אז קודם כל נלך לסוף המאמר, שאומר כי אכן העולם נברא יש מאין. ועכשיו נתבונן מעט בעניין.

הקושי להבין את בריאת העולם יש מאין, אינו אובייקטיבי אלא סובייקטיבי. הקושי להבין בריאה יש מאין, נובע ממגבלות אנושיות שלנו ושל המוח שלנו, דהיינו מגבלה סובייקטיבית. אך מצד האמת והלוגיקה המופשטת, אין שום מניעה שתהיה בריאה יש מאין. ואדרבה הגיוני יותר שאכן כך הוא הדבר, וכפי שיפורט להלן.

ועתה נתבונן מעט על יכולות המוח ומגבלות התפיסה האנושית. המוח האנושי מוגבל במספר דברים שנובעים אחד מהשני. ואילו הוא לא היה מוגבל באחד מהדברים האלו, הרי שהוא גם לא היה מוגבל בשאר הדברים.

המוח האנושי אינו מסוגל לחשוב על 2 דברים בבת אחת. נסה לחשוב במקביל על 2 דברים ותראה שאינך מסוגל לעשות זאת.

המוח האנושי אינו מסוגל לדעת 2 דברים בבת אחת. לדוגמא, כאשר אדם חושב לדוגמא על תפוח, המוח משדר לגוף וכולי תחושה מסוימת שבאה כאסוציאציה למילה תפוח. יחד עם זאת כאשר האדם חושב על תפוח, הרי שאינו חושב על צבעו / טעמו / צורתו של התפוח בו זמנית. אם האדם חושב על צורת התפוח, הרי שבאותו הרגע הוא אינו חושב על התפוח כתפוח וכן הלאה. ז"א שהמוח אינו מסוגל לדעת 2 דברים בידיעה אחת. וזה כמובן נובע מכך שהמוח אינו מסוגל לחשוב על 2 דברים בו זמנית.

ומחמת שאין המוח האנושי מסוגל לחשוב על 2 דברים בו זמנית, זה גורם גם לכך שהאדם אינו מסוגל לתפוס ולהבין את מהות האין סוף כפי שהיא באמת. לדוגמא אדם אינו מסוגל בבת אחת לדמיין את כל האין סוף המספרים הקיימים. לו יצויר שהאדם היה יכול לחשוב על יותר מדבר אחד ברגע נתון, הרי שהאדם היה יכול לחשוב על כל המספרים בבת אחת ולתפוש במוחו את האין סוף כפי שהוא. כי אם אתה מסוגל לחשוב על 2 דברים בו זמנית, הרי שאתה מסוגל גם לחשוב על 3 דברים, כי השלישי הוא כאילו השני עבור השניים הראשונים וכן הלאה. אך מחמת שהאדם אינו מסוגל לחשוב על 2 דברים בו זמנית, מחמת כך הוא אינו מסוגל לתפוש את האין סוף כפי שהוא. וברמת ההגדרה, המוח אינו מסוגל להקיף ולתפוס דברים שאין להם סוף ותכלית.

ומחמת כל הדברים האלו למוח האנושי יש מגבלה נוספת והיא שהוא אינו מסוגל לתפוס דבר והיפוכו שנמנע מצד עצמו. ז"א כל דבר שהוא נמנע שיהיה, הרי שהוא נמנע מאחת משתי סיבות, או מצד עצמו או מצד דבר אחר. לדוגמא, נמנע ממך לרחף באוויר, לא מחמת מהות האוויר או מחמת מהות הריחוף או מחמת מהותך, אלא מחמת הכוחות השונים שפועלים על הגורמים השונים. אך לו יצויר שהכוחות היו עובדים אחרת, הרי שהיה ניתן לרחף באוויר.

יחד עם זאת ישנם דברים שנמנעים מצד עצמם, היינו מצד ההגדרה שלהם. לדוגמא, אם נגדיר שבנקודה X בציר הזמן והמקום ישנה ישות שהיא תכלית החום, הרי שלא ניתן לומר שיש בה ג"כ קור כלשהו, וזה מחמת עצם ההגדרה שלה ככזו שאין בה אף לא טיפת קור אחת. דהיינו שהדבר נמנע מצד הגדרתו.

