חינוך ילדים. מאמר זה עוסק ב: האם הילד שלך מחונך או מאולף ? למה ילדים לא מקשיבים למה שאומרים להם לעשות ? מה לעשות כדי שהילד יעשה את הדברים הנכונים עבורו ? ועוד. לעיתים די קרובות אנו נתקלים בילדים שמקבלים חינוך טוב, ובכל זאת הילד עושה מעשים שלא יעשו. ונשאלת השאלה כיצד דבר כזה יכול לקרות, שילד יבוא ממשפחה טובה ויקבל חינוך טוב ובכל זאת יתנהג בצורה כזאת ? התשובה הנפוצה היא, שדבר זה קורה בגלל השפעת הסביבה. דהיינו שאכן הילד קיבל חינוך טוב, אך הסביבה דהיינו חבריו וכולי השפיעו עליו לרעה.

אך התשובה הזו לא ממש טובה. כי זה אומנם נכון שהסביבה היא זו שהיוותה את הטריגר להתנהגות הילד. אך עדיין, אם החינוך עצמו שהילד קיבל היה טוב, אז החינוך והלימוד עצמם שהילד קיבל היו אמורים להשפיע על הילד בצורה חזקה, כך שהוא לא יושפע גם מהסביבה. כי הרי כאשר מחנכים מישהו צריך בעצם לחנך אותו בין השאר לאיך לא להיות מושפע מהסביבה. וכל הורה ומחנך, הרי מחנך את ילדו שלא יהיה מושפע מהסביבה. אז כיצד זה שבעצם הילד קיבל חינוך טוב, שבין השאר כולל את החלק של איך לא להיות מושפע מהסביבה ובכל זאת הוא כן מושפע מהסביבה ?

והתשובה על כך היא, כי אומנם הילד קיבל חינוך טוב, אך רמת ואיכות החינוך שהוא קיבל לא היתה מספיק טובה (לפי מבחן התוצאה). הילד אומנם קיבל חינוך, אך החינוך הזה היה כגוף ללא נשמה. ולכן בעת מבחן, החינוך הטוב שהילד קיבל לא עזר לו לעמוד במבחן של החיים. ז"א הילד אכן קיבל חינוך, אך החינוך לא היה מספיק טוב. ולמה הכוונה חינוך ללא נשמה ?

הכוונה היא כי הילד אכן חונך ולמד *מה* לעשות ומה לא לעשות, אך הילד לא למד ולא הסבירו לו מספיק טוב *למה* להתנהג בצורה הספציפית הזאת, כפי שמסבירים לאדם בוגר. לילד בד"כ מסבירים מה, אבל לא מסבירים למה. וגם אם מסבירים למה, אז מראש יוצאים מנקודת הנחה שהוא לא יבין למה, או לא ממש צריך להבין למה, אלא רק מספיק שיגידו לו מה לעשות, ואז גם ההסבר של ה*למה* לעשות כך או אחרת, גם ההסבר הזה לוקה בחסר.

הילד אומנם למד מה נכון לעשות, אך הוא לא למד ולא הסבירו לו מספיק טוב מה הם הדברים שעומדים מאחורי תפיסת החיים הנכונה. מעולם לא הסבירו לילד את ההיגיון הפנימי שעומד מאחורי הכללים שנאמר לו לנהוג לפיהם. חינוך ילדים טוב ואיכותי אמור לכלול בתהליך הלמידה של הילד גם חינוך לדפוסי חשיבה נכונים ובריאים. הילד אמור ללמוד על החיים מפרספקטיבה של מבוגר. ילד אמור ללמוד לא רק מה נכון לעשות אלא גם למה זה אכן נכון לעשות, מפרספקטיבה של מבוגר עד כמה שאפשר.

