הקדמה
ב-1978 גילה ד"ר ריקי גירד האמר, מנהל מחלקה פנימית בבי"ח אוניברסיטאי במינכן, שהוא חולה סרטן.
בהיותו אדם צעיר ובריא, אשר מטפל בעצמו בחולי סרטן, לא הבין ד"ר האמר מה גרם להתפתחות הסרטן אצלו והדבר היחידי שעלה בדעתו כגורם אפשרי היתה הטראומה הקשורה למותו של בנו דירק בן ה-16, שמת באופן טראגי 8 חודשים קודם לכן.
ד"ר האמר החליט לחקור את הנושא באופן מדעי, ולבדוק האם ייתכן שקיים קשר בין הטראומה שחווה לבין מחלת הסרטן.
תוך כדי בדיקת ההיסטוריה הרפואית של מטופליו הוא גילה ממצא שעורר את סקרנותו: כל חולי הסרטן שבדק, ללא יוצא מן הכלל, חוו בעברם זעזוע או שוק לא צפוי מסוג כלשהו, לפני שהמחלה התפתחה.
הוא המשיך לחקור בכיוון הלא שיגרתי הזה, ועל בסיס ההשערה שכל הפעולות בגוף נשלטות ע"י המוח החל ד"ר האמר לבצע צילומי CT של המוח לכל חולה סרטן שהגיע למחלקה והשווה אותם לרישומים הרפואיים והפסיכולוגיים של אותם חולים.
לתדהמתו מצא האמר התאמה ברורה בין "זעזועי קונפליקט" (טראומות) מסוימים שנרשמים במוח, לבין הדרך או הצורה בה הם באים לידי ביטוי באיבר בגוף. כלומר הוא גילה שקיים קשר בין סוג הטראומה שחווה החולה לבין האזור במוח שבו ניתן לראות סימנים מסוימים בצילומי CT ולבין האיבר בו מופיעה המחלה.
יש לציין כי עד אותה תקופה לא היה שום מחקר מדעי שבדק את הקשר בין המוח להתפתחותן של מחלות, ואת התפקיד שממלא המוח כמתווך בין הנפש לאיבר החולה.
ד"ר האמר גילה שכל מחלה נוצרת כתוצאה משוק, קונפליקט או טראומה התופסים אותנו בהפתעה, לגמרי לא מוכנים. ברגע בו קורה קונפליקט לא צפוי זה, השוק פוגע באזור ספציפי במוח (אזור זה משתנה בהתאם לסוג הטראומה) וגורם שם לפגיעה אותה ניתן לראות בצילום CT של המוח בצורה של נקודה ומעגלים קונצנטריים סביבה (כמו מטרת ירי). עד אז חשבו הרדיולוגים שמעגלים אלה הם תוצאות לוואי לא רלוונטיות הנגרמות מתקלות או הפרעות כלשהן במכשירי ה-CT. חברת סימנס, יצרני מכשירי ה-CT אתם עבד ד"ר האמר בדקו את הנושא ואישרו שהמעגלים המופיעים בצילומים אינם סתם הפרעה לא רלוונטית של המכשיר אלא ממצאים אמיתיים.
את תופעת השוק או הקונפליקט הבלתי צפוי כינה ד"ר האמר בשם Dirk Hamer Syndrome או בקיצור - DSH, וזאת מתוך כבוד לבנו דירק. הוא גילה שה-DSH פוגע בו-זמנית בשלושה רבדים: הפסייכי (או המערכת הנפשית/רגשית של האדם), המוח ואחד מאיברי הגוף או רקמות הגוף. המעגלים המופיעים במוח כתוצאה מה-DSH קיבלו את השם "המיקוד של האמר" או בקיצור HH.
על אף שנראה היה כי תחום חקר הסרטן נכנס לעידן חדש, דחה הממסד הרפואי את תגליותיו של ד"ר האמר ולא הושקעו משאבים בהמשך המחקר הקשור לתגליותיו.
הרפואה המקובלת המשיכה במחקרים המבוססים על התפיסה הקלאסית שעל פיה כל גידול סרטני הוא תוצאה של תאים אשר מסיבה שאינה ידועה יצאו מכלל שליטה, ומכיוון שהם עלולים להתרבות ולהתפשט בגוף ללא כל בקרה צריך לחסל אותם מוקדם ככל האפשר.
