. מעבר 2e- מ- NADH לחמצן נותן אנרגיה של 52 Kcal/mol. ע"י שבירת השרשרת למס' ריאקציות יש איבוד אנרגיה. הדבר טוב לתא כי אם נשחרר כמות רבה של אנרגיה התא יישרף.
המטרה היא לשחרר אנרגיה במנות אותן ניתן לעבד ולנצל היטב. בשרשרת יש כמה קומפלכסים שכל אחד בנוי מכמה תתי יחידות ומכמה קב' פרוסטטיות: קומפלכס I: NADH דהידרוגנאז- מקבל e- מ-NADH. קומפלכס II: סוקצינאט-Q רדוקטאז- דרכו נכנס סוקצינאט לשרשרת. קומפלכסים I ו-II מעבירים אלקטרונים ליוביקווינון (Q-נשא). ניתן להתחיל את השרשרת מ-2 כיוונים NADH וסוקצינאט. Q מעביר לקומפלכס III: Q-Cyt C אוקסידורדוקטאז. קומפלכס III מעביר ל-Cyt C, נשא קטן, חלבון מסיס. הוא הקישור בין קומפלכס III ל-IV. קומפלכס IV: ציטוכרום C אוקסידאז והוא מעביר לחמצן.
קומפלכסים 1,3,4 מעבירים פרוטונים אל מחוץ למטריקס ויוצרים גרדיאנט פרוטונים על הממברנה הפנימית (קומפלכס 2 לא מעביר פרוטונים). לנשאים חלק כרומופורי- בעלי בליעה. בליעתם משתנה בהתאם למצב חמצון-חיזור שלהם. ככל שחומר מחוזר יותר בליעתו עולה. נשא שקרוב יותר לסובסטרט יהיה מחוזר יותר. כתוצאה ממעבר ה e- ויצירת גרדיאנט פרוטונים יש שפעול של קומפלכס V: ATP סינתאז המייצר ATP. נוצר מפל אלקטרוכימי של פרוטונים על הממברנה.
קומפלכס I: בצורת L, זרוע אנכית שנמצאת במטריקס וזרוע הידרופובית הנמצאת בתוך הממברנה. הריאקציה המזורזת: . בתחילה NADH נקשר לאתר קשירה שנמצא על הזרוע במטריקס ומעביר e- לFMN (קב' פרוסטטית של הקומפלכס) והופך לצורתו המחוזרת FMNH2. e- אלו מועברים ל-3 מרכזים של 4Fe-4S (חלבוני גפרית ברזל שהם הקב' הפרוסטטית השנייה של הקומפלכס). יוני הברזל בחלבונים יכולים להיות במצב מחוזר Fe+2 או במצב מחומצן Fe+3. קב' ברזל-גפרית עוברות ריאקצית חמצון חיזור ללא שחרור פרוטונים. e- מקב' ברזל גפרית מועברים ל- CoA-Q. מעבר הe- מ-NADH ל-Q בקומפלכס I גורם לשאיבה של 4H+ אל מחוץ למטריקס. חיזור Q ל-QH2 נוצר כתוצאה של יציאת 2 פרוטונים מהמטריקס. זוג הe- שקשור ל-QH2 מועבר ל-4Fe-4S והפרוטונים משוחררים לצד הציטוזולי. משם עוברים הe- ל-Q נייד בתוך הממברנה ההידרופובית, שנוצר עקב יציאה של 2e- מהמטריקס לציטוזול.
קומפלכס II: חלבון ממברנלי אינטגרלי שנמצא בממברנה הפנימית של המיטו'. FADH2 לא עוזב את הקומפלכס אלא הe- מועברים למרכז Fe-S ואז ל-Q ומשם נכנסים לשרשרת. בניגוד לקומפלכס I לא גורמים להעברת פרוטונים. משאבת הפרוטונים השנייה בשרשרת היא
קומפלכס III: ציטוכרום הוא חלבון שמעביר e- ומכיל קב' פרוסטטית Heme. . הקומפלכס הוא דימר המכיל 11 תת יחידות. מכיל בסה"כ 3 קב' Heme שנמצאות בשתי תת יחידות: CytbH, CytbL, Cytc1. bL עבור אפיניות נמוכה ו-bH עבור אפיניות גבוהה והם נמצאים ב-Cytb. הסוג ה-3 c נמצא ב-Cytc1. בנוסף לקב' ה-Heme האנזים מכיל קב' ברזל-גפרית עם מרכזי 2Fe-2S. מרכז זה נקרא Rieske center. הקומפלכס מכיל 2 אתרי קישור ייחודים עבור Q שנקראים Qo, Qi. Qi נמצא קרוב יותר לצד הפנימי של המטריקס.