כאשר ילד מקבל חינוך עמוק יותר, משהו שנהפך למהות שלו כאדם, הסיכוי שהוא יתדרדר נהיה קטן מאוד. ברגע שילד מקבל חינוך פנימי יותר, חינוך שמלמד אותו כיצד להכיר את עצמו טוב יותר, כיצד לחשוב בצורה נכונה ולא רק מה לחשוב, כיצד להרגיש ביחס לעצמו ולא רק מה להרגיש, כיצד להתמודד ברמה הפנימית ולא רק מה לעשות בפועל, חינוך כזה, הופך למהות של הילד כאדם. וחינוך כזה כמובן יכול באמת לשמור עליו מפגעי החברה, הרבה יותר מאשר אם רק אומרים לו מה לעשות.

כאשר הילד לומד רק מה לעשות ולא מלמדים אותו את הפנימיות של מה שהוא עושה, במקרה כזה כאשר הוא עושה מעשה לא טוב ונגרר אחר חבריו, בעצם הדבר היחיד שהוא פועל הפוך ממנו, הוא הדברים של הוריו / מוריו בלבד. וכפי שניתן לראות, שהורה יכול לומר לילד שלו מה שהוא רוצה, אבל הילד יעשה אחרת. אך כאשר הילד לומד את הפנימיות של העשייה שלו, ממילא הדבר ששומר עליו מלעשות רע, זאת הפנימיות הנפשית שלו עצמו כאדם. במקום שאתה תחנך אותו, הוא לומד לחנך את עצמו ולהשגיח על עצמו לבד. וזה אפשרי רק אם תסביר לו את הפנימיות של מה שהוא עושה.

כאשר חבריו וסביבתו של הילד מנסים להשפיע עליו להתנהג בצורה כלשהי, אם הילד קיבל חינוך שמלמד אותו רק מה לעשות ומה לא לעשות, הרי שתוך כמה שניות הילד כבר עושה את מה שהוא רוצה. כי ילד הוא אדם לכל דבר. הוא אומנם ילד, אך הוא חושב כמו אדם גדול, יש לו בדיוק את אותה מערכת השיקולים של אדם גדול, גם אם הוא לא יודע לבטא אותה. אך בפנימיותו של הילד הוא אדם גדול לכל דבר ועניין. הילד בדיוק כמו אדם מבוגר, לא אוהב שאומרים לו מה לעשות.

ולכן כאשר אומרים לילד מה לעשות ומצפים שהוא ישמע למה שאמרו לו, רק בגלל שהוא ילד ובגלל שאתה ההורה / המורה שלו, הרי שזו כמובן טעות גמורה. כי הילד חושב כמוך ממש. כשם שאתה לא היית רוצה להקשיב למישהו שהיה רודה בך ואומר לך מה לעשות כי ככה נראה לו, כך גם הילד לא רוצה להקשיב לך אם אתה רודה בו ואומר לו מה לעשות, ומצפה שהוא יעשה את זה רק כי ככה אתה הגאון הגדול מבין, בלי להסביר לו בצורה בוגרת לחלוטין את הסיבה ללמה נכון לו להתנהג כך או אחרת.

אם אתה משדר לילד שלך שאתה *חושב* יותר חכם ממנו, הילד שלך קולט את המסר הסמוי (וכל שכן אם הוא גלוי) הזה, שבא לידי ביטוי בצורה שבה אתה מדבר איתו. ואז, בגלל שעם כל הכבוד לך, עדיין גם לילד שלך יש את הרצונות שלו, ממילא הרצון העיקרי שלו זה לעשות הפוך ממה שאתה אומר לו לעשות. ולמה ? כי אתה פוגע לו בכבוד. ולילדים הרי חשוב להם הכבוד מאוד, יותר מאשר לאדם מבוגר. וממילא, ככל שאתה משפיל אותו יותר ורודה בו יותר ומשדר לו שהוא לא מבין ושאתה כל יודע, כך גם אתה גורם לו לא לרצות להקשיב לך אלא לעשות הפוך.

