חובות / הלוואות / בעיות כספיות / מינוס בבנק ועוד. מאמר זה הוא מאמר המשך למאמר איך לצאת מהמינוס בבנק ? מה יוצר חובות ? ואיך לצאת מהם ?. המאמר נכתב כתשובה לשאלה הבאה: מה עושים עם בן זוג שכל הזמן רוצה לקחת עוד ועוד הלוואות ? בקושי מסיימים הלוואה אחת ומיד הוא דואג לקחת אחרת. קשה לו לישון בלילה, הוא מכניס את עצמו ללחץ נפשי בגלל החוב בבנק ולחוץ במהלך כל היום מהעניין.

יש לציין כי לאחרונה הבת שלנו התחתנה ובקרוב הבן יחגוג בר מצווה, כך שנוצרו חובות לא מועטים, ובכל זאת. אני מתנגדת לקחת עוד הלוואה כי המעגל הזה לא ייגמר וגם הלוואות צריך להחזיר. אבל הוא אומר שאנחנו צריכים את הכסף כדי לכסות חלק מהמינוס ולחסוך את תשלומי הריבית הגבוהים...

שנינו עובדים ומרוויחים, אבל מסתבר שאנחנו לא מצליחים בכלל להנות מהכסף שעובר אוטומטית ברובו לכיסוי החובות, בימים אלו אנחנו מנסים למצוא עבודה נוספת בתקווה להגדלת ההכנסות.

תשובה: אמר רבי נחמן מברסלב "מִי שֶׁעוֹשֶׂה מַעֲשָׂיו בִּמְהִירוּת בְּלִי יִשּׁוּב הַדַּעַת, נַעֲשֲׂה בַּעַל חוֹב". מה שאומר שכל החובות שיש לאדם, כולל כל החובות מכל סוג שהוא (כספי / רגשי), כל החובות האלו נובעים אך ורק מחמת חוסר ישוב הדעת בלבד. מה שאומר שכדי לצאת מהחובות שלב ראשון צריך להירגע ולפעול מתוך ישוב הדעת.

למצוא עוד עבודה והכנסה נוספת זה כמובן פתרון שדומה למי שעושה טיפולים כימותרפיים כדי להלחם במחלה קשה יותר. דהיינו האדם מפיל את עצמו מבעיה אחת לבעיה נוספת. צריך לזכור כי לעבוד זו אינה ברכה, אלא קללה של "בזיעת אפך תאכל לחם". הברכה היא האושר והשמחה הפנימית. ולא משנה כמה יהיה לאדם בחיצוניות, "גם הנפש לא תימלא" ו"אין אדם מת וחצי תאוותו בידו" ו"מי שיש לו 100 רוצה 200" וכן הלאה. ולמה חשוב לזכור את זה ?

כדי להדגיש שעיקר העניין שצריך לעשות כדי לצאת מחובות, הוא בראש ובראשונה להתחיל להירגע מהמרוץ המטורף של החיים ושל ה"מה יגידו השכנים" ושל כל שאר ה"מה יגידו". כי המרוץ הזה מקרב את האדם מהר יותר אל התחנה האחרונה של בית הקברות (למי ששכח שבסוף מגיעים לשם). והחיים לא נועדו למטרת עבודה, אלא למטרת הנאה נפשית פנימית, הנאה שאי אפשר לקנות אותה בכסף.

כפי שניתן לראות, זו לולאה אין סופית. כי לוקחים חוב אחד כדי לכסות חוב אחר וכן הלאה. וכל פעם מרוויחים יותר, וחסר עוד יותר כסף וכולי. כך שהאדם מכלה את כל חייו בשביל הכסף, והכסף מכלה את חייו הנפשיים בעיקר. כולם עובדים בשביל הילדים, וגם הילדים עובדים בשביל הילדים וכולם עובדים בשביל איזה ילד דמיוני, שיום אחד אולי יחליט שהוא מתחיל לחיות ומפסיק לעבוד !

החיים עוברים בשווה על האדם, בין אם הוא יהיה עשיר או עני. ההבדל היחיד שמשנה את החיים הוא העושר הפנימי והעוני הפנימי שיש לאדם. העשיר הוא זה ששמח בחלקו ושמח מהמציאות שלו. ומי שנראה לו שהעושר שלו נמצא בבנק, הוא אדם מסכן, כי באמת אין לו שום דבר מוחשי חוץ מאשר דמיון אחד גדול.

