תנ"ך - קהלת פרק ב
א אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי, לְכָה - נָּא אֲנַסְּכָה בְשִׂמְחָה וּרְאֵה בְטוֹב; וְהִנֵּה גַם - הוּא, הָבֶל.
התכלית והאושר לא יגיעו לאדם מאכילה שתייה והוללות
ב לִשְׂחוֹק, אָמַרְתִּי מְהוֹלָל; וּלְשִׂמְחָה, מַה - זֹּה עֹשָׂה.
ג תַּרְתִּי בְלִבִּי, לִמְשׁוֹךְ בַּיַּיִן אֶת - בְּשָׂרִי; וְלִבִּי נֹהֵג בַּחָכְמָה, וְלֶאֱחֹז בְּסִכְלוּת - עַד אֲשֶׁר - אֶרְאֶה אֵי - זֶה טוֹב לִבְנֵי הָאָדָם אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ תַּחַת הַשָּׁמַיִם, מִסְפַּר יְמֵי חַיֵּיהֶם.
גם להיות החכם ביותר או הטיפש ביותר זה לא מתכון לאושר
ד הִגְדַּלְתִּי, מַעֲשָׂי: בָּנִיתִי לִי בָּתִּים, נָטַעְתִּי לִי כְּרָמִים.
ה עָשִׂיתִי לִי, גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים; וְנָטַעְתִּי בָהֶם, עֵץ כָּל - פֶּרִי.
ו עָשִׂיתִי לִי, בְּרֵכוֹת מָיִם - לְהַשְׁקוֹת מֵהֶם, יַעַר צוֹמֵחַ עֵצִים.
ז קָנִיתִי עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת, וּבְנֵי - בַיִת הָיָה לִי; גַּם מִקְנֶה בָקָר וָצֹאן הַרְבֵּה הָיָה לִי, מִכֹּל שֶׁהָיוּ לְפָנַי בִּירוּשָׁלִָם.
ח כָּנַסְתִּי לִי גַּם - כֶּסֶף וְזָהָב, וּסְגֻלַּת מְלָכִים וְהַמְּדִינוֹת; עָשִׂיתִי לִי שָׁרִים וְשָׁרוֹת, וְתַעֲנֻגוֹת בְּנֵי הָאָדָם - שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת.
ט וְגָדַלְתִּי וְהוֹסַפְתִּי, מִכֹּל שֶׁהָיָה לְפָנַי בִּירוּשָׁלִָם; אַף חָכְמָתִי, עָמְדָה לִּי.
י וְכֹל אֲשֶׁר שָׁאֲלוּ עֵינַי, לֹא אָצַלְתִּי מֵהֶם: לֹא - מָנַעְתִּי אֶת - לִבִּי מִכָּל - שִׂמְחָה, כִּי - לִבִּי שָׂמֵחַ מִכָּל - עֲמָלִי, וְזֶה - הָיָה חֶלְקִי, מִכָּל - עֲמָלִי.
יא וּפָנִיתִי אֲנִי, בְּכָל - מַעֲשַׂי שֶׁעָשׂוּ יָדַי, וּבֶעָמָל, שֶׁעָמַלְתִּי לַעֲשׂוֹת; וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ, וְאֵין יִתְרוֹן תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.
גם לאסוף המון נכסים נדל"ן וכיו"ב גם זה לא המתכון לאושר
יב וּפָנִיתִי אֲנִי לִרְאוֹת חָכְמָה, וְהוֹלֵלוֹת וְסִכְלוּת: כִּי מֶה הָאָדָם, שֶׁיָּבוֹא אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ, אֵת אֲשֶׁר - כְּבָר, עָשׂוּהוּ.
יג וְרָאִיתִי אָנִי, שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן - הַסִּכְלוּת - כִּיתְרוֹן הָאוֹר, מִן - הַחֹשֶׁךְ.
יד הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ, וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ; וְיָדַעְתִּי גַם - אָנִי, שֶׁמִּקְרֶה אֶחָד יִקְרֶה אֶת - כֻּלָּם.
החכמה עדיפה מהסיכלות כמו שאור עדיף מחושך. ובכל זאת גם החכם ביותר וגם הטיפש ביותר מתים לבסוף ומגיעים לאותה פיסת קרקע.
טו וְאָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי, כְּמִקְרֵה הַכְּסִיל גַּם - אֲנִי יִקְרֵנִי, וְלָמָּה חָכַמְתִּי אֲנִי, אָז יֹתֵר; וְדִבַּרְתִּי בְלִבִּי, שֶׁגַּם - זֶה הָבֶל.
שלמה שואל, אם בכל מקרה בסופו של דבר גם אני אמות כמו הכסיל אז בעצם מה יצא לי מזה שהייתי יותר חכם ? וכמובן שאם אתה נהנה מעצם היותך חכם ומשתמש בחוכמתך כדי להנות ממה שיש לך, אם אתה נהנה מהדרך אז בעצם כן יש לך יתרון על הכסיל שסובל. אך אם אתה חושב שאם תהיה יותר חכם אז זה יעשה אותך ליותר מאושר, אם אתה
תולה את האושר שלך בדבר כלשהו וגם בדבר שנחשב איכותי כגון שכל וידע, דע לי כי גם זה הבל.
טז כִּי אֵין זִכְרוֹן לֶחָכָם עִם - הַכְּסִיל, לְעוֹלָם: בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים הַבָּאִים, הַכֹּל נִשְׁכָּח, וְאֵיךְ יָמוּת הֶחָכָם, עִם - הַכְּסִיל.
