מתי נולדת ? מי חושב עליך ומה חושבים עליך ? במאמר הזה נדבר על שתי נקודות עיקריות. 1 - האדם היחיד בעולם הוא אתה וממילא זה לא משנה מה חושבים עליך. 2 - הרגע הזה נולדת מחדש, וכל רגע הוא התחלה חדשה ומציאות חדשה לחלוטין !

קריאת המאמר הזה תשחרר את האדם ותוציא אותו לחופשי משני דברים שעוצרים את האדם בחיים. הדבר הראשון הוא הסביבה שמונעת מהאדם לחיות את החיים שלו כפי מה שנראה לו שהכי טוב עבורו. רוב ככל בני האדם רוב ככל החיים שלהם, אינם חיים את החיים של עצמם, אלא את החיים של אנשים אחרים. רוב ככל הסיבות שבגללן האדם אינו אוהב את עצמו ואינו מרוצה מהמציאות שלו, היא לא בגלל שהוא חולה פיזית בגופו וכיו"ב, אלא בגלל שהוא חי את החיים של אנשים אחרים. ז"א לפי קנה המידה של אנשים אחרים, חסרים לו הרבה דברים.

בד"כ נדמה לו לאדם שחסרים לו כל מיני דברים, רק בגלל שאמרו לו שהם חסרים לו. לו יצויר שהאדם היה היחיד בעולם, אז הכל היה בסדר. כאשר האדם מרגיש שהוא היחיד בעולם וכי הוא זה שקובע את הכללים למה טוב עבורו ביחס לאלטרנטיבות שלו, זו גאולה אישית שהאדם גואל את עצמו ומוציא את עצמו מכבלי הדימוי העצמי של הסביבה. זה הדבר שמאפשר לאדם להתחיל לחיות את החיים של עצמו ולהיות מאושר מהם, כפי רצונו ולפי כפי שאחרים רוצים עבורו.

הדבר השני שעוצר את האדם בחיים ושגורם לו לתחושת הכבדות העצלות וחוסר הרצון לקום בבוקר, הוא מה שעבר עליו עד הרגע הזה. האדם סוחב על עצמו משא מאוד כבד שהיא המציאות והדברים שקרו לו עד השניה הזאת. וככל שעובר יותר זמן, כך המשא של החיים מכביד יותר על האדם שנושא אותו וכך הוא מרגיש מסכן יותר ומרגיש יותר תחושה של כבדות נפשית. לו יצויר שהיית נולד היום בבוקר, בלי כל הצרות / בעיות שקרו לך בעבר, האם היתה לך יותר אנרגיה פנימית לנוע קדימה ? ברור שכן ! העמקה במאמר הזה תאפשר לאדם להשתחרר לחלוטין מהעבר שלו ותאפשר לו להתחיל התחלה חדשה, דף חדש וכולי.

וכנ"ל שתי הנקודות הן: 1 – אתה היחיד בעולם ואין לך אף אחד על הראש, רק האלטרנטיבות המעשיות שיש לך בפועל (לדוגמא: אתה חייב לנשום / לאכול / לא מסוגל לעוף באוויר וכולי). 2 – כרגע נולדת ואתה ממש כרגע מתחיל התחלה חדשה. אנחנו לוקחים את כל העבר שלך ומעלימים אותו. אתה מתחיל כרגע מחדש מהמצב הנתון שבו אתה נמצא כרגע.

אמר רבי נחמן מברסלב [האדם, צריך ש]יִהְיֶה נִדְמֶה לוֹ כְּאִילּוּ הַיּוֹם נִבְרָא, וְהוּא יָחִיד בָּעוֹלָם . דהיינו שתי נקודות עיקריות. הנקודה הראשונה היא שהאדם צריך לחשוב שכאילו היום הוא נברא. הנקודה השניה היא שהאדם צריך לחשוב כאילו הוא האדם היחיד בעולם. והדברים כמובן צריכים ביאור. כיצד זה אפשרי שהאדם יחשוב כאילו הוא נולד רק הרגע וכאילו הוא האדם היחיד בעולם ? וגם, האם שתי הנקודות האלו הן נפרדות, או שאולי יש קשר ביניהן ?

אז לגבי השאלה השניה של האם יש קשר בין שני הנושאים האלו, של היום נולדת ואתה היחיד בעולם, אז כמובן שיש קשר כפי שיתבאר בהמשך המאמר. אך נציין גם, כי מי שינסה להיזכר בלימודיו מכיתה א', ישים לב, כי "אדם הראשון" שנברא על ידי אלוהים, בוודאי שבאותו הרגע שבו הוא פקח את עיניו לראשונה, בוודאי שברגע הזה הוא הרגיש שכרגע הוא נולד ושהוא היחיד בעולם. ונמצא אם כן, כי כאשר האדם יגיע למצב תודעתי כזה של תחושה שהיום הוא נברא ושהוא היחיד בעולם, הרי שבעצם הוא סוג של "אדם הראשון" !

