הקדמה

כדי להבין טוב יותר את הרקע לתגליות והמסקנות המתוארות כאן, מומלץ לקרוא באתר זה את המאמר "כיצד התפתחה הרפואה החדשה" או את ההקדמה לאחד משני המאמרים הבאים:

" סרטן השד – לפי התגליות המפתיעות של הרפואה החדשה"

" סרטן הערמונית – לפי התגליות של הרפואה החדשה".

כמו-כן מומלץ מאד לקרוא את המאמר: "סרטן העצמות – הבנות מהפכניות לפי הרפואה החדשה", מאחר ויש קשר הדוק בין מה שנתפס ברפואה המקובלת כסרטן עצמות לבין מה שנקרא סרטן הדם.

סרטן לפי הרפואה המקובלת

ההגדרה הרפואית הנפוצה אומרת שסרטן הוא מצב בו תאים בגוף מתחילים להתחלק ולהתרבות ללא שליטה ובקרה, בקצב מהיר מזה שהמערכת החיסונית יכולה להשמידם. המקבץ של תאים אלה יוצר גידול ממאיר. לפי התיאוריה המקובלת ברפואה, תאים סרטניים יכולים לנדוד דרך הדם או צינורות הלימפה למקומות אחרים בגוף ושם הם מתחילים להתרבות. מצב זה נקרא גרורות.

נכון לזמן כתיבת שורות אלה, אין לרפואה המקובלת מודל מדעי כלשהו היודע להסביר בוודאות את הסיבות להתפתחותן של מחלות סרטניות. משמעות הדבר היא שכל הטיפולים הרפואיים בסרטן כיום מבוססים על תיאוריות, ניסוי וטעיה ומחקרים סטטיסטיים.

סרטן ע"פ הרפואה החדשה

הרפואה החדשה מציגה מודל מדעי שלם, הניתן לבחינה ולאימות, אשר מסביר מה זה סרטן, מהם הגורמים למחלות הסרטן השונות, מהם התהליכים הקורים בגוף בזמן המחלה ומדוע הם קורים, כיצד תהליך זה מבוקר ונשלט,  כיצד תכנן הטבע את הריפוי מהמחלה ומהם הגורמים המפריעים או המונעים את השלמת הריפוי.

לפי הרפואה החדשה, כל תהליך סרטני הוא ביטוי לתוכנית ביולוגית מיוחדת ובעלת משמעות המופעלת כתוצאה מטראומה או קונפליקט כלשהו ומטרתה לעזור לגוף להתמודד עם הבעיות הקשורות לאותה טראומה או קונפליקט. הטראומה פוגעת בו-זמנית בשלוש רמות שונות: בפסייכי, באיבר פיזי ובאזור במוח הקשור לאותו איבר שנפגע. את הפגיעה במוח ניתן לראות בעזרת צילום CT של המוח, ורופא שלמד את "הרפואה החדשה" יכול לדעת לפי צילום זה מהו סוג הטראומה שחווה אותו אדם ובאיזה איבר תופיע המחלה.

התהליך הסרטני נשלט  ומבוקר באופן מלא ע"י המוח, וכאשר חולפת הטראומה או נפתר הקונפליקט יודע הגוף לרפא את עצמו באופן מלא, בד"כ ללא כל צורך בהתערבות רפואית אגרסיבית.

נסיונו של ד"ר האמר (שגילה ופיתח את הרפואה החדשה) מראה הצלחה של 92% בריפוי של חולים אשר עברו לפחות באופן חלקי גם טיפול רפואי מקובל, והצלחה של כ-98% בריפוי חולים אשר לא טופלו בכימותרפיה והקרנות.

מטרתו העיקרית של מאמר זה היא לנטרל ככל האפשר את גורם הפחד המתלווה לאבחון סרטן הדם ולהראות שאפשר להגיע להבראה מלאה גם ללא מסע הייסורים של הטיפולים האגרסיביים המקובלים.

מהי לוקמיה לפי הרפואה המקובלת?