למרות ההתפתחות הטכנולוגית המדהימה בעשרות השנים האחרונות ולמרות ההשקעות של טריליוני דולרים במחקר בתחום הסרטן, לא מצאה עדיין הרפואה המודרנית מהם הגורמים לסרטן בכלל ולסרטן שד בפרט. לכן מרבית הטיפולים הרפואיים המקובלים כיום בסרטן מבוססים יותר על מחקרים סטטיסטיים, השערות, תיאוריות ועל ניסוי וטעיה מאשר על הבנה אמיתית של המחלה.
ד"ר האמר, אשר מצא את עצמו מבודד ואף נרדף ע"י הממסד הרפואי, הקים למעשה ענף חדש בעולם הרפואה, שלו הוא קרא "הרפואה הגרמנית החדשה" (GNM). הרפואה החדשה מציגה מודל מדעי שלם הניתן לבדיקה לפי כל הפרמטרים המדעיים המקובלים, ואותן בדיקות שנעשו עד כה אכן הראו התאמה מלאה לממצאיו של ד"ר האמר.
תאור מפורט יותר של התפתחות ה-GNM ניתם למצוא במאמר המופיע באתר זה תחת הכותרת "כיצד התפתחה הרפואה החדשה".
מאמר זה הינו ראשון מתוך סדרת מאמרים בעברית שמטרתם היא לפתוח בפני הקהל הרחב את התגליות וההבנות של הרפואה החדשה לגבי מחלות הסרטן ומחלות קשות אחרות. כל מאמר כזה יתמקד במחלה אחת או שתיים.
סרטן ע"פ הרפואה החדשה
הרפואה החדשה מראה שכל תהליך סרטני הוא ביטוי לתוכנית ביולוגית מיוחדת ובעלת משמעות המופעלת כתוצאה מטראומה או קונפליקט כלשהו ומטרתה לעזור לגוף להתמודד עם הבעיות הקשורות לאותה טראומה או קונפליקט. כאמור הטראומה פוגעת בו-זמנית שלוש רמות שונות: בפסייכי, באיבר פיזי ובאזור במוח הקשור לאותו איבר שנפגע. את הפגיעה במוח ניתן לראות בעזרת צילום CT של המוח, ורופא שלמד את "הרפואה החדשה" יכול לדעת לפי צילום זה את סוג הטראומה ובאיזה איבר תופיע המחלה.
התהליך הסרטני נשלט ומבוקר באופן מלא ע"י המוח, וכאשר חולפת הטראומה או נפתר הקונפליקט יודע הגוף לרפא את עצמו באופן מלא, בד"כ ללא כל צורך בהתערבות רפואית אגרסיבית.
נסיונו של ד"ר האמר מראה הצלחה של 92% בריפוי של חולים אשר עברו לפחות באופן חלקי גם טיפול רפואי מקובל, והצלחה של כ-98% בריפוי חולים אשר לא טופלו בכימותרפיה והקרנות.
מטרתו העיקרית של מאמר זה היא לנטרל ככל האפשר את גורם הפאניקה והפחד המתלווה לגילוי סרטן בשד ולדרכי הטיפול במחלה. הכרה והבנה של גורמי המחלה ותהליכי התפתחותה עשויה לאפשר לאישה לנהל את מהלכיה בצורה שקולה יותר וללא פחד, ואולי אף תאפשר לה להימנע מטיפולים בעייתיים כמו כימותרפיה והקרנות.
קיימים שני סוגים עיקריים של סרטן בשד:
א. סרטן בבלוטות החלב
ב. סרטן בצינורות החלב
מדובר למעשה בשני סוגים נפרדים לחלוטין של סרטן. לכל אחד מהם גורמים שונים ותהליך התפתחות שונה.
סרטן בבלוטות החלב (Mammary Adeno Carcinoma)
הגורמים לסרטן בבלוטות החלב הן דאגות או מריבות/ויכוחים בתוך או בהקשר למה שהאישה מחשיבה כחלק מהקן שלה:
ביתה, משפחתה, ילדיה, בן-זוגה, שותפים, חיות המחמד שלה, מקום עבודתה, הקהילה אליה היא משתייכת וכד'.
דוגמאות:
• אישה הולכת עם בנה על המדרכה. הילד עוזב אותה לפתע, רץ לכיוון הכביש, נפגע ממכונית ומגיע לטיפול נמרץ.
