תפישת מציאות של אחדות - איך להשיג אותה, מה משמעות החיים, איך להתחבר לשכל העליון ולאמת אובייקטיבית
מה שאני טוען בסופו של דבר, שהישועה שלך תלויה בהבנה, לא בעשייה. מה זה אומר? שיש משהו במציאות שאת צריכה להבין, ואם תביני אותו סיימת את הסיפור.
מה בסוף את צריכה להבין? את צריכה להבין שאת אלוהים. ואם את מבינה את זה, זה משנה לך את חווית המציאות. אם האדם מבין את כל התהליכים, בסוף הוא מבין שהכל אחד, ואם הכל אחד, אז ממילא אתה אלוהים.
לכן ניקח תהליכים שלך שאת לא מבינה, מה את לא מבינה בחיים שלך?
שאלה: הרבה דברים לא ברורים לי, מה שהכי לא ברור לי זה, מי אני?
אליעד: זאת שאלה פילוסופית, אני שואל בתכלס, מה הכי מציק לך? האם שום דבר לא מציק לך? אם שום דבר לא היה מציק לך, לא היית באה, נכון?
שאלה: אני לא רגועה. למה אני לא רגועה? כי אני לא מבינה.
אליעד: מה את רוצה להבין?
שאלה: מה זה חיים? מה זה החיים האלה? מה המשחק הזה? עשיתי הכל בחיים, ועכשיו כל מה שעשיתי לא חשוב לי, הילדים והכסף שצברתי זה דברים שקיימים, ואני שואלת, מה זה?
אליעד: אני יכול לתת לך הרבה תשובות, אבל שום תשובה לא תיתן לך את האמת, למה? כי כל מה שאגיד, תמיד תשאלי מה זה? וגם אני חוסך לך בזה, שלא יעבדו אליך בתשובות אחרות.
יש הבנה שאת צריכה להבין, כל השאלות שיוצרות את המצוקה, נובעות מתפיסת מציאות מסוימת, שאומרת שיש אותך למשל בים ויש אותך עם הילדים, אתה חווה שינוי, את חווה הפרדה בין המעשים שלך. יש דבר שהוא לא הגיוני, ובכל זאת, יש תפיסת מציאות שבה אין הבדל בין דבר והיפוכו. זאת אומרת שלהיות בים או להיות עם הילדים, אין הבדל בין פעולות אלו.
זה לא הגיוני, אבל אם זה היה יכול להיתפס לך בראש, לא היו לך יותר בעיות. אם תפיסת המציאות שלך הייתה שונה, שבה לא היית מבדילה בין היום לאתמול לשלשום, למרות שזה לא הגיוני, כי כרגע את חווה שינוי, אז לא הייתה לך שאלה, מה היא משמעות החיים.
את חווה את המציאות בצורה מסוימת, את חווה אני ולא אני, וכל שאר ההפרדות, ואז את שואלת שאלה, למה יש את ההפרדה הזאת? למה זה ככה? אז אם לא הייתה לך חוויה של נפרדות, אז לא היית יכולה לשאול. ואם לא היית יכולה לשאול, אז אין שאלה.
יכול להיות שאי אפשר להגיע לתפיסה הזאת ואז גזר דינך לסבול, ויכול להיות שאפשר להגיע, אבל שקודם כל תביני במאה אחוז, שאם את מגיעי לזה, אין לך שאלות, ואם את לא מגיעה לזה, תמיד יהיו לך שאלות.
את צריכה להיות סגורה על זה, כי כאשר את מחפשת, את תפסיקי לחפש דברים שהם לא התפיסה של האחד.
כול זמן שאת רואה הבדל בין כסא לשולחן, תמיד תהיה לך שאלה נוספת, למה ככה, ולמה לא ככה? ותמיד יהיה לך חיסרון.
אם אומרים שיש אין, ויש יש, אז תמיד דבר מסוים, הוא לא שאר הדברים. אז כל דבר שיש תמיד חסר לו את שאר הדברים שהם לא הוא. ולכן רבי נחמן כתב, ששלמות יש רק לאלוהים, רק אם דבר והיפוכו זה אחד, יש לך שלמות.
והשאלה הנשאלת היא, איך אגיע לחוויה שאין דבר והיפוכו, שאין דבר שנפרד מדבר אחר?