לפי הרפואה המקובלת לוקמיה היא מחלה ממארת בה מח העצם מייצר כמות עודפת של תאי-דם לבנים לא בשלים או בעלי צורות לא תקינות. זה פוגע בייצור תאי דם תקינים, דבר הגורם לרגישות מוגברת לזיהומים, לאנמיה, לדימומים ולסימפטומים נוספים כמו הגדלה של הטחול, הכבד וקשרי הלימפה.

צורת חלוקה אחת מבדילה בין לוקמיה אקוטית ללוקמיה כרונית. חלוקה אחרת מסווגת את הלוקמיות לפי סוג תאי הדם הלבנים הנוצרים בה בכמות עודפת.

הטיפולים המקובלים כוללים בעיקר כימותרפיה במינונים גבוהים. לעתים עושים השתלת מח העצם ולפעמים עושים גם הקרנות.

מהי לוקמיה לפי הרפואה החדשה?

כולכם ודאי מכירים את אותם סרטי מתח בהם מראים כבר בהתחלה מיהו הפושע, או כיצד בוצע הפשע, והמשך הסרט מראה ומסביר את השתלשלות האירועים. ובכן:

לוקמיה איננה סרטן אלא היא למעשה שלב הריפוי של מה שנקרא סרטן העצמות (שגם הוא לא ממש סרטן...).

כדי להשתכנע שה"פושע" איננו באמת פושע, אתם מוזמנים לקרוא את השתלשלות האירועים בפרק הבא.

תהליכים פיזיולוגיים בשלבים השונים של סרטן העצמות ולוקמיה:

מבחינת הטבע, נראה שמטרתה של התוכנית הביולוגית המיוחדת המופיעה כסרטן העצמות היא ליצור בסופו של דבר עצם חזקה יותר ממה שהיתה בתחילה.

כאשר קורית טראומה/קונפליקט הגורמת לתחושה חזקה (מודעת או לא מודעת) של ירידת ערך עצמי (יע"ע) מתחיל תהליך של אובדן תאי עצם (= תמס עצם או אוסטאוליזה). כל עוד הטראומה/קונפליקט לא נפתרו והשפעתם נמשכת – נמשך התהליך של אובדן תאי עצם וייתכן גם אובדן תאי מח העצם.

קצב אובדן תאי העצם תלוי בעוצמת הטראומה/קונפליקט.

סוג הקונפליקט/טראומה קובע באיזה עצמות יתרחש התהליך של תמס העצם, תהליך הגורם לפחות באופן זמני לאוסטיאופורוזיס. אצל ילדים הפגיעה היא בד"כ בכל או מרבית עצמות הגוף, מאחר וטראומה או קונפליקט של ירידת ערך עצמי נתפסים אצל ילדים בד"כ בצורה כוללת.

אם יש בשלב זה פגיעה בתאי מח העצם, תיווצר בד"כ אנמיה אמיתית - ייצור מופחת של כדוריות דם אדומות.

פגיעה במח העצמות עלולה להיגרם גם ע"י קרינה גרעינית, קרינה אלקטרומגנטית מייננת או זיהומים רעילים אחרים. תהליך הריפוי (הכולל את השלב המאובחן כלוקמיה) דומה בכל המקרים, בין אם הפגיעה נגרמה כתוצאה מטראומה של ירידת ערך עצמי או כתוצאה מקרינה כלשהי.

אם ההשפעה האקטיבית של הטראומה/קונפליקט או של קרינה כלשהי נמשכת זמן רב מדי או בעוצמה רבה מדי, האדם יכול למות כתוצאה מאנמיה חריפה שנגרמת מפגיעה הרסנית יתר על המידה במח העצמות.

ברגע שנפתר הקונפליקט או עברה השפעת הטראומה נפסק תהליך פרוק תאי העצם ומתחיל שלב הריפוי הכולל תהליך בניה מחדש של מח העצם ושל העצם או העצמות שנפגעו. ה"שחקנים" העיקריים בתהליך שיקום העצם הם חיידקים וכן תאי דם לא בשלים (בתחילה תאי דם לבנים ואח"כ גם תאי דם אדומים) המיוצרים בכמויות גדולות ע"י מח העצם.