• התינוק נשמט מידי אמו, ראשו נחבט ברצפה והוא מאבד את הכרתו.
• הגיעה ידיעה לא צפויה שבמקום בו נמצא בעלה (או בנה) בזמן המלחמה יש הרבה נפגעים.
• מנהלת מעון לילדים, בעלת תחושת שליחות ואכפתיות, מתבשרת פתאום שהתקציבים קוצצו בחצי.
• מריבות מתמשכות עם בן הזוג ואי הסכמות קשות לגבי המשך דרכם המשותפת.
• אישה מקבלת הודעה שעליה לפנות מייד את הבית בו היא גרה (ואין לה לאן ללכת).
אצל אישה שהיד הדומיננטית שלה היא יד ימין:
כאשר הסרטן מופיע בשד שמאל – הגורם קשור לאמא שלה, למישהו מילדיה (או לחיית מחמד אהובה) או לבית עצמו.
כאשר הסרטן מופיע בשד ימין – הגורם קשור לבן הזוג או לכל אדם אחר מלבד האמא והילדים.
אצל אישה שהיד הדומיננטית שלה היא יד שמאל:
כאשר הסרטן מופיע בשד ימין – הגורם קשור לאמא שלה, למישהו מילדיה (או לחיית מחמד אהובה) או לבית עצמו.
כאשר הסרטן מופיע בשד שמאל – הגורם קשור לבן הזוג או לכל אדם אחר מלבד האמא והילדים.
תהליך התפתחות הסרטן בבלוטות החלב:
כאשר יש טראומה/קונפליקט/שוק שקורה בעוצמה מספיק חזקה או תופס את האישה בהפתעה, כשהיא לא מוכנה לזה, יתחיל להתפתח גידול סרטני בבלוטות החלב.
מתוך התבוננות בטבע, ההסבר להיווצרות הגידול הוא כנראה להביא לכך שיהיו יותר תאים המייצרים חלב, כדי שעם החלב הזה אפשר יהיה לעזור לילד או לבן הזוג להחלים מהר יותר.
כל עוד נמשכת השפעת הטראומה/קונפליקט ימשיך הגידול להתפתח. כלומר, גודל הגידול תלוי באופן ישיר במשך השפעת הקונפליקט/טראומה.
כל עוד מתפתח הגידול, דואג המוח לכך שיתרבו בגוף חיידקים מסוג מיקובקטריה (בעיקר חיידקי שחפת) ופטריות אשר תפקידם יהיה לפרק את הגידול. מספר החיידקים מבוקר על-ידי המוח כך שיהיה מתאים בדיוק לגודל הגידול.
סימפטומים אפשריים כל עוד קיימת השפעת הטראומה/קונפליקט (השפעה דומיננטית של מערכת העצבים הסימפתטית):
• מכסימום סטרס
• חשיבה כפייתית: עיסוק בלתי פוסק בבעיה, בגורמיה ובחיפוש פתרונות
• כפות ידיים ו/או רגליים קרות
• חוסר תיאבון
• אובדן משקל
• צמרמורות
• זיעה קרה
• הפרעות בשינה, קשיי הירדמות
• חיוורון
• דופק מהיר
• עליה ברמת הסוכר בדם
• רמה נמוכה של חומציות הקיבה
• בחילה
שלב הריפוי:
ברגע שחלפה הדאגה או נפתר הקונפליקט – הגידול מפסיק לגדול.
הגידול מפורק ע"י חיידקי מיקובקטריה (אם אין חיידקים כתוצאה מטיפול באנטיביוטיקה או כימותרפיה - יישאר גידול שפיר).
פירוק הגידול עלול להתבטא גם בפצעים בשד.
ייתכנו כאבים חדים מתחת למקום הגידול כתוצאה מהצטלקות המקום.
אישה שאינה יודעת שזהו חלק מתהליך הריפוי עלולה להיות מודאגת כל-כך שתתהווה טראומה חדשה העלולה לגרום להתפתחות סרטן חדש.
צילום CT לאחר הריפוי יראה חלל במקום בו היה גידול.
