דיכאון תרופתי, תרופות ודיכאונות
דיכאון מהווה בעיה קלינית משמעותית. בספרות המקצועית אין הסכמה לגבי דיכאון הנובע מתרופות. בנוסף, יש חוסר בהוכחות קליניות לגבי היכולת של תרופות לגרום לדיכאון. מבחינה קלינית, לדיכאון באדם החולה, גורמים רבים. דחק פסיכו סוציאלי וסבל הנגרמים מהמחלה עצמה הינם גורמים משמעותיים המביאים להתפתחות תסמונת דיכאון באדם הסובל ממחלה אורגנית. בהתאם ל- DSM III-R (ספר האבחון והתיאור הסטטיסטי של האגודה הפסיכיאטרית האמריקנית), ניתן לסווג דיכאון הנובע מתרופות כתסמונת מצב רוח אורגנית מהסוג הדיכאוני. מכל מקום, רק כעת מתחילים לחפש מדדים אבחנתיים לתסמונת מצב רוח אורגנית, ומסתמכים בעיקר על השיפוט הקליני של הרופא הקובע כי התסמינים הדיכאוניים נובעים בעיקר מסיבה אורגנית.
תרופות ספציפיות העלולות לגרום לדיכאון
סטרואידים אנאבוליים ודיכאון
בשתי סקירות נרחבות מתארים החוקרים ממצאים המלמדים כי אחד הסיבוכים השכיחים של שימוש לרעה בסטרואידים אנבוליים הינו התפתחות תסמינים דכאוניים.
אין בנמצא נתונים פרוספקטיביים לגבי מה שקורה בשימוש ממושך בתרופות אלה. מכל מקום, מתיאורי חולים שפורסמו בספרות עולה כי תסמינים דיכאוניים, שעלולים לעיתים להיות כרוניים, עלולים להתפתח בזמן הגמילה מתרופות אלה. הספרות מספקת עדות כי הסטרואידים אנבוליים עלולים לגרום לדיכאון, התרומה היחסית של גורמים פאר מאקולוגיים לעומת גורמים פסיכולוגיים באטיולוגיה של אירועים דיכאוניים אלה דורשת מחקרים נוספים. אין בסיס להסיק מסקנות מאנשים המשתמשים בתרופות אלה לא למטרות ריפוי, לאנשים הנוטלים תרופות אלה לטיפול בהתווית לגיטימיות, וזאת בעיקר כיוון שחלק מהאנשים המשתמשים בתרופות אלה לרעה עושים זאת עקב פסיכופתולוגיה ראשונית (למשל, מאמץ לפתח שרירים על מנת להילחם בהערכה עצמית ירודה) וקשה לדעת אם הפסיכופתולוגיה הופיעה בעקבות התרופה.
בנזודיאזפינים ודיכאון
המחשבה הקלינית שבנזודיאזפינים עלולים לגרום לדיכאון מתבססת על תצפיות מתחילת שנות השבעים. החוקרים שמו לב כי אחת התגובות הפרדוקסאליות לטיפול בבנזודיאזפינים הינה התפתחות דיכאון. סיבה נוספת למחשבה כי בנזודיאזפינים כלולים לגרום לדיכאון (בחוסר עדות קלינית מדעית של ממש לתמוך בתצפית זאת) באה מדיווחים בספרות של קשר בין דיכאון ותרופות הרגעה אחרות וכן קשר בין אלכוהול ודיכאון. אף לא אחת ממקורות מידע אלה מספק עדות בעלת משמעות לכך שבנזודיאזפינים גורמים לדיכאןן.
חוסמי ביתא ודיכאון
במחקרים רבים נבדק הקשר בין חוסמי ביתא ובין דיכאון. לרוע המזל, הממצאים שנמצאו במחקרים אלה סותרים אחד את השני, והקשר בין חוסמי ביתא והתפתחות דיכאון נשאר סתום.
במספר גדול של תיאורי מקרים קליניים תוארו אירועי דיכאון בקשר ללפרופרנולול וחוסמי ביתא אחרים. בחלק מהדיווחים הללו יש תיאור של תסמינים דיכאוניים שהתפתחו לאחר שימוש בטיפות עיניים שהכילו חוסמי ביתא. באחד המחקרים שהיה סמוי כפול עם חלוקה אקראית של החולים דווח על היארעות נמוכה יותר של דיכאון בחולי גלאוקומה שטופלו בבטאקסולול לעומת חולים שטופלו בטימולול. תיאורי חולים אינם יכולים לספק עדות רצינית כי חוסמי ביתא גורמים לדיכאון.
חוסמי תעלות סידן ודיכאון
תרופות רבות שיש להן תכונות פרמקולוגיות שונות חוסמות את תעלות הסידן. מתכשירים אלה, פלונאריזין, סינאריזין, ניפדיפין וראפאמיל ודילטיאזם עלולים לגרום לדיכאון. העדות התומכת בקשר בין פלונאריזין ודיכאון הינה ממשית. לעומת זאת, על הקשר בין ניפדיפין ודיכאון דווח רק במספר תיאורי מקרים. וראפאמיל תואר כגורם לדיכאון רק בשני תיאורי חולים ובשני התיאורים הקשר בין מתן התרופה ובין התפתחות הדיכאון לא היה ברור. קיים רק דיווח אחד בו מתואר קשר בין דילטיאזם ודיכאון.