הופעתם בדם של כמות גדולה של תאי דם לבנים לא בשלים (לויקובלסטים) היא הסימן העיקרי מבחינת הרופאים להתפתחותה של מה שהרפואה רואה כמחלת סרטן הדם, או לוקמיה. שם המחלה – לוקמיה (Leukemia) – הוא ביטוי לסימן הבולט בה: ריבוי של לויקובלסטים (תאי דם לבנים לא בשלים).

הלויקובלסטים אינם מסוגלים להתחלק ולהתרבות בעצמם ולכן הם אינם יכולים להיות תאים סרטניים. הם  מפורקים בקלות ע"י הכבד וכל כמות עודפת שלהם מסולקת מחוץ לגוף תוך מספר ימים.

מח העצם משתקם כבר בתחילת שלב הריפוי, והייצור של תאי הדם התקינים מכל הסוגים חוזר לרמתו הרגילה, במקביל לייצור העודף של לויקובלסטים. בבדיקות דם רגילות לא ניתן לראות זאת בד"כ מהסיבה הבאה:

במשך כל שלב הריפוי נמצא החולה תחת השפעה דומיננטית של מערכת העצבים הפאראסימפתטית. זה גורם בין היתר להרחבה משמעותית (לפעמים עד פי 5 מהרגיל) של כלי הדם וצינורות הלימפה. הנפח העודף של צינורות הדם מתמלא ע"י סרום (נסיוב) הדם. המספר האמיתי של תאי הדם הרגילים המיוצרים במח העצמות נשאר נורמלי, אך מכיון שנפח הנוזל בצינורות הדם גדל מאד יראו בבדיקת דם רגילה כאילו יש מחסור בכל סוגי תאי הדם (האנמיה שמתגלה בשלב זה היא אנמיה מדומה).

בתחילת שלב הריפוי (תחילת הלוקמיה) יש מחסור אמיתי בטסיות (תאי דם החיוניים לצורך תהליך קרישת הדם במקרה הצורך) ולכן יש בשלב זה סיכון מוגבר לדימומים פנימיים וחיצוניים. סכנת הדימומים קיימת גם בהמשך שלב הריפוי מאחר והריכוז היחסי של הטסיות בנוזל הדם המורחב הוא נמוך מהרגיל.

כאשר מושלם תהליך שיקומה של העצם מסולקים אל מחוץ לגוף כל תאי הדם הלא בשלים שנשארו במחזור הדם, כלי הדם חוזרים לנפחם הרגיל וכל מערכת הדם חוזרת לתפקוד תקין רגיל.

סימפטומים אפשריים בשלב הריפוי (השפעה דומיננטית של מערכת העצבים הפאראסימפתטית):

•          הרגשת הקלה – מייד כאשר נגמרת השפעת הטראומה/קונפליקט

•          התרחבות כלי הדם. הידיים והרגליים חוזרות להיות חמות

•          התיאבון חוזר ואין בעיות הירדמות ושינה

•          עייפות רבה

•          נפיחויות

•          דלקות

•          זיהומים

•          מוגלה, הפרשות שונות

•          כאבי עצמות

•          תחושה של מחלה, חולשה, לא מרגישים טוב. ייתכן חום

•          ייתכנו גם סימפטומים זמניים הקשורים לתהליכים הקורים במקביל במוח כמו כאבי-ראש, סחרחורות, בחילות

•          אפשרות להופעה זמנית של דלקת פרקים – כאשר הפגיעה בעצם קורית קרוב למפרק.

•          אפשרות לפריצות דיסקים – כאשר הפגיעה היא בעמוד השדרה.

