שיטת הזיקוק הדודי משמשת בייצור רוב התזקיקים: וודקה, ג'ין פשוט, רום בהיר, וויסקי דגנים (Grain Whisky) וכו'. מאחר  ושיטת הזיקוק  הדודי לא  עמדה  בקצב הייצור  הנדרש,  החלו
בעלי  המזקקות  בחיפוש  אחר  טכניקת  זיקוק   מהירה   וזולה  יותר. ב- 1826 המציא רוברט שטיין (Robert Stein) את  טכניקת  הזיקוק הרציף לטובת מזקקת הג (Haig), שהייתה בבעלות בן דודו (יצרני וויסקי "Dimple"). שיטה זו שופרה סופית ע"י המוכס האירי אניאס קופי (Aeneas Coffey), שרשם עליה פטנט ב- 1831, ומכאן שמה.

היתרון המשמעותי בשיטה זו הוא, כמובן, קצב הייצור המהיר, הנובע מהעובדה שניתן להוסיף שיכר למזקקה גם במהלך תהליך הזיקוק, דבר המוזיל בהרבה את עלויות הייצור. בנוסף, התזקיק שמתקבל הינו טהור יותר מזה המופק בשיטת הזיקוק הדודי ובעל אחוזי אלכוהול גבוהים יותר.
החסרון המשמעותי בשיטה זו, הוא שהתזקיק הסופי אינו מזכיר כמעט את חומר הגלם ממנו זוקק, ולכן עדיין משתמשים בזיקוק דודי לייצור משקאות איכות. בנוסף, התזקיק המתקבל הוא בעל פוטנציאל יישון נמוך במיוחד, שכן הוא טהור מאוד. עפ"י רוב נעשה שימוש במספר מזקקות מחוברות מסוג זה לקבלת תזקיק איכותי ולמיצוי מירבי של חומר הגלם.

הפטנט בתהליך זה מבוסס על העובדה שאדי האלכוהול הלוהטים יוצרי לחץ, עולים דרך שסתומים במעלה צוואר הדוד ודוחקים את השיכר ואדי המים למטה, כך שבדוד נשארים המים והחומרים המורכבים איתם, ואדי האלכוהול הטהורים עושים את דרכם ומתעבים בראש המזקקה .

לעוד מידע מומולץ ראו גם : קורס ברמנים