כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם (יְשַׁעְיָה מ"ט) - הַיְנוּ מִי שֶׁהוּא רַחֲמָן, הוּא יָכוֹל לִהְיוֹת מַנְהִיג.

הדבר נכון גם בפרטיות, כי גם כדי להנהיג את עצמו צריך רחמים שנובעים מהדעת שהיא בחינת משה שהוא המנהיג. דהיינו שהאדם צריך לרחם על עצמו במקום לכעוס על עצמו. ורק עי"ז האדם מסוגל להנהיג את עצמו בישוב הדעת באמת.

גם, דעת היא בחינת רחמים כמ"ש וְכָל מִי שֶׁאֵין בּוֹ דַּעַת אֵין בּוֹ מִדַּת רַחֲמָנוּת, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהֶלֶת ז) : "כַּעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ" לָכֵן 'כָּל מִי שֶׁאֵין בּוֹ דֵּעָה אָסוּר לְרַחֵם עָלָיו', כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (בְּרָכוֹת לג) , כִּי אֵין בּוֹ מִדַּת רַחֲמָנוּת וגם וְאָז הַדַּעַת מְיֻשָּׁב, וְזוֹכֶה לְעוֹרֵר רַחֲמִים כִּי עִקַּר הָרַחֲמִים תָּלוּי בַּדַּעַת, כִּי 'כָּל מִי שֶׁאֵין בּוֹ דֵּעָה אָסוּר לְרַחֵם עָלָיו וְכוּ'

ומי שרוצה להנהיג את עצמו בדעת אמיתית, שהיא בחינת רחמים כנ"ל צריך להיזהר ולשמור את עצמו מכל סוג של כעס כמ"ש הַיְנוּ כְּשֶׁבָּא אָדָם לִכְלַל כַּעַס, לא יִפְעל בְּכַעְסוֹ שׁוּם אַכְזָרִיּוּת, וְאַדְּרַבָּא, יַמְתִּיק הַכַּעַס בְּרַחֲמָנוּת, בִּבְחִינַת: "בְּרגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר" (חֲבַקּוּק ג)

דהיינו שבכל פעם שבא לו כעס כלשהו ובפרט על עצמו, שירחם על עצמו מתוך אהבה ולא יכעס על עצמו מתוך שנאה.

וזה עניין ההבדל שבין תוכחה ביקורת בונה לביקורת הורסת, כי כדי להנהיג את חברך וגם את עצמך ע"י ביקורת, צריך שהביקורת תנבע מתוך רחמים שבאים מאהבה אך לא מתוך כעס ח"ו.

והעיקר הוא שבכל פעם שבא לאדם כעס מכל סוג שהוא, הן על עצמו, הן על רעהו והן על משהו שקורה סביבו, ראוי לו לאדם להרגיל את עצמו לרחם במקום לכעוס. ועי"ז יזכה האדם להנהיג את עצמו בישוב הדעת כנ"ל.

קרא עוד על רחמנות , כעס , ביקורת , תוכחה , אהבה ועוד ...

מאת להצליח בכח המחשבה breslev.eip.co.il