ההיגיון שלנו למעשה, הוא הגדרות, זה להיאחז האמונה או בהגדרה, בסופו של דבר האדם מאמין בשכל שלו שאומר לו מה נכון ומה לא נכון. העיניים שלי אומרות זה שולחן וזה כסא, ומעבירות מידע זה למוח, והמוח אומר זה יש וזה אין. והאדם אומר, שאם המוח אמר שזה אין וזה יש, אז האדם מאמין למוח באופן מוחלט. האדם מאמין שמה שהוא חושב ומבין זה מה שקיים. אבל אולי לא?
כול חווית המציאות שלך זה אמונה חזקה ביותר במה שאת מרגישה. זה שאת רואה שיש פה שולחן ושם אין שולחן, זה אומר שיש עוד תפיסה של מציאות, אנחנו לא שוללים את זה, אלא השאלה היא מה הוא האובייקטיבי? זה שהוא הילד שלך והשני לא הילד שלך, אנחנו לא מתווכחים עם זה, אבל השאלה היא, מה יש מעבר לזה כן ולזה לא?
אם החוויה של האדם היא, רק שזה יש וזה אין, אז הוא נדפק. כי רק זה הילד שלך, והשני לא הילד שלך, אז את מפחדת ודואגת רק לילד שלך, וחווה שאר חסרונות.
אבל אם את אומרת, זה הילד שלי וזה לא הילד שלי, אבל בתוכך, בו זמנית, את חווה שאין הבדל בין הילד שלי ללא הילד שלי, אז איכשהו אם את מצליחה לחבר את זה, אז את נהנית משני עולמות. את לא חסרה את השני, את לא מחפשת יותר את השלמות, כי יש לך את שניהם.
לכן כדי להגיע להבנה זו, את צריכה ביום יום להיות אמיתית עם עצמך. אם תהיי אמיתית עם עצמך ביום יום, אני מבטיח לך שתגיעי לחוויה שאין הבדל בין זה לזה, וגם יש הבדל, בו זמנית.
את למשל בטוחה שיש פה עולם עם כל מה שיש בו, אבל נגיד שהייתי אומר לך שאת באמצע חלום, ואת חולמת שהילד שלך למשל הולך להידרס, ואת מתה מפחד שלא ידרסו אותו, אבל אני אומר לך, את בחלום, עוד 3 דקות את מתעוררת. אם היית משוכנעת שאת בחלום, היית עדיין מפחדת עליו? היית אולי מפחדת אבל בפרופורציה אחרת, אז זה משנה לך את חווית המציאות.
זה בדיוק מה שאני טוען, שאת עכשיו בחלום, ומעלינו יש את האחד, שבו אין הבדל בין דבר והיפוכו, ואנחנו בתוכו.
כול מה שאת יודעת על העולם, שזה שולחן, וזה ארון, אבל את לא יודעת מעבר לזה. אבל את לא יודעת שמחוצה לנו הכל זה אחד, הכל באותו מקום. זה לא נתפס, אז מה?
עכשיו השאלה היא, האם זה נכון? ואם זה נכון, איך אני זוכרת את זה? ואיך אני חווה את המציאות מהפרספקטיבה הזאת? אבל אם היית חווה שאמנם קיימים יש ואין, אבל באותו זמן את חווה בנוסף שהכל אחד, אז החוויה שלך אחרת.
החלום קיים, אני לא אומר לך שהחלום לא קיים, אבל את צריכה לחוות שזה רק חלום, זאת אומרת לחוות את העולם מעוד היבט.
אם ביום יום את מאמינה לעצמך, מאמינה בנפרדות, אז זה מה שתחווי. אבל אם את אמיתית, מה זה אומר אמיתית? שאת לא מעיזה לשקר לעצמך בשום דבר. אם את לא בטוחה במשהו, אל תגידי שאת בטוחה בו. אם את מבינה אותו קצת, אל תגידי שאת לא מבינה אותו בכלל. תגידי בדיוק מה האמת, ובסוף תגיעי למצב שבו אין הגדרות, ואז לא תהיי בטוחה שזה יש וזה אין. ואז זה יחבר אותך לצד השני של המטבע שבו אין הבדל בין היש והאין.