סימפטומים אפשריים בשלב הראשון של הריפוי (השפעה דומיננטית של מערכת העצבים הפאראסימפתטית):
• הרגשת הקלה
• התרחבות כלי הדם, הידיים והרגליים חוזרות להיות חמות
• התיאבון חוזר
• עייפות רבה
• יתכן חום (לא גבוה)
• הזעות בשנת הלילה (בעיקר בין 01:00 ל-04:00)
• נפיחויות
• דלקות
• זיהומים
• מוגלה, הפרשות שונות
• כאבים
• דימום (כתוצאה מפירוק הגידול)
הערות:
- אם מסיבה כלשהי נוצר פצע פתוח בשד תוך כדי תהליך פירוק הגידול, תהיינה מהפצע הפרשות עם סירחון חזק, מה שעלול לגרום ללחץ נוסף על האישה. הסירחון הוא תוצאה של פירוק הגידול ע"י חיידקי המיקובקטריה. מצב זה בשד דומה מאד לצרעת וחשוב לדעת זאת כדי לא להיבהל.
- אם תוך כדי תהליך הריפוי יש לאישה גם סינדרום של אצירת נוזלים בגוף, תהיה החרפה רבה בנפיחות של השד ובהפרשות מהשד ויש צורך דחוף לטפל בבעיית אצירת הנוזלים.
משבר הריפוי (באמצע שלב הריפוי):
זהו מצב בו עלולים להופיע בצורה מרוכזת כל הסימפטומים של הטראומה/קונפליקט.
משבר הריפוי יכול להימשך כמה שניות, כמה דקות או כמה שעות. הוא נוצר כתוצאה מסיגנל סימפתטי חזק אשר תפקידו העיקרי הוא לגרום להוצאת הבצקת שנוצרת במוח כחלק מתהליך הריפוי.
החלק השני של שלב הריפוי (לאחר משבר הריפוי):
נמשך תהליך הריפוי עד להחלמה מלאה. ההשפעה הדומיננטית היא עדיין של מערכת העצבים הפאראסימפתטית, אך היא הולכת ומתמתנת עד לחזרה לתפקוד נורמלי.
סרטן בצינורות החלב (Intra-Ductal Carcinoma)
זהו סרטן השד הנפוץ יותר והוא מהווה כ-80% מסה"כ מקרי סרטן השד.
הגורם לסרטן זה הוא תמיד טראומה או קונפליקט כלשהו הקשור לפרידה. זו יכולה להיות טראומה של פרידה כואבת, זה יכול להיות פחד מפרידה וזה יכול להיות גם רצון עז להיפרד ממישהו.
התחושה המלווה טראומה או קונפליקט של פרידה מסוג כזה העלול לגרום לסרטן שד היא כמו:
"בני נקרע לי מהחזה",
"אמי נקרעה לי מהחזה",
"בעלי נקרע לי מהחזה",
"קרעו אותי מביתי"
"באותו רגע פילחה את לבי התחושה שלא אראה אותו שוב לעולם".
"אני מוכרחה להיפרד ממנו. אני לא יכולה לסבול אותו יותר".
אצל אישה שהיד הדומיננטית שלה היא יד ימין:
כאשר הסרטן מופיע בשד שמאל – הגורם קשור לאמא שלה או למישהו מילדיה.
כאשר הסרטן מופיע בשד ימין – הגורם קשור לבן הזוג או לכל אדם אחר מלבד האמא והילדים.
אצל אישה שהיד הדומיננטית שלה היא יד שמאל:
כאשר הסרטן מופיע בשד ימין – הגורם קשור לאמא שלה או למישהו מילדיה.
כאשר הסרטן מופיע בשד שמאל – הגורם קשור לבן הזוג או לכל אדם אחר מלבד האמא והילדים.
תהליך התפתחות הסרטן בצינורות החלב:
כאשר קורית טראומה/קונפליקט של פרידה מתחיל תהליך של אובדן תאים בדפנות הפנימיים של צינורות החלב ותהליך זה נמשך כל עוד נמשכת השפעת הטראומה/קונפליקט.
ההיגיון של הטבע העומד מאחורי תהליך זה הוא כנראה כזה, שנועד לפתור מצב בו כבר אין צורך בחלב עקב הפרידה. לכן מטרת התהליך היא להרחיב את צינורות החלב כדי לאפשר לחלב שנמצא בצינורות לצאת החוצה יותר מהר ולמנוע גודש בשד. המציאות מראה שתכנות זה פועל גם אצל נשים שאינן מייניקות ונשים שאינן בגיל הפריון, מה שעלול להחריף את הבעיה.
