עוד אופק: דעה אישית על מנהיגות

• סבג ג'ונתן
  
  בימים של משבר ושל חוסר ודאות נשמעות טענות בדבר היעדר מנהיגות אשר תנווט את המציאות הישראלית לחוף מבטחים, לכיוון החזון "שאותו אנו כל-כך רוצים להגשים". אך עוד קודם נשאלת השאלה: מיהו מנהיג, ועל-פי אֵילו פרמטרים הוא נבחן?

בניתוח המנהיגות יש להתייחס אל שלושת המרכיבים: המנהיג, המונהגים וכמובן - המצב.

הציבור יחפש, כמובן, את המנהיג הלא-קיים: מנהיג רגיש לציבור, מנהיג שיחדיר בציבור מוטיבציה לשתף איתו פעולה כדי לממש את החזון, ולהגיע יחד עמו אל היעד הרצוי תוך פרק זמן סביר. מנהיג צריך, לכן, להיות בעל יכולת הישרדות ארוכת-טווח, כך שיצליח ב"מבחן התוצאה". המנהיג נדרש גם לשקיפות ולדיווחיות (Accountability) במעשיו ובדרך קבלת ההחלטות שלו: לשיתוף מרבי של הציבור. הוא נדרש להאציל על הציבור את ההרגשה הטובה שבמעשיו.

מנהיג צריך להיות גם בעל חזון לאומי, כך שיצליח לראות מעבר לאינטרסים הצרים של הסקטור שאותו הוא מייצג, ולהרחיק ראות גם מעבר להצהרות בחירות של הטווח הקצר.

מעל לכל הוא צריך להיות בעל יכולת גמישות בשעת משבר. למנהיג של אמת נחוצה היכולת לראות לאן הוא מוביל, תוך בחינת הרלבנטיות של עמדותיו נוכח המצב. רק כך מתאפשרת היכולת להציע שינוי, שמימושו יבוא רק אחר-כך. המנהיג ייבחן ביכולתו להציע את השינוי כנגזר מחזונו. על המנהיג מוטל גם לתרגם, הלכה למעשה, את רעיון השינוי למציאות, והוא אף יידרש להפוך את השינוי לחלק מן המציאות העתידית.

המאפיינים המובהקים של ישראל בתוך המזרח-התיכון הם של מדינה בעלת שאיפות מערביות, שאינן מתיישבות בהכרח עם הסביבה באזורנו, וזאת תחת תנאי סיכסוך מתמשכים. המנהיג הישראלי צריך גם להתמודד עם שסעים מובְנים בחברה הישראלית, וללחום במערכת בירוקרטית מסואבת הפועלת לא פעם נגדו.

השיטה הדמוקרטית מעניקה לנו את הכלים להעמיד בראשנו את המנהיג הלגיטימי. אך רק מנהיג אשר יעניק לציבור שלו את התחושה שהוא באמת ראוי לכך - יזכה לקבל את הערכת הציבור ואת אמונו.