יש לרבי נחמן מברסלב משפט נוסף שמסביר את גודל הזכות / אחריות שיש לאדם כדלהלן: כִּי צָרִיךְ כָּל אָדָם לוֹמַר: כָּל הָעוֹלָם לא נִבְרָא אֶלָּא בִּשְׁבִילִי, כמ"ש חַייָּב כָּל אָדָם לוֹמַר בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם ! נִמְצָא כְּשֶׁהָעוֹלָם נִבְרָא בִּשְׁבִילִי, צָרִיךְ אֲנִי לִרְאוֹת וּלְעַיֵּן בְּכָל עֵת בְּתִיקּוּן הָעוֹלָם וּלְמַלְּאוֹת חֶסְרוֹן הָעוֹלָם... . ומי שיתבונן בעניין יבין, כי מי שנמצא במצב תודעתי שכרגע הוא נברא ושהוא היחיד בעולם, הרי שהתחושה הזאת מובילה בעצם לתחושה של "בשבילי נברא העולם" (כמו שהרגיש בוודאי האדם הראשון). דהיינו שכל מה שקיים בעולם, כולל כל מה שנברא בעולם, הכל נברא בשבילי. וממילא זו זכות ואחריות גדולה כאחד. נותנים לך עולם מלא שלך, הכל שלך, אתה לא צריך להשיג שום דבר כי בכל מקרה הכל שלך. רק תשים לב שלא תהרוס את מה שקיבלת...

אם נתבונן עוד בעניין נראה, כי התחושה של היום נולדת היא בעצם תחושה של לחיות את הרגע, להתחיל בכל רגע מחדש. והתחושה של אתה היחיד בעולם, היא תחושה של לא אכפת לך מה חושבים עליך, אלא רק מה אתה חושב על עצמך.

כאשר האדם חי בתחושה של הרגע נולדתי, מהו בעצם פישרו של העניין הזה ? כיצד האדם יכול להרגיש שהיום הוא נולד, אם בפועל הוא לא נמצא כרגע במחלקת יולדות ובחדר לידה ? כיצד האדם יכול להרגיש שהיום הוא נולד, אם הוא זוכר מה היה אתמול ?

והתשובה לשאלה הזאת היא ממש פשוטה. כאשר האדם חווה תחושה של היום וברגע הזה נולדתי, אין הכוונה לומר שכרגע נולדת בחדר לידה בלי שום זיכרון קודם, הכוונה היא שהיום נולדת כפי שאתה כרגע. ז"א ברגע הזה ובכל רגע מחדש אתה נולד מחדש עם המציאות כולה כפי שהיא באותו הרגע. דהיינו אתה נולד עם זיכרון של דברים שקרו, עם מציאות קיימת ומצב נתון שהוא המצב שבו אתה נמצא כרגע. אתה נולד כרגע מחדש, במצבך הנתון, עם הזיכרונות מהעבר, עם הגוף הפיזי שלך, עם המצב שבו אתה נמצא בשניה הזאת ממש כרגע.

כי באמת, כל מה שנדמה לאדם שקרה לפני רגע, באמת הדברים האלו אינן קיימים בפועל במציאות האמיתית. המציאות שהיתה בעולם לפני רגע, אינה קיימת במציאות האמיתית של הרגע הזה, חוץ מאשר במחשבות שלך. אתה לדוגמא זוכר שלפני כמה דקות התחלת לקרוא את המאמר. ז"א במציאות שלך כרגע קיים אירוע מלפני כמה דקות שבו התחלת לקרוא את המאמר. אבל האירוע הזה אינו קיים פיזית במציאות של הרגע הזה, הוא קיים רק ברמה של המחשבה שיש לך כרגע. האירועים שקרו לך בעבר, אינם קיימים בפועל, הם קיימים רק ברמת הזיכרון והמחשבות שיש לך כרגע.

וניתן דוגמא, נניח שאדם אכל ארוחת בוקר קצרה ומהירה ושכח שהוא אכל ארוחת בוקר. כאשר ישאלו את אותו אדם האם הוא אכל אורחת בוקר. מה הוא יענה ? הוא יענה שהוא *לא* אכל ארוחת בוקר, מאחר שהאירוע הזה אינו קיים בזיכרון שלו שיש לו כרגע. לעומת זאת, אם האדם רגיל בכל בוקר לעשות משהו ויום אחד הוא שכח מרוב מהירות לעשות את אותה הפעולה. וישאלו אותו האם הוא עשה את הפעולה הזאת, הוא יענה ש - *כן* הוא עשה את אותה הפעולה. כי מבחינת החוויה האישית שלו האירוע קרה, למרות שבמציאות האמיתית האירוע לא קרה. והדברים האלו, הם דברים שקורים בכל יום, שלפעמים נדמה לאדם על דברים שקרו שהם לא קרו ולהפך. כי באמת כל הדברים שקרו, קיימים רק ברמת הזיכרון / תחושות שיש לאדם ברגע הזה בלבד.

וניתן דוגמא נוספת, כאשר האדם לדוגמא ישן, הוא חולם שהוא עושה כל מיני פעולות תוך כדי החלום. גם בתוך החלום עצמו קיים ציר זמן, קיימים אירועים וכולי. כאשר אתה באמצע החלום, אתה "זוכר" שלפני רגע דיברת עם מישהו, כיוון שזה "קרה" קודם לכן בחלום. אך האם דיברת איתו בפועל במציאות האמיתית ? כמובן שלא, אתה בכלל היית במיטה שלך. אבל בכל זאת, מבחינת המציאות החלומית שהאדם חווה אותה תוך כדי החלום, מבחינת המציאות הזאת הדברים קרו. ולמה ? כי במחשבה של האדם כאשר הוא נמצא באמצע החלום, קיימים האירועים שקרו לו בהתחלת החלום. ז"א שבעצם הדברים שהאדם מרגיש שקרו לו, לא בהכרח קרו לו וזה גם *לא משנה* אם הם קרו לו באמת. מה שכן משנה זה רק דבר אחד, מהי החוויה / תחושה / זיכרון שיש לך כרגע, שזאת בעצם המציאות שלך ברגע הזה ממש.

