וּלְכָל אֶחָד וְאֶחָד נִדְמֶה לוֹ, שֶׁהַמְּנִיעוֹת שֶׁלּוֹ גְּדוֹלִים יוֹתֵר מִשֶּׁל חֲבֵרוֹ, וְקָשֶׁה לַעֲמד בָּהֶם. דַּע, שֶׁלְּכָל אֶחָד אֵין לוֹ מְנִיעוֹת רַק כְּפִי כּחוֹ, כְּפִי מַה שֶּׁיָּכוֹל לָשֵׂאת וְלַעֲמד בָּהֶם - אִם יִרְצֶה.

לפעמים בא לידי האדם נסיון כלשהו והאדם עומד בו ומתגבר עליו, אך כאשר הניסיון מתגבר כנגדו ולא מגלה סמני שבירה, אז האדם נשבר ונופל.

ואיך זה עובד ? בא לאדם נסיון והאדם עומד בו ומאמין כי הוא מסוגל לעמוד בו, אך כאשר הניסיון ממשיך, מתגבר ומתחזק, האדם אינו מאמין כי הניסיון הזה הולך להסתיים ואינו רואה את האור שבקצה המנהרה ואז האדם בוחר לוותר.

נתבונן לרגע אחד על הרגע הבודד שבו בוחר האדם לוותר ולא להמשיך לעמוד בנסיון. נדמיין לרגע אחד ציר זמן שבו קיים רק את אותו הרגע שבו יש לאדם את הניסיון ובו האדם בעצם בוחר האם להתגבר או לא. אם נשים לב נראה, כי עצם השבירה של האדם לא נובעת מחמת זה שבאותו הרגע הוא אינו מסוגל לעמוד בנסיון, אלא מחמת זה שהוא אינו מאמין שהוא יצליח להחזיק מעמד עוד רגע אחד נוסף בנסיון הזה בעתיד.

לו יצויר כי האדם היה יודע שבעוד רגע אחד בדיוק הוא מת וכי זה הרגע האחרון של חייו, מה אז הוא היה בוחר לעשות ? האם אז פתאום הוא היה מוצא עוד טיפונת כוח להתגבר ממש עוד טיפה אחת של זמן על הניסיון ? בוודאי שכן. נמצא אם כן, כי האדם אינו עומד בנסיון מחמת שאינו מאמין כי הוא יוכל להחזיק עוד מעמד בעתיד.

ועל כך אומר רבנו, כי אין לו לאדם נסיון אלא כפי כוחו. דהיינו כי עליך לדעת כי אם תגיע למצב שבו באמת לא תוכל לעמוד בנסיון, הרי שבוודאות יקרה אחד מ 2, או שפתאום הבעיה והניסיון יפסקו, או שפתאום תמצא פתרון איך להתגבר עליהם ולהחזיק מעמד עוד קצת או לחלופין להתגבר עליהם לגמרי. ככה שבכל מקרה לא יהיה אפילו לא רגע אחד שבו לא תוכל לעמוד בנסיון. כי אין נותנים לו נסיון לאדם אלא כפי כוחו.

הדבר דומה למאבק בין 2 לוחמים בזירה, שבו מי שנופל ראשון הוא לא זה שנגמר לו הכוח, אלא זה שאינו מאמין כי יוכל לנצח את הקרב. ומחמת שבוודאות אתה יכול לנצח את הקרב, כי אין לו לאדם נסיון אלא כפי כוחו, הרי שלמרות שנדמה לך כאילו המאבק הזה הולך להמשיך לנצח ... הרי שעליך לדעת כי אם באמת תתגבר כמה שאתה יכול באמת, הרי שבדיוק ברגע שתעשה את המקסימום שלך, בדיוק באותו הרגע היריב שלך יפול, כי אתה בוודאות יכול לנצח אותו.

כי הרי הניסיון נוצר במיוחד כדי שתתגבר עליו, כך שבוודאות יש לך את היכולת ואת הדרך להתגבר עליו אם רק תרצה.