והסיבה שאנחנו לא מסוגלים אפילו לא לדמיין דבר שנמנע מצד עצמו, היא לא משום שדבר כזה (שאנחנו אפילו לא יכולים לדמיין אותו), לא יכול להיות בצורה אובייקטיבית, אלא רק מחמת שאנחנו לא מסוגלים לתפוש אותו. אילו יכולנו לחשוב על 2 דברים בו זמנית, הרי שיכולנו לחשוב גם על 2 מחשבות הפוכות מחמת הגדרתן בו זמנית, וא"כ היינו מסוגלים לתפוס גם דברים שנמנעים מצד עצמם והגדרתם. כי יכולנו בבת אחת לחשוב ולחוות את 2 ההפכים. אך מחמת שאנחנו לא מסוגלים לחשוב על 2 דברים בו זמנית, לכן נדמה לנו כאילו דבר אחד גורם בהכרח למניעה של הדבר האחר. כאשר המגבלה היא רק השכל האנושי שלנו.

ומכל האמור לעיל ניתן להבין כי בריאת העולם יש מאין, אינה נמנעת מחמת הלוגיקה הטהורה, דהיינו הלוגיקה שאינה מוגבלת ליכולות השכל האנושי שלנו, אלא רק מחמת מגבלות השכל האנושי שלנו בלבד. ומחמת כך שאנו מבינים שהמגבלה נובעת מחמת מגבלת השכל האנושי, הרי שגם בשכל האנושי אנחנו מבינים, כי לא ניתן לשלול משהו רק בגלל שאנחנו מוגבלים מלהבין אותו. והמגבלה שלנו להבין משהו, אין לה שום משמעות לגבי האם הדבר הזה אמיתי או לא.

ואחרי שהבנו שבריאה יש מאין אפשרית אובייקטיבית. עכשיו נראה כיצד זאת לא רק אפשרות אלא זה משהו שבפועל קיים וקורה בעולמנו אנו מידי רגע. נראה כיצד אנחנו בחיי היום יום חווים דברים שהם בריאה יש מאין, שאנחנו יודעים שזאת בריאה יש מאין למרות שאין לנו הסבר לכך. והדוגמאות כמובן רבות.

נתחיל מעניין מהות האדם. האדם כמובן הוא שילוב של גוף ונפש. על הגוף אין חולק כי הוא חלק מהאדם, אך לנפש שמות רבים, כגון נפש / נשמה / תודעה / תת מודע / כוח הרצון וכיו"ב. כאשר הכוונה היא אחת, כוח כלשהו שאינו הגוף החומרי שהשילוב שלו עם גוף האדם יוצר את האדם עצמו. כי הרי הגוף החומרי ללא הנפש שבו, לא היה מרגיש, לא היה חושב, לא היה מדמיין וכולי, כי הרי החומר שמורכב מאטומים בלבד, אינו חושב / מרגיש וכולי.

ואם נתבונן בעניין נראה כי עצם קיום האדם זאת בריאה יש מאין בכל רגע מחדש. כי גוף האדם כמובן, נופל תחת ההגדרה של "יש". אך נפש האדם מהי הגדרתה ? הגדרתה אינה יכולה להיות "יש", מאחר שהיא אינה תופסת מקום (וממילא גם אינה תופסת זמן, דהיינו קיימת תמיד – לפני ואחרי האדם). היא משהו שאנחנו יודעים שהוא שם, כי הרי בלעדיו הגוף לא היה עובד כנ"ל, אך יחד עם זאת היא לא באמת נמצאת בשום מקום, דהיינו "אין". נמצא אם כן כי בגוף שהוא "יש", באה לידי ביטוי הנשמה שהיא "אין".

ולמה זאת בריאה יש מאין ? כי מאחר שאנחנו מבינים שהנשמה שהיא במהותה אין, באה לידי ביטוי ומפעילה את הגוף, הרי שזה אומר שה"אין" הוא גם "יש" ושמ"אין" נהיה "יש". כי מהנשמה שהיא "אין" נוצרות פעולות שהן כמובן "יש". וא"כ אנו רואים כי מאין נהיה יש, וזהו כמובן דבר שקורה בכל רגע מחדש למי שרק מתבונן בו.

אם נרצה להוסיף ולהתבונן נראה עוד דבר נפלא והוא הרצון האנושי. כי הרצון האנושי של כל בני האדם בשורשו ובפנימיותו הוא כמובן רצון זהה, כי כל בני האדם בשורש הפנימי ביותר שלהם רוצים את אותו הדבר בדיוק. אך יחד עם זאת בפועל, מהרצון האחד הפשוט של כל בני האדם נוצרים בכל רגע ורגע רצונות שונים. וזהו כמובן דבר פלא, כיצד מהאחד הפשוט נוצרים דברים שונים. וזה כמובן סוג של בריאה יש מאין, כי מהאחד הפשוט נמשכים פעולות משתנות. (והאחד הפשוט הוא כמובן "אין" והפעולות המשתנות הן כמובן ה"יש").