ככל שהאדם מבין טוב יותר את הדבר הזה לעומק, אז הוא פתאום קולט שכל מה שקרה לו מאז ומעולם, כל הדברים לא בהכרח קרו לו בפועל במציאות האמיתית וזה גם *לא משנה* אם הם קרו בפועל, כי הם אינם קיימים במציאות כרגע. זה כן משנה מה אתה מרגיש כרגע ומהי המציאות הקיימת עבורך כרגע. אבל עדיין בכל רגע מחדש הכל מתחיל מחדש. בכל רגע מחדש אתה נולד מחדש במצב שבו אתה נמצא כרגע. כל האירועים שיש לך בזיכרון שלך, כל האירועים האלו הם נקודת הפתיחה שלך כרגע ובכל רגע מחדש. כל הקשרים החברתיים, מקום העבודה שלך, המשפחה שלך, הבית שלך ובכלל כל האלטרנטיבות שיש לך, כל הדברים האלו הם דברים שנוצרו כרגע עבורך.

כל מה שיש בעולם כרגע, הכל נוצר עבורך (תכף נסביר למה הכל נוצר *רק* עבורך ולמה אתה *היחיד* בעולם). ברגע הזה אתה נוצרת עם זיכרונות הילדות שלך, עם חוויה רגשית וזיכרון של הדברים שאתה *זוכר* שרצית אתמול. ברגע הזה נולדת לתוך מציאות שבה הגיל הביולוגי שלך הוא X. ברגע הזה נבראו כל הדברים שיש סביבך, הבתים, העצים וכולי. ברגע הזה נבראו גם כל האנשים שנמצאים סביבך. גם הם נבראו עם זיכרונות מהעבר וכולי, גם הם נבראו כרגע במציאות שבה הם נמצאים. אבל הכל קורה ממש בכל רגע מחדש.

וזה כמובן אומר בעצם, שבכל רגע ורגע האדם לא צריך להתחיל התחלה חדשה, כי באמת בכל רגע ורגע זו באמת מציאות חדשה ובאמת כל המציאות כולה קורת כרגע ורק כרגע ! רק, שרצוי מאוד שהאדם יבין את זה ויבין שבכל רגע ורגע מחדש יש לו הזדמנות חדשה. בכל רגע ורגע אתה נמצא בנקודת ההתחלה. אתה נמצא בנקודת ההתחלה שיש לך כרגע, במצב שיש לך כרגע. המצב שבו אתה נמצא כרגע, זו נקודת הפתיחה שלך.

גם כאשר אתה *באמצע* ביצוע פעולה כלשהי, אתה עדיין נברא בכל רגע מחדש. אתה נברא תוך כדי זה שאתה מדבר עם מישהו בטלפון. רק, שכאשר אתה נברא ברגע הזה תוך כדי שיחת הטלפון כשהשפופרת בידך, אתה נברא עם הזיכרון שיש לך ממה שדיברת איתו לפני רגע + הזיכרון שיש לך ממה שקרה לך כל חייך קודם לשיחת הטלפון. אבל עדיין אתה נברא כרגע במצבך בדיוק כפי שהוא כרגע. כל האירועים שקרו לך עד היום, הם כולם קיימים רק ברמת הזיכרון שיש לך כרגע, שזו כמובן המציאות המוחשית היחידה שבאמת קיימת.

וממילא, מאחר שכל רגע הוא רגע *חדש* והוא *אינו* המשך של הרגע הקודם, ממילא זה מאפשר לך בכל רגע לבחור לנוע אל פעולה אחרת. לדוגמא, תוך כדי שיחת הטלפון, אתה יכול לנוע לדוגמא אל מציאות שבה אתה מפסיק לדבר ורק מקשיב. אתה יכול לנוע אל עבר מציאות חדשה שבה אתה בוחר לדבר בטון דיבור אחר. אתה יכול לבחור תוך כדי דיבור לעצור לרגע ולנשום. ואתה יכול כמובן גם לבחור לסיים את הפעולה ולהניח את השפופרת חזרה למקומה. בכל רגע באפשרותך ליצור משהו חדש על בסיס המצב הקיים הנתון שבו אתה נמצא. כל רגע הוא חדש והוא אינו המשך של הרגע הקודם.

אם פתאום אתה קולט שאתה *באמצע* של סיטואציה כלשהי שאינה נעימה לך, אם אתה מרגיש שהתחלת לעשות משהו ו*באמצע* גילית שהוא אינו נוח לך, אתה לא חייב להמשיך את המצב רק בגלל שאתה כבר באמצע. מאחר שאתה *לא באמצע*, אתה כרגע *בהתחלה*. אתה בהתחלה שהיא המצב הנתון שלך, אבל אתה לא באמצע, אתה בהתחלה בכל רגע מחדש. כרגע נוצרת עם *הרגשה* של אמצע פעולה וכרגע אתה יכול לבחור להפסיק אותה.

אתה לא ממשיך את מה שקרה לך ברגע הקודם, אתה לא פועל מתוך הרגל ומתוך כוח האינרציה של הרגע הקודם. כל רגע הוא חדש ובכל רגע אתה נמצא בנקודת ההתחלה. נקודת התחלה שהיא המצב הנתון שיש לך כרגע. אבל בכל רגע ורגע ממש אתה נולד מחדש.

