|
אורלי רובין/ אמצע החיים -משבר או מעבר - מנקודת מבט מערכתית |
אורלי רובין/ אמצע החיים -משבר או מעבר - מנקודת מבט מערכתית
הנחת היסוד של הגישה המערכתית , רואה במשפחה מערכת התפתחויות דינמית השואפת לאיזון יציב יחסית, בשלבי התפתחות שונים, תוך יכולת לעבור תקופות מעבר של חוסר איזון המובילות לארגון מחדש יציב יחסית של שלבי ההתפתחות הבאים (מזור, 1992).
הגישה ההתפתחותית מבהירה כי חלק מתקופות הלחץ והמשבר במשפחה הן תוצאה של תקופות בנישואין ומסתיים בתקופת הבגרות המאוחרת .
Carter & McGoldrich (1980), מוסיפים ומניחים כי הסתגלות חברי המשפחה בשלבי ההתפתחות השונים תלויה גם בשילוב של שינויים נורמטיביים עם שינויים לא נורמטיביים (מלחמה, אבטלה, מוות בטרם עת, מחלות) ,שמשפיעים על רמת החרדה, הלחץ וההתמודדות של חברי המשפחה.
שלב אמצע החיים או שלב עזיבת הילדים הבוגרים, נקרא גם שלב ה"קן המתרוקן", הוא שלב הארוך בחיי המשפחה (מזור 1992, carter & McGoldrich, 1980), עקב העלייה בתוחלת החיים.
תהליך זה מציין את הצטמצמות המשפחה הגרעינית. במקביל לעזיבת הילדים את הבית, קיים תהליך של "כניסות" רבות של חברים חדשים למשפחה על בסיס קשרי חברות של הילדים, נישואין ולידת נכדים .
הגישה ההתנסותית – אקזיסטנציאלית מדגישה את המעברים, הערכת החיים ובחירת השינוי .
נויגרטן (ליבליך, 1986) היתה הראשונה שהצביעה על שינויי אישיות החלים לקראת המחצית השנייה של החיים. בעיקר הצביעה על אינטגרציה של תפיסת היחד והלחוד ביחס לציר הזמן ולמושג המוות. כמו כן ציינה שיש תהליכים דיפרנציאלים בהתפתחות הבוגרת של אישה ושל גבר.
Levinson (1977) , משתמש במונח "מעבר אמצע החיים" שמתחיל מגיל 40-45 ונמשך מספר שנים, כתקופה בה נוצרת אנדרלמוסיה בתוך העצמי ובמערכת היחסים עם העולם החיצוני והאדם עושה הערכה מחודשת לגבי חייו.
Jaques (1965)טוען כי האדם שמגיע לנקודה האמצעית בחייו, (בסביבות גיל 45) נוכח שהוא מתחיל להזדקן וההכרה בכך שהאדם צועד אל מותו הבלתי נמנע גורמת למשבר. תהליך המעבר והשינוי שנמשך שנים אחדות מתגלה בצורה שונה אצל כל אדם. Lids (1980)טוען שהמשבר או המעבר אינו מאופיין ע"י אירוע משמעותי, אלא ע"י המודעות לגבולות מרחב החיים שמעוררת חרדה קיומית סביב משמעות החיים.
Goldan (1981)מזהה 2 כיוונים מצטלבים במשבר, האחד אופקי ובעיקרו אינטראפסיכי ומהותו אקזיסטנציאלי והשני אנכי חברתי – מעבר לשלב אחר ההורות, מעבר לכוון התרוקנות ובניה מחדש של הקן המשפחתי על בסיס שינויים פיזיים וחברתיים. היא משתמשת במושג "גיל ההתבגרות של אמצע החיים" כדי לתאר חזרה להתנהגויות , מחשבות ורגשות שמקבילים לתקופת גיל ההתבגרות.
הדרך המקובלת בספרות לתאר זוגות בתקופת אמצע החיים, היא תיאור התהליכים המיוחדים שהם עוברים, המטלות העיקריות שלהם והקשיים הצפויים כתוצאה מהשתלבות המשברים הנפרדים שעובר כל אחד מהם.
נשאלת השאלה מדוע זוגות רבים פונים לטיפול בשלב זה של נישואיהם?
בתקופת אמצע החיים קיימים מאפיינים מספר שעלולים לעורר קשיים בחיי הזוג:
· שינויים פיזיולוגיים ופסיכו פיזיולוגיים:
בגילאים אלה יש ירידה בכוח הפיזי ובכושר הגופני. חלים שינויים במראה החיצוני כמו שער לבן, כתמים על העור. עליה בשכיחות של מחלות (סרטן, לב וכו') נשים עלולות לסבול מתסמונת פסק הווסת – מנופאוזה ומתופעות הלוואי הפיזיות והפסיכולוגיות שקשורות לאובדן הנעורים. סוף תקופת הפוריות ואובדן התפקוד האימהי , יכול לעורר חרדה, כיצד ניתן למלא חלל זה (קרישנר, 1988) גברים עושיים למצוא עצמם בתהליך של חיפוש עצמי אקזיסטנציאלי תוך עמידה מול ההכרה שאולי לא יגשימו את שאיפותיהם וכן עלולים לחוות חרדה מפני זקנה ומוות. במחקר שנעשה בארה"ב , נמצא שגברים המטפחים קשר עם ילדיהם, קרבה רגשית לאישה, הסתגלות לתפקידי הבעל ושומרים על קשרים חברתיים יעברו שלב זה של החיים בפחות משברים (Julian, McKenry, 1992) גברים ונשים בתקופת אמצע החיים עוברים תהליכים תוך אישיים ובינאישיים הקשורים לשינויים הפיזיולוגיים ולשינויים באישיות ובתפקיד.
· שינויים בחיי המין:
Mann (1980),רואה את יחסי המין כמקור להפרעה בחיי הנישואין, בשלב אמצע החיים. בעקבות השינויים הפיזיולוגיים חלים שינויים בהתנהגות המינית של הזוגות, שיוצרים לעיתים בעיות של אי תפקוד מיני ומובילים לעיתים ליצירת מערכת קשרים אינטימית מחוץ לנישואין.
נשים בשנות השלושים דואגות להראות צעירות ומושכות ולהיות מסופקות מבחינה מינית לפני שיהיה מאוחר מידי אם זה לא קרה עם בן זוגן, הן יחפשו למלא צורך זה בנישואין או מחוץ להם. הגבר מחפש כבוד והערכהלו הוא ראוי להערכתו ובאם לא ימצא זאת בביתו, יחפש זאת מחוץ למערכת הזוגית (charny, 1992) .
· בדיקה מחודשת של הנישואין:
במישור של המערכת הזוגית, יש משפחות שעבורן שלב זה משמש הזדמנות שניה להתלכדות, התארגנות מחדש, ביסוס מערכת יחסים שונה בין בני הזוג (הכרה מחודשת במערכת הנישואין כדיאדה) ומימוש שאיפות ומטרות שנדחו. בשלב אמצע החיים קיימת תחושה של "הזדמנות אחרונה" והצורך להשיג איכות חיים טובה יותר.