ברגע שהאדם חושב שהוא זה הכסף שלו, זה הרגע שבו האדם נכנס לבית הכלא של החיים. האדם מתחיל להיות עבד של הכסף, משועבד לכסף, לא ישן בגלל הכסף, נהיה חולה בגלל הכסף, אין לו סבלנות לאף אחד בגלל הכסף, הוא רב עם אנשים בגלל הכסף והכל דמיון אחד גדול בלבד.

ואז שואלים. רגע אחד, זה לא שאני מכור לכסף, אני הרי "צריך וחייב" את הכסף הזה כדי לחיות ! אבל זו כמובן אשליה רצינית, אשליה שבה האדם עובד על עצמו ומצדיק את המרדף שלו אחרי הכסף, כי הוא כאילו "חייב" את הכסף כדי לחיות.

מי שיסתכל אפילו על בעלי חיים (שלא בויתו), יראה שהם יוצאים לצוד רק כאשר הם רעבים. האם הם חיים טוב פחות מבני אדם שעובדים כל היום ? תשובה: לא. האם זה הגיוני שהאדם עם שכל יחיה פחות טוב מאשר בעל חיים ? תשובה: ברור שלא. אז למה בכל זאת בני אדם עם המון שכל חיים פחות טוב מאשר בעלי החיים ? תשובה: מחמת חוסר שימוש בשכל. מי שיש לו שכל ולא משתמש בו, אדם כזה סובל יותר מאשר המשוגע או בעל החיים שאין לו שכל. ומהי מטרת השכל שיש לאדם ? תשובה: להיות מאושר.

כי באמת רוב העבודה של רוב בני האדם, היא לא כדי לחיות, אלא כדי "להנות". כדי לחיות בצורה בריאה נפשית וגופנית לא צריך כ"כ הרבה כסף. וממילא לא צריך להתאמץ כ"כ הרבה. אלא מה ? שהאדם עובד כ"כ קשה מאחר שהוא מרגיש שהוא "צריך" את הכסף כדי לקנות כל מיני הנאות שונות ומשונות, הנאות חיצוניות שאינן מביאות שום תועלת אמיתית לאדם בפנימיות שלו.

ומה ההוכחה הפשוטה לכך שההנאות האלו אינן מביאות אושר וסיפוק, אלא הן לא הרבה יותר מאשר שתיית מי ים מלוחים שרק מצמיאים את השותה אותם ? התשובה ממש פשוטה. כי במציאות רואים שככל שיש לאדם יותר כסף, כך התחושה הסובייקטיבית שלו היא שחסר לו עוד יותר כסף. לפני 2 דורות בלבד, אנשים חיו בצורה פשוטה לחלוטין והיו יותר מאושרים. האם הם היו עצובים ? האם הם לא גידלו ילדים ? האם העולם התקיים ? תשובה: כן, אפילו טוב יותר מאשר המצב היום.

וכל זה נובע מחמת שהאדם במקום לחפש הנאות פנימיות שאינן עולות כסף ושאין ביד הכסף דרך לקנות אותן, במקום זה האדם מחפש את האושר בחוץ. אבל האושר נמצא בפנים ולא בחוץ.

האדם "עצמו" הוא כמובן לא החיצוני אלא הפנימי. כאשר האדם אומר "אני" רוצה / חושב / מרגיש / מתכנן וכולי, כל אותם הדברים האלו קורים ל"אני" הפנימי של האדם, דהיינו הנשמה של האדם. האדם כמובן הוא לא הכסף / רכוש שיש לו. האדם עצמו הוא גם לא האישה / ילדים שיש לו. האדם הוא גם לא הבגדים שלו. והאדם הוא גם לא הגוף שלו. כאשר אדם אומר הגוף "שלי", מיהו אותו "שלי" שאומר שהגוף שלו ? מיהי אותה ישות שהחליטה שהגוף שלה הוא רק החלקים האלו של הגוף ולא גם השולחן שליד ?! התשובה כמובן שזו הנשמה הפנימית (ראה כאן).

וזה בעצם אומר שעיקר העיסוק של האדם בחיים, צריך להיות פנימה ולא החוצה. ז"א במקום להתעסק באיך קונים עוד משהו חיצוני, צריך להתעסק באיך עובדים על "האני" הפנימי טוב יותר. כי מי שבאמת אוהב את עצמו, אבל באמת אוהב את "עצמו" דהיינו את הנשמה שלו, אדם כזה לא יתעסק יותר במה שקורה בחוץ, אלא אך ורק במה שקורה בפנים. כי הפנימי הוא המציאות האמיתית ומה שבחוץ הוא לא יותר מאשר איזה חלום...

