כיום, עם כניסת טעמים חדשים מכל רחבי העולם והשתלטות הגלובליזציה הקולינרית על מדינתנו הקטנה הכוללת אוכל אסייתי לסוגיו (יפני, סיני, תאילנדי, קוריאני), אוכל אירופאי קלאסי (המטבח הצרפתי, איטלקי, ספרדי) והמטבח הדרום אמריקאי (מכסיקני, ברזילאי, ארגנטינאי) אנו מחפשים יותר ויותר לחזור למקורות, אוכל מבית אמא.
השתלטות המטבחים הגלובליים יצרה מעיין חנק ותחושה של צוואר בקבוק בעולם הטעמים האישי שלנו כאשר כל הטעמים השונים מתחילים להתבלבל לנו בפה.
מה שמחזיר אותנו לטעם הישן והטוב, הטעם שבו אף פעם לא נטעה ותמיד נרגיש בטוחים הוא האוכל הבית, האוכל של אמא, חם מהביל, בטעמי הבית והעדה, לפעמים שמן יותר ולפעמים פחות אך תמיד נדע ונזהה בריחות את הקירבה, הבית והילדות.
עקב ריבוי הסגנונות הקיים בענף, מצאו אלו שהחליטו על טעם החזרה הביתה למנף לכל בית ישראל אם זה בקייטרינג של אוכל מוכן או קייטרינג לפי מאכלי עדות, אם זה החיפוש המתמיד אחר מסעדות פועלים עם תזונה סינית אשר עדיין מנסות לשמור על הטעמים מבית אמא, ולפני כמה שנים החל גם טרנד חדש של שווקי אוכל ביתי, בעיקר בקניונים בימי חמישי שישי אך לא רק.
אוכל ביתי ולימודי יעוץ עסקי נמכר על ידי שפים או מאמות בדוכני אוכל רבים אשר תופסים תאוצה בכל פסטיבל או סיבה אחרת למסיבה.
אני אישית כשאני מחפש את האוכל הביתי, אני לא אסתפק בדוכן אוכל מוכן, או שף פרטי שיבוא להכין לי בבית את המנה שאני אוהב, אלא אני ארחיק עד המקור ושוב ירים טלפון לאמא – "היי אמא, מה נשמע? מה יש לאכול?... בטח באזור, מה באמת...כבר מגיע.
ומכאן הכול עבר והדמיון שתפס את טעמיו באף בקרוב ישתנה למציאות האמיתי המקורית וכדאי לנו לנצל אותה כל עוד הורינו בחיים.