בין אם זו תופעה של השנים האחרונות ובין אם מדובר בתופעה שקיימת שנים רבות; הפרשנות החילונית של סמלים דתיים היא עובדה קיימת. הפרשנות החילונית, דהיינו פרשנות שהינה חיצונית להנחות היסוד הדתיות ולאקסיומות האמוניות העומדות בבסיסה של החשיבה הדתית, ניתנת לחלוקה לשני סוגים עיקריים. מצד אחד ישנה הפרשנות הנגטיבית או התוקפנית. זוהי הפרשנות שמבקשת לפרש סמלים דתיים כך שיתגלה בהם הצד הרע של הדת ושל האמונה. הפרשנות האחרות היא הפרשנות הפוזיטיבית או הפרשנות הנמשכת. זוהי פרשנות שמבקשת לגלות את הטוב שבסמלים הדתיים ואת המשמעות שיכולה להיות להם עבור האדם החילוני. להלן נבחן את הגישות השונות הללו כפי שהן יכולות להתבטא במבט החילוני על סמל חשוב מאוד של הדת היהודית: ארון קודש.

הפרשנות הנגטיבית, הפרשנות שמבקשת לנתח את הדת דרך הסמלים שלה כדי להציג לראווה את הכשלים השכליים והערכיים שיש בה, מסתכלת על ארון קודש ורואה את המהות השלילית, בעיניה, של הדת היהודית בפרט ושל כל דת בכלל. ארונות קודש הם קדושים כי הם מקום המשכן של ספרי התורה. קדושה היא מושג שאיננו יכול להתקבל בעיניים חילוניות ומטריאליסטיות. החומר הוא חומר; כיצד הוא יכול להיות קדוש? הדת שמקדשת דברים מסוימים, בעיני המבקרים שלה, איננה שונה ממעשיו של כל קוסם או מכשף שמנופף את ידיו מעל חפץ כלשהו ומשנה את טבעו, לכאורה. יתר על כן, הקדושה של ארון קודש נובעת מספרי התורה שבתוכו: כיצד יכול להיות ספר שנכתב על-ידי אדם להיות קדוש? ספר התורה גם מבטא עבור המבקר החילוני פן שלילי נוסף של הדת: רשימת האיסורים וההיתרים שהיא טוענת שיש לקיים – כולל איסורים והיתרים שנתפסים בידי חילונים רבים כחסרי היגיון ואף כנוגדים את המוסר האנושי.

עבור החילוני מהצד השני שנמשך על-ידי הדת כבחבלי קסם, דווקא החסרונות שמוצאים חילונים ביקורתיים באותו ארון קודש מהווים עבורו בסיס לקסם שהולך עליו ארון קודש. ארון קודש הוא מעשה ידי אדם, אומר לעצמו החילוני המוקסם, ובכל זאת הוא קדוש. האין בכך סמל לרעיון שהאדם מקדש את העולם במעשה ידיו ובמחשבתו? האין בכך צעד רב עוצמה? האדם, וזאת מסמלים ארונות קודש העומדים במרכז כל בית הכנסת, איננו עבד לעולם הסובב אותו אלא מושל בו בכוחו ובכוח מחשבתו. אם האדם יפעל בדרך אחת הוא יברא עולם רע; אם יבחר ללכת בדרך אחרת הרי שהוא בורא עולם טוב. דווקא ארון קודש שעשוי כולו מחומר הוא זה שמבטא את היכולת והחובה של האדם לשנות את העולם.

ניתן אפילו לראות כאן את הציווי הקטגורי של קאנט: העולם הוא מה שאנחנו עושים ממנו. אם אנחנו בונים בצורה נכונה ומוסרית הרי שאנחנו חיים בעולם מוסרי; אם אנחנו בונים ברשעות הרי שאנחנו חיים בעולם רע. העולם איננו טוב או רע במהותו וכשלעצמו. העולם הוא מה שאנחנו עושים ממנו. העץ שממנו נבנים ארונות קודש איננו קדוש במהות אבל האדם יכול לקחת את העץ וליצור מנו קדושה. במקום להיכנע לחומר האדם מושל בחומר – ואותו ארון קודש שניצב בכל בית כנסת הוא זה שמבטא את הרעיון הזה במרכז החיים היהודיים.