לא משנה מה אתה חושב שקרה לך לפני רגע, זה קיים רק במחשבה ובמציאות שיש לך כרגע. זאת אך ורק מחשבה שיש לך כרגע. טכנית / לוגית, אין שום דרך להוכיח שמה שאתה חושב שקרה לפני רגע שהוא באמת קרה, כי אין דרך לחזור בזמן. הדבר היחיד הוודאי הוא, שכרגע אתה מרגיש / חושב שלפני רגע זה קרה. אבל אינך יכול להוכיח ממשית שזה קרה. בנוסף זה בכלל לא משנה אם זה קרה, זה כן משנה שכרגע אתה בתחושה של משהו שקרה. אך זו גם נקודת הפתיחה שיש לך כרגע. וזהו דרך אגב הבסיס הרעיוני שעומד מאחורי הנושא של התחלות חדשות, דהיינו שהאדם מבין וחווה כל רגע מחדש ומבין שהעבר הוא רק דמיון והדבר הוודאי היחיד שקיים הוא הרגע הזה בלבד !

איך אתה יודע שהאתמול קרה ? כי כרגע אתה *זוכר* שהאתמול קרה. אבל האם יכול להיות שכרגע נבראת כפי שאתה עם הזיכרון של הרגעים הקודמים, ממש תוך כדי הפעולה שאתה עושה ? תשובה: בהחלט כן ואין דרך להוכיח שלא ! כאשר כוס נופלת לרצפה ונשברת ואתה רואה את השברים שעל הרצפה. אתה *מניח* כרגע, שהשברים שעל הרצפה הגיעו אליה בגלל שהכוס נפלה מהשולחן אל הרצפה לפני רגע. אבל האם יכול להיות שכרגע ממש נבראת בדיוק במצב הנתון שבו יש על הרצפה שברים + יש לך זיכרון / תחושה שהשברים האלו היתה כוס שנפלה קודם לכן ? תשובה: כן.

אם יכנס אדם לחדר ויראה את שברי זכוכית על הרצפה, האם הוא יוכל להסיק מה קרה קודם לכן בוודאות ? תשובה: לא. כי אולי מישהו הביא את השברים האלו מבחוץ, אולי הם נמצאים שם כבר שבוע. זה שהגיע כרגע לחדר, אינו יכול לדעת מה קרה ברגע הקודם. אז כיצד אתה יודע מה קרה ברגע הקודם ? מי אמר לך שלפני רגע הכוס היתה על השולחן ונפלה ? המחשבות שיש לך כרגע, הן הדבר היחיד שמעיד על כך שהאירוע קרה. מבחינתך הוא קרה, כי אלו המחשבות שיש לך כרגע. אבל האם יכול להיות שכרגע אתה נוצרת עם המחשבות / זיכרונות וכולי שיש לך ? תשובה: בהחלט כן !

ותכף בהמשך המאמר נבין, מדוע זו אינה רק *אפשרות שאולי* כרגע נבראת במצבך, אלא שניתן להבין שזאת אכן האמת, שבאמת כרגע נבראת במצבך הנתון. ז"א שהמציאות שבה נבראת כרגע, מאפשרת לך על ידי שימוש בשכל שלך שיש לך אותו כרגע, להבין שכרגע נבראת. כאשר אתה נברא, אתה לא חייב להתחיל בגיל 0 ביולוגי, אתה יכול להיברא בכל גילי ביולוגי נתון ובכל מציאות קיימת ותוך כדי כל פעולה קיימת.

ועכשיו נעבור לנושא השני של לחשוב שאתה האדם היחיד בעולם ! אז מי שיתבונן בעניין, יראה כי זו אינה *אשליה* שאתה האדם היחיד בעולם, זו אכן המציאות האמיתית. זה לא אומר שאין סביבך אנשים, אבל אתה עדיין *היחיד* שקיים בעולם *שלך* ובמציאות שבה אתה נמצא. הכיצד ?

אז ראשית רצוי מאוד שהאדם יבין מי הוא. ז"א כאשר האדם אומר "אני", מיהו אותו "אני" שהאדם מתכוון אליו. האם כאשר אתה אומר "אני" אתה מתכוון ל"יד" שלך ? אולי ל"רגל" שלך ? או ל"ראש" שלך ? וכאשר אתה אומר הרגל "שלי", מיהו אותו "שלי" שהרגל היא "שלו" ?

אולי ה"אני" שלך הוא *כל* הגוף שלך כיחידה אחת ? אך גם זה אינו נכון ממספר סיבות. ראשית, כאשר אתה אומר הגוף "שלי", מיהו אותו "אני" ששייך לו הגוף שלך ? דבר נוסף, *כל* הגוף שלך, הוא רק הגדרה בלבד ! מי החליט שהגוף שלך לא כולל גם את השולחן שלידך ? הגוף שלך, הוא רק הגדרה של משהו שייך למישהו. אז מי היא אותה ישות שאומרת "אני" ושמבחינתה ומבחינת התחושה שלה, הגוף שלה הוא רק הגוף שלך בפועל ולא גם השולחן שלידך ? ודבר נוסף, כאשר אתה אומר "אני" רוצה / חושב וכולי, האם האטומים שמהם עשוי גופך / מוחך, האם הם אלו שרוצים / אוהבים / חושבים וכולי ? ברור שלא !