Lids (1980),סבור כי סופה של ההורות הפעילה מביא לשינויים נכרים בזוגיות.
יש משפחות שחוות תקופה זו כבעייתית , בעיקר במצבים בהם הילדים היו הגורם המתווך בין ההורים והסיבה העיקרית לקיומה של מהערכת הזוגיות. בני הזוג צריכים בשלב התפתחותי זה להיכנס למו"מ לגבי רמה שונה של אינטימיות בניהם (Lantz 1993).
· יציאת הילדים מהבית וההשפעה על חיי הנישואין:
בתקופת אמצע החיים עם עזיבת הילדים את הבית, עלולה להווצר תחושת ריקנות , חוסר ערך וחוסר אוריינטאציה ברורה במסגרת הבינאישית. בתקופה זו עלולים לעלות על פני השטח קשיים וחוסר אוריינטציה ברורה במסגרת הבינאישית. בתקופה זו עלולים לעלות על פני השטח קשיים ובעיות שהיו סמויים במשך השני בהם בני הזוג עסוקים בתפקידם כהורים (charny 1992) .
יציאת הילדים מהבית מחדדת קונפליקטים זוגיים משום שאין אפשרות לתיעול ועקיפת הקשיים באמצעות הילדים.
נוצר קושי במציאת איזון בדילמת מרחק-קרבה הזוגי, תחומים של שותפות ואינטימיות שלעיתים הוזנחו בעקבות השקעת יתר בתפקיד ההורות.
כמו כן לעיתים מתעוררים רגשות של אבל ואובדן שמעוררים קונפליקטים לא פתורים בנושא.
· מערכת היחסים עם הילדים שבגרו:
בשלב זה של החיים מתעורר צורך לארגון מחודש של מערכת היחסים עם הילדים. נוצרות מערכת יחסים סימטרית יותר בין הורים וילדים על בסיס של בוגר לבוגר. ההורים בשלב אמצע החיים מתלבטים במציאת איזון בין holding on letting go . נישואי הילדים מעוררים את בני הזוג לבדיקת יחסי הנישואין בניהם.
· הקשר להורים הקשישים:
כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב זה של החיים מתעורר צורך לארגון מחודש של מערכת היחסים עם הילדים. נוצרות מערכת יחסים סימטרית יותר בין הורים וילדים על בסיס של בוגר לבוגר. ההורים בשלב אמצע החיים מתלבטים במציאת איזון בין holding on letting go . נישואי הילדים מעוררים את בני הזוג לבדיקת יחסי הנישואין בניהם.
· הקשר להורים הקשישים:
כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בתקופת אמצע החיים עם עזיבת הילדים את הבית, עלולה להווצר תחושת ריקנות , חוסר ערך וחוסר אוריינטאציה ברורה במסגרת הבינאישית. בתקופה זו עלולים לעלות על פני השטח קשיים וחוסר אוריינטציה ברורה במסגרת הבינאישית. בתקופה זו עלולים לעלות על פני השטח קשיים ובעיות שהיו סמויים במשך השני בהם בני הזוג עסוקים בתפקידם כהורים (charny 1992) .
יציאת הילדים מהבית מחדדת קונפליקטים זוגיים משום שאין אפשרות לתיעול ועקיפת הקשיים באמצעות הילדים.
נוצר קושי במציאת איזון בדילמת מרחק-קרבה הזוגי, תחומים של שותפות ואינטימיות שלעיתים הוזנחו בעקבות השקעת יתר בתפקיד ההורות.
כמו כן לעיתים מתעוררים רגשות של אבל ואובדן שמעוררים קונפליקטים לא פתורים בנושא.
· מערכת היחסים עם הילדים שבגרו:
בשלב זה של החיים מתעורר צורך לארגון מחודש של מערכת היחסים עם הילדים. נוצרות מערכת יחסים סימטרית יותר בין הורים וילדים על בסיס של בוגר לבוגר. ההורים בשלב אמצע החיים מתלבטים במציאת איזון בין holding on letting go . נישואי הילדים מעוררים את בני הזוג לבדיקת יחסי הנישואין בניהם.
· הקשר להורים הקשישים:
כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב זה של החיים מתעורר צורך לארגון מחודש של מערכת היחסים עם הילדים. נוצרות מערכת יחסים סימטרית יותר בין הורים וילדים על בסיס של בוגר לבוגר. ההורים בשלב אמצע החיים מתלבטים במציאת איזון בין holding on letting go . נישואי הילדים מעוררים את בני הזוג לבדיקת יחסי הנישואין בניהם.
· הקשר להורים הקשישים:
כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.במישור של המערכת הזוגית, יש משפחות שעבורן שלב זה משמש הזדמנות שניה להתלכדות, התארגנות מחדש, ביסוס מערכת יחסים שונה בין בני הזוג (הכרה מחודשת במערכת הנישואין כדיאדה) ומימוש שאיפות ומטרות שנדחו. בשלב אמצע החיים קיימת תחושה של "הזדמנות אחרונה" והצורך להשיג איכות חיים טובה יותר.
Lids (1980),סבור כי סופה של ההורות הפעילה מביא לשינויים נכרים בזוגיות.
יש משפחות שחוות תקופה זו כבעייתית , בעיקר במצבים בהם הילדים היו הגורם המתווך בין ההורים והסיבה העיקרית לקיומה של מהערכת הזוגיות. בני הזוג צריכים בשלב התפתחותי זה להיכנס למו"מ לגבי רמה שונה של אינטימיות בניהם (Lantz 1993).
· יציאת הילדים מהבית וההשפעה על חיי הנישואין:
בתקופת אמצע החיים עם עזיבת הילדים את הבית, עלולה להווצר תחושת ריקנות , חוסר ערך וחוסר אוריינטאציה ברורה במסגרת הבינאישית. בתקופה זו עלולים לעלות על פני השטח קשיים וחוסר אוריינטציה ברורה במסגרת הבינאישית. בתקופה זו עלולים לעלות על פני השטח קשיים ובעיות שהיו סמויים במשך השני בהם בני הזוג עסוקים בתפקידם כהורים (charny 1992) .
יציאת הילדים מהבית מחדדת קונפליקטים זוגיים משום שאין אפשרות לתיעול ועקיפת הקשיים באמצעות הילדים.
נוצר קושי במציאת איזון בדילמת מרחק-קרבה הזוגי, תחומים של שותפות ואינטימיות שלעיתים הוזנחו בעקבות השקעת יתר בתפקיד ההורות.
כמו כן לעיתים מתעוררים רגשות של אבל ואובדן שמעוררים קונפליקטים לא פתורים בנושא.
