בארצנו שטופת השמש, בזמן הקיץ, האורות בגינות הפרטיות נדלקים רק לקראת הערב. בעונה זו החושך מתעכב והאור נשאר ומלווה אותנו עד שעות הערב המאוחרות, מסרב לעזוב אותנו גם בשעה שבע וחצי. בזמן החורף, החושך מתגנב לו וכבר בשעה חמש אחר הצהריים השמיים מתקדרים, אבל רוב שעות היום מוצפות בהרבה מאוד שמש והרבה מאוד אור, ויש מעט מאוד ימי גשם סגריריים. בארץ שלנו יש הצלחה גדולה לנורות לדים דקורטיביות בקרב גינות פרטיות ובחללים ציבוריים ומסחריים. איך נוכל להסביר את זה? ארצנו היא לא מהמדינות החשוכות והחורפיות, אז איך תאורת לדים הצליחה כל כך?
אופייה הים תיכוני של ארצנו מכתיב כי אנשים נהנים לשבת בחוץ, על כיסא נוח, כשמגע הדשא מתחת לרגליהם. כל אחד נהנה להירגע בדרכו שלו. יש כאלו שמתייחדים עם העיתון, אחרים מעשנים סיגריה או צוללים לתוך קרביו של ספר מרתק, יש כאלו שיושבים ובוהים באיזו נקודה בחלל ונותנים למחשבות להיסחף עם משב הרוח הנעים והקליל. המשותף לכל האנשים עם התחביבים השונים הוא שהם נהנים מאורן הרך והמלטף של לדים.
מעצבי גינות יודעים היטב כי לדים מוסיפים הרבה יופי ואווירה לסביבתם. זוהי הסיבה שאותם לדים מתחילים להתפשט מהמקום שהוקצה להם במלונות, בגני אירועים, בדוכנים נאים בקניונים ובשלטי חוצות, בפלזמות הפרושות ברחובות, ומפנסי רחוב חסכוניים – אל הגינות הפרטיות שלנו.
קסמם של לדים הוא בכך שהם שונים מאוד מהפרוז'קטורים המסנוורים שפעם היו שמים בגינות.
נורת לד דקורטיבית, יותר ממה שהיא מיועדת להאיר, היא מיועדת להרגיע, ליצור אווירה של שלווה.
יתכן שהישראלים בוחרים נורת לד בעלת אור עדין ורך בגלל שרוב היום אנחנו מנסים להתגונן מאורה המסנוור והחזק של השמש, שפולש כמעט לכל מקום ומכתיב אותנו לחיים נצחיים תחת משקפי שמש איכותיות (בעלות תו תקן נגד קרינת אולטרה סגול). בין אם מדובר בנסיעה באוטו, בים, בביתנו – בכל מקום אנחנו חשופים לאור השוטף הזה. נורת לד עמומה בעלת צבע מיוחד היא בדיוק האווירה שאנחנו זקוקים לה בסיומו של יום.
נורת לד יכולה לעורר בנו נשכחות ולהזכיר לנו שאנחנו לא יושבים בעצם בגינתנו הקטנה, אלא באיזה מדשאה של בית מלון או צימר, למרגלות הבריכה, שמוארת באלגנטיות מעודנת על ידי נורת לד. הספוטים המכוונים על הצמחייה ולא עלינו נותנים לנו את החופש להסיר את המסכה מהפנים ולהיות לכמה שעות מי שאנחנו באמת, בלי הצגות, קצת מנוחה מהפרוז'קטורים שמכוונים עלינו בהצגת חיינו.