• פלואור הוא יסוד כימי. הפלואור הטהור מסוכן מאוד ויכול לגרום לכוויות כימיות קשות במגע עם העור. הפלואור מצוי במצב של גז בטמפרטורה של 25 מעלות, צבעו צהוב בהיר והוא בעל ריח חריף ורעיל ביותר בכמות גבוהה. זהו היסוד הפעיל ביותר ולכן הוא מגיב כמעט עם כל חומר בעולם. זהו יסוד שעלול להזיק גם כאשר הוא מחובר עם נתרן ונקרא פלואוריד. פלואור משמש ליצור פלסטיק עם מעט מאוד חיכוך כמו טפלון.
• פלואוריד (fluoride) הוא כל מלח של חומצה הידרופלורית אשר מורכב משני רכיבים כשאחד מהם הוא פלואור. נתרן פלואוריד (sodium fluoride) שהסמל הכימי שלו naf, הוא חומר רעיל מאוד, חסר צבע ומסיס במים המשמש בין היתר כרעל להדברת חרקים ומכרסמים. במספר ארצות מוכנס הפלואוריד בכוונה למי השתיה לשם "הפלרתם" עד שמוכפלת הכמות הטבעית המצויה בהם, וזאת עקב האמונה שהוא מסייע במניעת עששת אצל ילדים.
• פלואוריד רעיל יותר מעופרת ורק קצת פחות רעיל מארסן.
• בארה"ב מוסיפים פלואוריד למים כבר יותר מ-50 שנה, מתוך כוונה למנוע חורים בשיניים. נתונים שאסף ארגון הבריאות העולמי לא מראים כל הבדל באחוז ריקבונות השיניים בין מדינות בהן מוסיפים פלואוריד למים לבין אלה שלא. מחקרים נוספים הראו שלא היה שינוי כלשהו לרעה ברמת ריקבונות השיניים במקומות בהם הפסיקו את הוספת הפלואוריד למים, ובמספר מקרים אף היה שינוי לטובה.
• ישראל ואירלנד הן המדינות היחידות בעולם המחייבות את האוכלוסיה להפליר את המים.
• רובן המכריע של מדינות מערב אירופה מתנגדות להפלרת המים.
• בשלהי שנות ה-50 של המאה הקודמת נערך מחקר באוניברסיטת סינסינטי לגבי רעילותו של הפלואוריד. המחקר מומן ע"י חברות תעשיה אמריקאיות גדולות ומטרתו היתה לתת לעורכי הדין של אותן חברות "תחמושת" מדעית מספקת כנגד תביעות והאשמות של עובדים על הרעלות מפלואוריד. תוצאות המחקר נקברו במשך כמעט 40 שנה מסיבה מאד פשוטה: הממצאים הראו שפלואוריד בכמויות קטנות גרם לנזקים חמורים לריאות ולקשרי הלימפה של חיות הניסוי. מדען אשר עיין לאחרונה בתוצאות המחקר הנ"ל אמר שאם הנתונים היו מוצגים בזמנו למדענים אשר קבעו את תקני הבטיחות לחשיפה לפלואוריד במפעלים, הם היו קובעים תקן המתיר רמות פלואוריד הנמוכות בהרבה מאלה אשר היו מותרות עד כה. חלק מתוצאות המחקרים נעלמו לגמרי.

• ייצורו המסחרי של הפלואור החל לאחר מלחמת העולם השנייה, בעקבות התפתחות תעשיית הגרעין  (הפלואור ותרכובותיו חיוניים בשרשרת הפקת האורניום). בנוסף, יש לפלואור תפקיד מרכזי בתעשיות הפלסטיק והאלומיניום. מחקר חדש טוען שהדחיפה החזקה לשימוש בפלואוריד לשיניים באה מצד יצרני הכימיקלים ותעשיית האטום בארה"ב אשר חיפשו דרך כיצד להפטר מעודפי הפלואוריד שלהם, וכיצד להגן על עצמם מפני תביעות על הרעלות הפלואור. גורל עודפי הפלואור כיום הוא להיטמן באדמה כחומר רעיל או להצטרף למשחות השיניים ולמים שאנחנו שותים...
• בעולם כיום נפלטים מדי שנה אל האוויר 155 אלף טון פלואור. cfc, אותם ראשי תיבות לקבוצת הגזים הפוגעים בשכבת האוזון והאסורים בהפצה על פי חוק בינ"ל, מסמלים chlorofluorocarbons. למעשה, תרכובות הפלואור הן מזהם האוויר השלישי מבחינת שכיחותו, לאחר תרכובות החנקן והגפרית.
• כמות דומה של פלואור (145 טון) מוחדרת למי השתייה מדי שנה. כמות משולשת מזו משוחררת אל הים.

