בערך באמצע המאה ה-15, מספר אומני דפוס היו קרובים מאוד לגלות מה היא הדרך הטובה ביותר להשתמש בדפוס שניתן להזיז. האדם הראשון אשר הצליח במשימה זו הי יוהאן גוטנברג (1398-1468). גוטנברג היה בנה של משפחת אצולה במינץ אשר בגרמניה. בעברו היה סתת וצורף, לכן הייתה לו הכרות עם ימיקלים ומתכות שונות. הוא הכין תרכובת של בדיל, עופרת ואנטימון, אשר יכולה להנמס בטמפרטורות נמוכות. בתרכובת זו הוא השתמש כדיו, מה שהביא לאיכות דפוס גבוהה יותר מבעבר. לפי השיטה של גוטנברג, היה ניתן להשתמש פעמים רבות באותו חלק של דפוס- כל עוד המתכת אשר בה הוא נוצק לא נשחקה- פשוט על ידי ארגונם בסדר המתאים. גוטנברג היה הראשון שעשה שימוש בחלקי דפוס אשר כללו את תמונת המראה של כל אות (בניגוד לתמונת המראה של שורות או עמודים שלמים כפי שהיה בעבר). בדרך זו, ניתן היה לחבר אותיות בודדות,שתזוזתן קלה, למשפטים שלמים; המילים הופרדו זו מזו על ידי חלקי דפוס חלקים; ושורות של חלקי דפוס הורכבו ביחד כדי ליצור עמוד שלם. מאחר וניתן היה לארגן את האותיות בכל צורה אפשרית, נפתחה האפשרות להרכיב באמצעותן כל טקסט בעולם (עד לאותה המצאה, כל חלק של דפוס שימש רק עבור דף אחד מסויים, ולאחר הדפסת הספר- ניתן היה להשליך את החלק ההוא לפח).

בשנת 1452, בעזרתה של הלוואת כספים, גוטנברג התחיל את מפעל התנ"ך המפורסם שלו. מאתיים עותקים של תנ"ך גוטנברג בעל שני כרכים הודפסו, כאשר מספר קטן מתוכם הודפס על קלף. ספרי התנ"ך היפים והיקרים הושלמו ונמכרו ביריד הספרים של פרנקפורט בשנת 1455, ועלותם הייתה כגובה משכורת של שלוש שנים של פקיד ממוצע באותה התקופה! כיום, קיימים כ-50 עותקים של התנ"ך המפורסם ההוא אשר שרדו.

למרות מאמציו של גוטנברג לשמור את המצאתו בסוד, שיטת דפוס זה נודעה בעולם במהירות. לפני שנת 1500 כבר היו קיימות 2500 ערים אירופאיות אשר רכשו מכונת דפוס חדשה. אומני דפוס גרמניים הובילו בתחילה את המקצוע בשוק העולמי, אך מהר מאוד השתלטו עליו האיטלקים. למשל, אומן דפוס ונציאני בשם אלדוס מאנוטיאוס פירסם עותקים של קלאסיקות שהיה קשה להשיג עד אז, והפך לאחד מהמפורסמים בתחום. ההשפעה המיידית של שיטת דפוס זו הייתה הכפלת מספר ההוצאות והוזלת מחירי הספרים. עקב כך, הפכו הספרים לנגישים יותר עבור נתח נרחב בהרבה של האוכלוסיה הנבערת יחסית, אשר הייתה, כמובן, להוטה לקבל מידע מכל סוג. בנוסף, הספריות יכלו להחזיק באוספי ספרים גדולים בהרבה, בעלות נמוכה מבעבר. שיטת דפוס זו אף אפשרה הפצה ושימור של ידע באיכות גבוהה- מה שהיה חשוב מאוד עבור המדע, הטכנולוגיה והלימודים. המצאתו של גוטנברג יצרה למעשה מהפת מידע, בדומה למהפכה שיצר האינטרנט בעת המודרנית- משום שעל ידי דפוס מהיר וזול ניתן היה להפיץ רעיונות חדשים בצורה מהירה יותר, כך שהייתה להם גם השפעה גדולה יותר.

הדפוס עודד את האוריינות של אוכלוסיית האנשים בני המעמד הנמוך, ולבסוף גרם להשפעה עמוקה ומתמשכת על חייהם. נכון אומנם שרוב הספרים המוקדמים התעסקו בנושאי דת, ספרים בנושאים שונים נקנו על ידי סטודנטים, אנשי עסקים, ואנשי המעמד העליון והבינוני. בתי הדפוס בתגובה החלו להפיץ ספרים מקצועיים מגוונים בנושאים של רפואה ועסקים, ואפילו יומני מסע.

המצאת הדפוס המודרני סיפקה בסיס איתן לחקירה ולמידה, גם על ידי כך שמנעה טעויות שנעשו בטקסט בגלל העתקתו שוב ושוב בכתב יד. כאשר כל המלומדים קיבלו את אותו הטקסט בדיוק בשביל לעבוד איתו, נעשתה התקדמות במדע ובמחקרים הרי גורל- מהר בהרבה מקצב ההתקדמות הקודם. אכן, דפוס גוטנברג בהחלט שינה קצת את העולם.