העייפות הרבה המורגשת בשלב זה היא הודעה של המוח המנסה לאלץ אותנו לנוח, וזאת משתי סיבות עיקריות:

1. כדי לאפשר להפנות את מירב המשאבים לשיקום וחיזוק העצמות.
2. כדי להימנע ככל האפשר משברי עצמות. בתחילת שלב הריפוי העצמות נמצאות במצב המדולדל ביותר בכל התהליך, ולכן זהו שלב מסוכן מבחינת האפשרות להיווצרותם של שברים.

ההסבר לכאבים החזקים בעצמות אומר כך:

תהליך שיקום העצם ובנייתה מחדש גורם לעצם להתרחב. התרחבות זו מותחת את הפריוסטאום (קרום העצם) ולכן אנחנו מרגישים את הכאבים. ככל שהעצם מתרחבת בקצב מהיר יותר ולגודל רב יותר, כך תהיה עוצמת הכאבים גדולה יותר. כאבים אלה נמשכים בד"כ כחודש וחצי עד 3 חודשים (אם אין הפרעה כלשהי בתהליך הריפוי כתוצאה מהישנות או התלקחות מחדש של הקונפליקט/טראומה).

בדומה לתחושת העייפות, גם הכאבים נועדו להכריח אותנו לנוח ולהימנע ככל האפשר ממצבים המעלים את הסיכון להיווצרות שברי עצמות. התמתחות הפריוסטאום כתוצאה מהגדילה המחודשת של העצם יוצרת לחצים חזקים מהרגיל על העצם, דבר שמחריף את סכנת השברים ואף עלול לגרום לשברים ספונטניים במקרים מסויימים.

אדם המודע לסיבת הכאבים ויודע שאלה הם כאבים של ריפוי, יוכל לסבול אותם יותר בקלות.

אדם שאינו מבין את סיבת הכאבים עלול להיכנס למצב חרדה חדש, דבר אשר עלול לעצור את תהליך הריפוי ואף לגרום לנסיגה בתהליך. פניקה מגבירה את הרגישות לכאבים. במרבית המקרים אדם כזה יחפש כל דרך אפשרית להפסיק את הכאבים והוא עלול להחליט לקבל טיפולים תרופתיים (כגון מורפיום) אשר אולי יקלו את הכאבים באופן זמני, אך עלולים לגרום להחמרת המצב בהמשך.

מעניין לציין שבמקרים רבים של לומבגו (כאבי גב תחתון) מופיעים גם סימנים של לוקמיה קלה.

בשלב הריפוי, במקביל להתרחבות ברמה הפיזית של כלי הדם, העצמות ורקמות אחרות, נוצרת גם נפיחות באותו אזור במוח השולט על כל התהליך הקשור למחלה זו. בצילום CT של המוח ניתן לראות נפיחות זו ככתם שחור עמוק והאבחון הרפואי יהיה "בצקת במוח". האזור במוח הקשור לקונפליקטים של ירידת ערך עצמי הוא המדולה של הקורטקס.  

הבצקת שנוצרת במוח חשובה לתהליך ריפוי הרקמות במוח, והיא הולכת ופוחתת ככל שתהליך שיקום העצמות מתקדם. כאשר הבצקת גדולה, היא עלולה לגרום לסיבוכים רציניים, כולל סכנה של תרדמת המוח (קומה), אם לא מטפלים בבעיה זו בצורה מקצועית.

תאור תהליך נורמלי של לוקמיה:

כאשר נפתר הקונפליקט או הטראומה שגרמו לפגיעה במח העצמות וכאשר אין קונפליקטים חדשים או גורמים שונים המהווים טריגרים שמפעילים שוב את תחושת ירידת הערך העצמי, ואין דברים אחרים המפריעים לתהליך הריפוי הטבעי, יהיה מהלך המחלה פחות או יותר כפי שמתואר להלן:

שלב 1 (1-3 שבועות):

•          בדיקת דם מראה אנמיה (רמה נמוכה של תאי דם אדומים), לויקופניה (רמה נמוכה של תאי דם לבנים) ותרומבופניה (רמה נמוכה של טסיות).