ובעניין הזה אמר רבי נחמן את הדברים הבאים: הַנְּשָׁמָה, הִיא עֶצֶם הָאָדָם. כִּי עִקַּר עַצְמִיּוּת הָאָדָם, מַה שֶּׁנִּקְרָא אֵצֶל הָאָדָם אֲנִי, הוּא הַנְּשָׁמָה וגם מַהוּ אֲנִי ? [האני שלי הוא] רַק מַה שֶּׁהַנְּשָׁמָה שֶׁלִּי וכן כִּי עִקַּר הָאָדָם הוּא הַשֵּׂכֶל, וְעַל כֵּן בְּמָקוֹם שֶׁחוֹשֵׁב הַשֵּׂכֶל, שָׁם כָּל הָאָדָם . כי באמת מה שנקרא אצל האדם "אני" זו כמובן הנשמה שלו, שמרגישה שהגוף הזה שייך לה. וכאשר הגוף הזה מקבל מכה, היא מרגישה את המכה, אך כאשר השולחן מקבל את המכה, היא הנשמה לא מרגישה את המכה. ולכן מבחינת ה"אני" השולחן הוא אינו חלק מהגוף !

כאשר האדם אומר "אני", הוא מתכוון לנשמה שלו ! הנשמה שלי רוצה... / הנשמה שלי חושבת ש... / הנשמה שלי אוהבת... / הנשמה שלי מרגישה את הכאב כאשר הרגל מקבלת מכה וכולי. כי כל האירועים שה"אני" של האדם חווה בחייו, הכל קורה בנשמה. כאשר האדם אומר "אני" זוכר ש..., איך הכוונה כמובן שהגוף זוכר ש..., כי האטומים שמהם עשוי המוח, אינם יכולים לזכור כמובן. כי הם חומר פיזי, וזיכרון זו *מחשבה* שאינה פיזית.

ומי שרוצה להעמיק עוד בנושא הזה, מוזמן לקרוא את המאמרים הבאים:
* לראות את המציאות אחרת !
* מי הוא זה שמרגיש וחושב ?
* עד כמה המחשבה יוצרת את המציאות ה"אמיתית" והממשית של האדם ?
* מי אתה והיכן אתה נמצא ? על מהות האדם ועוצמת המחשבה !
* על מהות הנפש / תודעה / תת מודע / שכל / מחשבה / "אני" ועוד.

בשורה התחתונה, מה שנקרא אצל האדם "אני" שחווה את כל המציאות ואת כל החיים, זו הנשמה של האדם. כל המציאות והחיים השלמים שהאדם חווה אותם, הם כולם דברים שמתרחשים במחשבות שיש בשכל / נשמה של האדם. כשם שכל האירועים שקורים לך תוך כדי שינה, אין להם מציאות ממשית אלא רק מציאות מחשבתית ברמת החלום, כך גם כל האירועים שקורים לך בחיים, כל הדברים האלו קורים לך במחשבה בלבד ואין להם שום קשר למציאות האמיתית.

זה לא אומר שאם אתה מקבל מכה ברגל שהיא לא כואבת לך, אבל זה כן אומר שהרגל שלך והמכה שקיבלת ברגל והכאב שהרגשת ממנו, כל הדברים האלו קרו לך במחשבה. גם כאשר האדם ישן, הוא יכול לקבל מכה ברגל ולהרגיש את הכאב תוך כדי השינה. למרות שזה מעולם לא ב"אמת" קרה, זה לא משנה את העובדה שהוא הרגיש את הכאב תוך כדי החלום. אבל בכל מקרה בשורה התחתונה כל המציאות כולה שהאדם נמצא בה, היא כולה דבר שקורה בתוך מחשבותיו של האדם בלבד.

וככל שהאדם מבין טוב יותר את הדבר הזה שבעצם כל המציאות כולה שקורת לו דהיינו ל"אני" שלו, כולה בעצם קורת לנשמה שלו במחשבות שאלוהים משדר לה, אז בעצם הוא מתחיל להיות אדם חופשי, הוא מבין שהוא נברא כרגע ושהוא באמת היחיד בעולם.

כי גם כל האנשים שנמצאים סביבך, כל הדברים שנמצאים סביבך, אלו הכל מחשבות שה"אני" שלך חווה. כאשר מישהו מדבר איתך, זו בעצם חוויה שהנשמה שלך חווה שמישהו מדבר איתה. כאשר אתה מסתכל על האדם שעומד מולך, כאשר אתה מסתכל על השולחן שמולך וגם כאשר אתה מסתכל על עצמך במראה. כל האירועים האלו קורים לך במחשבה. אם תצבוט את עצמך תרגיש את זה, אבל גם בחלום אתה מרגיש את המכה שקיבלת ברגל, למרות שמעולם לא קיבלת שום מכה ברגל שלך ביחס למציאות ה"אמיתית" שבה אתה נמצא כרגע.

וכאשר האדם מפנים את הנושא הזה (ע"י הבנה / קריאה נרחבת של המאמרים שהוזכרו לעיל), אז הוא פתאום קולט שזה בכלל לא משנה מה חושבים עליו אנשים. כי באמת הוא היחיד בעולם. אתה זאת התודעה / שכל / נפש / רוח / נשמה שלך, דהיינו ה"אני" שלך. וכל המציאות כולה, כל האנשים / חפצים / עולם וכולי, אלו הכל דברים שה"אני" הפנימי שלך חווה אותו. וממילא אתה לא צריך להיות מוטרד ממה חושבים עליך, כי אתה היחיד בעולם ! אתה לא מתמודד עם אנשים אחרים "ממשיים" שחושבים עליך, אתה מתמודד רק עם המחשבה שלך שיש לך בראש שבה מישהו חושב עליך. ז"א אתה לא מתמודד מול העולם שמחוצה לך, אתה מתמודד עם העולם שנמצא בתוכך !

