עבודה בחו"ל – הזדמנות פז לבנות קריירה מקצועית.
נכתב על ידי: יוסי בוזגלו
תאריך: 30/01/12

היכן לעבוד, בחו"ל או בארץ?

רבים מאתנו שאלו את עצמם לא פעם האם כדאי להם לנסות את מזלם מחוץ לגבולותיה של מדינתנו הקטנטונת. הרי מי שרק מחפש הזדמנות להצליח בגדול ויש לו את האופי הדרוש לכך, מעדיף פעמים רבות לנסות לעשות את זה "בגדול" בארצות ניכר. זה לא קשור אפילו לניסיון או הותק בעבודה, גם בן אדם ללא ניסיון כלל, אך בעל מוטיבציה, כוח רצון והתמדה יצליח בחו"ל בגדול. בקיצור, אם בן אדם החליט מסיבה כלשהי שלעבוד בחו"ל זהו חלומו הרטוב, הדבר הראשון שהוא יצטרך לעשות זה ליצור קשר עם המעסיק בחו"ל.

מהו היצע העבודות בחו"ל עבור האזרחים הישראלים?

כעקרון ישנם 2 סוגי עבודות עיקריים בחו"ל: עבודות כלליות לצעירים, המשוחררים הטריים מצה"ל ועבודות מקצועיות לאנשים בעלי תארים מתקדמים וניסיון רב בתחום בו הם מחפשים לעבוד. לגבי החברה הצעירים, לחברות גדולות בחו"ל שעוסקות במכירה סיטונאית דרושים חברה צעירים ונמרצים שיודעים לעבוד קשה ושהם בעלי כושר שכנוע טוב. בכל אתר חיפוש העבודות אפשר לראות מודעות דרושים הקוראות לצעירים הישראלים לנסוע לבריטניה, ארה"ב או מדינות אחרות כדי למכור תמונות, תמרוקים או כול סחורה אחרת.

לעומתם, ישנם אנשים, בדרך כלל יותר מבוגרים, בעלי ניסיון וותק בעבודתם בארץ, שמחפשים לשדרג את תנאי העבודה שלהם במעבר למדינה אחרת. לפלח אוכלוסייה זה יש ביקוש לא פחות רב – חברות בינלאומיות רבות מפרסמות מכרזים ומודעות דרושים וקוראות לאנשים בעלי ידע לעלות על מטוס ולהתחיל לעבוד עבורן. לחברות הללו דרושים אנשים בעלי פוטנציאל שכבר החלו לממש אותו בארץ, אך הוא עדיין לא בא כאן לידי מיצוי.

תנאים מעולים למועמדים לעבוד בחו"ל.

החברות הללו מציעות פעמים רבות תנאים מעולים לא רק לאלו המחפשים עבודה, אלא גם למשפחותיהם. הם מוכנים לתת למועמד את כל התנאים אשר דרושים להם, רק שהאנשים הללו אכן יתחילו לעבוד אצלם. זה נקרא השקעה לתווך רחוק, והחברות הללו שמפרסמות במודעות דרושים תנאים שנראים לפעמים כטובים מדי, עושות זאת כיוון שהן רוצות שהכוח האיכותי מכול העולם יועסק דווקא אצלן. זוהי מהות התחרות בשוק הכלכלי הגלובלי – כמאמר האמרה העממית בשינוי קל: "מי שלא משקיע – שוקע".


 
אודות המחבר
המאמר הודפס מאתר portal-asakim.com - אתר מאמרים עסקיים ומקצועיים
http://www.portal-asakim.com/Articles/Article25606.aspx