יז וְשָׂנֵאתִי, אֶת - הַחַיִּים - כִּי רַע עָלַי הַמַּעֲשֶׂה, שֶׁנַּעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ: כִּי - הַכֹּל הֶבֶל, וּרְעוּת רוּחַ.
אנשים בדרך כלל חושבים שהאושר יבוא להם אם הם ישיגו את x וזה מה שמחזיק אותם בתקווה לאושר וברצון לחיות. שלמה המלך השיג את הכל ובגלל שהוא הגיע למצב שבו היה לו הכל, לכן בעצם הוא שנא את החיים, מאחר שהוא ראה שאין תכלית ואין אושר בלהיות הכי x בעולם. בגלל שהוא הצליח להשיג הכל, הוא בעצם ראה שהאושר לא נמצא בהשגת הכל. האושר נמצא רק בלהנות ממה שיש לך בהווה תוך כדי תנועה.
יח וְשָׂנֵאתִי אֲנִי אֶת - כָּל - עֲמָלִי, שֶׁאֲנִי עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ: שֶׁאַנִּיחֶנּוּ, לָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה אַחֲרָי.
שלמה חווה תסכול מכך שכל העבודה שלו וכל העמל שלו לא ישארו איתו לנצח ושלבסוף מישהו אחר יהנה מכל מה שהוא עמל עליו.
יט וּמִי יוֹדֵעַ, הֶחָכָם יִהְיֶה אוֹ סָכָל, וְיִשְׁלַט בְּכָל - עֲמָלִי, שֶׁעָמַלְתִּי וְשֶׁחָכַמְתִּי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ; גַּם - זֶה, הָבֶל.
ואם כן הוא אומר, מה בעצם יצא לי מכל העבודה הקשה שאני עמל ומתאמץ אם יבוא מישהו סכל וטיפש ויהנה מכל מה שהשגתי בחכמה שלי. כמובן שגם כאן אם אתה נהנה מעצם המאמץ ומעצם העמל, אז לא אכפת לך מה יקרה אחרי שתמות. כי העיקר שאתה נהנה מעצם המסע ולא רק מהיעד.
כ וְסַבּוֹתִי אֲנִי, לְיַאֵשׁ אֶת - לִבִּי - עַל, כָּל - הֶעָמָל, שֶׁעָמַלְתִּי, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.
המחשבות שלו גרמו לשלמה להתחרט ולהיעצב על כל המאמצים שהוא השקיע בעבודה, מאחר שהוא הבין כי יכול להיות שבסוף יהנה מהמאמצים שלו מישהו שאינו ראוי בעיניו.
כא כִּי - יֵשׁ אָדָם, שֶׁעֲמָלוֹ בְּחָכְמָה וּבְדַעַת - וּבְכִשְׁרוֹן; וּלְאָדָם שֶׁלֹּא עָמַל - בּוֹ, יִתְּנֶנּוּ חֶלְקוֹ - גַּם - זֶה הֶבֶל, וְרָעָה רַבָּה.
כב כִּי מֶה - הֹוֶה לָאָדָם, בְּכָל - עֲמָלוֹ, וּבְרַעְיוֹן, לִבּוֹ - שֶׁהוּא עָמֵל, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.
כג כִּי כָל - יָמָיו מַכְאֹבִים, וָכַעַס עִנְיָנוֹ - גַּם - בַּלַּיְלָה, לֹא - שָׁכַב לִבּוֹ; גַּם - זֶה, הֶבֶל הוּא.
כל ימיו של האדם הוא מחפש את מה שאין לו וגם בלילה הוא לא נרדם בגלל מחשבות שמטרידות אותו, אז מה שווה לו לאדם כל מה שיש לו וכל מה שהוא משיג, אם בסופו של דבר הוא לא יכול גם לא לישון בלילה בשקט ?!
כד אֵין - טוֹב בָּאָדָם שֶׁיֹּאכַל וְשָׁתָה, וְהֶרְאָה אֶת - נַפְשׁוֹ טוֹב בַּעֲמָלוֹ; גַּם - זֹה רָאִיתִי אָנִי, כִּי מִיַּד הָאֱלֹהִים הִיא.
משפט זה נאמר בלשון תמיהה (ראה רש"י שם) . שלמה שואל האם לא טוב לאדם שיאכל ושישתה ושייהנה ממה שיש לו ומעצם העמל שלו ? כי כנ"ל האושר נמצא בלהנות מעצם הדרך ומעצם המאמץ.
כה כִּי מִי יֹאכַל וּמִי יָחוּשׁ, חוּץ מִמֶּנִּי.
כו כִּי לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו, נָתַן חָכְמָה וְדַעַת וְשִׂמְחָה; וְלַחוֹטֶא נָתַן עִנְיָן לֶאֱסֹף וְלִכְנוֹס, לָתֵת לְטוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים - גַּם - זֶה הֶבֶל, וּרְעוּת רוּחַ.
למי שיש מזל, אז יש לו שכל אמיתי שמביאים לו חכמה דעת ושמחה במה שיש לו. אבל אם יש לאדם פחות מזל, אז הוא כל הזמן
מתעסק במרדף לאסוף דברים ולהתאמץ. ולפעמים החכם הוא עוד זה שנהנה מהמאמץ של הכסיל. לזה שאין לו מזל יש לו עניין בלאסוף ז"א הוא לא נהנה מעצם הפעולה של האיסוף וכולי אלא הוא נהנה רק מהתוצאה ולכן כל הזמן הוא נמצא במרדף ללא שמחה.
קרא עוד על שמחה , קהלת , חשיבה חיובית , תנ"ך , טיפש , אימון אישי קואצינג , אושר , שינה ועוד ...