וככל שתנסה להכריח אותו יותר לעשות משהו, כך גם הוא דווקא ירצה לעשות הפוך ממה שאתה רוצה. ולמה ? כי ככל שאדם מרגיש יותר מוכרח לעשות משהו, גם אם זה לאכול ארוחת צהריים ולא להישאר רעב, כך דווקא הוא יעשה ההפך. כך שחינוך שנעשה בצורה לא טובה, לא רק שהוא לא מועיל, אלא אדרבה הוא מזיק ומשיג את התוצאה ההפוכה.

חינוך טוב הוא חינוך בגובה העיניים. דהיינו לכבד את ילדך / תלמידך בדיוק כאילו אתה היית יושב בצד השני. ילדך הוא אדם בדיוק כמוך כנ"ל ואם לא תכבד אותו הוא לא יכבד אותך. זה שהוא תלוי בך כלכלית כגון אם אתה ההורה שלו, זה עדיין לא מקנה לך שום סמכות לבזות אותו, בדיוק כפי שאין שום זכות למנהל עבודה לבזות את העובדים שלו, למרות שהוא זה שמשלם להם את המשכורת. חינוך טוב הוא חינוך כזה שבו אתה מדבר עם ילדך / אחיך / חברך / הוריך / סביבתך וכולי, בגובה העיניים ושבו אתה מכבד את האדם שמולך בדיוק כאילו הוא זה אתה.

חינוך טוב, הוא כזה שבא ממקום שמסביר לילד שלך את ה*היגיון* האישי שלך (שלא בהכרח הוא נכון, גם אם אתה בטוח שהוא נכון) במה שאתה אומר לו לעשות, ולא רק כזה שאומר לו *מה* לעשות. ואם אינך יודע מה ההיגיון של מה שאתה אומר לו לעשות, או אולי באמת רצוי שתלך לבדוק האם זה באמת הכרחי מה שאתה אומר לו לעשות. כי חלק גדול מאוד מהדברים שמחנכים את הילדים, הם בסך הכל טעות שעוברת מדור לדור. חינכו את האדם לחיות בטעות מסוימת והוא ממשיך לחנך את ילדיו לחיות באותה טעות, מאחר שככה הוא חושב שנכון לעשות בלי לבדוק האם זה באמת נכון או לא.

שאלה: מה עושים עם דברים שבהם הילד לא מבין את ההיגיון של מה שמנסים להסביר לו ? מה עושים אז ? תשובה: כאשר אתה מסביר לילד שלך משהו והוא אינו מבין את ה*למה* לעשות כך או אחרת, יש כאן כמה נקודות שצריך להתייחס אליהן.

נקודה ראשונה – זה לא יהיה רע שאתה במישור האישי תשב עם עצמך ותנסה להבין, כיצד להסביר לילד שלך ברמת ההבנה שלו כילד, סיבה כלשהי שבגללה גם הוא כילד יבין מדוע עליו לנהוג כך או אחרת. זו לא בושה ללמוד כיצד ללמד. תנסה לשבת עם עצמך ולראות כיצד אתה מלמד אותו ומצליח להסביר לו ברמת ההבנה שלו, סיבה כלשהי שאיתה הוא יבין את ה*למה* לעשות ולא רק את ה*מה* לעשות.

נקודה שניה – את כל המקרים שהילד שלך לא מבין אותך ניתן לחלק ל 2. דברים קריטיים ודברים לא קריטיים. להכניס את היד לאש, זה נקרא דבר קריטי. לפגוע באדם אחר, זה נקרא דבר קריטי. כל דבר שפוגע בילד עצמו או במישהו אחר בגופו או ברכושו, זה נקרא דבר קריטי. יחד עם זאת, שאר הדברים הם לא באמת קריטיים למי שירצה להודות על האמת.

