והשורש של הכל הוא ידוע, כי הוא האחדות של המציאות. ואעפ"כ ברמת הלבושים של הנפרדות, מי שיתבונן יראה, כי רגשות האשם של האדם, נובעים בגלל רגשות ה*גאווה* שלו, שהם נראים כהפוכים וכמנוגדים, לרגשות אשם.

והעניין הוא, כי יש שני מצבים בלבד. והמצב הראשון הוא, שהאדם יש לו גאווה אמיתית ורגשות אשם אמיתיים. דהיינו שהאדם מבין שהוא אלוהים, וממילא הוא עצמו אחראי לכל הדברים שקורים בעולם. שזאת שלמות הגאווה, וגם שלמות רגשות האשמה בו זמנית. וכאשר האדם מבין, שהוא באחדות עם המציאות, אז טוב לו תמיד. כי אצל אלוהים, לא באמת שייך רגשות אשם. משום שאצל אלוהים אין טוב ורע, וממילא לא שייך להרגיש אשמה כלשהי.

ואם האדם מזדהה בטעות, רק עם ה"אני" הנפרד והמצומצם שלו, על ידי זה האדם, גם חווה מצד אחד מחשבות גאווה מטופשות, שנדמה לאדם שיש בו דברים טובים, שאלו מחשבות מטופשות, עבור מי שהוא באמת אלוהים ואחראי לכל מה שקורה. ואז, כאשר יש לאדם הזדהות עם ה"אני" הנפרד שלו, אז ממילא יש לו גם רגשות אשם, על אותם הדברים שה"אני" הנפרד הזה, אחראי להם.

ועוד נוסיף ונעמיק: על האדם להבין, שאין שום אשם ושום גאווה כלל, כי הכל אחד אמיתי ממש...

כדי להשיג משהו, צריך לרצות אותו. וכדי להשיג את השלמות, צריך לרצות אותה בשלמות. אך מה יעשה האדם, שאינו רוצה בשלמות, להשיג את השלמות? ויש דרך להשיג את השלמות, גם בלי לרצות אותה בשלמות באופן יזום. והיא, על ידי זה שהאדם הולך אחרי השלמות היחסית והסובייקטיבית שלו. דהיינו שהאדם משתדל בכל כוחו, להשיג את השלמות, כפי מה שהוא עצמו מבין אותה, לפי דרגתו.

ועל ידי זה שהאדם הולך אחרי נקודת האמת שלו עד הסוף, על ידי זה בסופו של דבר, מתבטל אצלו הרצון העצמי של עצמו, להמשיך לחיות בשקר ובחוסר שלמות. ואז ממילא כל הרצון של האדם רוצה את המציאות בשלמות, גם בלי שהוא צריך להתאמץ להשיג רצון חזק כזה. ואדרבה, אז הרצון של האדם להשיג את השלמות, הוא חזק יותר. משום שהוא לא תלוי באדם עצמו. ואז האדם משיג את השלמות.

ובפועל, לך בשלמות אחרי נקודת האמת שלך, והיא תוביל אותך אל השלמות המוחלטת...

המאמר מאת להיות אלוהים שבך + מאמן אימון אישי ייעוץ / אליעד כהן - www.EIP.co.il | מאמן אימון אישי להיות אלוהים שבך