וכאן יש יותר מ"רמז" לכך שכאשר מחתנים ילד, לא חייבים לקנות לו דירה. ובפרט אם לשם כך נכנסים לחובות. 1 – גם האדם עצמו לעצמו לא חייב לקנות דירה. החיים כאן הם זמניים וחבל להשקיע כ"כ הרבה משאבים במשהו זמני. 2 – אם יש באפשרותך, זה בסדר גמור שתעזור לילדך ותקנה להם דירה. אבל אם אין באפשרותך, רק שיגעון גמור אומר לאדם לקנות לילדיו דירה ולהיכנס לשם כך לחובות. לא יקרה שום דבר אם הילדים יגורו בשכירות כמה שנים עד שיקנו הם דירה. וגם אם הם לא יקנו דירה אז מה ? וכי זה באמת משנה ?!

ואם ה"צד השני" יש לו בעיה עם זה שאתה לא קונה דירה לבן / בת שלך, והוא מתעקש לבטל את החתונה בלל דברים שקשורים לכסף, או בגלל כל סיבה אחרת שאינה קשורה באופן ישיר למהות ה*נפשית* הזוגיות של הקמת משפחה, אז כן, על דבר כזה בהחלט מבטלים חתונה. הצד השני מוזמן להתחתן עם הילד שלו.

אם שני הילדים רוצים להתחתן, הם יכולים להתחתן גם בלי עזרת ההורים וגם בלי לארגן אירוע של חתונה בכלל, שהוא לכשעצמו אירוע שעובר בן לילה כאילו לא היה. אם חתונה נהפכת לעסק, של מי נותן מה, הרי שאין שום קשר בין חתונה כזו לבין זוגיות ואהבה. באהבה אמיתית, העשיר הגדול ביותר יתחתן עם העני הגדול ביותר והם ירגישו שווה אחד לשני.

אבל אם מישהו רוצה לבטל חתונה בגלל עניין כספי כלשהו, מכל סוג שהוא, אז הרי שטוב יותר לבטל את החתונה עכשיו, מאשר להתגרש מחר. כי מי שרוצה זוגיות אמיתית פנימית, לא עושה חישובים של כסף.

גם "בר מצווה" שעושים בשביל הילד. לא חייבים לעשות בר מצווה באירוע גדול ומפואר. אפשר גם משהו קטן. ואם הילד רוצה אירוע גדול כמו החברים שלו, מה עושים אז ? אז מי שאוהב את הילד שלו באמת, הורה כזה מבין מיד שלילד שלו יש בעיה של דימוי עצמי, בעיה של ביטחון עצמי, בעיה של הערכה עצמית (שגם ההורה עצמו אולי וכנראה נגוע בהם). כי לילד אכפת מ"מה יגידו".

והורה חכם, עושה 1 + 1 = 2, ומבין מיד שבקצב הזה הילד שלו יסבול בחיים לא פחות ממנו. כי אם ההורה עצמו שקוע בכ"כ הרבה חובות בגלל המה יגידו, מה יעשה אותו הילד כאשר הוא יגדל. הרי עכשיו זה הבר מצווה ומחר זה משהו אחר ומחרתיים משהו אחר. וההורה פשוט משעבד את חייו לחיצוניות של הילדים שלו. ותוך כדי זה הוא גם גורם לילדים שלו לחשוב כאילו יש משמעות לחיצוני. ועל ידי זה הוא מכניס גם את הילדים שלו לבית הכלא והשעבוד הכספי וכולי.

להיות הורה טוב, זה אומר שלב ראשון להיות אדם טוב מול עצמך. שלב שני להיות הורה טוב מול ילדיך. דהיינו ללמד אותם מה העיקר ומה הטפל בחיים. ואם הילד לא מבין, מה עושים אז ? במקרה כזה על ההורה לשבת עם עצמו, להחדיר בו בעצמו לעומק את מה שהוא רוצה להסביר לילד שלו. ואח"כ להסביר את אותו הדבר טוב יותר לילד שלו.

ואחרי כל ההקדמות האלו, עכשיו ניתן להבין כי מי שבאמת רוצה לצאת מהחובות שיש לו אחת ולתמיד, מי שרוצה לישון בלילה בשקט בצורה רגועה ושלא יהיה אכפת לו לחלוטין מהדמיונות שיש לו לגבי הבנק, אדם כזה דבר ראשון צריך לעבור שינוי תודעתי !!! בלי שינוי תודעתי מבפנים, האדם רודף אחרי הזנב של עצמו. לא משנה מה יהיה לאדם, תמיד יהיה חסר לו לפחות פי 2 ממה שיש לו.

