כמו הרבה אנשים שנכנעים לתכתובת אופנת העיצוב בבית, גם בביתי היה תריס חשמלי בחדר השינה ובסלון. כולם יודעים שווילונות לאט לאט עוברים מהעולם, תריסים מכאניים פשוטים זה כבר "פאסה", אך תריס חשמלי בבית הוא עדיין הכי "אין". למרבה הצער, לא בטוח שהשילוב ביני לבין תריסים חשמליים יאריך ימים. התברכתי בשתי ידיים שמאליות לחלוטין, כך שלא מפתיע ששנתיים אחרי שהתריסים הותקנו בבית, התריס החשמלי עייף ממני, החליט שהוא לא מעוניין להמשיך את האינטראקציה עימי ופשוט סירב להגיב ללחיצות העקשניות וההרסניות על המתג. עם הזמן הבנתי שאני חייבת תיקון תריס חשמלי. שום דבר לא הועיל לתריס העקשן, לא משיכת הרצועות בעצבים, לא דפיקת השלט על השולחן של הטלוויזיה. כלום. אין קול ואין עונה. הייתי ממש כמו המלך מידס, רק שבמקום להשאיר שובל של זהב מאחוריי, השארתי מסלול של הרס וחורבן מכשירים חשמליים...

ניסיתי להימנע מאותו תיקון תריס חשמלי. במשך שבוע שלם שרדתי את מבטי השכנים הסקרניים, שראו בחלוני אטרקציה חדשה ומבדרת ותחליף לטלוויזיה המעייפת. ריאליטי 24 שעת, ואפילו לא צריך לשלם אקסטרה כסף בשביל ערוץ הזה (בינינו, כמה תוכניות ריאליטי ראויות אתם מכירים בטלוויזיה? אחת? שתיים? מתוך כמה, מיליון?). משעייפתי לחלוק את חיי עם כל השכונה, החלטתי להזמין טכנאי תיקון תריס חשמלי.

תמיד קינאתי באנשים שלא זקוקים לשום תיקון תריס חשמלי, פשוט בגלל שהם בורכו בידיי זהב. כן, אנשים שיכולים לבצע תיקון תריס חשמלי במו ידייהם. אנשים שנדמה שיש להם שפה משותפת עם מכשירים מכאניים. הם מסתכלים על המכשיר, נוגעים בו בעדינות אין קץ, מגע אוהב, נדמה שהם ממש מתקשרים עימו, רואים הישר ללב הבעיה.

אודה ואתוודה – אותו תריס חשמלי בביתי ששבק חיים מעולם לא ידע ממני נחת. לא ראיתי בו עצם שיש לתקשר עימו וגם לא הייתי עדינה עימו במיוחד. לא ראיתי בפיסת המתכת הדוממת הזו, תריס חשמלי, ישות שיש להתייחס אליה בעדינות ובאהבה למען תאריך ימיים. ובכן, שילמתי את המחיר, והזמנתי טכנאי שיציל אותי משביתתו של אותו תריס חשמלי סורר.

אפשר היה לחשוב שאותו תקלה של תריס חשמלי בביתי תכניס לי קצת שכל לראש ותלמד אותי להתנהג אל מכונות בכבוד הראוי להם. אבל האמת? אני עדיין ממשיכה ללחוץ יותר מכמה פעמים על השלט, לזרוק אותו אל הרצפה מבלי משים, ולא להעניק לשום תריס חשמלי את התחזוקה והעדינות הראויה לו. אין חכם כבעל ניסיון? לא בטוח...