כשיש ילדים כל התמונה משתנה הם מחייבים את בני הזוג לשים את עצמם במקום השני ולשים את הילדים והצרכים שלהם במקום הראשון. בעצם, זה אמור להיות האינסטינקט של ההורים. כאשר פותחים בהליך גירושים נוצרים חיכוכים ועימותים בגלל נושאים שיש לדון בהם ולהסדיר אותם אבל כל הנושאים הקשורים לילדים צריכים להיות מוסדרים בצורה כזו שהצרכים של הילדים לא ייפגעו.

יש כמה דברים עיקריים שהליך גירושים מאלץ את ההורים להסדיר. קודם כל, צריך להחליט מי מקבל את הילדים לחזקתו. ברוב המקרים ועל פי חוק, משמורת ניתנת לאימא באופן אוטומטי, לכל ילד בן 6 ופחות. אם האימא נמצאת לא כשירה, האבא מקבלת את המשמורת.

כאשר הורים מתגרשים הם יכולים להסדיר משמורת משותפת, כך שגידול הילדים והשהייה במחציתם מתחלקת ביניהם באופן שווה ומוחלט. המשמורת הזו נשמעת אידיאלית ונראה שאף אחד לא מפסיד, אך למעשה משמורת כזו עלולה לפגוע בילדים, חלוקה משותפת של ההורים גורמת למעבר תמידי של הילד ממקום אחד לאחר והוא מאבד את היציבות.

אחרי קביעת משמורת צריכים ההורים לקבוע הסדרי ראיה להורה הלא משמורן, כלומר המפגשים שלו עם הילדים ותשלום מזונות ילדים. מזונות ילדים הוא תשלום שחייב אחד ההורים לשלם להורה השני. גם אם המשמורת משותפת, אחד ההורים חייב לשלם לצד השני.

סכום מזונות ילדים משתנה ממקרה למקרה, אבל הדבר היחיד שלא משתנה הוא הסכום המינימלי שנקוב בחוק ואינו תלוי בהכנסות של ההורה שמשלם. גובה סכום המזונות תלוי ברמת החיים שהילדים רגילים לה. כמובן, יש דברים בלתי מתוכננים שמעלים את גובה המזונות וההורה המשלם מוכרח לשלם בהתאם.

קביעות שעושים בעת הליך גירושים הן מחייבות וצריך להצהיר על כולן בהסכם שבני הזוג חותמים עליו. במידה ואחד מהצדדים חורג מאחת ההחלטות שבהסכם, יש לכך ענישה בהתאם למקרה. כשזה מגיע לילדים, יש חוקים ברורים מאוד שמגוננים עליהם וכל פגיעה בהם או בצרכים שלהם מביאה לעונשים חמורים. אם הורה לא משלם מזונות ילדים הוא נחשב כמי שמבצע עבירה פלילית ומופעלים נגדו הוצאה לפועל ואיסור יציאה מהארץ. במידה וההורה המשמורן פוגע בזכות של ההורה הלא משמורן להיפגש עם הילדים, ההורה המשמורן ייענש בהתאם.