כי כל העולם כולו וכל מה שנמצא בו (גם החדר שבו אתה נמצא ), הכל נמצא בתוך המחשבות שלך. הנשמה שלך חווה תחושות שונות, הנשמה שלך חווה את המציאות שלך כפי שאתה תופס אותה, אבל עדיין הכל קורה בתוך המחשבה, הכל נמצא בתוכך. וממילא כל העולם כולו נברא רק בשבילך. זו זכות גדולה אך גם אחריות גדולה ! תן את דעתך שלא תהרוס את העולם שקיבלת !

ומי שיתבונן בעניין הזה יבין פתאום שבאמת יש קשר מוחלט בין זה שכרגע ממש אתה נברא מחדש לבין זה שאתה יחיד בעולם. כי כל הדברים שאתה חווה, הכל קורה בתוך המחשבה שלך. וממילא זה אומר שגם הדברים ש"קרו" לך, אלו הכל רק מחשבות שקיימות בתוך השכל והנשמה שלך שנוצרות ברגע הזה ממש. גם תחושת העבר שלך נוצרת ברגע הזה של ההווה באמצעות המחשבות שהנשמה שלך חווה. בכל רגע מחדש אתה מקבל מחשבה חדשה שמכילה בתוכה את כל המציאות שאותה אתה חווה באותו הרגע. המציאות דהיינו מה שנקרא אצל האדם מציאות, היא בעצם המצב הממשי הפיזי שהוא נמצא בו ברגע הזה + הזיכרונות של העבר + המחשבות על העתיד. כל הדברים האלו נמצאים אצלך בתוך המחשבה שנוצרת אצלך בכל רגע מחדש !

זה שמשדר לנשמה ול"אני" שלך את כל המציאות שאתה כרגע חווה, הוא כמובן אלוהים שבורא אותך וגם את המחשבות שלך שמכילות את המציאות שלך כרגע. ולכן ממילא אינך יכול לברוח לשום מקום ולעשות שום דבר בלי שהוא ירצה שזה יקרה, כי הוא זה שיוצר עבורך את המציאות שלך. רק, שהוא גם נתן לך יכולת בחירה לבחור מה לעשות ברגע הזה, כיצד לבחור להתייחס למה שקורה, להיכן לכוונן את עצמך לרגע הבא וכולי.

וכפי שהתבאר במאמר רוצה לברוח מהעולם ? אין לאן ! וגם אין צורך לברוח !. כי באמת המקום היחיד שאליו אתה יכול לברוח, הוא רק פנימה, רק להתחבר לעצמך ולשורש המציאות, אך אינך יכול לנסות לברוח לשום מקום אחר. כי כל המציאות כולה היא מחשבה שמשודרת לך לתוך הנשמה על ידי אלוהים בכל רגע מחדש. (לקריאה נוספת של העניין של מי הוא זה שמשדר את המחשבות ראה במאמר מי משדר למחשבה של האדם את המציאות ? וגם מי משדר לך את המציאות ).

כאשר האדם מפנים בראשו את הנושא הזה של מיהו ומהי המציאות, על ידי זה הוא פתאום מבין שבאמת הוא היחיד בעולם. כל האנשים שקיימים ושחושבים עליו / רוצים ממנו דברים וכולי, כל הדברים האלו הם רק מחשבות שרצות אצלו בראש. האדם מתמודד רק מול המחשבות של עצמו בלבד, אך לא מול מישהו ממשי אחר. כי אין אף אחד בעולם שלך חוץ ממך. כל מה שיש בעולם שלך, הכל נמצא בתוכך. וממילא ה"אני" שלך הוא היחיד שנמצא בעולם שלך. אתה יכול לבחור כיצד להגיב ולהתייחס למחשבות ולמציאות שאותם אתה חווה בכל רגע מחדש. אתה יכול לבחור ליצור טוב או רע בעולם האישי שלך ! זהו העולם שלך, אתה בוחר האם להרוס אותו ולהפוך אותו לגיהנום, או לחלופין לעשות אותו למקום טוב ולגן עדן.

האדם הוא המחשבה שלו. נניח לדוגמא שייקחו אותך יקשרו לך את הידיים רגליים, יכסו לך את העיניים וכולי. מה עדיין תמשיך לעשות (גם אם לא תרצה לעשות !) ? להמשיך לחשוב. ואם יזרקו אותך לתוך בטון. מה יקרה בשניות הקצרות עד שגופך ימות ? תמשיך לחשוב ! אין שום דרך בעולם למנוע מה"אני" שלך לחשוב, כי ה"אני" האמיתי שלך הוא המחשבה שלך. גם אתה לא מסוגל למנוע מעצמך לחשוב, כי אתה הוא המחשבות שלך !

