כולנו רוצים להיות ילדים טובים להורים שלנו, לעוזר להם ככל האפשר, לטפל בהם במקרה הצורך ולשמח אותם בכל מצב. חלקנו אולי לא יודעים זאת אבל החוק עצמו מחייב אותנו לדאוג להורים שלנו במקרים מסוימים. לפי חוק שנחקק בשנת 1959, ומאז נוספו לו תיקונים והבהרות, בני משפחה מחויבים במזונות ההורים שלהם במידה ומתמלאים תנאים מסוימים. כאשר אנחנו מדברים על מימון בית אבות סיעודי להורים שלנו, לפעמים מדובר בחובה שמוטלת עלינו ולא במעשה טוב בלבד.

תנאים שבהם בן משפחה מחויב במזונות הורים:

• החובה חלה רק במידה ויש לנו את האמצעים לעמודבתשלום המזונות. במידה ואנחנו סובלים ממצב כלכלי קשה שאיננו מאפשר לנו לדאוגלצרכים שלנו הרי שאנחנו פתורים מתשלום עבור בית אבות עבור ההורים שלנו.
• החובה חלה רק במידה ולקשיש עצמו אין משאביםבשביל לממן את המעבר אל בית אבות. במידה ויש לו נכסים מניבים או הון עצמיחובת המזונות איננה חלה עלינו.
• החובה חלה עלינו רק אם אין בן זוג שמחויבבמזונות ההורה. במידה ויש אדם אחר שחובת המוזנות מוטלת עליו באופן שעולה עלחבותנו שלנו הרי שאנחנו פתורים מחובת המזונות.

תנאים שבהם אנחנו פטורים ממזונות הורים:

ישנם מקרים שבהם למרות שהתמלאו התנאים שנמנו לעיל, בכל זאת הילדים פטורים מתשלום עבור בית הורים. מקרה שכזה הוא אם ניתן להוכיח בבית המשפט שההורה המדובר התעלל בצורה פיזית או נפשית במי שחייב בתשלום. במידה והייתה התעללות ו/או התנהגות שאינה ראויה מצד ההורה אזי הילדים פטורים מחובת תשלום מזונות להורים.

כמה זה עולה לנו?

הסכום שאותו צריכים לשלם הילדים עבור מזונות הורים איננו קבוע במפורש בחוק. מי שקובע את הסכום הוא ביתה משפט לענייני משפחה שבוחן את התנאים הקיימים ואת המצב במקרה המסוים: נכסי הילדים, ההכנסה שלהם, המצב הכלכלי הנובע מכך, הצרכים של הקשיש וכן הלאה. בהסתמכות על המרכיבים הלו בית המשפט ישקלל את מזונות הקשיש המוטלים על בני המשפחה.

תפקידה של המדינה

במידה ומוטלת החובה על בן משפחה לשלם עבור השהות של קשיש בבית אבות, ובעיקר כאשר מדובר במקרה של בית הורים סיעודי, הרי שהמדינה יכולה לחייב את בן המשפחה לעמוד בתשלום שהוא מחויב לו. במקרה ויש סירוב מצידו לשלם המדינה יכולה לאכוף את התשלום על ידי האמצעים השונים העומדים לרשותה כמו עיקול נכסים.

ברוב המקרים התביעה לתשלום עבור מעבר אל בית אבות נעשית על ידי הקשיש עצמו אבל לעיתים קורה והמדינה עצמה תבחר להיות הצד התובע. המדינה יכולה לתבוע בשמו של הקשיש אבל במקרים מסוימים היא אף יכולה לתבוע בלי הסכמתו.