והנה הדוגמא שהבאנו היתה מהעולם הקטן שהוא האדם. ועכשיו נביא דוגמא נוספת מהעולם הגדול, שגם בו בכל רגע ורגע ישנה בריאה יש מאין.

ברמה המדעית ע"פ תורת הקוונטים, אם נתבונן על מהות החומר ונסתכל על החלקיק הקטן ביותר שקיים, נראה כי הוא נמצא במצב של "סופרפוזיציה". ומה ז"א סופרפוזיציה, ז"א ריבוי מקומות, דהיינו שהחלקיק הקטן ביותר שלא ניתן לחלק אותו יותר לחלק קטן יותר (מסיבות שונות), אינו נמצא במקום אחד אלא ביותר ממקום אחד בו זמנית.

ומאחר שהעניין הזה קשה לתפיסה אנושית, אז נסביר זאת שוב פעם. ניקח לדוגמא שולחן. בכמה מקומות הוא יכול להימצא בנקודה אחת בציר הזמן ? רק במקום אחד כמובן. וכל אחת מהרגליים שלו, בכמה מקומות היא יכולה להימצא בו זמנית ? כמובן שרק במקום אחד. וכל פיסת עץ שיש בכל אחת מהרגליים שלו, בכמה מקומות היא יכולה להימצא בו זמנית ובאותו הרגע ? ג"כ כמובן רק במקום אחד. כי כל החלקים כולם שנמצאים כל אחד במקומם ברגע נתון, הם הרי אלו שיוצרים את השולחן. וזהו כמובן דבר הגיוני.

אבל אם נמשיך לפרק את השולחן ונגיע עד לרמה של החלקיקים הקטנים ביותר שאליהם המדע הגיע בתורת הקוונטים, אז נגלה דבר מופלא. אם ננסה לבדוק איפה נמצא כל אחד מהחלקים הקטנים ביותר שמרכיבים את השולחן, נראה כי החלקים נמצאים ביותר מאשר במקום אחד בו זמנית, שזאת סופר פוזיציה. ולא, זו אינה טעות ! זה לא שאנחנו לא יודעים איפה החלקיק נמצא, אלא שאנחנו מסוגלים להוכיח כי ברגע אחד בציר הזמן, אותו החלקיק בדיוק, היה ב 2 מקומות בו זמנית. כמובן שאנחנו לא מסוגלים לראות זאת קורה בפועל, אבל אנחנו מסוגלים להוכיח כי הדבר הזה אכן קורה בכל רגע מחדש.

ונעצור כאן לרגע ונראה דבר נפלא, והוא, כי הדבר היחיד שיכול להיות ביותר מאשר במקום אחד בו זמנית, הוא כמובן ה"אין" כי רק דבר שהוא במהותו איננו, רק הוא מסוגל להיות "מעל המקום" ולהיות בו זמנית ב 2 מקומות ומעלה באותו הרגע. כי כל דבר שקיים בעולם נמצא אך ורק בנקודה אחת בציר המקום ברגע אחד בציר הזמן. וכדי להיות ב 2 מקומות עליך לא להיות. ז"א שבעצם הבנו, כי השולחן שאנחנו רואים מולנו, לא באמת נמצא בשורש של החומר שלו. כי הרי השורש של החומר שלו והחלקים הקטנים שביותר שבו אינם קיימים ! ואף על פי כן, יש מולנו שולחן, שנמצא במקום ובזמן אחד. ומה זאת אם לא בריאה יש מאין ? כי ממשהו שבהגדרתו הוא איננו, מה שמאפשר לו להיות בסופר פוזיציה, אנחנו מקבלים את כל מה שקיים בעולמנו. והרי לנו בריאה יש מאין בכל רגע מחדש.