ולכן אם מדובר במשהו שהוא באמת קריטי, כגון שילדך רוצה בטעות לפגוע בעצמו או במישהו אחר. אז שלב ראשון תמנע את הפעולה באופן מיידי. וגם אם הילד לא מבין, עדיין תמנע את הפעולה, כי זה קריטי. לאחר מכן תנסה להסביר לו כפי הבנתו הוא, מדוע לא לעשות את הפעולה הזאת. יחד עם זאת, אם מדובר במשהו שהוא לא ממש קריטי, אז זה גם לא ממש קריטי אם הוא יעשה דווקא כך או אחרת.

וכמובן שיש את כל הדברים שבאמצע. דהיינו דברים שהם לא ממש קריטיים ולא ממש לא קריטיים אלא באמצע בחלק של האפור (ולא השחור לבן). ושם כמובן עליך לפעול בחוכמה ולדעת עד כמה אתה צריך להשליט את עצמך על הילד כחובתך כהורה לשמור עליו מלעשות טעויות ועד כמה אתה צריך לתת לו את מרחב הפעולה שלו לעשות כרצונו וכהבנתו מתוך הבחירה החופשית שלו.

נקודה שלישית – בחיים גם אתה כאדם מבוגר עושה דברים שאינך מבין אותם עד הסוף, כי אתה יודע לסמוך על זה שאמר לך אותם. אדם לוקח תרופה למרות שאינו יודע איך היא עובדת, כי הוא סומך על הרופא שהוא מבין בנושא הזה טוב יותר ממנו. אז איך זה יכול להיות שגם אתה כמבוגר עושה דברים שאינך מבין, אבל הילד שלך לא רוצה לעשות דברים שהוא לא מבין ?

תשובה: בחיים לא חייבים להבין את הסיבה, אבל חייבת להיות סיבה מאוד טובה ללמה לעשות משהו שלא מבינים את הסיבה שלו. ז"א אף אחד בעולם לא עושה דברים סתם כך רק כי אמרו לו, חוץ מהפתי שהוא מאמין לכל דבר. גם אתה וגם ילדך לא אמורים לעשות שום פעולה שאינכם מבינים למה לעשות אותה. כי רק משוגע עושה דברים סתם כך.

אלא מה ? שלפעמים ישנם מצבים שבהם אתה מבין, שעליך לעשות X גם ולמרות שאינך מבין כרגע מדוע לעשות כך. כי אתה כן מבין שבנושא הספציפי הזה הרופא מבין טוב יותר ממך. גם כאשר נדמה לך שאתה כמבוגר עושה משהו בלי להבין, אתה עושה אך ורק דברים שאתה מבין. ז"א העשייה שלך נובעת מהבנה שבמקרה כלשהו עליך לעשות X, בגלל שמישהו אחר מבין באותו X יותר ממך, ואתה מבין שכדאי לך לסמוך עליו. אחרת לא היית מקשיב לו.

וזו הנקודה החשובה. מצד אחד צריך להסביר לילד את הסיבות ללמה לעשות כך או אחרת כפי כמה שהוא מסוגל להבין. וככל שמסבירים לו יותר את הסיבות, כך הוא מחונך יותר באמת וכך הוא באמת עושה את מה שאומרים לו מתוך ההבנה שלו. יחד עם זאת במקרים שבהם הילד לא מבין את הסיבה או שאתה אינך יודע כיצד להסביר לו אותה, גם אז אסור לך לרדות בילד (אא"כ זה ממש קריטי כנ"ל כדי להציל אותו כנ"ל), אלא עליך להסביר לילד בצורה הגיונית מדוע הוא צריך להקשיב לך, למרות שהוא לא מבין אותך. בדיוק לפי אותו ההיגיון שגם אתה מקשיב לפעמים לאחרים שאינך מבין את דעתם עד הסוף.