מעגל ה-Q: המכניזם של מעבר הe- מ-Q ל-CytC. המעגל מתחיל כאשר QH2 נקשר לאתר Qo. QH2 מעביר בכל פעם 1e-. הוא עובר תחילה למרכז rieske ואז ל-Cytc1 ובסופו של דבר למול' Cytc מחומצנת והופך אותו לצורתו המחוזרת. Cytc המחוזר חופשי לעזוב את האנזים בצורה זו. האלקטרון השני מועבר תחילה ל-CytbL ואז ל-CytbH ובסופו של דבר ל-Q הקשור באתר Qi. עקב קבלת הe- ה-Q מחוזר ל Q∙-. כאשר QH2 באתר Qo מחומצן ל-Q הפרוטונים שלו משתחררים לצד הציטוזולי של הממברנה. מול' הQ שבאתר Qo חופשיה לעזוב את האתר. בשלב זה Q∙- נמצא באתר Qi. מול' שניה של QH2 נקשרת לאתר Qo ומגיבה באותה הדרך כמו הראשונה. אחד מהe- מועבר למרכז rieske ואז ל-Cytc1 ומועבר משם לחיזור מול' שניה של Cytc. האלקטרון השני עובר ל-CytbL ואז ל-CytbH, ל Q∙- שקשור באתר Qi. בעת הוספת האלקטרון השני רדיקל הקווינון לוקח 2H+ מהצד של המטריקס ויוצר QH2. הורדה של 2H+ אלו תורמת ליצירת גרדיאנט הפרוטונים. בסוף מעגל ה-Q 2 מול' QH2 מחומצנות ליצירת 2Q ומול' אחת של Q מחוזרת ל-QH2, 2 מול' Cytc מחוזרות, 4H+ משוחררים לצד הציטופלסמטי ו2H+ מועברים מהמטריקס ל Q∙-. השלב הסופי של השרשרת הוא חמצון של Cytc מחוזר שנוצר בקומפלכס III, שלב זה מצומד לחיזור של O2 ל-2H2O. ריאקציה זו מזורזת ע"י
קומפלכס IV: מכיל 2 קב' Heme (a ו-a3) ו-3 יוני נחושת. המרכז בעל 2 יוני נחושת נקרא CuA/CuA והוא מקבל הe- מ-Cytc המחוזר. 2 מול' Heme A נקראות Heme a ו-Heme a3 והן בעלות תכונות שונות כיוון שהן ממוקמות באופן שונה בקומפלכס. התפקיד של Heme a הוא להעביר e- מ-CuA/CuA בעוד שהתפקיד של Hemea3 זה להעביר e- ל-CuB (המרכז בעל יון הנחושת הנוסף). Hemea3 ו-CuB יוצרים ביחד את המרכז הפעיל שבו O2 מחוזר לH2O. הריאקציה הכללית שמקוטלזת ע"י קומפלכס IV היא: . חמצן מולקולרי הוא מקבל e- טרמינלי אידיאלי כיוון שהוא בעל אפיניות גבוהה לe- ולכן יוצר כוח מניע תרמודינמי גדול. אם מתחילים מסוקצינאט אז מדלגים על פעילות קומפלכס 1 ויש יציאה של פחות מימנים, כלומר פחות ייצור ATP. אנרגיית e- מנוצלת לטרנספורט אקטיבי דרך הממברנה, פרוטונים עוברים מצדו הפנימי של המטריקס החוצה ונוצר פוטנציאל מעבר פרוטונים. המפל מורכב מ-2 חלקים: ריכוזי וחשמלי, 2 החלקים שונים מבחינה אנרגטית והם "לוחצים" על הפרוטון לחזור אל תוך המטריקס. הקומפלכס ATP סינתאז מנצל את מפל הפרוטונים ליצירת ATP.
ATP סינתאז מורכב מ-2 תת יחידות- Fo, F1. כאשר מפרידים ביניהן ניתן לראות שאין סינתזת ATP ושרשרת הנשימה פועלת יותר מהר. כלומר, אין צימוד בין מעבר e- לסינתזת ATP. פקטור F1 אחראי על סינתזת ATP. בנוסף קיימים מעכבים כגון אוליגומיצין שמעכב את שלב הפוספורילציה. קצב מעבר e- רגיש לאוליגומיצין (הוא משפיע על Fo ולא על F1. המנגנון יכול לעבוד רק במקרים בהם חדירת פרוטונים איננה פסיבית-ספונטנית, במקרה זה גרדיאנט הפרוטונים לא יחזיק מעמד. אם הממברנה חדירה ליונים אחרים, הם יכולים לפזר את הפוטנציאל החשמלי על הממברנה ולכן שלמותה הכרחית לפעילות העברת ה e-וצימודם ליצירת ATP.
