השלמות היא שיהיה לך כאדם טוב בכל מקום ובכל זמן. אם תצליח להתחבר לעצמך בצורה מושלמת, אם התת מודע שלך יהיה המודע שלך ותדע איך לשלוט בו כרצונך, אם תצליח לרצות את כל מה שיש לך ושיהיה לך את כל מה שאתה רוצה, יהיה לך כאדם טוב בכל מקום ובכל זמן.

מבחינה פילוסופית זאת בחינת אלוהים שהוא למעלה מהזמן ולמעלה מהמקום, דהיינו שלא שייך אצלו מימד של זמן ומימד של מקום. מימד הזמן וגם מימד המקום נובעים משינויים. הזמן הוא בעצם "עבר הווה ועתיד". אילו לא היה שום שינוי בשום צורה בין העבר להווה ולעתיד בעצם לא היה זמן. אילו גם מחוגי השעון היו עומדים מלכת, לא היה זמן. ז"א שברגע שהכל אחד ללא שום שינוי אין בעצם זמן. כנ"ל למימד המקום שגם הוא נובע משינויים. אילו לא היה שום הבדל בין מה שיש בנקודה מסוימת לשום לדבר אחר שנמצא בנקודה אחרת, אילו בעצם לא היה שום דבר שיכול היה ליצור את המקום, אילו לא היה שום שינוי והיה הכל אחד, אז בעצם לא היה מקום. ז"א שאם בעצם הכל אחד בתכלית האחדות אז אין מקום וזמן.

ככל שיש לך יותר דעת וכוח ככה יש אצלך פחות שינויים בזמן ובמקום. אדם שישן (שהוא במצד של פחות דעת מאדם ער) יכול ב 15 דקות לחלום בשינה על דברים שבמציאות היה לוקח להם שנים לקרות. רק האדם הער והמפוכח, שבעצם יש לו יותר דעת, הוא יודע שעברו רק 15 דקות. כנ"ל במימד המקום, ככל שיש לך יותר כוח, ככה המקום יש לו פחות משמעות עבורך. מרחק שלוקח לנמלה ללכת שעה, לוקח לאדם ללכת דקה. מה שלוקח לאדם ללכת שעה לוקח לרכב מהיר כמה דקות. וכן הלאה המטוס / חלליות מהירים מהם ואצלם המקום נהיה פחות משמעותי, כי מאחר שיש להם יותר כוח יש פחות משמעות למרחק ולמקום עבורם.

תכלית הכוח ותכלית הדעת קשורות אחת לשניה ונובעות אחת מהשניה. לא יתכן שישות עם תכלית הדעת תהיה חלשה יותר מישות אחרת ולא תהיה בתכלית הכוח, כי תכלית הדעת אמורה להיות יכולה להתגבר על כל דבר ואם כן ממילא תכלית הכוח היא תכלית הדעת. לכן גם לא ניתן להיות בתכלית הכוח בלי להיות בתכלית הדעת כי תכלית הכוח היא תכלית הדעת.

מכאן נגזור שבתכלית הכוח והדעת בעצם אין מקום בכלל. ז"א שתכלית הכוח והדעת היא בעצם בחינת אחד, שאין שום שינוי בכלל בשום צורה בשום דבר, שאז בעצם זה למעלה מהזמן ומהמקום. לכן אלוהים שהוא תכלית הדעת והכוח, תכלית האחדות, לכן הוא למעלה מהזמן ומהמקום.

"יש ואין". שינויים נובעים ממהות ה"יש". אנחנו קיימים במימד של "יש" שההפך שלו הוא "אין". אילו לא היו שינויים לא היה "יש". ה"יש" נוצר משינויים. אין שום אפשרות שיהיו זמן ומקום ללא שינויים כנ"ל, כי השינויים הם אלו שמגדירים את הזמן והמקום. ז"א שאלוהים בעצם הוא "אין". ולכן הוא אחד בתכלית האחדות, כי הוא "אין" כך שאין אצלו שום שינוי. על ה"אין" לא ניתן לומר כלום. לא ניתן אפילו לומר שה"אין" ישנו, כי ה"אין" הוא ההפך של ה"יש". אילו יש "אין" הוא כבר לא "אין", כבר יש בו בחינות של זמן ומקום.

"אמת שקר". גם אמת היא בחינת אחדות מוחלטת. כי השקר הוא בעצם נוצר משינוי בין המציאות לצורה שבה היא מתוארת. אילו התיאור היה כמו המציאות הוא היה אמיתי, וכן להפך ככל שהמציאות שונה יותר מכפי שהיא תוארה כך השקר גדול יותר.

גם טוב הוא בחינת אחדות מושלמת. כי כל רע נובע מכך שיש שינוי בין רצון למציאות. אילו כל הרצונות היו מתואמים עם המציאות הכל היה מושלם והכל היה טוב. כל טוב לעומת זאת הוא נובע מאיחוד של המציאות עם הרצון, כאשר המציאות עולה בקנה אחד עם הרצון.

שינוי ברצון יכול לנבוע מ 2 דברים, או מכך שיש במציאות משהו שאינך רוצה או מכך שאתה רוצה משהו שהוא איננו במציאות. אם אתה רוצה את כל מה שיש במציאות וכל מה שאתה רוצה יש במציאות, אז אתה בשלמות ובאיחוד עם המציאות.

למדרגה כזאת יכול אדם להתקרב ע"י תיאום מוחלט של הרצונות שלו עם המציאות והפיכתם למציאות אחת, שאין בה שינויים במימד הזמן והמקום. ז"א שאיחוד הרצון שלך עם המציאות זו בחינת אמת וטוב, שעל ידה ניתן להנות כאילו מביטול מימד הזמן והמקום בתוך מימד הזמן והמקום.

ולסיום אומר ממש במשפט קצר, כי השלמות היא להיות דבר והיפוכו באותו הזמן והמקום. אפילו ברמה של דברים שנמנעים מצד עצמם ומהותם. להיות במימד הזמן ולהרגיש בלעדיו ולהפך ... זו השלמות המוחלטת.

קרא עוד על אחד , טוב , פילוסופיה , אלוהים , מימד הזמן , מימד המקום , מציאות ועוד ...