קורטיקוסטרואידים ודיכאון
לקשר בין קורטיקוסטרואידים ודיכאון יש הגיון ביולוגי בהסתמך על סמנים קליניים החופפים בין תסמונת דיכאונית. למעשה, יש הסוברים כי יצור אנדוגני מוגבר של קורטיקוסטרואידים הינו אחד המנגנונים בו אירועי דחק נפשיים גורמים לדיכאון.
דיגוקסין ודיכאון
הסיבוך הנוירופסיכיאטרי החשוב ביותר של דיגוסין הינו דליריום. קלינית, הרעלת דיגוקסין יכולה להטעות לעיתים ולהתייצג כדיכאון. במחקר סקירה נמצא כי בקשישים הנוטלים דיגוקסין יש עלייה בתסמיני דיכאון.
העדות החזקה ביותר לקשר בין דיגיטליס ודיכאון עולה ממחקר פרוספקטיבי בו נבדקו חולים שהחלימו מאוטם שריר הלב. במחקר זה נמצא כי חשיפה לדיגוקסין היתה מנבא משמעותי של התפתחות תסמונת דיכאונית 3-4 חדשים לאחר האוטם. במחקר זה השתמשו ב- regression analysis כך שחומרת המחלה כמו גם מספר גורמים מבלבלים אחרים נלקחו בחשבון לשם ביקורת. הספרות אינה מכילה מידע לגבי מניעה או טיפול של דיכאון הנובע מטיפול בתרופה דיגוקסין.
אנטגוניסטים ל- H2 ודיכאון
בתיאורי מקרים קליניים דווח על דיכאון שנגרם בעקבות נטילת סימטידין וראניטידין. באופן ברור, דיווחים מסוג זה אינם מסוגלים לספק עדות ממשית לעובדה שאנטגוניסטים ל- H2 עלולים לגרום לדיכאון.
במחקרים אמפיריים לא הצליחו להראות קשר בין תרופות אלה ודיכאון. קלינית, אם תסמונת דיכאונית מופיעה לאחר התחלת השימוש באנטגוניסט ל- H2, יש לראות זאת כתגובה אידיוסינקראטית. במקרה זה מומלץ להתאים את הטיפול לצרכי החולה. יש היום הרבה תרופות חליפיות להורדת החומציות בקיבה (אומפרדקס) וניתן לבחור מביניהן. מאחר שבספרות הקלינית מדווח על שיפור מהיר בתסמינים הדיכאוניים לאחר הפסקת התרופה, ניתן לשקול מתן
חוזר של התרופה ( rechallenge ) על מנת לבדוק אס באמת התרופה גרמה לדיכאון. הדבר מומלץ בעיקר אם התרופה חיונית מאוד.
אינטרפרון אלפא ודיכאון
במספר סדרות של תיאורי חולים, מדווחים החוקרים על התפתחות תסמינים דיכאוניים (בדרך כלל בד בבד עם הידרדרות קוגניטיבית) בחולים המקבלים אינטרפרון אלפא ( Intron, Roferon ).
RENAUL'r וחב' 20 מתארים תסמונת אורגנית אפקטיבית המאופיינת בתסמינים דיכאוניים חמורים כאחד מתוך שלוש קטגוריות כלליות של תופעות לוואי פסיכיאטריות הנגרמות על ידי אןנטרפרון אלפא, כשהתסמונות האחרות כוללות תסמונת אישית אורגנית ודליריום.
לבודופה ודיכאון
אירועי דיכאון בחולי פרקינסון המטופלים בלבודופה מוכרים כבר משנות השבעים. קשה ללמוד לגבי הקשר בין דיכאון ומתן לבודפה, במיוחד כיון שדיכאון מהווה את אחת התכונות הבולטות של מחלת פרקינסון.
מתילדופא ודיכאון
תסמונת דיכאונית בחולים שנטלו מתילדופא ( Aldomin ) תוארה מיד לאחר הכנסת התרופה לשימוש. במספר מחקרים ניסו לקשור בין תרופה זאת ובין דיכאון, ללא הצלחה, למרות שאין עדות לקשר בין התרופה ובין דיכאון, חלק מהמחברים ממשיכים לגרוס כי מתילדופא גורמת לדיכאון.
חלק מהמחברים טוענים כי סיפור קודם של דיכאון עלול לחשוף את החולה לתסמונת דיכאונית כאשר הוא מטופל במתילדופא או תרופות אחרות. אם מתייחסים לטענה זאת הרי סיפור קודם של דיכאון בחולה מהווה התווית נגד יחסית לשימוש במתילדופא, מכל מקום, אין כל תימוכין לעובדה זאת.