ולכן אמר רבנו במ"א כִּי אֵין לְהָאָדָם בְּעוֹלָמוֹ כִּי - אִם אוֹתָהּ הַשָּׁעָה וְאוֹתָהּ הָרֶגַע בִּלְבַד , וגם רַק צָרִיךְ לִשְׁכּחַ כָּל זאת, וְיִהְיֶה נִדְמֶה לוֹ כְּאִלּוּ הַיּוֹם נִבְרָא, וְהוּא יָחִיד בָּעוֹלָם וזאת כמובן בחינת בְּנִי אַתָּה, אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ

ובכל פעם שבא לאדם כעס מדבר שקורה נגד רצונו, יחשוב האדם כאילו אין לו אלא את הרגע הזה בלבד. וגם זו בחינת מסירת נפש, כי הנפש היא הרצון והכעס הוא כאשר הולך לאדם נגד רצונו. וברגע שהאדם כובש את כעסו ע"י אמונה וביטול רצונו לרצון ה', זה בעצמו בחינת מסירת נפש שעל ידה ממשיך האדם על עצמו רחמים שהם הפך הכעס וכמ"ש הַיְנוּ כְּשֶׁבָּא אָדָם לִכְלַל כַּעַס, לא יִפְעל בְּכַעְסוֹ שׁוּם אַכְזָרִיּוּת, וְאַדְּרַבָּא, יַמְתִּיק הַכַּעַס בְּרַחֲמָנוּת, בִּבְחִינַת: "בְּרגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר" (חֲבַקּוּק ג) .

אין לו לאדם נסיון אלא כפי כוחו. כי באמת בכל רגע לכל אחד יש תמיד דבר אחד קטן שאותו הוא בוודאות כן יכול לעשות ואפילו לרצות. וא"כ לעולם יהיה לך נסיון, דהיינו לעולם יהיה לך נסיון האם תעשה את הפעולה החיובית הקטנה ביותר שאתה יכול. ולעולם הניסיון יהיה כפי כוחך, כי תמיד יהיה משהו שכן תוכל לעשות והוא בעצם הניסיון שלך. ז"א עיקר הניסיון שיש לאדם בכל רגע כפי כוחו, הוא האם לרצות או להתייאש. וכפי שאמר רבנו "אם רק ירצה", כי עיקר הניסיון הוא האם רצית. אם תמיד תרצה, אז תמיד תעמוד בנסיון שהוא תמיד כפי כוחך, כי עיקר הניסיון הוא על הרצון שבו בחינת מסירות נפש / רצון כנ"ל שיש לכל אחד בכל רגע.