• כמעט כל משחות השיניים הקיימות בארה"ב ובבריטניה (וכנראה גם בארץ, כולל לפחות משחה אחת המציינת שמוצריה מתאימים לטיפול הומאופתי) מכילות פלואור בכמות של 1000-1500 יחידות למיליון. כך גם (אם כי באחוזים נמוכים יותר) מי פה, ותכשירים מקצועיים יותר לטיפולי שיניים (למשל אצל שינניות). גם אם לא בולעים את הפלואור הזה, הוא נספג במהירות ברקמות הפה והחניכיים אל זרם הדם.
• קשת ארוכה של בעיות בריאות משויכת לחשיפה לפלואוריד. בתוכה ניתן למנות בעיות עיכול, עליה בסיכון לשבירת עצמות לאחר גיל המעבר, סיכון למחלות סרטן שונות, פגיעה בכליות, פגיעה בכבד והשפעה קשה על מערכת העצבים המרכזית תוך כדי גרימה להיפראקטיביות, הפרעות קשב וריכוז אצל ילדים ולמחלות נוירולוגיות בגיל מבוגר. הרעלת פלואוריד נקראת רעלת פלואור או פלואורוזיס (fluorosis) וסימניה הראשונים – כתמים על השיניים.
• ישנם דיווחים על אנשים אשר סבלו ממיגרנות, נוקשות עצמות ובעיות עיכול, והבעיות נעלמו לאחר שהפסיקו לשתות מים עם פלואוריד.
• כמות הגבוהה משתי יחידות למליון (2ppm) יכולה להכתים את השיניים, וכמות גדולה פי ארבע עלולה לגרום למחלות עצם ולאוסטיאופורוזיס.
• proctor and gamble, תאגיד הענק המייצר גם משחות שיניים, הודה כי כמות הפלואור המצויה בשפופרת משחת שיניים משפחתית מסוגלת להרוג ילד קטן.
• החשיפה לפלואור בארה"ב גבוהה בפועל פי שמונה (!!) ממה שקבע המחוקק כבטוח. הדבר נובע מכמויות נדיבות מדי של משחת שיניים, ילדים שאינם שולטים ברפלקס הבליעה, והעובדה שהמים מופלרים ממילא. שימו לב ל"דבר המפרסם" החוזר על עצמו כמעט בכל כיתוב שע"ג משחת שיניים – לא להשתמש לפני גיל שלוש, ואז ליטול מהמשחה כזית (ליתר-דיוק, הם כותבים כ"אפון") ולהקפיד שהצחצוח ייעשה בנוכחות מבוגר (שלא יבלעו).
• הפלואור חובר ליונים אחרים בגוף, במיוחד יוני המגנזיום והמנגן. אלה חיוניים לפעילות אנזימים רבים. הפלואור – גם כשמדובר בחשיפה בתחום ה"מותר" - הורס 66 מתוך 83 האנזימים הידועים לנו. אגב-כך נפגעים - מטבוליזם של חלבונים ושומנים, בניית עצמות ומסת שריר תקינה, העברה עצבית תקינה ומניעת סרטן.
• בהתרכבותו עם חומרים אורגניים הפלואור עלול ליצור נזקים כרומוזומליים, המזמינים תגובות אלרגיות במערכת העיכול והעור. 
• חשיפה לפלואור דרך מים או חומרי הדברה גרמה לסרטן בלוטת התריס, ולגידולים אחרים בבלוטה.
• קיים יחס הפוך בין פלואור ליוד (גם מבחינת יחסיהם ההדדיים כהלוגנים, בטור הלפני-אחרון של הטבלה המחזורית). הפלואור מאוחסן בבלוטת התריס ודוחק משם את היוד, הדרוש לבלוטה לשם יצירת הורמון התירוקסין, המפקח על חילוף החומרים בגוף. צריכת יתר של פלואור גורמת לירידה בתפקוד בלוטת התריס. בראשית המאה העשרים אף נעזרו בו כדי לטפל בפעילות יתר שלה. מניסויים בחיות עולה, שמים מופלרים הורידו את רמות הורמוני בלוטת התריס שייצרה בלוטת יותרת המוח. לפיכך, תשישות בולטת עלולה להגרם כתוצאה מהרעלת פלואור. 
• בלוטת התריס מעורבת גם בויסות הסידן והזרחן בגוף. ישנו יחס הפוך בין רמת הסידן והפלואור בגוף (כי הפלואור נקשר לסידן ולפיכך מוריד את רמת הסידן החופשי). כך נפגע מטבוליזם הזרחן והסידן.
• פלואור פוגע בתאי הדם האדומים ולפיכך עלול לתרום ליצירת אנמיה.
• פלואור פוגע גם בתאי הדם הלבנים, בפרט בפאגוציטים, ומשפיע לרעה במיוחד על חולי me (myalgic encephalomyelitis)  ותסמונת העייפות הכרונית. 
• פלואור משפיע לרעה על כלי הדם והלב. הרעלה נסיונית בפלואור גרמה לאי סדירות בקצב הלב, לחץ דם נמוך ועלייה חדה בשיעור מחלות הלב.
• באיזורים ה"מורעלים" ע"י פלואור במי השתייה נצפו עליות חדות בשיעור חולי הסוכרת, טרשת העורקים והסרטן. (בפרט סרטן הרחם)
