למרות הניסיון של כל צד להשיג את העסקה הטובה ביותר בשביל עצמו, זוג שמתגרש צריך להגיע להחלטות שיהיו לטובת הילדים, ואך ורק לטובתם. הליך גירושין מאלץ בני זוג שהם הורים להחליט מי מהם יקבל משמורת על הילדים, איזה הסדרי ראיה יהיו להורה השני ואיזה סכום מזונות ילדים הוא יצטרך לשלם.
משמורת צריכה להינתן להורה שמסוגל לתת לילדים את התנאים הטובים ביותר ושיכול לספק להם את הצרכים הפיזיים והרגשיים שלהם. הכסף הוא פקטור חשוב פחות במקרה הזה, כיוון שממילא ההורה הלא משמורן משלם מזונות ילדים שיכסו את כל הצרכים הפיזיים. החוק בישראל כיום מעניק משמורת אוטומטית לאימא של הילדים, אבל אם היא לא כשירה לגדל אותם האבא מקבל אותם.
הורים יכולים להסדיר משמורת משותפת, וכך להתחלק בגידול הילדים ובהוצאות. עם זאת, העדיפות הוא להעניק את המשמורת להורה אחד ולתת הסדרי ראיה להורה השני. הסדרי ראיה צריכים להיות נדיבים וגמישים כדי שהילדים יוכלו להיות בקשר רציף וטוב עם ההורה שלא קיבל את המשמורת.
על הסדרי ראיה יש פיקוח כדי שבעת הצורך יופעלו סנקציות על אחד ההורים אם, למשל, ההורה המשמורן לא מאפשר להורה השני להיפגש עם הילדים או אם ההורה הלא משמורן מהווה סכנה בעבור הילדים.
חובתו של ההורה שלא קיבל משמורת לשלם מזונות ילדים להורה המשמורן, כדי שזה יכול לממן את כל הצרכים של הילדים, כמו ביגוד, חינוך, דיור, אוכל וכדומה. אין קשר בין סכום מזונות ילדים לבין ההכנסה של ההורה המשלם, אם כי יש סכום מינימלי שנקוב בחוק וכמובן שיש תקרה מסוימת, שמשתנה ממקרה אחד למשנהו. אם הילדים הורגלו לרמת חיים מסוימת, לא הגיוני לדרוש מההורה המשלם סכומים גבוהים מדי, אלא אם כן ישנה הוצאה הכרחית, כמו טיפול רפואי.
ברור לגמרי ששלושה נושאים אלו הם חשובים ויכולים להדאיג את ההורים, שמא אחד הצדדים לא יעמוד במה שנקע. על כן, על אף שבית משפט יכול לעזור במקרה של הפרת תנאי הגירושין, כדאי להיעזר בעורך דין לגירושין, דרכו אפשר להעביר כל טענה והוא חוסך את הפנייה האישית לבית המשפט.