מְסִירַת - נֶפֶשׁ יֵשׁ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בְּכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה ... וְדַע, שֶׁהַמְּנִיעוֹת שֶׁיֵּשׁ לְכָל אֶחָד לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, ... וּלְכָל אֶחָד וְאֶחָד נִדְמֶה לוֹ, שֶׁהַמְּנִיעוֹת שֶׁלּוֹ גְּדוֹלִים יוֹתֵר מִשֶּׁל חֲבֵרוֹ, וְקָשֶׁה לַעֲמד בָּהֶם. דַּע, שֶׁלְּכָל אֶחָד אֵין לוֹ מְנִיעוֹת רַק כְּפִי כּחוֹ, כְּפִי מַה שֶּׁיָּכוֹל לָשֵׂאת וְלַעֲמד בָּהֶם - אִם יִרְצֶה. וּבֶאֱמֶת אֵין שׁוּם מְנִיעָה, כִּי גַּם בְּהַמְּנִיעָה בְּעַצְמָהּ מְלֻבָּשׁ שָׁם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְכַמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (בְּלִקּוּטֵי א' סִימָן קטו) וְהַמְּנִיעָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבְּכָל הַמְּנִיעוֹת הִיא מְנִיעַת הַמּחַ ... וַאֲזַי צָרִיךְ לִצְעק לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם בְּקוֹל חָזָק מֵעִמְקֵי הַלֵּב, וַאֲזַי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹמֵעַ קוֹלוֹ וּפוֹנֶה לְצַעֲקָתוֹ וְיָכוֹל לִהְיוֹת, שֶׁמִּזֶּה בְּעַצְמוֹ יִפּל וְיִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי כָּל הַקֻּשְׁיוֹת וְהַמְּנִיעוֹת הַנַּ"ל, וְעַל - כָּל - פָּנִים הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹמֵעַ קוֹלוֹ, שֶׁזֶּה יְשׁוּעָתוֹ ... וּמֵעֵין זֶה מַה שֶּׁמְּסַפְּרִים בְּשֵׁם הַבַּעַל - שֵׁם - טוֹב, זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה, מָשָׁל, שֶׁמֶּלֶךְ אֶחָד הִנִּיחַ אוֹצָר גָּדוֹל בְּמָקוֹם אֶחָד, וְסִבֵּב בַּאֲחִיזַת - עֵינַיִם כַּמָּה וְכַמָּה חוֹמוֹת סְבִיב הָאוֹצָר וּכְשֶׁבָּאוּ בְּנֵי - אָדָם לְאֵלּוּ הַחוֹמוֹת, נִדְמֶה לָהֶם שֶׁהֵם חוֹמוֹת מַמָּשׁ, וְקָשֶׁה לְשַׁבְּרָם וּקְצָתָם חָזְרוּ תֵּכֶף, וּקְצָתָם שִׁבְּרוּ חוֹמָה אַחַת וּבָאוּ אֶל הַשְּׁנִיָּה וְלא יָכְלוּ לְשַׁבְּרָהּ, וּקְצָתָם שִׁבְּרוּ יוֹתֵר וְלא יָכְלוּ לִשְׁבּר הַנִּשְׁאָרִים, עַד שֶׁבָּא הַבֶּן - מֶלֶךְ, אָמַר: אֲנִי יוֹדֵעַ, שֶׁכָּל הַחוֹמוֹת הֵם רַק בַּאֲחִיזַת - עֵינַיִם, וּבֶאֱמֶת אֵין שׁוּם חוֹמָה כְּלָל, וְהָלַךְ לָבֶטַח עַד שֶׁעָבַר עַל כֻּלָּם וּמִזֶּה יָבִין הַמַּשְׂכִּיל הַנִּמְשָׁל מֵאֵלָיו עַל כָּל הַמְּנִיעוֹת וְהַהֲסָתוֹת וּפִתּוּיִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת חוֹמוֹת, שֶׁיֵּשׁ עַל אוֹצָר שֶׁל יִרְאַת - שָׁמַיִם, שֶׁבֶּאֱמֶת אֵינָם כְּלוּם וְהָעִקָּר - לֵב חָזָק וְאַמִּיץ, וְאָז אֵין לוֹ שׁוּם מְנִיעָה וּבִפְרָט הַמְּנִיעוֹת בְּגַשְׁמִיּוּת, כְּגוֹן מֵחֲמַת מָמוֹן אוֹ שֶׁמּוֹנֵעַ אוֹתוֹ אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וְחוֹתְנוֹ אוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ וְכוּ', וְכַיּוֹצֵא, הֵם כֻּלָּם בְּטֵלִים וּמְבֻטָּלִים לְמִי שֶׁלִּבּוֹ חָזָק וְאַמִּיץ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְגַם אֲפִלּוּ גְבוּרָה שֶׁל הַגִּבּוֹרִים, הוּא רַק מֵחֹזֶק וְאמֶץ הַלֵּב, שֶׁיֵּשׁ לוֹ לֵב חָזָק בְּיוֹתֵר לָרוּץ בְּקִשְׁרֵי הַמִּלְחָמָה, כַּמּוּבָא בַּסְּפָרִים (עי' לקו"א סי' רמ"ט ולעיל בסי' מ"ג) :

קרא עוד על מניעות , ניסיונות ועוד ...

מאת להצליח בכח המחשבה breslev.eip.co.il