•          כלי הדם והלימפה מתרחבים הרבה יותר מנפחם הרגיל. מספרם האמיתי של תאי הדם הלבנים והאדומים הרגילים תקין, אך הבדיקה מטעה. זוהי אנמיה מדומה ולויקופניה מדומה.

•          תחושה של עייפות רבה, אך יש תיאבון טוב. יתכן חום.

•          רמה נמוכה של טסיות – סכנה לדימום חיצוני או פנימי. דימום יכול לגרום לקונפליקט חדש (שעלול לגרום להגדלת הטחול) ולירידה נוספת בטסיות.

•          אין עדיין עליה בכדוריות לבנות  ("a-leukemic leukemia”)

שלב 2 (3-6 שבועות אחרי שלב 1):

•          האנמיה (המדומה) והתרומבופניה נמשכות.

•          עליה חדה בלויקוציטים (תאי דם לבנים).
אלה לויקוציטים לא בשלים הנקראים לויקובלסטים. תפקידם: לעזור במילוי החללים בעצם ובניית העצם. הלויקובלסטים אינם מסוגלים להתחלק ולהתרבות בעצמם. העודפים של תאים אלה מפורקים תוך מספר ימים בכבד ומופרשים במהירות מהגוף.

•          רמת הלויקוציטים הנורמליים נשארת תקינה, אך בבדיקת דם רגילה לא תמיד יראו זאת.

•          המטופל עייף בצורה קיצונית ומרגיש חולה – כולל גם אפשרות לסימפטומים השייכים לריפוי הבצקת במוח: כאבי-ראש, סחרחורות, בחילות.

•          יתכן חום.

•          יתכנו כאבים חזקים בגלל התמתחות הפריוסטאום.

חשוב לנוח הרבה כל עוד יש עייפות וכאבים.

שלב 3 (3-6 שבועות אחרי שלב 2):

•          מתחיל ייצור מהיר של תאי דם אדומים לא בשלים הנקראים נורמובלסטים (מאובחנים בטעות כממאירים).

•          אם רמת הלויקובלסטים והנורמובלסטים גבוהה מאד, ההמטולוג יקרא למחלה זו אריתרו-לויקמיה אשר מטופלת בד"כ ע"י כימותרפיה במינונים גבוהים.

•          יתכנו כאבי עצמות חזקים.

•          סיבוכים אפשריים בשלב זה: שברי עצמות ספונטניים, במיוחד אם השלב האקטיבי נמשך הרבה זמן.

שלב 4:

•          החולה יצא מאזור הסכנה.

•          התאים הלא בשלים מפורקים ע"י הכבד, מופרשים החוצה ונפסק ייצורם המסיבי.

•          רמת הטסיות חוזרת לנורמה.

•          החולה יוצא ממצב התשישות בו היה.

הערות:

1. משכי הזמן הנ"ל הם מקורבים בלבד ונכונים רק במקרה שאכן אין נסיגות בתהליך הריפוי.

חולה אשר החליט לא לקבל טיפולים כימותרפיים, מבין את הגורמים הרגשיים למחלתו ומטפל בגורמים אלה, מצבו בד"כ משתפר בהדרגה בצורה ברורה. אך הניסיון מראה שכאשר חולה כזה הולך לבדיקות רפואיות ומקבל את תוצאות בדיקות הדם, הוא עלול להיכנס שוב למצב של חרדה בגלל הדרך בה מפרשים הרופאים את תוצאות הבדיקה. נוצר מצב בעייתי בו מצד אחד החולה מרגיש טוב יותר ויותר, אך מצד שני בדיקות הדם מראות כאילו יש החמרה הולכת וגוברת של המחלה. החרדה שנגרמת בגלל פירוש מוטעה של תוצאות בדיקת הדם גורמת להאטה או עצירה זמנית של תהליך הריפוי ולפעמים אף לנסיגה, מה שעלול להאריך את תהליך הריפוי הרבה מעבר לזמנים הנ"ל.