ואם נרצה להמשיך להתבונן גם נראה, כי הרגע שבו החלקיק הקטן ביותר שהיה בסופר פוזיציה בוחר מיקום ובוחר היכן להיות, הרגע הזה של הבריאה הזאת של יש מאין, נקרא מבחינה מדעית "קריסה קוונטית". דהיינו שהחלקיק שנמצא בסופר פוזיציה קורס אל המקום שבו אנחנו רואים אותו לאחר מכן כשולחן. וברמה המדעית, הקריסה הזאת קורת תמיד ברגע אחד נתון, שהוא כאשר המחשבה של האדם בודקת את מיקומו של החלקיק. ז"א כל חלקיק נמצא בסופר פוזיציה, עד הרגע שבו המחשבה של האדם שהיא בעצמה בוראת יש מאין כנ"ל ברמת האדם עצמו, ברגע שהיא בודקת היכן נמצא החלקיק, הרי שבו ברגע הוא בוחר מיקום. ודבר זה פלא הוא כמובן למתבונן.

נמצא כי הבנו 2 דברים עד כה. הראשון הוא כי לא ניתן להוכיח שבריאה יש מאין אינה אפשרית, כי המגבלה היא סובייקטיבית בלבד. ודבר שני שהבנו הוא, כי בפועל בריאה יש מאין אכן קורת בכל רגע מחדש.

ועכשיו נסביר מדוע בריאת העולם יש מאין, היא גם ההגיונית ביותר ע"פ ההיגיון. ונקדים בדוגמא: בעולם המחשבים קיים המושג "רקורסיה". ומהי לדוגמא שאלה רקורסיבית ? השאלה של מיהו יהודי, היא לדוגמא שאלה רקורסיבית. כי הרי מיהו יהודי ? מי שאימו יהודיה. ומי אימו יהודיה ? מי שאימה יהודיה וכן הלאה. וא"כ כיצד נדע מיהו יהודי ? וכיצד נדע מה קדם למה הביצה או התרנגולת ? אך במקרה כזה התשובה לשאלה הזאת היא המקרה הפשוט, דהיינו מי שאימו עמדה בהר סיני, הרי שהיא יהודיה. ובניה יהודיים אף הם. דהיינו המקרה הפשוט מוציא אותנו מרקורסיה אין סופית שאין לה פתרון.

ואם נתבונן לרגע אחד על העולם נראה שיש לנו המון שאלות רקורסיביות כאלו, שדרך המוצא מהן היא בריאת העולם יש מאין בלבד שעונה על השאלות האלו בצורה מושלמת.

לדוגמא: לכל דבר שקורה בעולם יש הרי סיבה שגרמה לו לקרות. וגם לסיבה עצמה יש הרי סיבה למה היא בעצמה קרתה. אז מהי הסיבה הראשונה ? כי בחוש אנו רואים כי לכל סיבה יש סיבה והדברים לא קורים מעצמם, אז מהי הסיבה הראשונה ?

דוגמא נוספת: כל מה שקיים בעולם עשוי מ X סופי של חומרים, שקטן מכמות הדברים שמורכבים ממנו. ואותו X סופי הוא עצמו עשוי מ X קטן יותר של אטומים, שהם מורכבים במהותם מX קטן יותר של... וכולי. וממה מורכב החלק הקטן ביותר ? (שהוא כמובן מורכב מ"אין", כפי שהוסבר לעיל ע"פ תורת הקוונטים. רק שכרגע אנחנו מתבוננים ברמת הלוגיקה).

והתשובה עבור כל השאלות האלו היא, כי העולם נוצר יש מאין. ועל האין עצמו לא ניתן כמובן לשאול מה קדם לו, כי הוא הרי אין והוא לא צריך שיקדם לו שום דבר. ויותר מזה, כאשר אנחנו מגיעים ל"אין", הרי שכבר שם התפיסה האנושית שלנו נעצרת, כי אנחנו הרי לא מסוגלים לתפוס ולדמיין את רגע הבריאה יש מאין. וממילא לא ניתן לשאול מה קדם בתהליך ל"אין" מאחר שאנחנו לא מבינים הרי מה קרה גם בשלב של הבריאה עצמו וכל שכן שלא נבין מה קדם לו.

נמצא אם כן כי אכן העולם נברא יש מאין. והשכל המוגבל שלנו, אינו מסוגל כמובן לתפוס את רגע הבריאה וכל שכן שלא את מה שקדם לה. כי מימד הזמן והמקום הם בעצמם נבראים. ואין דרך אנושית להבין מה היה ללא זמן וללא מקום. וזה בדיוק סוג השאלות שאין שום דרך טכנית בצורה אנושית למצוא להן תשובה בשום צורה. וכל מי שיתעמק בהן, בד"כ סופו להשתגע, כי באמת בשכל האנושי אין דרך להבין תשובה עליהן.