· מערכת היחסים עם הילדים שבגרו:
בשלב זה של החיים מתעורר צורך לארגון מחודש של מערכת היחסים עם הילדים. נוצרות מערכת יחסים סימטרית יותר בין הורים וילדים על בסיס של בוגר לבוגר. ההורים בשלב אמצע החיים מתלבטים במציאת איזון בין holding on letting go . נישואי הילדים מעוררים את בני הזוג לבדיקת יחסי הנישואין בניהם.
· הקשר להורים הקשישים:
כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב זה של החיים מתעורר צורך לארגון מחודש של מערכת היחסים עם הילדים. נוצרות מערכת יחסים סימטרית יותר בין הורים וילדים על בסיס של בוגר לבוגר. ההורים בשלב אמצע החיים מתלבטים במציאת איזון בין holding on letting go . נישואי הילדים מעוררים את בני הזוג לבדיקת יחסי הנישואין בניהם.
· הקשר להורים הקשישים:
כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בתקופת אמצע החיים עם עזיבת הילדים את הבית, עלולה להווצר תחושת ריקנות , חוסר ערך וחוסר אוריינטאציה ברורה במסגרת הבינאישית. בתקופה זו עלולים לעלות על פני השטח קשיים וחוסר אוריינטציה ברורה במסגרת הבינאישית. בתקופה זו עלולים לעלות על פני השטח קשיים ובעיות שהיו סמויים במשך השני בהם בני הזוג עסוקים בתפקידם כהורים (charny 1992) .
יציאת הילדים מהבית מחדדת קונפליקטים זוגיים משום שאין אפשרות לתיעול ועקיפת הקשיים באמצעות הילדים.
נוצר קושי במציאת איזון בדילמת מרחק-קרבה הזוגי, תחומים של שותפות ואינטימיות שלעיתים הוזנחו בעקבות השקעת יתר בתפקיד ההורות.
כמו כן לעיתים מתעוררים רגשות של אבל ואובדן שמעוררים קונפליקטים לא פתורים בנושא.
· מערכת היחסים עם הילדים שבגרו:
בשלב זה של החיים מתעורר צורך לארגון מחודש של מערכת היחסים עם הילדים. נוצרות מערכת יחסים סימטרית יותר בין הורים וילדים על בסיס של בוגר לבוגר. ההורים בשלב אמצע החיים מתלבטים במציאת איזון בין holding on letting go . נישואי הילדים מעוררים את בני הזוג לבדיקת יחסי הנישואין בניהם.
· הקשר להורים הקשישים:
כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב זה של החיים מתעורר צורך לארגון מחודש של מערכת היחסים עם הילדים. נוצרות מערכת יחסים סימטרית יותר בין הורים וילדים על בסיס של בוגר לבוגר. ההורים בשלב אמצע החיים מתלבטים במציאת איזון בין holding on letting go . נישואי הילדים מעוררים את בני הזוג לבדיקת יחסי הנישואין בניהם.
· הקשר להורים הקשישים:
כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.Mann (1980),רואה את יחסי המין כמקור להפרעה בחיי הנישואין, בשלב אמצע החיים. בעקבות השינויים הפיזיולוגיים חלים שינויים בהתנהגות המינית של הזוגות, שיוצרים לעיתים בעיות של אי תפקוד מיני ומובילים לעיתים ליצירת מערכת קשרים אינטימית מחוץ לנישואין.
נשים בשנות השלושים דואגות להראות צעירות ומושכות ולהיות מסופקות מבחינה מינית לפני שיהיה מאוחר מידי אם זה לא קרה עם בן זוגן, הן יחפשו למלא צורך זה בנישואין או מחוץ להם. הגבר מחפש כבוד והערכהלו הוא ראוי להערכתו ובאם לא ימצא זאת בביתו, יחפש זאת מחוץ למערכת הזוגית (charny, 1992) .
· בדיקה מחודשת של הנישואין:
במישור של המערכת הזוגית, יש משפחות שעבורן שלב זה משמש הזדמנות שניה להתלכדות, התארגנות מחדש, ביסוס מערכת יחסים שונה בין בני הזוג (הכרה מחודשת במערכת הנישואין כדיאדה) ומימוש שאיפות ומטרות שנדחו. בשלב אמצע החיים קיימת תחושה של "הזדמנות אחרונה" והצורך להשיג איכות חיים טובה יותר.
Lids (1980),סבור כי סופה של ההורות הפעילה מביא לשינויים נכרים בזוגיות.
יש משפחות שחוות תקופה זו כבעייתית , בעיקר במצבים בהם הילדים היו הגורם המתווך בין ההורים והסיבה העיקרית לקיומה של מהערכת הזוגיות. בני הזוג צריכים בשלב התפתחותי זה להיכנס למו"מ לגבי רמה שונה של אינטימיות בניהם (Lantz 1993).
· יציאת הילדים מהבית וההשפעה על חיי הנישואין:
בתקופת אמצע החיים עם עזיבת הילדים את הבית, עלולה להווצר תחושת ריקנות , חוסר ערך וחוסר אוריינטאציה ברורה במסגרת הבינאישית. בתקופה זו עלולים לעלות על פני השטח קשיים וחוסר אוריינטציה ברורה במסגרת הבינאישית. בתקופה זו עלולים לעלות על פני השטח קשיים ובעיות שהיו סמויים במשך השני בהם בני הזוג עסוקים בתפקידם כהורים (charny 1992) .
יציאת הילדים מהבית מחדדת קונפליקטים זוגיים משום שאין אפשרות לתיעול ועקיפת הקשיים באמצעות הילדים.
נוצר קושי במציאת איזון בדילמת מרחק-קרבה הזוגי, תחומים של שותפות ואינטימיות שלעיתים הוזנחו בעקבות השקעת יתר בתפקיד ההורות.
כמו כן לעיתים מתעוררים רגשות של אבל ואובדן שמעוררים קונפליקטים לא פתורים בנושא.
· מערכת היחסים עם הילדים שבגרו:
בשלב זה של החיים מתעורר צורך לארגון מחודש של מערכת היחסים עם הילדים. נוצרות מערכת יחסים סימטרית יותר בין הורים וילדים על בסיס של בוגר לבוגר. ההורים בשלב אמצע החיים מתלבטים במציאת איזון בין holding on letting go . נישואי הילדים מעוררים את בני הזוג לבדיקת יחסי הנישואין בניהם.
· הקשר להורים הקשישים:
כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב זה של החיים מתעורר צורך לארגון מחודש של מערכת היחסים עם הילדים. נוצרות מערכת יחסים סימטרית יותר בין הורים וילדים על בסיס של בוגר לבוגר. ההורים בשלב אמצע החיים מתלבטים במציאת איזון בין holding on letting go . נישואי הילדים מעוררים את בני הזוג לבדיקת יחסי הנישואין בניהם.