מפר צימוד: כל חומר שיכול להשפיע על חדירות הממברנה ליונים. 2,4-DNP בנוכחות נשאי e-: מפר צימוד בין מעבר e- לסינתזת ATP. יש מעבר e- מזורז אך אין סינתזת ATP אלא הידרוליזת ATP. הוא אינו מעכב את האנזים ATP סינתאז כיוון שהוא מפרק ATP. החומר מספיק הידרופובי לחדור את הממברנה ומצד שני הוא חומצה חלשה בעלת pKa קרוב לנייטרלי ויכול להיות טעון. הוא לוקח פרוטון בצד אחד של הממברנה עובר אותה ובפנים משחרר את הפרוטון- כך הוא מפזר מפל אלקטרוכימי על הממברנה. FCCP: גם חומצה חלשה הידרופובית עם מסיסות גבוהה בתוך הממברנה. מבחינה תרמודינמית נוצר מפל פרוטונים על הממברנה. את האנרגיה החופשית שנוצרת מהמפל נוכל לחשב לפי: ; . מבנה ותפקוד קומפלכס V- ATP סינתאז: קומפלכס גדול שנמצא בממברנה הפנימית. ניתן לזהות 2 חלקים עיקריים- חלק בולט F1 ולחלק ממברנלי Fo (o מגיע מאוליגומיצין, זהו מקום פעילות של המעכב הספציפי של המשאבה אוליגומיצין. הוא פועל על Fo אבל מעכב פעילות הקומפלכס השלם). ראש הקומפלכס F1 פונה למטריקס. ניתן להפריד בין 2 החלקים ע"י ריכוז מלח גבוה. משאבת הפרוטונים המעבירה דרך הממברנה פרוטונים בלבד היא מסוג F ובעלת פעילות ATPase. F1: הקומפלכס מורכב מ-9 תת יחידות 3α3βγδε. המשקל המולקולרי של α ו-β הוא 50-53 Kd, γ עד כ-30 Kd ושל δ ו-ε 15-20 Kd. F0: חלק ממברנלי, מורכב מ-3 סוגי תת יחידות a2b(10-14)c. משקל a הוא 30 Kd, b הוא 17 Kd ו-c הוא 8 Kd. יש תת יחידה אחת a, 2 תת יחידות b ו בין 10-14 תת יחידות c- כל אחת היא 2 סלילי α החוצים את הממברנה. מניסויי פירוק והרכבה שלתת היחידות וקריסטלוגרפיה גילו כי המבנה מאוד סימטרי והוא בעל פעילות פונקציונלית. קוטר הראש 12nm- מבנה מרחבי גדול.
הראש מורכב מ- 3α+3β ומעוגן לממברנה ע"י 2 תתי היחידות b, קיים חיבור מכני ליחידה δ בין היחידות וישנו חיבור פונקציונלי של תת יחידה δ לתת יחידה c. אתר פעיל: אתר הקישור מורכב מ-2 תתי יחידות αβ. פעילות הקומפלכס מבוססת על רוטציה- תנועה סיבובית של חלק ממברנלי בעל צורת רוטור. החיבור בין הרוטור-תת יחידה c ל-γ ודרכו ל αβ גורם לסיבוב של הקומפלכס. סינתזת ATP באתר הפעיל של F1 מתרחשת באופן ספונטני.
לריאקציה זו ΔG חיובי אך אם נסלק את המים במהלך הריאקציה התגובה תלך לכיוון סינתזת ATP ונקבל ΔG שלילי, יהיה קרוב ל-0 כלומר ריאקציה בשו"מ. אם באתר הפעיל ADP ו-Pi קשורים ואין נוכחות של מים אז יווצר ATP. כאשר נבדקה הזיקה של נוקליאוטידים לקומפלכס F1 שמכיל 3 אתרי קישור αβ נתגלה כי לכל אתר היכולת להימצא באחת מ-3 הזיקות הבאות: אתר 1 (T) בעל אפיניות מאוד גבוהה ל-ATP ובמהלך ניקוי של קומפלכס F1 מאוד קשה להיפטר מ-ATP באתר זה ולקבל חלבון נקי. אתר 2 (L) בעל זיקה בינונית ואתר 3 (O) בעל זיקה חלשה, על בסיס עובדות אלה הוצע Binding Change Mechanism: באתר T מתרחשת ריאקציה ספונטנית של יצירת ATP, אך הוא קשור חזק ולא יכול לצאת. שחרור ATP מ-T זה שלב הדורש אנרגיה. סיבוב תת יחידה γ גורם לפתיחת האתר הפעיל ושחרור של ATP מ-T והפיכתו ל-O.