סימפטומים אפשריים כל עוד קיימת השפעת הטראומה/קונפליקט (השפעה דומיננטית של מערכת העצבים הסימפתטית):
• מכסימום סטרס
• חשיבה כפייתית: עיסוק בלתי פוסק בבעיה, בגורמיה ובחיפוש פתרונות
• כפות ידיים ו/או רגליים קרות
• חוסר תיאבון
• אובדן משקל
• צמרמורות
• זיעה קרה
• הפרעות בשינה, קשיי הירדמות
• חיוורון
• דופק מהיר
• רמה נמוכה של חומציות הקיבה
• עליה ברמת הסוכר בדם
• בחילה
• אובדן זמני וחלקי של הרגישות בשד
• אובדן זמני וחלקי של הזיכרון לטווח קצר
• שקיעה פנימה של הפיטמה ("היפוך פיטמה")
החלק הראשון של שלב הריפוי:
ברגע שחולפת הטראומה או נפתר הקונפליקט מתחיל תהליך של שיקום צינורות החלב. תהליך זה, בו יש גדילה מהירה של תאים חדשים, מלווה בנפיחות, הפרשות פנימיות באזורים המתרפאים, רגישות יתר של עור השד, גרד ויתכן אף כאב.
תהליך זה דומה במידה רבה לתהליך ריפוי של פצע או חתך בעור. כידוע, בתהליך הריפוי הטבעי של חתך בעור, הגוף סוגר את החתך ובונה מעליו גלד (גידול). לאחר השלמת תהליך איחוי הרקמות מפרק הגוף את הגלד.
גם במקרה של שיקום צינורות החלב, יש גידול תאים (גלד) מעבר למידה הסופית הדרושה. האישה יכולה להרגיש זאת כגוש או גושים, ואם עושים באותו זמן בדיקת ממוגרפיה – יתגלה גידול או גידולים.
אחת הבעיות הנוצרות בתחילת שלב הריפוי היא מצב בו ההפרשות הפנימיות הנוצרות כחלק מתהליך הריפוי נחסמות על-ידי הגידול המהיר של התאים ואינן יכולות לצאת החוצה. נוצר גודש פנימי והשד נעשה נפוח, דלוק ורגיש מאד. מצב זה מאובחן הרבה פעמים בטעות כסרטן צינורות החלב (Ductal Breast Cancer).
כאשר מתחילות הפרשות מהפיטמה, זהו סימן טוב לכך שצינורות החלב לא נחסמו לגמרי ושתהליך הריפוי יכול להימשך. הרגישות בעור השד חוזרת ואף עלולה להיות רגישות יתר בשלב זה.
אם הקונפליקט המקורי נמשך זמן רב, בשלב הריפוי יתכן מצב בו האישה תבחין בתחושה של מעין התכווצות פנימית בתוך השד.
סימפטומים אפשריים בשלב הראשון של הריפוי (השפעה דומיננטית של מערכת העצבים הפאראסימפתטית):
• הרגשת הקלה
• הזיכרון לטווח קצר חוזר להיות כרגיל
• התרחבות כלי הדם, הידיים והרגליים חוזרות להיות חמות
• התיאבון חוזר
• עייפות רבה
• נפיחויות
• דלקות
• זיהומים
• מוגלה, הפרשות שונות
• כאבים
• רגישות יתר בעור השד
• גרד בשד
• כאבים
משבר הריפוי (באמצע שלב הריפוי):
זהו מצב בו עלולים להופיע בצורה מרוכזת כל הסימפטומים של הטראומה/קונפליקט.
משבר הריפוי יכול להימשך כמה שניות, כמה דקות או כמה שעות. הוא נוצר כתוצאה מסיגנל סימפתטי חזק אשר תפקידו העיקרי הוא לגרום להוצאת הבצקת שנוצרת במוח כחלק מתהליך הריפוי.
החלק השני של שלב הריפוי (לאחר משבר הריפוי):
נמשך תהליך הריפוי עד להחלמה מלאה. ההשפעה הדומיננטית היא עדיין של מערכת העצבים הפאראסימפתטית, אך היא הולכת ומתמתנת עד לחזרה לתפקוד נורמלי. אם לא מתערבים בתהליך הטבעי של הריפוי ואם אין הישנות או הופעה חדשה של טראומה/קונפליקט, הגוף יפרק בהדרגה את הגידול, עד לפירוקו המלא.