· הקשר להורים הקשישים:
כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בתקופת אמצע החיים עם עזיבת הילדים את הבית, עלולה להווצר תחושת ריקנות , חוסר ערך וחוסר אוריינטאציה ברורה במסגרת הבינאישית. בתקופה זו עלולים לעלות על פני השטח קשיים וחוסר אוריינטציה ברורה במסגרת הבינאישית. בתקופה זו עלולים לעלות על פני השטח קשיים ובעיות שהיו סמויים במשך השני בהם בני הזוג עסוקים בתפקידם כהורים (charny 1992) .
יציאת הילדים מהבית מחדדת קונפליקטים זוגיים משום שאין אפשרות לתיעול ועקיפת הקשיים באמצעות הילדים.
נוצר קושי במציאת איזון בדילמת מרחק-קרבה הזוגי, תחומים של שותפות ואינטימיות שלעיתים הוזנחו בעקבות השקעת יתר בתפקיד ההורות.
כמו כן לעיתים מתעוררים רגשות של אבל ואובדן שמעוררים קונפליקטים לא פתורים בנושא.
· מערכת היחסים עם הילדים שבגרו:
בשלב זה של החיים מתעורר צורך לארגון מחודש של מערכת היחסים עם הילדים. נוצרות מערכת יחסים סימטרית יותר בין הורים וילדים על בסיס של בוגר לבוגר. ההורים בשלב אמצע החיים מתלבטים במציאת איזון בין holding on letting go . נישואי הילדים מעוררים את בני הזוג לבדיקת יחסי הנישואין בניהם.
· הקשר להורים הקשישים:
כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב זה של החיים מתעורר צורך לארגון מחודש של מערכת היחסים עם הילדים. נוצרות מערכת יחסים סימטרית יותר בין הורים וילדים על בסיס של בוגר לבוגר. ההורים בשלב אמצע החיים מתלבטים במציאת איזון בין holding on letting go . נישואי הילדים מעוררים את בני הזוג לבדיקת יחסי הנישואין בניהם.
· הקשר להורים הקשישים:
כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.במישור של המערכת הזוגית, יש משפחות שעבורן שלב זה משמש הזדמנות שניה להתלכדות, התארגנות מחדש, ביסוס מערכת יחסים שונה בין בני הזוג (הכרה מחודשת במערכת הנישואין כדיאדה) ומימוש שאיפות ומטרות שנדחו. בשלב אמצע החיים קיימת תחושה של "הזדמנות אחרונה" והצורך להשיג איכות חיים טובה יותר.
Lids (1980),סבור כי סופה של ההורות הפעילה מביא לשינויים נכרים בזוגיות.
יש משפחות שחוות תקופה זו כבעייתית , בעיקר במצבים בהם הילדים היו הגורם המתווך בין ההורים והסיבה העיקרית לקיומה של מהערכת הזוגיות. בני הזוג צריכים בשלב התפתחותי זה להיכנס למו"מ לגבי רמה שונה של אינטימיות בניהם (Lantz 1993).
· יציאת הילדים מהבית וההשפעה על חיי הנישואין:
בתקופת אמצע החיים עם עזיבת הילדים את הבית, עלולה להווצר תחושת ריקנות , חוסר ערך וחוסר אוריינטאציה ברורה במסגרת הבינאישית. בתקופה זו עלולים לעלות על פני השטח קשיים וחוסר אוריינטציה ברורה במסגרת הבינאישית. בתקופה זו עלולים לעלות על פני השטח קשיים ובעיות שהיו סמויים במשך השני בהם בני הזוג עסוקים בתפקידם כהורים (charny 1992) .
יציאת הילדים מהבית מחדדת קונפליקטים זוגיים משום שאין אפשרות לתיעול ועקיפת הקשיים באמצעות הילדים.
נוצר קושי במציאת איזון בדילמת מרחק-קרבה הזוגי, תחומים של שותפות ואינטימיות שלעיתים הוזנחו בעקבות השקעת יתר בתפקיד ההורות.
כמו כן לעיתים מתעוררים רגשות של אבל ואובדן שמעוררים קונפליקטים לא פתורים בנושא.
· מערכת היחסים עם הילדים שבגרו:
בשלב זה של החיים מתעורר צורך לארגון מחודש של מערכת היחסים עם הילדים. נוצרות מערכת יחסים סימטרית יותר בין הורים וילדים על בסיס של בוגר לבוגר. ההורים בשלב אמצע החיים מתלבטים במציאת איזון בין holding on letting go . נישואי הילדים מעוררים את בני הזוג לבדיקת יחסי הנישואין בניהם.
· הקשר להורים הקשישים:
כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב זה של החיים מתעורר צורך לארגון מחודש של מערכת היחסים עם הילדים. נוצרות מערכת יחסים סימטרית יותר בין הורים וילדים על בסיס של בוגר לבוגר. ההורים בשלב אמצע החיים מתלבטים במציאת איזון בין holding on letting go . נישואי הילדים מעוררים את בני הזוג לבדיקת יחסי הנישואין בניהם.
· הקשר להורים הקשישים:
כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בתקופת אמצע החיים עם עזיבת הילדים את הבית, עלולה להווצר תחושת ריקנות , חוסר ערך וחוסר אוריינטאציה ברורה במסגרת הבינאישית. בתקופה זו עלולים לעלות על פני השטח קשיים וחוסר אוריינטציה ברורה במסגרת הבינאישית. בתקופה זו עלולים לעלות על פני השטח קשיים ובעיות שהיו סמויים במשך השני בהם בני הזוג עסוקים בתפקידם כהורים (charny 1992) .
יציאת הילדים מהבית מחדדת קונפליקטים זוגיים משום שאין אפשרות לתיעול ועקיפת הקשיים באמצעות הילדים.
נוצר קושי במציאת איזון בדילמת מרחק-קרבה הזוגי, תחומים של שותפות ואינטימיות שלעיתים הוזנחו בעקבות השקעת יתר בתפקיד ההורות.
כמו כן לעיתים מתעוררים רגשות של אבל ואובדן שמעוררים קונפליקטים לא פתורים בנושא.
· מערכת היחסים עם הילדים שבגרו:
בשלב זה של החיים מתעורר צורך לארגון מחודש של מערכת היחסים עם הילדים. נוצרות מערכת יחסים סימטרית יותר בין הורים וילדים על בסיס של בוגר לבוגר. ההורים בשלב אמצע החיים מתלבטים במציאת איזון בין holding on letting go . נישואי הילדים מעוררים את בני הזוג לבדיקת יחסי הנישואין בניהם.
· הקשר להורים הקשישים:
כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב זה של החיים מתעורר צורך לארגון מחודש של מערכת היחסים עם הילדים. נוצרות מערכת יחסים סימטרית יותר בין הורים וילדים על בסיס של בוגר לבוגר. ההורים בשלב אמצע החיים מתלבטים במציאת איזון בין holding on letting go . נישואי הילדים מעוררים את בני הזוג לבדיקת יחסי הנישואין בניהם.
