חוק החברות בישראל קובע שלחברה רשומה יש אישיות משפטית נפרדת ולבעלים ולבעלי מניות אישיות נפרדת. כתוצאה מכך לא ניתן להטיל אחריות אישית על הבעלים בגין כישלונות החברה. לא ניתן לעקל נכסים או מקרקעין שרשומים על שמם או של נשיהם ובני משפחותיהם.

היו מקרים שספקים דרשו מבעלי חברה לשלם את החובות מכיסיהם והם פשוט נפנפו הסכם ממון שהוכיח שכל רכושם שייך לנשים. תהליך פתיחת חברה אמור לפטור הבעלים ובעלי מניות מלשאת בהפסדים או בחובות של החברה. עורכי הדין ורואי חשבון ניסחו את ההסכם למניעת אחריות אישית .

ישנם תקדימים להטלת אחריות אישית

ישנם מספר מקרים ומצבים בהם שופטי בתי המשפט ישתכנעו ויטילו אחריות אישית על בעלי החברה, בעלי מניות וגם שכירים בכירים באותה חברה. השופטים יכולים להשתכנע בצדקת התביעות ולבטל את המסמכים שנחתמו בעת פתיחת חברה.

ישנו מצב שנקרא "הרמת מסך" ובו בית המשפט רשאי לחייב בעל חברה לשאת אישית בחובות שנוצרו. מקרה כזה הוא אי תשלום  הפרשות פנסיוניות של העובדים בחברה.

שימוש לרעה באישיות החברה הנפרדת

באם בית המשפט ישתכנע שהבעלים נמנעו מלשלם את ההפרשות הפנסיוניות של עובדיהם וזאת כדי להפיק לעצמם רווח אישית מהתנהלותם הפסולה, הוא רשאי לחייבם לממש את נכסיהם כדי לתקן את העוול. מקרה שני הוא כשהוכח לבית המשפט שהבעלים הבריחו נכסים וכספים לחו"ל בדרך לא חוקית.

היו מקרים שעובדי החברה הוכיחו שמנהלי החברה ניכו את כספי הפנסיה משכרם ושלשלום לכיסיהם הפרטיים.

תביעת עובדים נגד בכירי החברה שהם שכירים

לכאורה אין סיבה שעובדים בכירים בחברה יישאו באחריות בגין פגיעה בזכויות של עמיתיהם. "הרמת מסך" אינה חלה עליהם. החוק אכן משאיר סיכוי קטן להכריח את אותם עובדים בכירים לשאת באחריות כלפי העובדים התמימים.

אם יוכח לבית המשפט שהמנכ"ל או מנהל הכספים ידעו על פעולות בעלי החברה או שנתנו יד לפגיעה בזכויות העובדים או שנטלו כספים לעצמם אזי יש סיכוי שיורשעו בתהליך משפטי וייאלצו לשאת באחריות. הם לא יכולים לטעון שידעו ולא יכלו למנוע את הפגיעה בעובדים.