גוש שחמתי - Cirrhotic lump
זהו מקרה חריג של סרטן צינורות החלב, כאשר הקונפליקט מתמשך ללא הפסקה.
במצב זה עשוי להיווצר גוש קטן, דחוס, אשר בד"כ יש בו גם התגבשויות של סידן.
ניתן לראות גוש זה בממוגרפיה, למרות שהוא קורה בשלב הקונפליקט האקטיבי ולא בשלב הריפוי.
כיצד מטפלים?
כפי שניתן להבין מכל האמור עד כה, הטיפול המשמעותי ביותר הוא ללמוד להתגבר על הטראומה הרגשית או לפתור את הקונפליקט הרגשי שגרמו להופעת המחלה. זוהי עבודה לא קלה המוטלת בעיקרה על החולה עצמה, כאשר תפקידו של המטפל הוא בעיקר לעזור באבחון, לכוון, לתת כלים, לייעץ ולתמוך.
ישנן שיטות שונות העוזרות להתגבר או להשתחרר מטראומות, וכל אישה צריכה למצוא את השיטה המתאימה לה ביותר ואת המטפל המתאים לה ביותר.
כאשר מתרחשת טראומה הגורמת להפעלתה של מחלת סרטן, קולטים החושים שלנו את מרבית האינפרמציה הקיימת בסביבה באותו זמן – צלילים, צבעים, צורות, ריחות, מגע, טעמים, מילים או משפטים ספציפיים שנאמרו וכו'. כל אלה נחרתים בתת-מודע שלנו וכל אחד מהם עלול להיות טריגר אשר יפעיל מחדש את מעגל המחלה אם לא נהיה מודעים לו ואם לא נלמד לנטרלו.
לכן חשוב לא רק לפתור את הטראומה הישנה, אלא גם ללמוד כיצד לא לאפשר לאותם דברים שנחרתו בנו להפוך לטריגרים אשר יפעילו מחדש את מעגל המחלה.
המודעות לדברים היא המפתח לפתרון והיא הדבר העיקרי בריפוי אם היא מלווה בשינוי גישה, התייחסות וחשיבה בהתאם לצורך. מעבר לכך, כל אחת משיטות הטיפול יכולה להיות כלי עזר חשוב ולפעמים אף חיוני.
חלק חשוב מהעבודה הפנימית שכדאי לחולה לעשות קשור לסליחה (לאחרים ולעצמה), מחילה, הבנה, שקט פנימי, רוגע, בהירות לגבי דרכה בחיים, בטחון עצמי, אהבה, נתינה, סבלנות, סובלנות ואמונה.
טיפולי עזר (בנוסף לטיפולים הספציפיים לשחרור מטראומות):
תזונה ותוספי תזונה: חשוב לעשות התאמה אישית לכל חולה.
בדיקה קינסיולוגית היא אחד מכלי העזר הטובים למציאת התזונה המתאימה לנבדקת.
בכל מקרה רצוי מאד לא לעשות צום לפני השלמת שני שלבי הריפוי.
בסרטן בבלוטת החלב, אם תהליך פרוק הגידול נעשה באופן טבעי על-ידי חיידקים, מומלץ לאכול הרבה חלבונים בשלב הריפוי, במיוחד אם ישנן הזעות בלילה.
ביו-מגנטים: אלה הם מגנטים טיפוליים חזקים במיוחד המעלים את רמת האנרגיה בגוף, משפרים את חילוף החומרים בגוף, מעלים את לחץ החמצן בתאים ומפחיתים מצבי דלקת. הביו-מגנטים הם כלי עזר מעולה כמעט לכל מצב.
פעילות גופנית: גם כאן חשוב להתאים את הפעילות למצבה של החולה.
חשיפה לשמש: מומלץ מאד להיחשף לשמש לפחות 15-20 דקות ביום, בשעות הבוקר או לפנות ערב.
קומפרסים: כדי להקל על הסימפטומים של שד נפוח, אדום, חם, רגיש, כואב, קשה – ניתן לעשות קומפרס מעלי כרוב חתוכים. מומלץ לעטוף בניילון נצמד וללכת לישון עם זה. להמשיך כך כמה ימים, עד שהמצב חוזר לקדמותו. הקומפרס יכול להיות מונח במקום 12 שעות ביום ואף יותר.