· הקשר להורים הקשישים:
כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בגילאים אלה יש ירידה בכוח הפיזי ובכושר הגופני. חלים שינויים במראה החיצוני כמו שער לבן, כתמים על העור. עליה בשכיחות של מחלות (סרטן, לב וכו') נשים עלולות לסבול מתסמונת פסק הווסת – מנופאוזה ומתופעות הלוואי הפיזיות והפסיכולוגיות שקשורות לאובדן הנעורים. סוף תקופת הפוריות ואובדן התפקוד האימהי , יכול לעורר חרדה, כיצד ניתן למלא חלל זה (קרישנר, 1988) גברים עושיים למצוא עצמם בתהליך של חיפוש עצמי אקזיסטנציאלי תוך עמידה מול ההכרה שאולי לא יגשימו את שאיפותיהם וכן עלולים לחוות חרדה מפני זקנה ומוות. במחקר שנעשה בארה"ב , נמצא שגברים המטפחים קשר עם ילדיהם, קרבה רגשית לאישה, הסתגלות לתפקידי הבעל ושומרים על קשרים חברתיים יעברו שלב זה של החיים בפחות משברים (Julian, McKenry, 1992) גברים ונשים בתקופת אמצע החיים עוברים תהליכים תוך אישיים ובינאישיים הקשורים לשינויים הפיזיולוגיים ולשינויים באישיות ובתפקיד.
· שינויים בחיי המין:
Mann (1980),רואה את יחסי המין כמקור להפרעה בחיי הנישואין, בשלב אמצע החיים. בעקבות השינויים הפיזיולוגיים חלים שינויים בהתנהגות המינית של הזוגות, שיוצרים לעיתים בעיות של אי תפקוד מיני ומובילים לעיתים ליצירת מערכת קשרים אינטימית מחוץ לנישואין.
נשים בשנות השלושים דואגות להראות צעירות ומושכות ולהיות מסופקות מבחינה מינית לפני שיהיה מאוחר מידי אם זה לא קרה עם בן זוגן, הן יחפשו למלא צורך זה בנישואין או מחוץ להם. הגבר מחפש כבוד והערכהלו הוא ראוי להערכתו ובאם לא ימצא זאת בביתו, יחפש זאת מחוץ למערכת הזוגית (charny, 1992) .
· בדיקה מחודשת של הנישואין:
במישור של המערכת הזוגית, יש משפחות שעבורן שלב זה משמש הזדמנות שניה להתלכדות, התארגנות מחדש, ביסוס מערכת יחסים שונה בין בני הזוג (הכרה מחודשת במערכת הנישואין כדיאדה) ומימוש שאיפות ומטרות שנדחו. בשלב אמצע החיים קיימת תחושה של "הזדמנות אחרונה" והצורך להשיג איכות חיים טובה יותר.
Lids (1980),סבור כי סופה של ההורות הפעילה מביא לשינויים נכרים בזוגיות.
יש משפחות שחוות תקופה זו כבעייתית , בעיקר במצבים בהם הילדים היו הגורם המתווך בין ההורים והסיבה העיקרית לקיומה של מהערכת הזוגיות. בני הזוג צריכים בשלב התפתחותי זה להיכנס למו"מ לגבי רמה שונה של אינטימיות בניהם (Lantz 1993).
· יציאת הילדים מהבית וההשפעה על חיי הנישואין:
בתקופת אמצע החיים עם עזיבת הילדים את הבית, עלולה להווצר תחושת ריקנות , חוסר ערך וחוסר אוריינטאציה ברורה במסגרת הבינאישית. בתקופה זו עלולים לעלות על פני השטח קשיים וחוסר אוריינטציה ברורה במסגרת הבינאישית. בתקופה זו עלולים לעלות על פני השטח קשיים ובעיות שהיו סמויים במשך השני בהם בני הזוג עסוקים בתפקידם כהורים (charny 1992) .
יציאת הילדים מהבית מחדדת קונפליקטים זוגיים משום שאין אפשרות לתיעול ועקיפת הקשיים באמצעות הילדים.
נוצר קושי במציאת איזון בדילמת מרחק-קרבה הזוגי, תחומים של שותפות ואינטימיות שלעיתים הוזנחו בעקבות השקעת יתר בתפקיד ההורות.
כמו כן לעיתים מתעוררים רגשות של אבל ואובדן שמעוררים קונפליקטים לא פתורים בנושא.
· מערכת היחסים עם הילדים שבגרו:
בשלב זה של החיים מתעורר צורך לארגון מחודש של מערכת היחסים עם הילדים. נוצרות מערכת יחסים סימטרית יותר בין הורים וילדים על בסיס של בוגר לבוגר. ההורים בשלב אמצע החיים מתלבטים במציאת איזון בין holding on letting go . נישואי הילדים מעוררים את בני הזוג לבדיקת יחסי הנישואין בניהם.
· הקשר להורים הקשישים:
כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב זה של החיים מתעורר צורך לארגון מחודש של מערכת היחסים עם הילדים. נוצרות מערכת יחסים סימטרית יותר בין הורים וילדים על בסיס של בוגר לבוגר. ההורים בשלב אמצע החיים מתלבטים במציאת איזון בין holding on letting go . נישואי הילדים מעוררים את בני הזוג לבדיקת יחסי הנישואין בניהם.
· הקשר להורים הקשישים:
כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בתקופת אמצע החיים עם עזיבת הילדים את הבית, עלולה להווצר תחושת ריקנות , חוסר ערך וחוסר אוריינטאציה ברורה במסגרת הבינאישית. בתקופה זו עלולים לעלות על פני השטח קשיים וחוסר אוריינטציה ברורה במסגרת הבינאישית. בתקופה זו עלולים לעלות על פני השטח קשיים ובעיות שהיו סמויים במשך השני בהם בני הזוג עסוקים בתפקידם כהורים (charny 1992) .
יציאת הילדים מהבית מחדדת קונפליקטים זוגיים משום שאין אפשרות לתיעול ועקיפת הקשיים באמצעות הילדים.
נוצר קושי במציאת איזון בדילמת מרחק-קרבה הזוגי, תחומים של שותפות ואינטימיות שלעיתים הוזנחו בעקבות השקעת יתר בתפקיד ההורות.
כמו כן לעיתים מתעוררים רגשות של אבל ואובדן שמעוררים קונפליקטים לא פתורים בנושא.
· מערכת היחסים עם הילדים שבגרו:
בשלב זה של החיים מתעורר צורך לארגון מחודש של מערכת היחסים עם הילדים. נוצרות מערכת יחסים סימטרית יותר בין הורים וילדים על בסיס של בוגר לבוגר. ההורים בשלב אמצע החיים מתלבטים במציאת איזון בין holding on letting go . נישואי הילדים מעוררים את בני הזוג לבדיקת יחסי הנישואין בניהם.
· הקשר להורים הקשישים:
כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב זה של החיים מתעורר צורך לארגון מחודש של מערכת היחסים עם הילדים. נוצרות מערכת יחסים סימטרית יותר בין הורים וילדים על בסיס של בוגר לבוגר. ההורים בשלב אמצע החיים מתלבטים במציאת איזון בין holding on letting go . נישואי הילדים מעוררים את בני הזוג לבדיקת יחסי הנישואין בניהם.