כאשר מדברים עליך, צוחקים עליך, מעבירים עליך ביקורת וכולי, אלו הכל דברים שקורים אצלך בראש. *אתה* הוא זה *שבוחר* כיצד להתייחס לביקורת אם בכלל. אתה לדוגמא יכול לבחור שלא לחשוב על הביקורת שמעבירים עליך, מאחר שלדעתך וע"פ שכלך אתה עושה משהו טוב יותר. וממילא ברגע שהפסקת לחשוב על מה שחושבים עליך, בדיוק באותה השניה אף אחד לא חושב עליך שום דבר ! כי כל אלו שחושבים עליך קיימים רק במחשבה שלך בלבד. אם אינך חושב עליהם, הם לא קיימים בשום מקום. הכל קורה אצלך בראש.

נדגיש ונבהיר בעניין הזה דבר אחד חשוב, כדי שהדברים לא יתפרשו לא נכון. מי שטוב לו בפנימיות נפשו, עושה טוב. מי שלא טוב לו בפנימיות נפשו עושה רע. נניח שנולד לך ילד, נניח שקרה לך משהו מאוד טוב, ואתה נוסע בכביש ומישהו עוקף אותך, האם תריב איתו, האם תכעס עליו ? כמובן שככל שטוב לך יותר באותו היום, כך תכעס עליו אפילו בלבך פחות. לעומת זאת, אם באותו היום פיטרו אותך, קרה לך איזה אסון איזה משהו שממש מפריע לך מבפנים, ובדיוק איזה מישהו החליט לעקוף אותך, מה קורה אז ? התשובה כמובן ברורה, ככל שטוב לך יותר מבפנים, כך אתה נחמד יותר מבחוץ לעצמך ולסביבתך.

מי שמרגיש יראת כבוד כלפי החיים שניתנו לו וכלפי אלוהים שנתן לו אותם, ומבין שממש ברגע הזה הוא מקבל חיים חדשים בכל רגע מחדש. אדם כזה לא יפגע באף אחד אחר, אלא רק יעשה טוב. כי בסופו של דבר העולם הוא שלך. וכאשר אתה פוגע במישהו, אתה הורס את העולם שלך, אתה יוצר רע בעולם שלך שקיים אצלך במחשבות. כאשר אתה עושה טוב, אתה יוצר טוב ועושה לטוב יותר את העולם שלך. וכמו שאמרנו לעיל כִּי צָרִיךְ כָּל אָדָם לוֹמַר: כָּל הָעוֹלָם לא נִבְרָא אֶלָּא בִּשְׁבִילִי, כמ"ש חַייָּב כָּל אָדָם לוֹמַר בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם ! נִמְצָא כְּשֶׁהָעוֹלָם נִבְרָא בִּשְׁבִילִי, צָרִיךְ אֲנִי לִרְאוֹת וּלְעַיֵּן בְּכָל עֵת בְּתִיקּוּן הָעוֹלָם וּלְמַלְּאוֹת חֶסְרוֹן הָעוֹלָם... .

ועכשיו נקרא שוב פעם את המשפט [האדם] צָרִיךְ לִשְׁכּוחַ כָּל זאת [מה שעבר עליו], וְיִהְיֶה נִדְמֶה לוֹ כְּאִילּוּ הַיּוֹם נִבְרָא, וְהוּא יָחִיד בָּעוֹלָם... וגם כִּי אֵין לְאָדָם בְּעוֹלָמוֹ כִּי אִם אוֹתוֹ הַיּוֹם וְאוֹתוֹ הַשָּׁעָה שֶׁעוֹמֵד בּוֹ, כִּי יוֹם הַמָּחֳרָת הוּא עוֹלָם אַחֵר לְגַמְרֵי . כי באמת היחיד שקיים בעולם הוא אתה, דהיינו ה"אני" / נשמה שלך. כל מה שקיים בנוסף לנשמה שלך, אלו רק תפיסות / מחשבות / תחושות שהמחשבה שלך חווה בלבד. העולם כולו עם כל המציאות שאתה נמצא בה כרגע, הכל נברא עבורך בכל רגע מחדש. תן את דעתך שלא תהרוס את העולם.

וע"פ כל האמור לעיל יתבאר גם ציטוט נוסף של רבי נחמן כדלהלן: אחד היה אברהם [אבינו]. שאברהם... חשב בדעתו שהוא רק יחידי בעולם, ולא הסתכל כלל על בני העולם... רק כאילו הוא אחד בעולם. וזהו: 'אחד היה אברהם'. וכן כל הרוצה [להיות מאושר]... אי אפשר לו [לעשות זאת], כי אם על ידי זה שיחשוב שאין בעולם כי אם הוא לבדו יחידי בעולם. [דהיינו ש]לא יסתכל על שום אדם המונעו [שמנסה למנוע ממנו להיות מאושר], כגון: אביו ואימו או חותנו ואישתו ובניו וכיוצא, או המניעות שיש משאר בני העולם, המלעיגים ומסיתים ומונעים... וצריך שלא יחוש ויסתכל עליהם כלל, רק יהיה בבחינת: 'אחד היה אברהם' כאילו הוא יחיד בעולם כנ"ל .

ונוסיף עוד נקודה אחת והיא, כי למרות שלהרגיש יחיד בעולם ושנבראת רק כרגע זו תחושה מופלאה. עד כדי כך שככל שהאדם מרגיש אותה יותר, כך נהיה לו יותר ויותר טוב, עד כדי כך שהוא לא מרגיש את הזמן (כשטוב לא מרגישים את הזמן), ועד כדי כך שהוא ממש מרגיש שהוא באמת חי את הרגע הזה בלבד, אף על פי כן, יש מדרגות תודעתיות גבוהות יותר... שבהן האדם מרגיש כלום ממש.