סיבוב זה גורם לשינוי קונפורמציה המתרחש בכל תת היחידות, ותת יחידה L שהחזיקה ADP ו-Pi בצורה חלשה נסגרת והופכת ל-T. תת יחידה O הופכת ל-L ויכולה לקשור ADP ו-Pi ו-T הקושרת ATP הופכת ל-O ומשחררת אותו. כלומר תת יחידה L קושרת ADP ו-Pi, ב-T מתרחשת סינתזת ATP באופן ספונטני וב-O משתחרר ATP. השינוי בקונפורמציות הוא נגד כיוון השעון. כל זה כרוך בסיבוב של 1200 של תת יחידה γ עם כיוון השעון, כיוון שהקומפלכס הוא הקסמר טריגונלי.
* אם השינוי בקונפורמציות T,L,O מתרחש עם כיוון השעון מדובר בהידרוליזת ATP. המנוע עובד בעזרת האנרגיה המשתחררת מפירוק ATP. כיצד פרוטונים העוברים דרך Fo גורמים לסיבוב של תתי יחידה γ? בתת יחידה c כל שרשרת פוליפפטידית יוצרת זוג של סליל α שחוצה את הממברנה. שייר של Asp נמצא במרכז הסליל השני. כאשר Asp קשורה לחלק ההידרופובי של הממברנה השייר חייב להיות לא טעון. תת יחידה a בנויה מ-2 חצאי תעלות פרוטונים שלא חוצות את הממברנה. פרוטונים יכולים לעבור דרך תעלות אלו אך לא לחלוטין דרך הממברנה. תת יחידה a נמצאת סמוך לטבעת c כאשר כל חצי תעלה מגיבה עם תת יחידה c אחת. בתעלה הסביבה הידרופילית ולכן שני שיירי ה Asp ב-2 תת יחידות c הקשורות לתעלה, ויתרו על הפרוטונים שלהם והAsp נמצאות במצבן הטעון. טבעת ה-c לא יכולה להסתובב לשום כיוון משום שזה יגרום לשייר טעון של Asp להיכנס לסביבה הידרופובית. פרוטון יכול לנוע דרך חצי תעלה ולגרום לכך שה-Asp הטעונה תהפוך ללא טעונה. סביר להניח שהפרוטון ינוע בתעלה הקשורה לצד הציטוזולי של הממברנה בגלל שריכוז הפרוטונים שם גבוה פי 25 מאשר בצד של המטריקס. דבר זה קורה בשל השרשרת שיוצרת את הגרדיאנט. כניסה של פרוטונים לתוך חצי התעלה בצד הציטוזולי נגרמת גם עקב הפוטנציאל על הממברנה שהוא +0.14v ומגדיל את ריכוז הפרוטונים קרוב לפתח של חצי התעלה הציטוזולית. אם שייר הAsp עבר פרוטונציה לצורתו הלא טעונה, טבעת ה-c יכולה להסתובב אך ורק בכיוון השעון.
סיבוב כזה מעביר את השייר של החומצה ליצירת מגע עם הממברנה ומזיז את השייר הטעון שנמצא בחצי התעלה של המטריקס. הפרוטון יכול לעבור דיסוציאציה מה Asp ולנוע דרך חצי התעלה אל המטריקס שעני בפרוטונים ולשחזר את המצב ההתחלתי. טבעת ה-c קשורה חזק לתת היחידות γ, ε ולכן כאשר היא נעה גם תת היחידות הללו נעות בסיבוב בתוך ההקסמר (α3β3) ביחידה F1. סיבוב תת יחידה γ גורם לסינתזת ATP דרך המכניזם שעליו דובר. מס' תת יחידות c מאוד משמעותי משום שהוא קובע את מס' הפרוטונים שחייבים לעבור בכדי לגרום ליצירת מול' ATP. כל סיבוב של 360o של תת יחידה γ גורם לסינתזה ושחרור של 3ATP. לכן אם יש 10 תת יחידות c, כל ATP נוצר ע"י העברה של 3.33 פרוטונים (עבור כל ATP עוברים 3 פרוטונים). כמה ATP מקבלים ממעבר זוג e- דרך השרשרת? כמות האנרגיה של פעילות כל קומפלכס המעביר פרוטונים מספיקה לסינתזת ATP אחד. המדד לפעילות הוא יחס של Pi אחד לחמצן אחד. סה"כ אם מתחילים מקומפלכס I יחס P/O הוא 3 ונוצרות 3 מולקולות ATP. בקומפלכס II P/O=2.