· הקשר להורים הקשישים:
כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.במישור של המערכת הזוגית, יש משפחות שעבורן שלב זה משמש הזדמנות שניה להתלכדות, התארגנות מחדש, ביסוס מערכת יחסים שונה בין בני הזוג (הכרה מחודשת במערכת הנישואין כדיאדה) ומימוש שאיפות ומטרות שנדחו. בשלב אמצע החיים קיימת תחושה של "הזדמנות אחרונה" והצורך להשיג איכות חיים טובה יותר.
Lids (1980),סבור כי סופה של ההורות הפעילה מביא לשינויים נכרים בזוגיות.
יש משפחות שחוות תקופה זו כבעייתית , בעיקר במצבים בהם הילדים היו הגורם המתווך בין ההורים והסיבה העיקרית לקיומה של מהערכת הזוגיות. בני הזוג צריכים בשלב התפתחותי זה להיכנס למו"מ לגבי רמה שונה של אינטימיות בניהם (Lantz 1993).
· יציאת הילדים מהבית וההשפעה על חיי הנישואין:
בתקופת אמצע החיים עם עזיבת הילדים את הבית, עלולה להווצר תחושת ריקנות , חוסר ערך וחוסר אוריינטאציה ברורה במסגרת הבינאישית. בתקופה זו עלולים לעלות על פני השטח קשיים וחוסר אוריינטציה ברורה במסגרת הבינאישית. בתקופה זו עלולים לעלות על פני השטח קשיים ובעיות שהיו סמויים במשך השני בהם בני הזוג עסוקים בתפקידם כהורים (charny 1992) .
יציאת הילדים מהבית מחדדת קונפליקטים זוגיים משום שאין אפשרות לתיעול ועקיפת הקשיים באמצעות הילדים.
נוצר קושי במציאת איזון בדילמת מרחק-קרבה הזוגי, תחומים של שותפות ואינטימיות שלעיתים הוזנחו בעקבות השקעת יתר בתפקיד ההורות.
כמו כן לעיתים מתעוררים רגשות של אבל ואובדן שמעוררים קונפליקטים לא פתורים בנושא.
· מערכת היחסים עם הילדים שבגרו:
בשלב זה של החיים מתעורר צורך לארגון מחודש של מערכת היחסים עם הילדים. נוצרות מערכת יחסים סימטרית יותר בין הורים וילדים על בסיס של בוגר לבוגר. ההורים בשלב אמצע החיים מתלבטים במציאת איזון בין holding on letting go . נישואי הילדים מעוררים את בני הזוג לבדיקת יחסי הנישואין בניהם.
· הקשר להורים הקשישים:
כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב זה של החיים מתעורר צורך לארגון מחודש של מערכת היחסים עם הילדים. נוצרות מערכת יחסים סימטרית יותר בין הורים וילדים על בסיס של בוגר לבוגר. ההורים בשלב אמצע החיים מתלבטים במציאת איזון בין holding on letting go . נישואי הילדים מעוררים את בני הזוג לבדיקת יחסי הנישואין בניהם.
· הקשר להורים הקשישים:
כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בתקופת אמצע החיים עם עזיבת הילדים את הבית, עלולה להווצר תחושת ריקנות , חוסר ערך וחוסר אוריינטאציה ברורה במסגרת הבינאישית. בתקופה זו עלולים לעלות על פני השטח קשיים וחוסר אוריינטציה ברורה במסגרת הבינאישית. בתקופה זו עלולים לעלות על פני השטח קשיים ובעיות שהיו סמויים במשך השני בהם בני הזוג עסוקים בתפקידם כהורים (charny 1992) .
יציאת הילדים מהבית מחדדת קונפליקטים זוגיים משום שאין אפשרות לתיעול ועקיפת הקשיים באמצעות הילדים.
נוצר קושי במציאת איזון בדילמת מרחק-קרבה הזוגי, תחומים של שותפות ואינטימיות שלעיתים הוזנחו בעקבות השקעת יתר בתפקיד ההורות.
כמו כן לעיתים מתעוררים רגשות של אבל ואובדן שמעוררים קונפליקטים לא פתורים בנושא.
· מערכת היחסים עם הילדים שבגרו:
בשלב זה של החיים מתעורר צורך לארגון מחודש של מערכת היחסים עם הילדים. נוצרות מערכת יחסים סימטרית יותר בין הורים וילדים על בסיס של בוגר לבוגר. ההורים בשלב אמצע החיים מתלבטים במציאת איזון בין holding on letting go . נישואי הילדים מעוררים את בני הזוג לבדיקת יחסי הנישואין בניהם.
· הקשר להורים הקשישים:
כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב זה של החיים מתעורר צורך לארגון מחודש של מערכת היחסים עם הילדים. נוצרות מערכת יחסים סימטרית יותר בין הורים וילדים על בסיס של בוגר לבוגר. ההורים בשלב אמצע החיים מתלבטים במציאת איזון בין holding on letting go . נישואי הילדים מעוררים את בני הזוג לבדיקת יחסי הנישואין בניהם.
· הקשר להורים הקשישים:
כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.Mann (1980),רואה את יחסי המין כמקור להפרעה בחיי הנישואין, בשלב אמצע החיים. בעקבות השינויים הפיזיולוגיים חלים שינויים בהתנהגות המינית של הזוגות, שיוצרים לעיתים בעיות של אי תפקוד מיני ומובילים לעיתים ליצירת מערכת קשרים אינטימית מחוץ לנישואין.
נשים בשנות השלושים דואגות להראות צעירות ומושכות ולהיות מסופקות מבחינה מינית לפני שיהיה מאוחר מידי אם זה לא קרה עם בן זוגן, הן יחפשו למלא צורך זה בנישואין או מחוץ להם. הגבר מחפש כבוד והערכהלו הוא ראוי להערכתו ובאם לא ימצא זאת בביתו, יחפש זאת מחוץ למערכת הזוגית (charny, 1992) .
· בדיקה מחודשת של הנישואין:
במישור של המערכת הזוגית, יש משפחות שעבורן שלב זה משמש הזדמנות שניה להתלכדות, התארגנות מחדש, ביסוס מערכת יחסים שונה בין בני הזוג (הכרה מחודשת במערכת הנישואין כדיאדה) ומימוש שאיפות ומטרות שנדחו. בשלב אמצע החיים קיימת תחושה של "הזדמנות אחרונה" והצורך להשיג איכות חיים טובה יותר.
Lids (1980),סבור כי סופה של ההורות הפעילה מביא לשינויים נכרים בזוגיות.
יש משפחות שחוות תקופה זו כבעייתית , בעיקר במצבים בהם הילדים היו הגורם המתווך בין ההורים והסיבה העיקרית לקיומה של מהערכת הזוגיות. בני הזוג צריכים בשלב התפתחותי זה להיכנס למו"מ לגבי רמה שונה של אינטימיות בניהם (Lantz 1993).