הילד חייב ורצוי מאוד שהוא יבין מה הוא עושה. הוא לא חייב להבין את הכל כרגע, אבל הוא חייב להבין מדוע כרגע הוא עושה X. אם הוא מסוגל להבין את הסיבה ללמה לעשות X הנה מה טוב, ואם לא, אתה חייב להתאמץ להסביר לו מדוע לעשות את X למרות שהוא לא ממש מבין את הסיבה כרגע. וזה כמובן אחרי שבדקת שאכן יש לך סיבה טובה, ולא שאתה סתם אומר לו לעשות משהו כי אתה כבר רגיל לחשוב שכך צריך להתנהג.

אחד הדברים ה*טובים* אצל ילדים, הוא שהשכל שלהם עדיין לא השתבש. ז"א עדיין אין להם את ההרגלים המשובשים שיש לאדם המבוגר. וזה בא לידי ביטוי בכך שהרבה פעמים ישנם דברים שנראים למבוגר כהגיוניים לחלוטין, אך באמת ההיגיון היחיד שבהם הוא הטעות שהמבוגר כבר הורגל לחשוב כך. וכאשר אומרים לילד לעשות את זה, אז הילד בגלל שהמוח שלו עוד לא השתבש, אז הוא לא מבין את "ההיגיון" שבחוסר ההיגיון של מה שאומרים לו לעשות. ואז נוצר הקונפליקט.

ולכן לפעמים כאשר יש קונפליקט שאתה מסביר לילד שלך לעשות משהו והוא לא מבין את ההיגיון שבדבריך, הרי שהרבה פעמים זה לא בגלל שהילד שלך יותר חכם ממך, אלא פשוט בגלל שבאמת הילד שלך עדיין לא התרגל לכל אותם דפוסי חשיבה מוטעים של המבוגרים. ולא נביא כאן דוגמאות ספציפיות (ויש אין ספור כאלו, שהם בעצם נובעים מכל אותם דפוסי חשיבה משובשים של המבוגרים), אך כל אחד צריך לבדוק עם עצמו, האם הדבר שהוא בטוח שהילד שלו מוכרח לעשות כרגע, כי כך הוא בטוח שנכון לעשות, האם אכן באמת הילד מוכרח לעשות X דווקא כרגע ? או שאולי זו בסך הכל איזו אמונה *חברתית* טפלה שבה המבוגר מאמין ?!

ודרך אגב כל מה שנאמר לעיל הוא פתרון לבעיית חינוך נוספת. כי עד עכשיו דיברנו על אלו שגדלו בסביבה טובה ובכל זאת התדרדרו, אך מה עושים עם הילדים שגדלו במשפחות הרוסות, מה עושים עם ילד שגדל בשכונת מצוקה ופשע, כיצד ניתן לעזור להם לחיות בצורה נכונה וטובה ? כיצד ניתן לצאת ממעגל האלימות וכולי ?

והתשובה היא כי יש באמת 2 סוגים של חינוך. חינוך 1 הוא חינוך שאומר מה לעשות ומה לא לעשות כמערכת כללים שככה עושים. ואכן חינוך כזה *לא* יכול לעזור לילד לצאת משום מעגל של התנהגות שלילית. כי מול מערכת הכללים שמציגים לילד, יש גם מערכת כללים אחרת ומערכת הרגלים אחרת סביבתית, שגם אותה הילד מכיר. אז למה בעצם שהחינוך שתיתן לו יעזור לו ?!

אך יש גם סוג 2 של חינוך. שהוא חינוך שמחנך את האדם בצורה בוגרת, בדיוק כמו שעושים תוכנית שיקום וגמילה לאדם מבוגר, שמחנכים אותו בצורה פנימית, להבין למה בעצם הוא צריך להתנהג בצורה כלשהי. כי כאשר הוא היה קטן לא הסבירו לו *למה* מספיק טוב (אלא במקרה הטוב הסבירו לו רק *מה*), ואז הוא התדרדר, ועכשיו כאשר הוא התבגר מסבירים לו את ההיגיון של למה טוב להיות אדם טוב. וזו בדיוק הצורה שבה צריך לחנך את הילד כאשר הוא קטן ולא לחכות לכך שהוא יעשה טעויות, יתבגר, ורק אז יסבירו לו את ההיגיון במה שאמרו לו.