אם היית מצליחה בשכל שלך להבין, שזה יש וזה אין ובאותו זמן מבינה שאין הבדל ביניהם, ולמרות שזה לא הגיוני, זה ככה.
איך חווים את זה? על ידי זה שאת מתבוננת על מה שאת כבר מכירה. מה את כבר מכירה? את הנפרדות. אם תסתכלי לתוך הנפרדות עד בסוף, או שתסתכלי מחוצה לה עד הסוף, תגיעי בעצם לאותה נקודה, שאז תראי במו עיניך, שלמרות שזה יש וזה אין, הם אחד.
מה זה אומר פרקטית? זה אומר לקחת חוויות של נפרדות ולחקור אותם עד הסוף, עד שהם יהפכו לך לחוויה של אחדות. למשל, כאן ימין ופה שמאל, כרגע את רואה אותם נפרדים, אבל אם תתבונני על המשמעות של הימין ועל המשמעות של השמאל תראי שכרגע הם באותו מקום.
מה אמרתי בזה? שאם תיקחי חוויה של נפרדות, כמו ימין ושמאל, מה זה ימין ושמאל? זוהי תפיסת מקום, ואז תגלי שהמקום למרות שהוא שונה, הוא באותו מקום, הוא אחד.
מה זה אומר לגביך? שאת לוקחת חוויות שאת מפרידה ביום יום, למשל שאת אומרת זה טוב וזה רע, זה מותר וזה אסור. חוקי העולם אומרים שזה מותר וזה אסור, אבל אני רוצה להבין למה זה מותר ולמה זה אסור? אם תחקרי עד הסוף, למה אמרו שזה מותר ולמה אמרו שזה אסור, את תגלי שזה מותר וזה אסור, אבל בו זמנית אין הבדל ביניהם.
למשל הסכסוך בין ישראל לפלסטינאים, בהתחלה לא תביני, אבל אם תחקרי, תראי שגם הם צודקים וגם האחרים צודקים, וגם שניהם לא צודקים, וזה למעשה ישחרר אותך מאחיזה ברעיון, ואז כל הצורות יהיו מתאימות לך.
אני מציע לך לחקור משהו שמציק לך, בתכלס מה שמציק לך זה רק חוויות של נפרדות. אם אלוהים היה בא ושואל אותך, מה את רוצה? מה היית מבקשת?
שאלה: לדעת הכל, לדעת את האמת.
אליעד: מה ממש מציק לך, שאת לא יודעת הכל, שאת לא יודעת את האמת? מה באמת רע לך, כי שם החיפוש יהיה יותר מהיר. אני רוצה שתגדירי לי דבר שמציק לך.
שאלה: אני לא יודעת את האמת לגבי השאלה, האם אני צריכה לדאוג למחר או לא לדאוג?
אליעד: אני טוען שאם תיקחי שאלה, כמו השאלה הזאת, ותחקרי אותה עד הסוף, האם את צריכה לדאוג למחר או לא לדאוג? תלכי עם השאלה הזאת עד הסוף, את חייבת להבין האם צריך לדאוג למחר או לא לדאוג. אם תתחילי לחקור את זה, תגלי שזה ביטוי של שאלה אחרת, ואז יטריד אותך דבר אחר. אם תעשי את זה, מובטח לך שתביני שהכל מושלם. שגם אם את דואגת למחר זה טוב, וגם אם את לא דואגת למחר זה גם טוב, ושניהם מושלמים בלי שום חיסרון.
למעשה בשניהם יש יתרונות ובשניהם יש חסרונות, אבל אם תחקרי עד הסוף, שלא יהיה לך ספק, את תגיעי למסקנה ששניהם מושלמים. ואז אם תחליטי לדאוג או לא לדאוג זה כבר לא משנה.
אם את בודקת ורואה שיש יתרונות וחסרונות, זה סימן שלא בדקת עד הסוף.
המאמר מאת להיות אלוהים + מאמן אימון אישי ייעוץ / אליעד כהן - www.EIP.co.il | ייעוץ אישי להיות אלוהים
הכנס לאתר ותהנה מעוד מאמן אימון אישי על אלוהים, שמחה, המוח האנושי, חסר, רוגע ועוד ...