· יציאת הילדים מהבית וההשפעה על חיי הנישואין:
בתקופת אמצע החיים עם עזיבת הילדים את הבית, עלולה להווצר תחושת ריקנות , חוסר ערך וחוסר אוריינטאציה ברורה במסגרת הבינאישית. בתקופה זו עלולים לעלות על פני השטח קשיים וחוסר אוריינטציה ברורה במסגרת הבינאישית. בתקופה זו עלולים לעלות על פני השטח קשיים ובעיות שהיו סמויים במשך השני בהם בני הזוג עסוקים בתפקידם כהורים (charny 1992) .
יציאת הילדים מהבית מחדדת קונפליקטים זוגיים משום שאין אפשרות לתיעול ועקיפת הקשיים באמצעות הילדים.
נוצר קושי במציאת איזון בדילמת מרחק-קרבה הזוגי, תחומים של שותפות ואינטימיות שלעיתים הוזנחו בעקבות השקעת יתר בתפקיד ההורות.
כמו כן לעיתים מתעוררים רגשות של אבל ואובדן שמעוררים קונפליקטים לא פתורים בנושא.
· מערכת היחסים עם הילדים שבגרו:
בשלב זה של החיים מתעורר צורך לארגון מחודש של מערכת היחסים עם הילדים. נוצרות מערכת יחסים סימטרית יותר בין הורים וילדים על בסיס של בוגר לבוגר. ההורים בשלב אמצע החיים מתלבטים במציאת איזון בין holding on letting go . נישואי הילדים מעוררים את בני הזוג לבדיקת יחסי הנישואין בניהם.
· הקשר להורים הקשישים:
כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב זה של החיים מתעורר צורך לארגון מחודש של מערכת היחסים עם הילדים. נוצרות מערכת יחסים סימטרית יותר בין הורים וילדים על בסיס של בוגר לבוגר. ההורים בשלב אמצע החיים מתלבטים במציאת איזון בין holding on letting go . נישואי הילדים מעוררים את בני הזוג לבדיקת יחסי הנישואין בניהם.
· הקשר להורים הקשישים:
כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בתקופת אמצע החיים עם עזיבת הילדים את הבית, עלולה להווצר תחושת ריקנות , חוסר ערך וחוסר אוריינטאציה ברורה במסגרת הבינאישית. בתקופה זו עלולים לעלות על פני השטח קשיים וחוסר אוריינטציה ברורה במסגרת הבינאישית. בתקופה זו עלולים לעלות על פני השטח קשיים ובעיות שהיו סמויים במשך השני בהם בני הזוג עסוקים בתפקידם כהורים (charny 1992) .
יציאת הילדים מהבית מחדדת קונפליקטים זוגיים משום שאין אפשרות לתיעול ועקיפת הקשיים באמצעות הילדים.
נוצר קושי במציאת איזון בדילמת מרחק-קרבה הזוגי, תחומים של שותפות ואינטימיות שלעיתים הוזנחו בעקבות השקעת יתר בתפקיד ההורות.
כמו כן לעיתים מתעוררים רגשות של אבל ואובדן שמעוררים קונפליקטים לא פתורים בנושא.
· מערכת היחסים עם הילדים שבגרו:
בשלב זה של החיים מתעורר צורך לארגון מחודש של מערכת היחסים עם הילדים. נוצרות מערכת יחסים סימטרית יותר בין הורים וילדים על בסיס של בוגר לבוגר. ההורים בשלב אמצע החיים מתלבטים במציאת איזון בין holding on letting go . נישואי הילדים מעוררים את בני הזוג לבדיקת יחסי הנישואין בניהם.
· הקשר להורים הקשישים:
כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב זה של החיים מתעורר צורך לארגון מחודש של מערכת היחסים עם הילדים. נוצרות מערכת יחסים סימטרית יותר בין הורים וילדים על בסיס של בוגר לבוגר. ההורים בשלב אמצע החיים מתלבטים במציאת איזון בין holding on letting go . נישואי הילדים מעוררים את בני הזוג לבדיקת יחסי הנישואין בניהם.
· הקשר להורים הקשישים:
כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.במישור של המערכת הזוגית, יש משפחות שעבורן שלב זה משמש הזדמנות שניה להתלכדות, התארגנות מחדש, ביסוס מערכת יחסים שונה בין בני הזוג (הכרה מחודשת במערכת הנישואין כדיאדה) ומימוש שאיפות ומטרות שנדחו. בשלב אמצע החיים קיימת תחושה של "הזדמנות אחרונה" והצורך להשיג איכות חיים טובה יותר.
Lids (1980),סבור כי סופה של ההורות הפעילה מביא לשינויים נכרים בזוגיות.
יש משפחות שחוות תקופה זו כבעייתית , בעיקר במצבים בהם הילדים היו הגורם המתווך בין ההורים והסיבה העיקרית לקיומה של מהערכת הזוגיות. בני הזוג צריכים בשלב התפתחותי זה להיכנס למו"מ לגבי רמה שונה של אינטימיות בניהם (Lantz 1993).
· יציאת הילדים מהבית וההשפעה על חיי הנישואין:
בתקופת אמצע החיים עם עזיבת הילדים את הבית, עלולה להווצר תחושת ריקנות , חוסר ערך וחוסר אוריינטאציה ברורה במסגרת הבינאישית. בתקופה זו עלולים לעלות על פני השטח קשיים וחוסר אוריינטציה ברורה במסגרת הבינאישית. בתקופה זו עלולים לעלות על פני השטח קשיים ובעיות שהיו סמויים במשך השני בהם בני הזוג עסוקים בתפקידם כהורים (charny 1992) .
יציאת הילדים מהבית מחדדת קונפליקטים זוגיים משום שאין אפשרות לתיעול ועקיפת הקשיים באמצעות הילדים.
נוצר קושי במציאת איזון בדילמת מרחק-קרבה הזוגי, תחומים של שותפות ואינטימיות שלעיתים הוזנחו בעקבות השקעת יתר בתפקיד ההורות.
כמו כן לעיתים מתעוררים רגשות של אבל ואובדן שמעוררים קונפליקטים לא פתורים בנושא.
· מערכת היחסים עם הילדים שבגרו:
בשלב זה של החיים מתעורר צורך לארגון מחודש של מערכת היחסים עם הילדים. נוצרות מערכת יחסים סימטרית יותר בין הורים וילדים על בסיס של בוגר לבוגר. ההורים בשלב אמצע החיים מתלבטים במציאת איזון בין holding on letting go . נישואי הילדים מעוררים את בני הזוג לבדיקת יחסי הנישואין בניהם.