2. לוקמיה כרונית היא למעשה מצב בו תהליך הריפוי נקטע מדי פעם ע"י השפעה קצרה של הישנות הקונפליקט של ירידת ערך עצמי (או הישנות השפעתה של קרינה מייננת).

3. בעבר, לוקמיה אצל קשישים ולוקמיה לימפטית אצל ילדים קטנים מאד, נחשבו כמחלות לחלוטין לא מסוכנות ולא התייחסו אליהן כאל סוגים של לוקמיה אמיתית. רופאי הילדים לא היו מבקשים שתבוצענה ביופסיות במח העצמות של הילדים, מאחר והיה ידוע שבבדיקה רפואית לאחר 3 חודשים ואח"כ לאחר 3 חודשים נוספים יתגלה בד"כ שהלוקמיה נעלמה.

מצד המטפלים, בני המשפחה, חברים ועמיתים לעבודה הטיפול החשוב ביותר לסובלים ממחלות עצם ומח העצמות הוא:

•          לתמוך בהם

•          לעודד ולחזק אותם. להדגיש את תכונותיהם הטובות

•          להקרין להם חום ואהבה

•          לעזור להם למצוא דרכים מתאימות לביטוי והתפתחות

כפי שניתן להבין מכל האמור עד כה, הטיפול המשמעותי ביותר הוא ללמוד להתגבר על הטראומה הרגשית או לפתור את הקונפליקט הרגשי שגרמו להופעת המחלה. זוהי עבודה לא קלה המוטלת בעיקרה על החולה עצמו, כאשר תפקידו של המטפל הוא בעיקר לעזור באבחון, להסביר, לכוון, לתת כלים, לייעץ ולתמוך.

ישנן שיטות שונות העוזרות להתגבר או להשתחרר מטראומות, וכל אחד צריך למצוא את השיטה המתאימה לו ביותר ואת המטפל המתאים לו ביותר.

כאשר מתרחשת טראומה הגורמת למחלה קשה, קולטים החושים שלנו את מרבית האינפורמציה הקיימת בסביבה באותו זמן – צלילים, צבעים, צורות, ריחות, מגע, טעמים, מילים או משפטים ספציפיים שנאמרו וכו'. כל אלה נחרתים בתת-מודע שלנו וכל אחד מהם עלול להיות טריגר אשר יפעיל מחדש את מעגל המחלה אם לא נהיה מודעים לו ואם לא נלמד לנטרלו.

לכן חשוב לא רק לפתור את הטראומה הישנה, אלא גם ללמוד כיצד לא לאפשר לאותם דברים שנחרתו בנו להפוך לטריגרים אשר יפעילו מחדש את מעגל המחלה.

המודעות לדברים היא המפתח לפתרון והיא הדבר העיקרי בריפוי, אם היא מלווה בשינוי הגישה, ההתייחסות והחשיבה. מעבר לכך, כל אחת משיטות הטיפול עשויה להיות כלי עזר חשוב ולפעמים אף חיוני.

מאחר והגורם העיקרי לסרטן העצמות היא טראומה/קונפליקט של ירידת ערך עצמי חריפה, חיוני הוא שהטיפול יחזק את תחושת הערך העצמי של החולה ואת בטחונו העצמי. אך עיקר הטיפול הוא כאמור העבודה הפנימית שהחולה עצמו צריך לעשות ובד"כ חיוני שעבודה זו תכלול איכויות ומהויות כמו סליחה (לאחרים ולעצמו), מחילה, הבנה, שקט פנימי, רוגע, בטחון עצמי, אהבה, נתינה, סבלנות, סובלנות, תקוה ואמונה.

אחד המרכיבים בשינוי הגישה או התפיסה של החולה אשר עשוי לעזור לו מאד זו היכולת לראות את חצי הכוס המלאה במקום את חצי הכוס הריקה. מרכיב נוסף זו היכולת להפריד בין עיקר לטפל.