ניתן להוסיף חומר התורם e- וכך לגרום לסינתזת ATP- עלייה ב-pH, עקב פירוק ATP- ירידה ב-pH. ADP-ATP טרנסלוקאז: כ-14% מכלל החלבונים בממברנה הפנימית. טרנספורטר של ATP מהמטריקס אל הציטוזול ושל ADP מהציטוזול למטריקס. המעבר מצומד, לא יתבצע טרנספורט של ATP אם ADP לא ייקשר ולהיפך. ADP נקשר בצד הציטוזולי עקב מפלי הריכוזים שלו. הנשא משנה קונפורמציה ומשחרר ADP בתוך המטריקס. ATP נקשר ושוב יש שינוי קונפורמציה ו-ATP משוחרר לציטוזול. חילוף זה יקר מבחינה אנרגטית, בערך רבע מהאנרגיה שנוצרת ממעבר e- ע"י השרשרת נצרכת בכדי ליצור מחדש את פוטנציאל הממברנה שנפגע עקב תהליך החילוף. קצב הפוספורילציה האוקסידטיבית: מעבר e- מצומד לפוספורילציה. e- בדר"כ לא עוברים דרך השרשרת ל-O2 אלא אם כן ADP עובר סימולטנית פוספורילציה ל-ATP. פוספורילציה אוקסידטיבית דורשת מלאי של NADH (או מקור אחר של e- בעל פוטנציאל גבוה), O2, ADP ו-Pi.
הפקטור החשוב ביותר בקביעת הקצב הוא רמת ה-ADP. הבקרה הנעשית ע"י רמת הADP נקראת בקרה נשימתית. רמת ה-ADP משפיעה גם על קצב מעגל קרבס בגלל הצורך ב-NAD+ וב-FAD. רמת ADP גדלה כאשר ATP נצרך ולכן פוספורילציה אוקסידטיבית מצומדת לניצול ATP. מעכבים: ניתן לעכב את התהליך בכל השלבים. רוטנון ואמיצל חוסמים מעבר e- בקומפלכס I ולכן מונעים את ניצול NADH כסובסטרט. מעבר e- שנוצר מחמצון סוקצינאט לא נפגע. אנטימיצין A מפריע למעבר הe- מ-CytbH בקומפלכס III.
מעבר הe- בקומפלכס IV ניתן לעיכוב ע"י ציאניד (CN-), אזיד (N-3) ופחמן חד חמצני (CO). ציאניד ואזיד מגיבים עם צורת Fe+3 של Hemea3 בעוד ש-CO מעכב את צורת Fe+2. עיכוב השרשרת מעכב את סינתזת ATP כיוון שלא נוצר כוח מניע של פרוטונים. ATP סינתאז גם כן ניתן לעיכוב. אוליגומיצין ו-DCCD מונעים זרימת פרוטונים דרך ATP סינתאז. כתוצאה מהעיכוב של ATP סינתאז השרשרת מפסיקה לפעול (התהליכים מצומדים). בנוכחות מפר צימוד (כגון DNP), מעבר e- מ-NADH ל-O2 ממשיך כרגיל ללא הפרעה, אך לא נוצר ATP ע"י ATP סינתאז מיטוכונדריאלי כיוון שהכוח המניע של הפרוטונים בממברנה הפנימית של המיטו' התפזר. מפר צימוד גורם לעלייה בצריכת החמצן וחמצון NADH ולכן כמות גדולה של דלק מטאבולי נצרכת, לא נשמרת אנרגיה בצורת ATP אלא היא משתחררת כחום. בקרת מפר צימוד היא דרך ביולוגית יעילה ליצירת חום. ADP-ATP טרנסלוקאז מעוכב ע"י ריכוז נמוך מאוד של אטראקטילוזיד ו-bongkrekic acid. פוספורילציה אוקסידטיבית נעצרת זמן קצר לאחר הוספה של אחד משני המעכבים, מה שמראה כי ADP-ATP טרנסלוקאז חיוני לתהליך. ואלינומיצין מתנהג כמפר צימוד. מדובר בטרנספורטר של K+, גורם לפיזור מפל הריכוזים של H+.
* אם יש גלוקוז, הקסוקינאז וMg+2 מתרחשת התג': , יש עודף של ADP שמגיע לקומפלכס 5 שם יהפוך ל-ATP. כל ה-ATP שיווצר יפורק שוב וכך נבטיח המשכיות של השרשרת ע"י המשכיות הצימוד.