· הקשר להורים הקשישים:
כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב זה של החיים מתעורר צורך לארגון מחודש של מערכת היחסים עם הילדים. נוצרות מערכת יחסים סימטרית יותר בין הורים וילדים על בסיס של בוגר לבוגר. ההורים בשלב אמצע החיים מתלבטים במציאת איזון בין holding on letting go . נישואי הילדים מעוררים את בני הזוג לבדיקת יחסי הנישואין בניהם.
· הקשר להורים הקשישים:
כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בתקופת אמצע החיים עם עזיבת הילדים את הבית, עלולה להווצר תחושת ריקנות , חוסר ערך וחוסר אוריינטאציה ברורה במסגרת הבינאישית. בתקופה זו עלולים לעלות על פני השטח קשיים וחוסר אוריינטציה ברורה במסגרת הבינאישית. בתקופה זו עלולים לעלות על פני השטח קשיים ובעיות שהיו סמויים במשך השני בהם בני הזוג עסוקים בתפקידם כהורים (charny 1992) .
יציאת הילדים מהבית מחדדת קונפליקטים זוגיים משום שאין אפשרות לתיעול ועקיפת הקשיים באמצעות הילדים.
נוצר קושי במציאת איזון בדילמת מרחק-קרבה הזוגי, תחומים של שותפות ואינטימיות שלעיתים הוזנחו בעקבות השקעת יתר בתפקיד ההורות.
כמו כן לעיתים מתעוררים רגשות של אבל ואובדן שמעוררים קונפליקטים לא פתורים בנושא.
· מערכת היחסים עם הילדים שבגרו:
בשלב זה של החיים מתעורר צורך לארגון מחודש של מערכת היחסים עם הילדים. נוצרות מערכת יחסים סימטרית יותר בין הורים וילדים על בסיס של בוגר לבוגר. ההורים בשלב אמצע החיים מתלבטים במציאת איזון בין holding on letting go . נישואי הילדים מעוררים את בני הזוג לבדיקת יחסי הנישואין בניהם.
· הקשר להורים הקשישים:
כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב זה של החיים מתעורר צורך לארגון מחודש של מערכת היחסים עם הילדים. נוצרות מערכת יחסים סימטרית יותר בין הורים וילדים על בסיס של בוגר לבוגר. ההורים בשלב אמצע החיים מתלבטים במציאת איזון בין holding on letting go . נישואי הילדים מעוררים את בני הזוג לבדיקת יחסי הנישואין בניהם.
· הקשר להורים הקשישים:
כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.כאשר הזוג נמצא בשלב אמצע החיים, דור ההורים הקשישים הופך לעיתים לתלותי יותר ותובע השגחה, דאגה וטיפול בו.
ההתמודדות עם תלותם הגוברת, חולי ופרידה לקראת מוות מעוררים רגשות של פחד, חרדה וכעס. קונפליקטים בלתי פתורים מהעבר בנושא תלות- עצמאות, קרבה, דחייה. עלולים להביא לנסיגה, הכחשה, דאגנות יתר, או השתלטות על ההורים (Brody 1983), רואה בהשקעה מופרזת בטיפול בהורה .
מצב בעייתי פחות מאשר הימנעות ממתן עזרה.
· שינויים בתפקידים של המינים:
בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.בשלב אמצע החיים, Gutman (1975), מצא שמתחיל תהליך של צמצום הבדלים בין גברים לנשים.
גם הגברים וגם הנשים תופסים עצמם כיוונר אנדוגניים מבחינה פסיכולוגית. הוא מציין שהבדלים בין המינים נקבעים בתפקידי ההורות. עקב סיבות ביולוגיות סוציולוגיות – האישה יולדת, מניקה ונותנת ביטוי לתכונות הנשיות בגידול הילדים בהיותה אחראית על הפעולות המבוצעות בתוך הבית.
הגבר באופן טבעי כמפרנס, נותן ביטוי רב יותר לחלקים הגבריים שבו, תוך שימת דגש על פעילות מחוץ לבית, כשהילדים לוקחים אחריות על ביטחונם , דועכת התחושה הכרונית של מצב חרום הורי, המבנים הפסיכולוגיים אשר נבנו ע"י גברים ונשים כתגובה למצב זה מתפרקים ומתרחשים היפוכים בתפקידי המין. חל תהליך התרככות אצל הגבר והתעצמות אצל האישה (ליבליך 1986).
הגברים חווים את החלקים הנשיים שהודחקו קודם בשרות התכליתיות היצרנית. הנשים לעומתם נעשות דומינניות, עצמאיות ופחות רגשניות. הנשים מעריצות פחות וזקוקות פחות לכח הגברי, מכירות יותר באנרגיה של עצמן ונהנות ממנה (Goldan 1986).
· עבודה וקריירה:
קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.קיימים הבדלים בהתמודדות עם משבר אמצע החיים בין נשות קריירה לבין נשים שגידלו את ילדיהן.
נשות ה"בית" – בשלב אמצע החיים קיימת בצורך לעזרה הדדית בין בני הזוג, בתקופה זו נשים מרחיבות את תחומי עיסוקן. כיוון שקיימת ירידה משמעותית בפעילותן המשפחתית, הן משקיעות יותר בעצמן. התפתחות האישיות הופכת לדומיננטית יותר. חלקן מתחילות לחפש סיפוק והגשה עצמית באמצעות יציאה ללמודים או לעבודה. שיהי (1979) מציינת שבתקופת אמצע החיים נשים בודקות ומעריכות מחדש את חייהן. ועושת שינויים בתחום המשפחה והעבודה.
לעבודה הנשים משמעות מעבר למשמעות הכלכלית. עוצמתן של הנשים במערכת הזוגית עולה והצורך בתרומתו הכלכלית של הבעל יורדת. שיהי (1979) מדברת על הקושי של הגברים להסתגל לפריצה המחודשת של האישה אל העולם שמחוץ למשפחה, בעוד הוא- הגבר, כבר עייף מהמאמץ המתמיד של ההתמודדות עם העולם העבודה והקריירה.
נשות קריירה – אין מסלול התפתחות אחיד המאפיין אוכלוסיה זו. כמחציתן חוות תהליך הדומה לתהליך הגברי הפסיכולוגי: מסלול של ירידה בהשקעה המקצועית אינסטרומנטלית ועליה באופניות האקספרסיבית לחייהן . שאר נשות הקריירה עוברות תהליך של השתחררות הדרגתית מ"דפוסי הנשים" ועלייה באסרטיביות ובהישגיות (ליבליך 1986).
בשלב זה הגברים עוסקים יותר במחשבות על עצמם, תוך ראיה רטרוספקטיבית, מה שהשיגו בקרירה ומתחילים להיות יותר מציאותיים לגבי עתידם המקצועי ומשקיעים יותר בפעילויות של שעות הפנאי (goldan 1986).
לסיכום, שלב אמצע החיים הוא שלב בו המערכת הזוגית צריכה למעשה לבסס דפוס יחסים שונה בינה לבין עצמה, בינה לבין ילדיה-הנמצאים מחוץ לבית המשפחה, ובינה לבין דור ההורים הקשישים שלה.
|