אדישות הסטודנטים בישראל היא מן המפורסמות, וכמובן לא לחיוב. רק לעתים רחוקות יצאו הסטודנטים כאן למאבק למען קידום מטרות ציבוריות וחברתיות שאינן קשורות לשכר לימוד או לנושא הנוגע למגזר הסטודנטים בלבד. הדעת נותנת כי המצב הנוכחי אינו משביע-רצון, וכי במרבית התחומים, פניה של החברה הם בכיוונן של מדינות העולם השלישי. לכן נשאלת השאלה, מדוע במצב כה חמור של החברה הישראלית, שהולך ומתדרדר, נותרים הסטודנטים אדישים?
המאבק החיוני בישראל הוא בדבר פניה של החברה, וללא מעורבות של סטודנטים ישנה סכנה, כי הכוחות הפועלים היום יוסיפו להטיל את צלם על המערכת הפוליטית.
ישנה בחברה ציפייה למעורבות מצד אלה האמורים להיות מנהיגי העתיד בכל התחומים: קרי, הסטודנטים של עכשיו. ודווקא עכשיו זאת השעה לפעול, כמו גם להזרים למערכת הקיימת כוחות מחודשים בעשייה היום-יומית ובעיצוב חלופות לעתיד בכל התחומים. לפיכך, מעורבות מוגברת של הסטודנטים היא ללא ספק צו השעה.
אך בה בעת, ראוי לה למערכת הפוליטית שתגלה נכונות להפנים את החידושים והשינויים המוצעים על-ידי הסטודנטים, ולקלוט את מבשריהם - האנשים החדשים במערכת הפוליטית.