התרבות התחרותית בה אנו חיים הטביעה בנו את הצורך להשוות את עצמנו תמיד לאחרים ולמדוד את עצמנו ביחס לנורמות המקובלות. זה גורם לכך שאנחנו מורגלים לראות את החסרונות שלנו (ושל אחרים) ביחס לנורמות המקובלות או ביחס לאנשים הבולטים והמצטיינים באותו תחום, בלי קשר אם נורמות אלה מתאימות לטבע שלנו ולייעוד שלנו, או לא. אחת התרופות הפשוטות והעוצמתיות ביותר היא לדעת לראות את הדברים הטבעיים והייחודיים לנו ולהיות שמחים בחלקנו. על בסיס זה יש מקום לתהליך מתמיד של שיפור ועידון.

המלצות טיפוליות בנוסף לטיפולים הקשורים לשחרור מטראומות:

•          לנוח ככל האפשר כאשר מרגישים עייפות רבה, ובמיוחד כאשר מתחילים כאבי העצמות. לא לעשות בשלב זה שום פעילות גופנית מאומצת. אם בעיית האוסטיאופורוזיס מופיעה בעמוד השדרה רצוי מאד לשכב במיטה בשלב זה כדי למנוע כל אפשרות של שברים בעמוד השדרה.

•          להיזהר בשלב הריפוי מדברים העלולים לגרום לדימומים.

•          להימנע ככל האפשר מביופסיה בעצם.

•          להימנע ככל האפשר ממורפיום. זריקת מורפיום אחת בשיא שלב הריפוי עלולה להיות קטלנית. המורפיום גורם לשינויים במוח, מחליש את כח הרצון ומשתק את המעיים.

•          להימנע ככל האפשר מאנטיביוטיקה, מכיון שהיא מחסלת את החיידקים העוזרים לשיקום העצם.

•          לגלות מה גרם לתחושת יע"ע, ומהם הטריגרים שעלולים להפעיל שוב תחושה זו. ללמד את עצמנו בעזרת עבודה של מודעות כיצד לא לאפשר לאותם טריגרים להשפיע עלינו. אם משהו גורם לנו שוב לתחושה חזקה של יע"ע זה עוצר או מעכב את תהליך הריפוי ועלול לגרום לו להתארך מאד.

תזונה ותוספי תזונה:

לאכול הרבה סלק חי ולשתות מיץ סלק.
לאכול הרבה ירקות עלים ירוקים ועגבניות.
להקפיד שבכל ארוחה יהיו תמיד יותר מאכלים יוצרי בסיסיות מאשר מאכלים יוצרי חומציות

חשוב להתאים את התזונה ותוספי התזונה באופן אישי לכל חולה. ייתכנו מקרים שגם המאכלים הנ"ל, שבד"כ הם טובים למרבית החולים, לא יתאימו לחולה מסויים.

בדיקה קינסיולוגית היא אחד מכלי העזר הטובים למציאת ההמזונות ותוספי התזונה המתאימים לנבדק.

בכל מקרה רצוי מאד לא לעשות צום לפני השלמת הריפוי.

ביו-מגנטים: אלה הם מגנטים טיפוליים חד-קוטביים, חזקים במיוחד, המעלים את רמת האנרגיה בגוף, משפרים את חילוף החומרים בגוף, מעלים את לחץ החמצן בתאים ומפחיתים מצבי דלקת. הביו-מגנטים מזרזים ומשפרים את תהליך הריפוי.

מאחר ולוקמיה היא ביטוי לקריסה של המערכת המגנטית בגוף, הטיפול בעזרת ביו-מגנטים מומלץ כאן במיוחד. חשוב להקפיד על המיקום הנכון והקוטביות הנכונה של המגנטים, לפי הנחיות של מטפל המתמצא בתחום זה. שימוש במגנטים רב-קוטביים עלול להיות מסוכן לחולי סרטן ולכן חשוב להשתמש רק בביו-מגנטים "חד-קוטביים".

פעילות גופנית: חשוב להתאים את הפעילות למצבו של החולה.

