גזענות, אנטישמיות, שנאת זרים, שנאת חינם, בדלנות וכל כיו"ב, מהותן היא אחת, מהותן היא שהאדם חושב שהוא ושבני מינו טובים יותר מאשר שאר בני האדם וכיו"ב. ולצורך העניין, כל גאווה שיש לאדם על חברו, גם היא סוג של בדלנות ושל גזענות וכולי.

כי הגזענות פירושה שהאדם חושב שהגזע ושהמין שלו טוב יותר מאשר הגזע והמין של חברו. וגם כאשר האדם מתגאה על חברו, אפילו בליבו, דהיינו כאשר האדם חושב שהוא טוב יותר מאחרים, הרי שבעצם גם הוא סוג של גזען. משום שהוא חושב שהגזע ושהאופי ושהמצב שלו, טוב יותר מאשר אחרים.

ומצד האמת, כל גאווה היא גם סוג של שנאת זרים. כי כאשר האדם מתגאה על כך שיש לו דבר מסוים וכיו"ב, הרי שבעצם יש כאן סוג של ביזוי, חוסר הערכה, ואפילו שנאה למצב של חברו. כי אילו אהב את האדם והעריך האדם את המצב של חברו, כמו שהוא מעריך ואוהב את מצבו, הרי שממילא לא הייתה כאן גאווה.

והגאווה היא כאשר האדם חושב שהוא טוב יותר מחברו. והאדם מרגיש טוב מכך שהוא רחוק מהמצב השנוא עליו שבו חברו נמצא. כך שכל גאווה, יש בה גם את העניין של שנאת זרים.

והשאלה הנשאלת היא, ממה בעצם נובעות השנאת חינם של האדם כלפי סביבתו?

ובטרם נשיב על השאלה, נבהיר כי כל מי שנגוע בשנאת זרים ובשנאת חינם, הרי שבוודאות שהוא נגוע גם בשנאה עצמית כלפי עצמו. כי שנאת זרים ושנאה עצמית, מהותן היא אחת. כי כאשר האדם חושב שהוא טוב יותר מאשר חברו, וכאשר נדמה לאדם שהוא הצודק וחברו הטועה וכולי, וכאשר האדם מתגאה על חברו, הרי שבעצם האדם לא מסוגל להכיל את חברו.

ובוודאות שמי ששונא את חברו, ובוודאות שמי שלא מעריך את חברו, ומי שלא מסוגל להכיל את חברו, ולמצוא את הטוב בחברו, ולהבין שחברו טוב כמותו, מי שלא מסוגל להבין את כל זה, הרי שבוודאות שיש דברים שבהם הוא גם שונא את עצמו ולא מסוגל לקבל את עצמו.

כי שנאת זרים ושנאה עצמית מהותן היא אחת. כאשר האדם אוהב את המציאות, כאשר האדם מרגיש טוב עם עצמו, כאשר האדם מאושר, כאשר האדם מרגיש אהבה כלפי כל מה שקיים, אדם כזה יאהב גם את עצמו, וגם יאהב את זולתו ואת סביבתו.

כאשר האדם רואה את עצמו כדבר אחד עם כל מה שקיים, במקרה כזה אדם כזה לא יצטרך לאהוב באהבת חינם את זולתו, אלא האהבה שלו לזולתו תהיה אהבה עצמית ממש. מאחר שהאדם מרגיש אחדות עם כל דבר.

ואפילו אם מישהו פוגע באדם, אם האדם אוהב את המציאות באמת, הרי שהוא יהיה מסוגל להכיל בתוכו גם את האדם שפוגע בו ולאהוב גם אותו, תוך כדי זה שהוא ינסה להימנע מפגיעה, ועדיין הוא יאהב אותו (שזהו חיבור ההפכים והשלמות כמבואר).

ומי שלא אוהב את המציאות, ומי שלא אוהב את עצמו, ומי שלא מסוגל לראות את הטוב שיש בכל דבר וליהנות מכל דבר, על ידי זה הוא נופל לשנאת זרים ולשנאה עצמית, שזהו העונש הגדול ביותר שהאדם יכול לקבל. כי השנאה אוכלת את האדם מבפנים.

ואהבה אמיתית, פירושה שהאדם כ"כ אוהב את חברו, עד שהוא שמח שחברו קיים במציאות, גם אם הוא לא נמצא כרגע עם חברו. ושנאה אמיתית, פירושו שהאדם לא מסוגל להיות קיים בעולם ולהרגיש שלמות, כל זמן שחברו קיים בעולם. ומי ששונא את חברו, הרי שחייו אינם חיים, משום שהוא חושב שהמציאות היא לא טובה, מאחר שחברו ששנוא עליו קיים בעולם.

וכאשר האדם שונא מישהו או משהו, הרי שבעצם הוא שונא את המציאות. כי אי אפשר לאהוב את המציאות, אבל לשנוא חלקים ממנה. כי הדבר דומה לאדם שיאהב את עצמו בשלמות, אבל ישנא את היד השמאלית שלו וכיו"ב. שהדבר אינו אפשרי. ומי ששונא משהו בעולם, הרי שזה גורם לכך שהוא יאהב את המציאות פחות, וזה עצמו העונש שלו.

והסיבה שבגללה האדם שונא את חברו בשנאת חינם, והסיבה שבגללה קיימת בדלנות, אנטישמיות וגזענות, היא משום שהאדם נמצא במצוקה ואין לו מושג מהי תכלית חייו ואיך הוא יכול ליהנות מחייו. ושנאת הזרים, נותנת לאדם משמעות לחייו, וגורמת לו להרגיש טוב יותר עם עצמו, למרות שבאמת זה עדיין גם העונש שלו כנ"ל.

ונסביר: כפי שהתבאר, כאשר טוב לאדם באמת, הרי שהוא נהנה מהחיים כפי מה שהם ובהרמוניה, בלי שהוא צריך להגדיר עבור עצמו הגדרות מיותרות. והסיבה שהאדם מנסה להגדיר דברים ולא מסוגל לחיות בלי הגדרה, היא משום שההגדרות יוצרות עבור האדם את הזהות העצמית שלו...

המאמר מאת חיים טובים + מאמן אימון אישי ייעוץ / אליעד כהן - www.EIP.co.il | ייעוץ אישי חיים טובים

הכנס לאתר ותהנה מעוד חיים טובים על זהות עצמית, מאמץ, הגדרה, הערכה, בלי להבין, השורש, מהותה של, יש אהבה ועוד ...