כמו כלב שנובח "הב הב", כך האדם כל הזמן רוצה עוד ועוד ("הב לי" בשפה הארמית פירושו "תביא לי"). מי שלא ישנה או ירצה לשנות או יבין שהוא צריך לשנות את צורת החשיבה שלו, אדם כזה לעולם יהיה שקוע בחובות. כי חוסר ישוב הדעת מוביל לחובות כנ"ל.

וברמה המעשית לשאלה ספציפית על ההלוואות כדי לכסות חובות אחרים. הנושא הוא מאוד פשוט. צריך להתייחס לעניין הזה בדיוק כמו אל עסק לכל דבר. ז"א אם באמת הלוואה אחת טובה יותר מאשר חוב אחר, אז זה בסדר גמור ואפילו רצוי לקחת אותה. כי בעצם מחליפים חוב אחד גדול, בחוב אחר קטן יותר.

אבל זה בתנאי אחד, שבו לא לוקחים אפילו לא שקל אחד מההלוואה החדשה לצורך הוצאות שוטפות בשום צורה. ההלוואה החדשה צריכה להיות עסקה כלכלית לכל דבר, דהיינו למטרת כיסוי החוב בלבד !!! הפעם היחידה שמותר לקחת הלוואה, זה אם אין לך לחם לאכול ומים לשתות. ואם הגעת למצב שבו אין לך לחם לאכול ויש לך דירה, אז תמכור את הדירה ואל תיקח הלוואות.

כי מי שחושב בהגיון, מבין מיד שזו שטות רצינית שיש לאדם חובות, הוא לא נרדם בלילה, הורס את הבריאות הנפשית והפיזית שלו בגלל החובות, אבל הוא לא פוגע בערך ה"מקודש" של הדירה שלו. זהו כמובן דמיון אחד גדול. הדירה תישאר כאן הרבה שנים אחרי שהאדם ימות. אז מי יותר חשוב ? מי משרת את מי ? מי עבד של מי ?

לסיכום: הפתרון לבעיית ההלוואות / חובות הוא בראש ובראשונה בראש ובצורת החשיבה, בהבנה של מהי מטרת החיים ואיך משיגים את המטרה הזאת. כל זמן שאדם מחפש דרכי קיצור, הרי שהוא ימשיך לרוץ במירוץ העכברים לנצח, עד שמלאך המוות יאסוף אותו מכאן אל התחנה הבאה. והדרך היחידה לצאת מכל החובות, היא אך ורק על ידי שינוי של צורת המחשבה. בהצלחה.

באפשרותך להשיג אושר פנימי ללא עלות כספית

"רֶווַח הָעוֹלָם הַזֶּה אֵין לְשַׁעֵר, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁהָאָדָם יָכוֹל לְהַרְוִיחַ בְּזֶה הָעוֹלָם, וְאֵין צָרִיךְ עַל זֶה הוֹצָאוֹת מִשֶּׁלּוֹ, רַק מִמַּה שֶּׁהֵכִין לְפָנָיו הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, יָכוֹל לְהַרְחִיב יָדוֹ וּלְהַרְוִיחַ הַרְבֵּה מְאד"

"מִי שֶׁעוֹשֶׂה מַעֲשָׂיו בִּמְהִירוּת בְּלִי יִשּׁוּב הַדַּעַת, נַעֲשֲׂה בַּעַל חוֹב."

"שֶׁנִּדְמֶה לָהֶם שֶׁמַּרְוִיחִין, וּבֶאֱמֶת אֵינָם מַרְוִיחִין... וְכָל הַמִּתְדַּבְּקִין בָּהּ [ברוח השטות שיש להם] הֵם בַּעֲלֵי חוֹבוֹת. כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִים בְּחוּשׁ, שֶׁזֶּה הַמַּשָּׂא [העול] תָּלוּי בְּצַוַּאר בְּנֵי אָדָם, שֶׁאֵין מִסְתַּפְּקִין בְּמָמוֹנָם וְלוֹוִין מָמוֹן מֵאֲחֵרִים, וְנִדְמֶה לָהֶם שֶׁהֵם מִשְׂתַּכְּרִין [מרוויחים] שָׂכָר הַרְבֵּה, וְאַחַר כָּךְ מֵתִים בַּעֲלֵי חוֹבוֹת, וְאִם אֵינָם מֵתִים בַּעֲלֵי חוֹבוֹת, הֵם בְּחַיֵּיהֶם בַּעֲלֵי חוֹבוֹת, וּמַטְרִיחִים אֶת עַצְמָם בִּטְרָחוֹת גְּדוֹלוֹת, וּמְסַכְּנִים אֶת עַצְמָם בְּסַכָּנַת דְּרָכִים, בִּשְׁבִיל שָׂכָר מֻעָט,..."