עם כל הכבוד להשפעות הסביבה, באמת לאמיתה האדם לא מתמודד מול שום סביבה אלא אך ורק מול עצמו. ההתמודדות של הילד היא לא מול הסביבה שלו, אלא מול הרצונות שלו ביחס לסביבה שלו. זה לא משנה מה הסביבה עושה, זה משנה כיצד הילד מגיב למחשבות *של עצמו* שאומרות לו להיות כמו הסביבה. ההתמודדות היא תמיד של האדם מול עצמו ו*לא* מול הסביבה.

ולכן, כאשר נותנים לילד חינוך פנימי שבא מבפנים, דהיינו חינוך שורשי ויסודי כמו שנותנים לאדם מבוגר, חינוך שמסביר לו את ההיגיון שבמעשים בדיוק כמו שמסבירים לאדם מבוגר, על ידי זה החינוך נהיה לחלק מהמהות של הילד ואז על ידי זה הוא יכול להתגבר גם על כל השפעות הסביבה ולצאת מכל מעגל שלילי ולעבור לצורת חיים חיובית.

לסיכום: תתייחס לילד שלך כמו שמתייחסים לאדם מבוגר, ואז הוא יתייחס גם אליך ואל הדברים שלך כמו אדם מבוגר. במקום להסביר לו כל היום מה לעשות, תסביר לו כמה שיותר למה לעשות ואת ההיגיון שבדברים שלך. כך תהפוך בעצם את החינוך שאתה נותן לילדך לחלק ממנו. ובנוסף, זה לא יזיק שתבדוק את עצמך, האם באמת כל הדברים שאתה מלמד את ילדך לעשות, האם הם באמת נכונים, או אולי אתה אומר לו לעשות אותם, כי גם אותך חינכו כך בטעות. בהצלחה.

לקריאה נוספת:
* מאיזה גיל כדאי ללמד ילדים חשיבה חיובית ?

"חֲנךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ [אם תחנך את הילד לפי הבנתו], גַּם כִּי יַזְקִין [גם כאשר הוא יתבגר, הוא] לא יָסוּר מִמֶּנָּה [ממה שלימדת אותו]"

"רַבֵּנוּ [רבי נחמן מברסלב] זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה מִסְתַּכֵּל אֲפִלּוּ עַל תִּינוֹק [בצורה בוגרת] וְרָצָה לְהַכְנִיס בּוֹ [חינוך ומוסר]... לְמַעַן יַתְחִיל לְהִתְחַנֵּךְ..., וְגַם [הילד] יִזְכְּרֵם [יזכור את מה שלימדו אותו כאשר הוא היה קטן] בְּגַדְלוּתוֹ [כאשר הוא יתבגר]. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב חֲנוֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַּרְכּוֹ וְכוּ'."

לא מספיק להביא ילדים שהם מתנהגים כמו חיות בדמות אדם, אלא צריך שתהיה בהם דעת שהם גם יתנהגו כמו בני אדם ולא רק יראו כמו בני אדם

"עִקָּר יִשּׁוּב הָעוֹלָם, כְּשֶׁהָעוֹלָם מְמֻלָּא מִבְּנֵי אָדָם, הַיְנוּ מִבְּנֵי דֵּעָה כִּי מִי שֶׁאֵין בּוֹ דַּעַת, אֵינוֹ אָדָם כְּלָל כַּנַּ"ל... הָעִקָּר לְהַעֲמִיד תּוֹלָדוֹת [לגדל ילדים] מִמִּין בְּנֵי אָדָם דַּוְקָא, וְלא מִין בְּהֵמוֹת וְחַיּוֹת בִּדְמוּת אָדָם. [דהיינו לא מספיק להביא ילדים שהם מתנהגים כמו חיות בדמות אדם, אלא צריך שתהיה בהם דעת שהם גם יתנהגו כמו בני אדם ולא רק יראו כמו בני אדם]."