ואם נתבונן עוד נראה, כי ה"אין" עצמו, הוא הרי ה"אין סוף". כי רק דבר שהוא איננו, רק הוא מסוגל להיות כל הדברים. ובמתמטיקה, האין סוף = 0 כידוע. כי רק ה 0 מסוגל להכיל בתוכו את הכל. ומאחר שאין האדם מסוגל לתפוס את מהות האין סוף כפי שהסברנו בתחילת דברינו, הרי שהאדם אינו מסוגל גם לא לתפוס את מהותו האמיתית של ה"אין". כי ה 0 / אין הוא גם אין סוף. וכשם שלא ניתן להבין מהו אין סוף, כך גם לא ניתן להבין מהו דבר שהוא איננו. כי אם הוא איננו הרי הוא אינו יכול להיות דבר כלשהו. אך באמת הוא כן משהו כנ"ל.

ואם נמשיך להתבונן נראה עוד דבר מופלא והוא כי באמת העולם שלנו וכל מה שיש בו, הוא רק "אפשרי המציאות", ולא "מחויב המציאות". אין לדוגמא שום נוסחא מתמטית או חוק פיזיקאלי שיכול להתחייב שהשמש תזרח מחר בבוקר. אין שום הוכחה לוגית / מדעית ואפילו לא אינטואיטיבית, שהעולם שלנו יהיה קיים בעוד רגע כפי שהוא.

כלפי חוץ זה נדמה כאילו חוקי הפיזיקה אחראים למה שקורה כאן בעולם. אך באמת, מה גורם לחוקי הפיזיקה עצמם להיות כפי שהם ? הרי זה לא הם עצמם כמובן ! וא"כ מה גורם לכך שהעולם הוא כפי שהוא ברגע הזה ממש ? ומה גורם לחוקי הפיזיקה להיות כפי שהם בכל רגע ממש ? ומה יוצר את ציר הזמן עצמו ממש כרגע ? ומה יוצר את מימד המקום עצמו ממש כרגע ? הרי הם עצמם לא יכולים לברוא את עצמם כמובן ! וא"כ העולם כולו הוא רק "אפשרי המציאות", דהיינו זה לא מחויב שהעולם בכלל יהיה קיים ברגע הבא, כי הרי הוא נברא יש מאין.

וה"אין" שהוא האלוהים / הבורא יתברך וכולי, הוא זה שבכל רגע ורגע מזרים אויר לנשימה בגוף של העולם עצמו. ואם לא רצונו של הבורא, הרי שהעולם לא היה קיים לחלוטין. ורק הבורא עצמו, רק הוא מחויב המציאות מבחינתנו. כי מחמת שהוא "אין", הרי לא קיימת שום דרך שהוא לא יהיה קיים, כי עצם קיומו הוא "אין" וממילא אין שום דרך שהוא לא יהיה קיים, כי עצם קיומו הוא הלא קיים שהוא כן קיים כנ"ל. והסיבה הראשונה של כל הסיבות היא כמובן רצונו יתברך רצון אחד ופשוט שאין לנו בו שום השגה וכולי כנ"ל.

מי יתן ונזכה לראות את פלאי הבריאה והטוב שבה בכל רגע מחדש.

וְזֶה הַצִּמְצוּם שֶׁל הֶחָלָל הַפָּנוּי, אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין וּלְהַשִּׂיג, כִּי אִם לֶעָתִיד לָבוֹא. כִּי צָרִיךְ לוֹמַר בּוֹ שְׁנֵי הֲפָכִים, יֵשׁ וָאַיִן. כִּי הֶחָלָל הַפָּנוּי הוּא עַל יְדֵי הַצִּמְצוּם, שֶׁכִּבְיָכוֹל צִמְצֵם אֱלקוּתוֹ מִשָּׁם, וְאֵין שָׁם אֱלקוּת כִּבְיָכוֹל, כִּי אִם לא כֵן אֵינוֹ פָּנוּי, וְהַכּל אֵין סוֹף, וְאֵין מָקוֹם לִבְרִיאַת הָעוֹלָם כְּלָל אֲבָל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, בְּוַדַּאי אַף עַל פִּי כֵן יֵשׁ שָׁם גַּם כֵּן אֱלקוּת, כִּי בְּוַדַּאי אֵין שׁוּם דָּבָר בִּלְעֲדֵי חִיּוּתוֹ וְעַל כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג כְּלָל בְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי, עַד לֶעָתִיד לָבוֹא...

