אז מה הכי הייתם רוצים להיות כשתהיו גדולים?
אני חושבת שזוהי שאלת השאלות עבור הרבה מאוד אנשים. גם עבור גדולים. המון פעמים התשובה לשאלה מתערבבת לנו עם כל מיני מחשבות פרקטיות, כלכליות וחברתיות שלא תמיד משקפות את הרצון האמיתי שלנו. אנשים רבים הולכים ללמוד כל מיני מקצועות בגלל כל מיני שיקולים שאינם בהכרח מתחשבים ברצון. אנחנו יודעים שנצטרך לפרנס ילדים, להתייצב במקום קבוע, לשמור על עקביות, להתקדם ולהתפתח. אני מאמינה שאם נרצה לענות על השאלה הזו בצורה אמיתית נצטרך להתנתק לרגע מכל המחשבות הללו ולהתחבר רק לרצון. היופי הוא באנשים (הלא רבים) שמצליחים לעבוד בתחביב שלהם, לעסוק במה שהם באמת באמת אוהבים.
יש אנשים למשל שעובדים בטעימת גלידות. טסים בכל העולם וטועמים גלידות. עבודה שהיא חלום... לפני כמה זמן התפרסמה מודעה לעבודה הכי טובה בעולם: שמירה על חוף טרופי כלשהו, באיזה מקום מיוחד ממש, שכל מה שצריך לעשות זה להיות באותו מקום במשך שנה, ותוך כדי להרוויח המון המון כסף!! דוגמא נוספת לעבודות כאלה הם כל אותם דברים שאנחנו משלמים עליהם המון כסף בשביל חוויה חד פעמית, בעוד שאנשים אחרים פשוט עובדים בזה ומרוויחים על זה כסף. הם עושים את מה שהם הכי נהנים ממנו, רק שבמקום להוציא כסף כמונו – הם מרוויחים, מתפרנסים. דוגמא לכך הם מדריכים של מצנחי רחיפה, של צניחה חופשית, טיולי אופניים וכד'. הם פשוט קמים בבוקר – הולכים למקום שהם הכי אוהבים להיות בו וחוזרים הביתה.
באילת ניתן לראות הרבה דוגמאות לכך. ישנם ספורטאים שעוסקים בגלישת רוח – הספורט השייך לעיר אילת, שממש עובדים בתור ספורטאים. מי שמצליחים להשתלב בתור מדריכים - אטרקציות באילת מספקות להם עבודה רבה. העיר מלאה באטרקציות ובאנשים שבאים לפעמים רק בשביל אטרקציות באילת. אפשר להיות מדריך ספורט ימי ולבלות כל הזמן בים, כמו גם מדריך צלילה. עיסוק אחד שקיים כמעט רק באילת ונראה לי מיוחד ומדהים זה לעבוד עם דולפינים בריף הדולפינים. לא רק אטרקציות באילת מציעות עבודות מגניבות ומיוחדות. יש עוד מגוון רחב של עבודות שאפשר לראות בהן כעיסוק מהנה במיוחד: טייס (כמובן שאחרי האימון המפרך), סקיפרים, מדריכי טיולים , צלמים, מוזיקאים ובכלל כל תחומי האמנות למיניהם. כשמונים את כל העבודות הללו נראה כאילו כמעט כל עבודה היא בעצם תחביב. אבל חשוב לזכור שמכל העבודות שמנינו, לא רבים זוכים באמת להתפרנס מהן, ומי שכן צריך לעבוד קשה מאוד בשביל זה, עד שלפעמים קשה לזכור שפעם היה מדובר בתחביב. זהו למעשה צידו השני של המטבע. לפעמים אולי עדיף להשאיר את התחביב בגדר תחביב כי ברגע שהוא הופך לעבודה הוא מאבד את הקסם, הייחודיות וההנאה שבו.