מתוקלופראמיד ודיכאון
מתוקלופראמיד ( Pramin ) הינה תרופה נוגדת הקאה ממשפחת הבנזאמיד. מספר קטן של מקרים דיכאוניים שהתפתחו לאחר התחלת הטיפול בתרופה זאת דווחו בספרות, למתוקלופראמיד יש פעילות אנטגוניסטית לרצפטור מסוג D2 לדופאמין והיא עלולה לגרום להפרעות בתנועה כחלק מתופעת הלוואי שלה. בחלק מהדיווחים קשרו החוקרים התפתחות תסמינים דיכאוניים להתפתחות טסמינים אקסטראפיראמידא- ליים, תיאורי חולים אלה לכשעצמם אינם יכולים לאשר קשר בין תרופה זאת ובין דיכאון. לא הין מחקרים אפידמיולוגיים שתארו קשר כזה. במרבית התיאורים דווח כי ברגע שהפסיקו את התרופה חלפו התסמינים הדיכאוניים במהירות.
גלולות למניעת הריון ודיכאון
יש התרשמות כי דיכאןן הינו תופעת לוואי סובייקטיבית נפוצה בנשים הנוטלות גלולות למניעת
הריון. בחלק מהמחקרים המוקדמים נמצא קשר בין שימוש בגלולות למניעת הריון ובין התפתחות תסמינים דיכאוניים. מכל מקום, המחקרים המודרניים יותר לא מראים קשר כזה, בזמנו ,הקשר הפוטנציאלי בין גלולות למניעת הרין ודיכאון היה נושא לוויכוח עז, מכל מקום, kay דיווח כי נראה שדיכאון חדל להיות תסמין משמעותי בנשים הנוטלות את הגלולות בעלות המינון הנמוך שיש היום.
בהסתמך על עדות מהמחקר הגדול שנעשה בבריטניה על ידי רופאים כלליים הוא טוען כי ההיארעות של תסמינים דיכאוניים אינה מוגברת בנשים הנוטלות גלולות עם מינון נמוך של אסטרוגן ( 35mcg או פחות), אין כל עדות התומכת בכך שסיפור קודם של דיכאון. או דיכאון במשפחה מהווה התוויית נגד לנטילת גלולות למניעת הריון.
פסיכוסטימולנטים ודיכאון
בתרופות אלה משתמשים לטיפול במחלת חוסר קשב ( attention deficit disorder ) ונארקןלפסיה (למשל, מתילפנידאט - Ritalin , פמולין - Nitan ןאמפתאמין), וכן כנוגדי גודש או מדכאי תיאבון (למשל, פנילפרופאנולאמין ופנפלוראמין) .
לאחר הפסקה חדה של פנפלוראמין, תסמיני דיכאון עלולים להופיע ולהגיע לשיא בתוך ארבעה ימים.
Haring צפה כי הפסקה הדרגתית של התרופה מאפשרת גמילה ללא הופעת תסמיני דיכאון.
מסקנות
מספר גדול של תרופות עלולות לגרום לדיכאון. חלק גדול מהתרופות שלא תארו כאן נקשרו בתיאורי חולים בודדים לדיכאןן. תרופות אלה כוללות מטרונידאזול ( Flagyl ), איזוטרטינואין ( Roaccutane ), מאזינדול ( reronac '), פלואוראורצאיל, כולין ,משתנים תיאזידיים, באקלופן ( Baclosal ), אטרטינאט ( rigason '), אנאלפריל ( Convertin ) ומפלוקווין ( Lariam ). לגבי תרופות אלה, לא היתה הצדקה לבצע מחקרים אפידמיולוגים גדולים יותר ויש להתייחס אליהן כתרופות שדיכאון אינו מהווה בעיה רצינית לגביהן . מספר מאמרי עדכון מזכירים קלונידין ( Normopresan ) כתרופה העלולה לגרום
לדיכאןן. מכל מקןם, אין מחקרים התומכים בקשר בין תרופה זאת ובין דיכאון .
במספר קטן של תיאןרי חולים דווח כי פראבאסטטין ( Lipidal ) ןסימבאסטטין ( Simovil ) קשורים לדיכאון. דיווחים אלה עוררו עניין רב בגלל התצפית של עלייה בשיעורי התאבדות באנשים המקבלים טיפול להורדת רמת הכולסטרול. המנגנון לקשר הפוטנציאלי בין רמת כולסטרול נמוכה יותר ובין עלייה בשיעור ההתאבדות נדון במקום אחר.
הגישה הטובה ביותר להימנע מבעיות משמעותיות עם דיכאון הנגרם כתוצאה מנטילת תרופות הינה מניעה
שניונית. ספציפית, קלינאים צריכים לזכור כי תרופות מסויימות עלולות לגרום לדיכאון. עירנות זאת עשויה להוביל לזהוי מוקדם יותר של הבעייה, ובתקווה לפיתרון מקודם מוצלח יותר.