• הפלואור משפיע לרעה על המוח ומערכת העצבים המרכזית. הוא עלול לגרום לתופעות נוירולוגיות ככאבי לב, סחרחורת, עוויתות, הפרעות חזותיות ופגיעה בחדות החושים. ישנן עדויות להצטברות פלואור ברקמת חוט השדרה.
• חשיפה של תושבים לאדי חומצה פלואורית שנפלטו מארובות מפעל אימייל העלתה נסיגה ברורה בצלילות מנטלית, זכרון ירוד, מחשבות לא עקביות וירידה ביכולת הכתיבה. חשיפות נוספות גילו סימפטומים פסיכיאטריים כגון תשישות, בעיות זכרון, קשיי ריכוז וחשיבה.
• הפלואור מגביר את ספיגתה של העופרת בגוף ואת השפעותיה הרעילות. נזקי העופרת (לדוגמא, אלימות) מתבטאים באופן חד יותר באיזורים בהם מופלרים המים.  
• החשיפה של עוברים לפלואור מזיקה להם, מאטה את קצב ההתפתחות המוחית. הפגיעה במנת המשכל של העובר נעשית במינונים שאינם רעילים עבור האם. במלים אחרות, האם יכולה שלא לחוות סימפטומים של הרעלה, אך הנזק העצבי של העובר כבר התחולל.  
• שיעורי תמותה של ילדים באיזורים מופלרים היו כפולים מאלה שבאיזורים שמימיהם לא הופלרו.
• משחות שיניים, ויטמינים ופורמולות לתינוקות מכילים פלואור וגורמות לתגובות אלרגיות-עד רעילות. התגובות הללו נעלמות מאליהן עם הפסקת הפלואור!  
• חשיפה לפלואור לפני בקיעת השיניים גורמת לפגיעה בזגוגית השיניים העתידיות, ולפיכך דווקא מגבירה את סכנת העששת.
• מסתבר, שאין הבדל מובהק סטטיסטית בין שיעורי התחלואה בעששת השיניים בין איזורים מופלרים לכאלה שאינם. פלואור יעיל במניעת עששת אצל ילדים בני 6-14 (17% מכלל האוכלוסיה).
• בישראל התקבלה בשנת 2002 תקנה חדשה ב"פקודת הבריאות לעם", המחייבת להוסיף פלואוריד למים של כל יישוב אשר חיים בו יותר מחמשת אלפים תושבים. משרד  האוצר אינו יכול להפנות תקציבים להפלרת המים בפלואור הרפואי (והיקר יותר..), ולכן גילגל את הכדור אל כיוונן של הרשויות המקומיות שהתקשו לממן אותו אף הן. לכן הפלואור שאנו שותים (לפחות בחלק מהמקומות), מבשלים, מתרחצים בו הוא זול יותר, כי מדובר בתוצר לוואי רעיל (חומצה פלואורוסליצית) של תעשיית הדשנים של מפעל "רותם אמפרט נגב", אשר עלולה להכיל מתכות כבדות המצטברות בגוף, כגון עופרת, קדמיום וארסן. 
• מידע מפורט על הפלרת המים בישראל נכון לשנת 2006 ניתן למצוא בדו"ח משרד הבריאות המופיע באתר האינטרנט הבא: http://www.health.gov.il/download/pages/aflara2006s.pdf
• במהדורת אוקטובר 2002 של "what doctors don't tell you" הוקדשה כתבת השער לפלואור. הפלרת מי השתייה באיזורים מסוימים בסין, כך מסתבר, גרמה להצטברות פלואור במוחם של הילדים ולפגיעה במנת המשכל שלהם. משבדקו את הקורלציה בין חשיפה לפלואור למנת משכל בגילאים מבוגרים יותר, עדיין היה הבדל משמעותי ברמות המשכל (ההבדל שבין 140 ל110 איי.קיו. לא משהו שכדאי להמעיט בערכו).
• הרבה מדענים חשובים בעולם יצאו בהצהרות כנגד הכנסת החומר הזה למים במדינותיהם. למשל:
  פרופסור אלברט שץ, ביוכימאי אמריקאי אשר אמר: "הפלרת המים, היא ההונאה הגדולה ביותר שבוצעה אי פעם על המספר הרב ביותר של אנשים. יותר מכל הונאה אחרת מאז ומעולם".
  הנשיא לשעבר של ההתאחדות הרפואית האמריקאית, ד"ר צ'רלס גורדון הייד אמר: "אני פוחד מהסיכוי האפשרי של שימוש במים כמכשיר להעברת תרופות. הפלואוריד הוא רעל שגורם לפגיעה רצינית בבריאות לטווח ארוך. כל ניסיון לעשות שימוש במים לשם כך, הוא גרוע ומצער".
  הביוכימאי ד"ר הרדי ליימבק, פרופ' לרפואת שיניים באוניברסיטת טורונטו, היועץ הוותיק להתאחדות רופאי השיניים הקנדית, שבעבר דווקא תמך מאד בהפלרת המים הצהיר: "פלואוריד עלול להרוס את העצמות שלנו, את שינינו ואת בריאותנו בכלל.... לא הכרחי להוסיף אותו למים. זוהי לקיחת סיכונים מיותרים."