תמיכה של בן הזוג, בני המשפחה והחברים: זוהי נקודה קריטית. במקרים רבים בן-הזוג או מישהו מבני המשפחה הוא למעשה חלק מגורמי המחלה, מה שעלול להפוך את תהליך הריפוי לקשה הרבה יותר. לכן חיוני הוא שבן-הזוג ייקח חלק פעיל בתהליך הריפוי, כולל אם הדבר דורש טיפול זוגי כדי לפתור קונפלקטים שונים שנוצרו בין בני הזוג. אם הגורם למחלה קשור לקונפליקט עם מישהו אחר מבני המשפחה, חברים או עמיתים לעבודה, חשוב ליצור את התנאים בהם ניתן יהיה להגיע להבנות עם אותו אדם, לסלוח ולמחול אחד לשני אם צריך ולנטרל עד כמה שאפשר את אותם דברים שגרמו לקונפליקט ביניהם.
חשוב מאד שתהיה לחולה תחושה של תמיכה מלאה מצד כל בני המשפחה והחברים, ללא ביקורת, ללא שפיטה וללא הפעלת לחצים לעשות טיפול כזה או אחר.
המצב כיום הוא כזה שהחולה נתונה בד"כ ללחצים חזקים מאד מצד הרופאים לעשות מהר ככל האפשר ניתוח ו/או טיפול כימותרפי ו/או הקרנות, גם אם היא מרגישה מצויין. קורים מצבים בהם מצטרפים ללחץ של הרופאים גם הבעל וקרובים או חברים אחרים, והאישה שמרגישה טוב ושמצבה אף משתפר, נכנעת ללחץ הסביבתי תוך שהיא אומרת לעצמה שכבר יהיה לה יותר קל לעבור את הכימותרפיה ו/או ההקרנות מאשר להתמודד עם הלחצים מצד כל הסובבים אותה.
לחצים אלה מהווים נטל עצום על החולה ומפריעים מאד לתהליך הריפוי, למרות שהם באים בד"כ מתוך כוונה טובה לעזור לה.
האם ומתי כדאי לעשות ניתוח?
מבחינת הצלת חיים אין בדרך-כלל צורך בניתוח.
השיקולים לגבי ניתוחים תלויים מאד בתחושותיה של האישה, בעיקר לגבי מצבים הקשורים להופעה חיצונית. למשל:
• כאשר יש גוש שפיר המכער את השד
• כאשר מתפתחת מלנומה על השד
• כאשר שכבת האפיתל נפרצת ונוצרים פצעים מוגלתיים ומסריחים (זה יכול לקרות מפירוק הגידול, מחתך או מנקב).
האם יש צורך בטיפולים כימותרפיים ובהקרנות:
הידע, ההבנה והניסיון של הרפואה החדשה מראים שטיפולים אלה גורמים ליותר נזקים מאשר תועלת. לא ניתן במסגרת מאמר זה להרחיב נושא זה ולהסבירו כראוי.
האם ניתן למות מסרטן השד?
באופן ישיר: רק במקרים נדירים של קונפליקטים לא פתורים המתמשכים זמן רב ובעוצמה רבה.
מרבית המקרים של מוות בעקבות סרטן שד הם כתוצאה מסיבוכים הקשורים להשפעות הכימותרפיה ו/או טראומות/קונפליקטים חדשים כגון:
• פחד מוות ברגע ההודעה על סרטן השד – עלול לגרום להתפתחות סרטן בנאדיות הריאות
• תחושה חזקה של ירידת ערך עצמי – עלולה לגרום להתפתחות סרטן בלימפה או בעצמות
• פחד פתאומי מכניסה למצב מסוכן – עלול לגרום ל"סרטן" בצינורות הלוע – יכול להגיע לסרעפת ולהיות מאובחן כסרטן תאים קטנים בסימפונות .
מאמר זה מוגש כמידע בלבד וההמלצות שבו אינן מהוות התוויות רפואיות.
הכותב אינו רופא ובכל מקרה יש להיוועץ ברופא מוסמך.
מקורות:
http://learninggnm.com/documents/sp-breastcancer.html
http://www.whale.to/a/last.html
Scientific Chart of GNM. 2007, ISBN: 978-84-96127-29-6
GNM Seminar One
תוספת מאוחרת: מאמר מעניין בעברית על ממוגרפיה שהתפרסם ב-YNET ב-1.1.2010:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3819552,00.htm
l