וְזֶהוּ בְּחִינַת מַעֲלַת הַבִּטָּחוֹן כִּי הַבִּטָּחוֹן הוּא בְּחִינַת הִסְתַּכְּלוּת, שֶׁמִּסְתַּכֵּל וְצוֹפֶה בְּעֵינָיו לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד, וּבוֹטֵחַ בּוֹ, בִּבְחִינַת (תְּהִלִּים קמ"ה) : "עֵינֵי כל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ" ... אַךְ עַל - יְדֵי הִסְתַּכְּלוּת בְּבִטָּחוֹן, עוֹשֶׂה לְהַהַשְׁפָּעָה גְּבוּל וּזְמַן, שֶׁתָּבוֹא הַשֶּׁפַע בְּעֵת וּזְמַן שֶׁהוּא צָרִיךְ וְזֶה פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק: "עֵינֵי כל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ", עַל - יְדֵי - זֶה, "נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ" פֵּרוּשׁ: בְּהִסְתַּכְּלוּתוֹ בְּעֵינָיו לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, דְּהַיְנוּ בְּחִינוֹת בִּטָּחוֹן, בְּחִינַת: "עֵינֵי כל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ", עַל - יְדֵי - זֶה: "אַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ" 'בְּעִתּוֹ' דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ בְּעֵת וּזְמַן שֶׁהוּא צָרִיךְ

ואתה נותן להם את אוכלם בעיתו, בעיתו דייקא. כי לעולם יש לאדם כדי צרכו עבור הרגע הזה, וכל מה שחסר לאדם, אין זה מחמת שחסר לו משהו ברגע הזה, אלא מחמת שחסר לו משהו עבור הרגעים הבאים. והאדם מוטרד מכך שאין לו את צרכיו ברגעים הבאים. אך אם האדם היה ממתין בסבלנות, והיה מתבונן רק על הרגע הזה בלבד, הרי שבעיתו הקב"ה היה נותן לו את כל צרכיו.

וכמ"ש דתניא רבי אליעזר הגדול אומר כל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר אינו אלא מקטני אמנה. והיינו דאמר ר' אלעזר מאי דכתיב (זכריה ד) כי מי בז ליום קטנות, מי גרם לצדיקים שיתבזבז שולחנן לעתיד לבא ? קטנות שהיה בהן, שלא האמינו בהקב"ה . כי לעולם בעיתו יהיה לך את כל צרכיך ועיקר הדאגות של האדם הן על המחר אך לא על היום הזה, כי על היום והרגע הזה לעולם יהיה לך כדי צורכך.

וְסִפֵּר שֶׁהָיָה עָנִי שָׁבוּעַ אֶחָד, וּפַעַם אַחַת לא הָיָה לוֹ מַה לֶּאֱכל בָּעֶרֶב, וְהָלַךְ בַּשָּׂדֶה כְּדַרְכּוֹ וּמָצָא פַאטְשַׁיילֶע אַחַת עִם גְּרוֹיפְּן [כְּעֵין מִטְפַּחַת עִם גְרִיסִים] וְהֵבִיא לְבֵיתוֹ לְבַשֵּׁל. וּכְפִי הַנִּשְׁמַע מִפִּיו שֶׁזֶּה הַדָּבָר הָיָה יָקָר בְּעֵינָיו כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב, עַל שֶׁהָיָה לוֹ בִּטָּחוֹן בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הִזְמִין לוֹ פַּרְנָסָה בַּשָּׂדֶה.

כִּי שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָמַר שֶׁהוּא יוֹדֵעַ מִבִּטָּחוֹן שֶׁאֲפִלּוּ אִם הָיָה יוֹשֵׁב בַּשָּׂדֶה מַמָּשׁ הָיָה לוֹ בִּטָּחוֹן בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּזְמִין לוֹ פַּרְנָסָתוֹ. אַךְ זֶה הַדָּבָר קָשֶׁה וְכָבֵד יוֹתֵר, הַיְנוּ שֶׁהַצַּדִּיק הָאֲמִתִּי יַחֲזִיק הַמָּעוֹת אֶצְלוֹ, וְלא יְפַזֵּר מִיָּד זֶה קָשֶׁה וְכָבֵד יוֹתֵר וְכוּ' וְסִפֵּר לְפָנַי שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁלשׁ מְאוֹת אֲדֻמִּים נָדָן שֶׁלּוֹ וְהָיָה אוֹכֵל מֵאוֹתוֹ הַמָּעוֹת עַד שֶׁכָּלוּ, וְאַחַר - כָּךְ עָבַר עָלָיו הַנַּ"ל שֶׁהָיָה עָנִי וְכוּ' כַּנַּ"ל אֲבָל בִּתְחִלָּה לא חָשַׁב כְּלָל רַק עָסַק בַּעֲבוֹדָתוֹ וְאָכַל מֵהַסָּךְ הַנַּ"ל וְכוּ' כַּנַּ"ל:

קרא עוד על ביטחון , סבלנות , פרנסה ועוד ...

מאת להצליח בכח המחשבה breslev.eip.co.il