המלצות:

• להמנע משתייה קבועה של מי ברז במקומות בהם המים מופלרים. מים שטוהרו באוסמוזה הפוכה הם נקיים מפלואור.
• להמנע מתרופות וחיסונים המכילים פלואור.
• להמנע מתכשירים לשיניים המכילים פלואור.  ניתן לעשות משחת שיניים ביתית בריאה (מתכון בסוף הכתבה) או לרכוש משחות מוכנות ללא פלואור.
• בארץ ניתן להשיג בחנויות טבע משחות שיניים שונות ללא פלואור, חלקן טיפוליות ובאיכות גבוהה (כגון המשחה הטיפולית dental therapy"" מתוצרת חברת nature's gate).
• לצרוך, במידת האפשר, מזון אורגני  - כך תימנעו מחשיפה לפלואור דרך דשנים וקוטלי מזיקים.
• להמנע, במידת האפשר, מחשיפה למפלטי מכוניות (פלואור מצוי בדלקים ובגזי הפליטה).

מתכון להכנת משחת שיניים ביתית:

חימר לבן                                       – 3 כפות           - בחנות טבע              - מלבין את השיניים

סודה לשתיה                                   - 3/4 כפית         - בסופרמרקט

מלח ים אטלנטי                               - 1/2 כפית         - בחנות טבע

חומצת לימון (מלח לימון)               - קמצוץ             - בסופרמרקט

קמח טפיוקה (או עמילן תירס)          - 2 כפות            - בחנות טבע

מערבבים את כל החומרים בצנצנת זכוכית קטנה. מוסיפים קצת מים ומערבבים עד שהמשחה חלקה ללא גושים. לשיפור הריח ניתן להוסיף 2-3 טיפות של שמן ארומטי.