לפני מספר שבועות, ניתן ע"י בית המשפט העליון פסק הדין בערעור שהגיש מנהל מיסוי מקרקעין על פסק דינה של ועדת הערר בחיפה בעניין פוליטי.

כזכור, ועדת ערר מס שבח בחיפה פסקה בעניין פוליטי כי במקרים מיוחדים בהם הוכח כי השבח נצמח לאחר יום התחילה (7.11.01), כגון במקרים בהם שווי המקרקעין האמיר בבת אחת עקב שינוי תב"ע, יש לסטות מנוסחת החישוב הליניארי הקבועה בסעיף 47 לחוק מיסוי מקרקעין ולהעדיף את הגישה הכלכלית המתחשבת במועד צמיחת השבח בפועל ולא בחלוקה שרירותית של השבח הריאלי על פני ציר הזמן.
פסק דינה של ועדת הערר ראוי לכל שבח והוא מיישם נכונה את העקרון של צדק בהטלת מס אמת.

על מנת לסבר את האוזן נבהיר כי המשמעות בין שתי הגישות עשויה להתבטא בהבדל בין מס שבח ריאלי בשיעור אפקטיבי של למעלה מ-40% לבין מס בשיעור אחיד של 20% בלבד !

לכן, יש להצטער על פסק דינו של בית המשפט העליון בערעור שהגיש מנהל מיסוי מקרקעין.
בפסק הדין בערעור (ע"א 8569/06 מנהל מיסוי מקרקעין חיפה נ' פוליטי) נקבע כי אין לסטות מהוראת החישוב הליניארית הקבועה בסעיף 47 לחוק מיסוי מקרקעין זאת אפילו אם נגרם עוול לנישום, כאשר כל השבח הריאלי נצמח לאחר היום הקובע.

במאמר מוסגר, נציין כי ההשלכה הנובעת מפסק הדין הינה קשה במיוחד לגבי מיסוי עסקאות לפי תמ"א 38.
בעסקאות לפי תמ"א 38 הפטור ממס שבח אינו חל לגבי רכיבי תמורה מסויימים שאינם פטורים במפורש. כך אם בעלי הדירות מקבלים בנוסף לחיזוק ושיפוץ הבניין גם תמורה נוספת במזומן או בשירותי בניה שאינם פטורים, חל חיוב ממס שבח.
לפי הפירוש הדווקני שאומץ ע"י בית המשפט העליון בכל עסקה כזו במקום לשלם על רכיבי התמורה שאינם פטורים ממס, מס שבח בשיעור אחיד של 20% בהתחשב במועד אישור תמ"א 38, יערכו לכל דייר ודייר שומות שונות וכל אחד ישלם מס בשיעור אחר כאשר ההבדלים בין אחד לשני יכולים לנוע בין 20% ועד ללמעלה מ-40%. מבחינת שורת הצדק הכלכלי, זו תוצאה שחוש הצדק אינו יכול לסבול והיא בהחלט מנוגדת למגמת המחוקק לעודד עסקאות לפי תמ"א 38.

לדעתנו, פסק הדין מבטא נסיגה משמעותית בגישתו הפרשנית של בית המשפט העליון לגבי פרשנות דיני המס אשר החלה עוד לפני למעלה מעשרים שנה בפסק הדין בעניין קיבוץ חצור נגד פקיד שומה רחובות ואינה עולה בקנה אחד עם פסקי דין ראויים לציון כגון אינטרבילדינג, קלס,ורה שכטר ועליזה לבנון.

ימים יגידו האם מדובר בשינוי מגמה של ממש.