אֲבָל יֵשׁ עוֹד מִין אֶפִּיקוֹרְסִית, וְהֵם הַחָכְמוֹת שֶׁאֵינָם חָכְמוֹת אֶלָּא מֵחֲמַת שֶׁהֵם עֲמֻקִּים וְאֵינָם מַשִּׂיגִים אוֹתָם, וּמֵחֲמַת זֶה נִרְאִים כְּחָכְמוֹת. כְּמוֹ לְמָשָׁל כְּשֶׁאֶחָד אוֹמֵר סְבָרָא שֶׁקֶר..., וּמֵחֲמַת שֶׁאֵין לַמְדָן לְיַשֵּׁב הַקֻּשְׁיָא שֶׁבָּא עַל יְדֵי סְבָרָא זוֹ, עַל יְדֵי זֶה נִדְמֶה שֶׁאָמַר סְבָרָא וְחָכְמָה גְּדוֹלָה, אַף שֶׁבֶּאֱמֶת אֵינוֹ סְבָרָא כְּלָל. כֵּן יֵשׁ כַּמָּה מְבוּכוֹת וְקֻשְׁיוֹת אֵצֶל הַמְּחַקְּרִים, שֶׁבֶּאֱמֶת אֵינָם שׁוּם חָכְמָה, וְהַקֻּשְׁיוֹת בְּטֵלִים מֵעִקָּרָא אַךְ מֵחֲמַת שֶׁאֵין בְּהַשֵּׂכֶל אֱנוֹשִׁי לְיַשְּׁבָם, עַל יְדֵי זֶה נִדְמִים לְחָכְמוֹת וְקֻשְׁיוֹת.

וְאֵלּוּ הֵן חֲמִשָּׁה דְּבָרִים שֶׁנִּבְדָּל מַדָּעוֹ מִן מַדָּעֵנוּ. הָרִאשׁוֹן, שֶׁבְּמַדָּעוֹ הָאֶחָד יוֹדֵעַ יְדִיעוֹת רַבּוֹת, וְאֵין רִבּוּי בְּמַדָּעוֹ: הַשֵּׁנִי, יוֹדֵעַ הַדְּבָרִים קדֶם הִמָּצְאָם, אֲפִלּוּ כְּשֶׁאֵין לָהֶם הֲוָיָה כְּלָל: וְהַשְּׁלִישִׁי, שֶׁמַּדָּעוֹ מַקִּיף דְּבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם תַּכְלִית: וְהַרְבִיעִי, שֶׁאֵין שִׁנּוּי בִּידִיעָתוֹ וְאֵין שִׁנּוּי כְּשֶׁיּוֹדֵעַ הַדָּבָר בְּכחַ, וְאַחַר כָּךְ שָׁב פּעַל: וְהַחֲמִישִׁי שֶׁיְּדִיעָתוֹ אֵין מוֹצִיא הַדָּבָר מֵאֶפְשָׁרוּתוֹ:

וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁמַּשִּׂיג בְּשִׂכְלוֹ כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בְּיַד אֱנוֹשִׁי לְהַשִּׂיג, אָז שִׂכְלוֹ שָׁב שֵׂכֶל הַנִּקְנֶה. כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הַמְּחַקְּרִים, שֶׁיֵּשׁ שֵׂכֶל בְּכחַ, וְשֵׂכֶל הַפּעַל, וְשֵׂכֶל הַנִּקְנֶה. וְעִקַּר קִיּוּמוֹ שֶׁל אָדָם לְאַחַר מִיתָתוֹ, אֵינוֹ אֶלָּא שֵׂכֶל הַנִּקְנֶה, וְזֶה הַשְׁאָרוֹתָיו לְאַחַר הַמִּיתָה.... וְשֵׂכֶל הַנִּקְנֶה נִקְרָא, מַה שֶּׁאָדָם יוֹדֵעַ הַרְבֵּה דְּבָרִים בִּידִיעָה אַחַת

קרא עוד על בריאת העולם , אפשרי המציאות , גוף האדם , המוח האנושי , מדע , מחויב המציאות , אין סוף , רגשות תחושות , נשמה , אלוהים , מימד הזמן , קוונטים , סופרפוזיציה , לוגיקה , מימד המקום , דבר והיפוכו , רצון , יש ואין ועוד ...

מאת להצליח בכח המחשבה Daat.EIP.co.il