בפסק דין שניתן על ידי בית המשפט העליון בשנת 1999 נדונה סוגייה מעניינת, העוסקת בהטבות מס בגין סכומים המתקבלים במסגרת פוליסת ביטוח אובדן כושר עבודה . את התביעה האמורה הגיש מר לב, טכנאי קול, אשר במסגרת עבודתו היה מבוטח בפוליסת תגמולים לעצמאיים ובפוליסת ביטוח מנהלים, שהסדירה לו החברה שהעסיקה אותו. במסגרת הביטוחים האמורים נכללו סעיפים המכסים את המבוטח במקרה של אובדן כושר עבודה. בשנת 1990 נפע המבוטח בתאונת דרכים קשה, אשר בגינה לא שב יותר לעסוק במקצועו, כאמור.

המבוטח קיבל פיצוי בגין נזקי התאונה מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים ובנוסף קיבל קצבה חודשית מחברת הביטוח, בגין אובדן כושר עבודה. על פי הדין, פיצויים המתקבלים מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים הינם פטורים ממס הכנסה ואכן, בגין הסכומים שקיבל המבוטח מכוח חוק דנן הוא לא חוייב במס. יחד עם זאת, בכל הנוגע לקיצבה שהתקבלה מכוח פוליסת אובדן כושר עבודה, הורה פקיד השומה לחברת הביטוח לנכות מס הכנסה מתגמולים אלו. בנוסף, פקיד השומה הודיע למבוטח כי על פי הוראות פקודת מס הכנסה, תגמולי הביטוח המשולמים לו יהיו פטורים ממס רק כשיגיע לגיל שישים, או במידה ונכותו הרפואית שנקבעה לו הינה, לכל הפחות, שבעים וחמישה אחוזים (הנכות שנקבעה למבוטח בפועל הינה שישים ושניים אחוזים).

המבוטח עירער על החלטת פקיד השומה לבית המשפט המחוזי בחיפה וטען כי הוראות פקודת מס ההכנסה אינן מבדילות בין תגמולים המתקבלים מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים לבין תגמולים המשולמים מכוח פוליסת ביטוח עבודה. טענתו העיקרית של פקיד השומה הייתה כי הסעיף המקנה הטבות מס חל רק על פיצויים המשולמים לניזוק בגין עוולה נזיקית ואינו חל על תגמולים שמקורם בהסכם חוזי בין מבטחת למבוטח, אפילו אם אירוע נזיקי הוא הסיבה להפעלת מנגנון התשלום על פי החוזה האמור.

בית המשפט המחוזי קיבל את טענותיו של פקיד השומה, כאמור, וקבע כי המבוטח אינו זכאי לקבל הטבות מס בגין הסכומים המתקבלים במסגרת פוליסת ביטוח אובדן הכושר. המבוטח עירער על קביעת בית המשפט המחוזי לבית המשפט העליון וחזר על טענותיו, לפיהן על פי הפרשנות הראויה לפקודת מס ההכנסה, הוא זכאי להטבות אף בגין תגמולי הביטוח המשולמים לו.

בית המשפט העליון דחה את ערעורו של המבוטח וקבע כי אמנם דיני המס אמורים להיות עקביים בכל הנוגע לעיקרון הנזיקי של השבת מצב הניזוק לקדמותו, אולם הוראות פקודת מס ההכנסה מיטיבים עם הניזוק מעבר להשבת המצב לקדמותו ומעניקים לו פטור המביא את הניזוק למצב שבו ההכנסה המשולמת לו הינה גבוהה יותר מזו שהיה מקבל אילו לא היה נפגע בתאונת הדרכים.

בשל העובדה שהוראות הפקודה מיטיבות עם הניזוק מעבר להשבת מצבו לקדמותו, הרי שאין להרחיב את תחולתן כך שיחולו גם על תשלומים המתקבלים במסגרת פוליסת ביטוח אובדן כושר עבודה. אשר על כן, לאור קביעה זו נדחה ערעורו של המבוטח ובנסיבות העניין נקבע כי אין להטיל עליו צו לתשלום הוצאות המשפט.