זה הסיפור שלי. הוא מתחיל כאן ברגע זה, בנקודת זמן הזאת בדיוק, ביום 1.7.08 שעה 20.00 בערב. אני יושבת עם המחשב והאצבעות שלי מתקתקות אותיות יותר מהר כמעט מהמחשבה שלי ואני לא יודעת לאן זה יוביל אותי ואת הסיפור.

 כן, הסיפור שלי מתחיל כאן ברגע הזה ממש. אין לסיפור שלי עבר ולא בטוח שיהיה לו עתיד. הוא מתחיל מהרגע הזה שבעצם כבר חלף לו כי, הנה בזמן שאני כותבת עוד רגע חלף לו... והנה עוד רגע... שאין באפשרותי לתפוס ולשמור אותו והוא שוב חלף לו. זה דומה לניסיון לתפוס זבוב. הוא פה וברגע שהזזת את היד הוא כבר שם וכך גם עם הזמן, אינני יכולה להושיט את ידי ולחבק את הזמן, או לגרש אותו, או לזרוק אותו דרך החלון.

זה בעצם סיפור על זמן. זמן שעבר, זמן הווה, זמן עתיד. זמן בכלל. על זמן שאי אשפר לשחזר, על זמן שלא בטוח יהיה לו עתיד ועל זמן הווה שאפילו ברגע זה כבר הפך לעבר.

זמן זה הדבר היחיד שאי אפשר לקנות, למכור, לבטח, לגעת, לראות, להריח, אי אפשר למתוח אותו או לכווץ אותו או ליפייף אותו או לכער אותו. אפילו אוויר אפשר לקנות, לארוז, לשמור אבל, לא את הזמן.

אף אחד לא יכול להביא לך זמן במתנה, אף אחד לא יכול להחליף איתך עם הזמן שלו בתמורה לדבר אחר - טריידינג. גם אי אפשר לעשות ליסינג. "בוא אני אתן לך את האוטו שלי ואתה תתן לי שנה מזמנך"

אי אפשר להתמקח עליו בשוק : "יאללה תעשה לי הנחה - תשקול לי יותר זמן באותו מחיר"

לכל אחד מוקצב לו הזמן שלו בעולם הזה. אף אחד בעצם לא יודע כמה זמן יש לו לעבור את המסע. אי אפשר להשקיע בזמן בבורסה, אי אפשר לשמור אותו בכספת, אי אפשר לשמור אותו כחסכון לזמנים קשים.

הזמן שווה בפני כולם - עניים ועשירים, שמאלנים וימניים, צדיקים ופושעים, שחורים ולבנים.

מה כן אפשר לעשות עם זמן? אפשר לספור את השניות, את הדקות, את השעות, את הימים והלילות.

אפשר להרגיש את הזמן אבל כל אחד ירגיש אותו בצורה אחרת, תלוי גיל, בסיטואציה, במקום שהוא נמצא - אבל הכל זה  אך ורק בהרגשה כי הזמן הוא עצמאי. אין לו בוסים. הוא עובר בקצב שלו ולא משנה מה שאנו עושים באותו רגע, מדברים, הולכים, אוכלים, מקטרים,  מדוכאים, רוקדים או כל דבר אחר.

הזמן זה הדבר היחיד בעולם שעובד באופן עצמאי ולא קשור לכלום, אפילו לא למס הכנסה. בכל כדור הארץ הזמן הוא אותו זמן ושניה זו אותה שניה ודקה זו אותה דקה.

אתה גם לא יכול לדוגמא אתה לא יכול לעצור את הזמן כאשר אתה מאחר,  או לזרז את הזמן כאשר אתה רוצה לפגוש את אהובתך יותר מהר. אין לנו שום שליטה עליו.

אפילו הזמן הפנוי הוא בדיוק אותו זמן כמו הזמן העסוק.

הדבר היחיד שאנו קובעים זה מה לעשות עם הזמן שניתן לנו במתנה. נוכל להפוך אותו לעוגה עם קצפת ודובדבן לקישוט או שנהפוך אותו לעוגה שרופה.

אפשר לעשות גם עוד הרבה דברים רגועים ושקטים או רועשים ועצבניים או רועשים ורגועים, אבל בעצם זה לא משנה לזמן מה נעשה איתו הוא ימשיך בשלו ואנו נרגיש כל אחד את ההרגשה הסובייקטיבית שלו לגביו.

הזמן לא אומר לנו מה לעשות איתו - כי זה ממש לא אכפת לו . הוא אדיש לכל מה שקורה סביבו. הזמן לא מרגיש שונה, הוא לא מתוסכל, הוא לא ממהר, הוא לא תקוע, הוא לא מצפה, הוא לא שמח ולא עצוב. הוא זה הוא וזה הכל.

אז מה המסקנה בעצם. נצלו את זמנכם הכי טוב שאתם יכולים כי הזמן עושה את שלו בזמן שאתם עושים את שלכם.

ועוד דבר קטן : אבל בסוף הבנתי שזה לא "הסיפור שלי" אלא של כולנו וגם זה לא הוביל לשום סיפור, מקסימום למחשבה על זמן. אבל את זה לא ידעתי כאשר התחלתי לכתוב......