וכמו שאמר רבי נחמן בסיפורי המעשיות שֶׁכָּל זְמַן הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, אֵינוֹ עוֹלֶה אֶצְלִי כְּהֶרֶף עַיִן... וַאֲנִי זָקֵן מְאד, וַעֲדַיִן אֲנִי יַנִּיק [צעיר מאוד] לְגַמְרֵי, וְלא הִתְחַלְתִּי עֲדַיִן לִחְיוֹת כְּלָל ! וְאַף עַל פִּי כֵן אֲנִי זָקֵן מְאד , שאלו כמובן דברים גבוהים יותר (יתבאר במקום אחר).

המלצה: מומלץ מאוד לקרוא את המאמר הזה ואת המאמרים הקשורים שהוזכרו בו קודם לכן בהרחבה, מספר פעמים. לתת לדברים להיטמע, לחוות אותם ולהיות מאושרים יותר. בהצלחה.

וְעַל כֵּן מָשִׁיחַ [מצב תודעתי מושלם] שֶׁעָבַר עָלָיו מַה שֶּׁעָבַר... "בְּנִי אַתָּה, אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ"... מֵחֲמַת גּדֶל עצֶם שִׂכְלוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, לְפִי גּדֶל מַדְרֵגָתוֹ שֶׁיּאחַז אָז, וּמֵחֲמַת הַפְלָגַת עצֶם מַעֲלַת שִׂכְלוֹ, שֶׁיִּגְדַּל אָז מְאד מְאד, עַל כֵּן יִהְיֶה כָּל הַזְּמַן שֶׁעָבַר עָלָיו מִיּוֹם בְּרִיאַת הָעוֹלָם עַד אוֹתוֹ הַזְּמַן, כֻּלּוֹ אַיִן וָאֶפֶס מַמָּשׁ, וְיִהְיֶה מַמָּשׁ כְּאִלּוּ נוֹלָד הַיּוֹם, כִּי יִתְבַּטֵּל כָּל הַזְּמַן בְּשִׂכְלוֹ, שֶׁיִּהְיֶה גָּדוֹל מְאד. וְעַל כֵּן יאמַר לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: "אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ" 'הַיּוֹם' מַמָּשׁ, כִּי כָל הַזְּמַן שֶׁעָבַר, אַיִן וָאֶפֶס לְגַמְרֵי כַּנַּ"ל

כָּל זְמַן שֶׁהָאָדָם שׁוֹמֵעַ עוֹד אָז אֵיזֶה אָדָם, דְּהַיְנוּ שֶׁשּׁוֹמֵעַ וּמַרְגִּישׁ, שֶׁעוֹמֵד עוֹד אָדָם אֶחָד..., הוּא לא טוֹב. כִּי צָרִיךְ כָּל אָדָם..., שֶׁיְּצַיֵּר בְּדַעְתּוֹ, שֶׁאֵין שָׁם אֶלָּא אֲנִי וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד...

להיות בין כולם ולהרגיש עם עצמך בלבד

אָמַר [על עצמו]: מָתַי יֵשׁ לִי הִתְבּוֹדְדוּת ? וְאָמַר שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁכָּל הָעוֹלָם עוֹמְדִים סְבִיבָיו וְהוּא יוֹשֵׁב בְּתוֹכָם אָז יֵשׁ לוֹ הִתְבּוֹדְדוּת

זֶה כְּלָל גָּדוֹל... שֶׁלּא יָשִׂים לְנֶגֶד עֵינָיו כִּי אִם אוֹתוֹ הַיּוֹם... שֶׁלּא יַחֲשׁב מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ... שלא יָשִׂים לְנֶגֶד עֵינָיו כִּי אִם אוֹתוֹ הַיּוֹם וְאוֹתוֹ הַשָּׁעָה. כִּי כְּשֶׁרוֹצִין לִכָּנֵס בַּעֲבוֹדַת ה' [לחיות טוב], נִדְמֶה לְהָאָדָם כְּאִלּוּ הוּא מַשָּׂא כָּבֵד, וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לִשָּׂא מַשָּׂא כָּבֵד כָּזוֹ. אֲבָל כְּשֶׁיַּחֲשׂב שֶׁאֵין לוֹ רַק אוֹתוֹ הַיּוֹם, לא יִהְיֶה לוֹ מַשָּׂא כְּלָל. וְגַם [צריך] שֶׁלּא יִדְחֶה אֶת עַצְמוֹ מִיּוֹם לְיוֹם, לֵאמר מָחָר אַתְחִיל... כִּי אֵין לְאָדָם בְּעוֹלָמוֹ כִּי אִם אוֹתוֹ הַיּוֹם וְאוֹתוֹ הַשָּׁעָה שֶׁעוֹמֵד בּוֹ, כִּי יוֹם הַמָּחֳרָת הוּא עוֹלָם אַחֵר לְגַמְרֵי

קרא עוד על גוף האדם , רגשות תחושות , הערכה עצמית , מודעות , התחלות חדשות , מה חושבים עליך , עבר , לוגיקה , אלוהים , אושר , אהבה עצמית , שכחה , צרות , רצון , לחיות את הרגע , מציאות , הרגלים , עצלות , זמן , עתיד , שינה חלומות , הווה , זיכרון , יעוץ , המוח האנושי , אימון אישי , הוכחה , דמיון , לחיות את חייך ועוד ...

מאת להצליח בכח המחשבה www.EIP.co.il