אם לא תהיה חבר של הילדים שלך, אלא רק ההורה שלהם, אז הם יתייחסו אליך כמו אל הורה ולא כמו אל חבר.

"כַּיָּדוּעַ שָׁלַל רַבֵּנוּ מְאד בְּחִנּוּךְ הַבָּנִים, הֵן אֶת עִנְיַן הַשַּׁעְשׁוּעַ עִמָּהֶם [להיות חבר של הילדים שלך]... וְהֵן אֶת הַהַכָּאוֹת [להרביץ] לַיְּלָדִים. אוּלָם אָמַר רַבֵּנוּ, פַּעַם [במקרים קיצוניים ביותר] נוֹתְנִים סְטִירָה."

אל תשתעשע עם הילדים שלך. אחרת, יהיו מצבים שבהם הם יחליטו להשתעשע איתך גם נגד רצונך.

"מְסֻגָּל יוֹתֵר לַבָּנִים [מועיל לחינוך ילדים], לִהְיוֹת רָחוֹק מֵהֶם, לִבְלִי לִהְיוֹת דָּבוּק בָּהֶם לְשַׁעֲשֵׁעַ בָּהֶם [להשתעשע איתם] בְּכָל פַּעַם, רַק לִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל עֲלֵיהֶם כְּלָל [תאפשר להם להסתדר בכוחות עצמם, כמו אנשים בוגרים]"

ההבדל השכלי היחיד בין ילד לאדם מבוגר, הוא רק בעד כמה הוא השתמש בפוטנציאל השכלי שלו כאדם. אך לשניהם יש בדיוק את אותו השכל בפוטנציאל.

"גַּם לְקָטָן יֵשׁ דַּעַת, אֲבָל אֵצֶל הַקָּטָן עֲדַיִן הַדַּעַת בְּכחַ וְלא בְּפעַל, כִּי לא הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּדַעְתּוֹ, וְלא הוֹצִיא אוֹתוֹ מִכּחַ אֶל הַפּעַל"

לכל אחד החל מהרגע שהוא נברא יש שכל. שאפילו נקודה אחת ממנו הקטנה ביותר, יכולה לעמוד כנגד כל השפעות הסביבה והעולם כולו

"הַשֵּׂכֶל שֶׁל הָאָדָם יָכוֹל לַעֲמד כְּנֶגֶד כָּל הַתַּאֲווֹת [הרצונות הלא חיוביים]... כִּי יֵשׁ לְכָל אֶחָד חָכְמָה בְּכחַ, רַק שֶׁצְּרִיכִין לְהוֹצִיאָם מִכּחַ אֶל הַפּעַל. וּבָזֶה הַשֵּׂכֶל לְבַד שֶׁיֵּשׁ לְכָל אֶחָד בְּכחַ חָכְמָתוֹ דְּהַיְנוּ מַה שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֵעֶצֶם בְּרִיאָתוֹ... בְּכחַ חָכְמָתוֹ לְבַד יָכוֹל גַּם כֵּן לַעֲמד... וַאֲפִלּוּ נְקֻדָּה אַחַת מִן הַשֵּׂכֶל יְכוֹלָה לַעֲמד כְּנֶגֶד כָּל הָעוֹלָם עִם הַתַּאֲווֹת [הרצונות הלא חיוביים]"

קרא עוד על ילדים , טעויות , חינוך / הוראה , ניהול , משפחה , שכל / דעת , חברה / סביבה , שליטה , רצון , דפוסי התנהגות , כבוד , בחירה חופשית , עובדים , הרגלים , התמודדות , טיפול באנשים , פתרון בעיות , למידה , מבחן התוצאה , יעוץ , חינוך ילדים , אימון אישי קואצינג , הורות , רגשות / תחושות ועוד ...

מאת להצליח בכח המחשבה www.EIP.co.il