חשיפה לשמש: מומלץ מאד להיחשף לשמש לפחות 15-20 דקות ביום (אלא אם הרופא או המטפל ממליצים אחרת בגלל רגישויות שונות שהם מצאו אצל החולה).

האם יש צורך בטיפולים כימותרפיים?

הידע, ההבנה והניסיון של הרפואה החדשה מראים שטיפולים אלה גורמים ליותר נזקים מאשר תועלת.

מוסכם על כולם שהכימותרפיה פוגעת קשות במח העצמות, שם מיוצרים תאי הדם. הויכוח במקרה זה בין הרפואה החדשה לרפואה המקובלת הוא סביב השאלה האם הפגיעה המכוונת במח העצמות מועילה לחולה או מזיקה.

הרפואה המקובלת מפרשת את הייצור העודף של תאי דם לא בשלים כתקלה ויציאה משליטה של הרקמות המייצרות תאי דם ולכן יש צורך להשמידן, אפילו אם זה גורם לנזקים ותופעות לוואי קשות.

הרפואה החדשה טוענת ומוכיחה שהייצור העודף של תאי דם לא בשלים הוא בעצמו כבר חלק משלב הריפוי בתוך תוכנית ריפוי טבעית ושלמה, המבוקרת באופן מלא ע"י המוח. שימוש בכימותרפיה בשלב זה הוא הרסני ומזיק ביותר. תפקיד הרופאים והמטפלים הוא לחזק את החולה מבחינה פיזית ונפשית, לדאוג שלא יהיו גורמים אשר יפריעו לתהליך הריפוי הטבעי, ולהתערב בתהליך בצורה רפואית מקצועית רק כשיש צורך למנוע סכנת חיים או סכנה של פגיעה בלתי הפיכה, כגון הסכנה הקיימת כאשר הבצקת הנוצרת במוח גדולה מהרגיל. התערבות מצילת חיים זו אינה כוללת בשום אופן שימוש בכימותרפיה.

לפי הרפואה החדשה, הרעיון של השלת מח עצם אצל החולה שגוי לא פחות מהשימוש בכימותרפיה. הסיכוי היחידי של העצם להשתקם הוא ע"י כך שמח העצמות יהיה בריא.

מאחר שהרפואה המקובלת חושבת שבלוקמיה מח העצמות חולה, היא קודם כל מנסה להשמיד אותו לחלוטין בעזרת כימותרפיה והקרנות ואז מנסה להשתיל מח עצם מתורם בריא או תאים שנלקחו מהחולה עצמו בתקופות בהן המחלה היתה אצלו בנסיגה.

הרפואה החדשה טוענת שהחולים היחידים שמצליחים לשרוד תהליך זה של כימותרפיה, הקרנות והשתלות מח עצם הם אותם חולים שהרופאים לא הצליחו להשמיד לחלוטין את מח העצמות שלהם...

הידע,הבנות והניסיון של הרפואה החדשה אומרים שלמעשה אף אחד, ובמיוחד לא ילדים, צריך למות מלוקמיה. להיפך, אדם שאובחן כחולה לוקמיה יכול לברך על כך שנפתר הקונפליקט או שחלפה השפעת הטראומה אשר גרמה לירידה חריפה בתחושת הערך העצמי שלו, ומה שעליו לעשות עכשיו זה להתגבר על הקשיים הפיזיים של תהליך ההחלמה וללמוד כיצד לא לתת לאותם דברים אשר גרמו לתהליך המחלה מלכתחילה, לחזור ולהשפיע עליו בהמשך.

מאמר זה מוגש כמידע בלבד וההמלצות שבו אינן מהוות התוויות רפואיות.
הכותב אינו רופא ובכל מקרה יש להיוועץ ברופא מוסמך.

מקורות:

http://learninggnm.com/documents/sbs-leukemia.html

http://learninggnm.com/documents/chemotherapy.html

http://learninggnm.com/documents/sbs-bonecancer.html

Scientific Chart of GNM. 2007, ISBN: 978-84-96127-29-6

GNM Seminar Two