"מחִין דְּקַטְנוּת [מוח קטן וחוסר ישוב הדעת] הוּא בְּחִינַת בַּעַל חוֹב."

"לְעִנְיַן הַנְהָגַת הַבַּיִת בְּפַרְנָסָה וּמַלְבּוּשִׁים וּשְׁאָר צָרְכֵי הַבַּיִת, שֶׁעַל פִּי רב חָסֵר לָאָדָם הַרְבֵּה כְּגוֹן, לָזֶה חָסֵר מַלְבּוּשׁ פָּשׁוּט, וְיֵשׁ שֶׁחָסֵר לָהֶם מַלְבּוּשִׁים חֲשׁוּבִים אוֹ דִּירָה וְכוּ' שֶׁצְּרִיכִין לְהַמְתִּין... וְלִבְלִי לִדְחֹק אֶת הַשָּׁעָה לְמַלְּאוֹת הַחִסָּרוֹן תֵּכֶף וּמִיָּד, רַק צְרִיכִין לְהַמְתִּין...
וְאָמַר עַל עַצְמוֹ עִנְיָן הַנַּ"ל שֶׁאִם לא הָיָה מַמְתִּין, כְּגוֹן כְּשֶׁהָיָה חָסֵר לוֹ אֵיזֶה דָּבָר, אִם הָיָה דּוֹחֵק אֶת הַשָּׁעָה שֶׁיִּהְיֶה דַּוְקָא תֵּכֶף, הָיָה צָרִיךְ לִלְווֹת לְעַצְמוֹ וְלִהְיוֹת בַּעַל חוֹב, עַד שֶׁהָיָה מֻכְרָח לִהְיוֹת נוֹסֵעַ וּמְטֻלְטָל כְּמוֹ שֶׁאָנוּ יוֹדְעִים עִנְיַן הַנּוֹסְעִים שֶׁהֵם מֻכְרָחִים תָּמִיד לִסַּע עַל הַמְּדִינָה מֵחֲמַת שֶׁהֵם תָּמִיד בַּעֲלֵי חוֹבוֹת
וְעִנְיָן זֶה צְרִיכִים לֵידַע מְאד וּצְרִיכִין לִלְמד עַצְמוֹ לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ בָּזֶה מְאד, כִּי לְכָל אָדָם חָסֵר הַרְבֵּה אֲפִלּוּ בַּעֲלֵי בָּתִּים וַעֲשִׁירִים גְּדוֹלִים, מִכָּל שֶׁכֵּן מְקַבְּלִים [אנשים שכירים] אֲפִלּוּ הַחֲשׁוּבִים וְהַגְּדוֹלִים. וְצָרִיךְ לָזֶה לְהִסְתַּפֵּק בְּמִעוּט וּלְהַנְהִיג בֵּיתוֹ כְּפִי הַשָּׁעָה וְהַזְּמַן. וְאִם נִדְמֶה לוֹ שֶׁצָּרִיךְ מַלְבּוּשׁ אוֹ לְאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו, אַף עַל פִּי שֶׁמֻּכְרָח לוֹ אַל יִדְחַק הַשָּׁעָה לִלְווֹת וּלְהַקִּיף [לקחת בהקפה] וְלִהְיוֹת בַּעַל חוֹב, אַךְ יַמְתִּין עַד שֶׁיָּבוֹא עִתּוֹ.
וְטוֹב לִסְבּל דּחַק אֲפִלּוּ בִּמְזוֹנוֹת וְכָל שֶׁכֵּן בְּמַלְבּוּשִׁים וְדִירוֹת וְכוּ' וְלא לִהְיוֹת בַּעַל חוֹב, וּמוּטָב שֶׁיִּהְיֶה בַּעַל חוֹב לְעַצְמוֹ אוֹ לִבְנֵי בֵּיתוֹ בְּמַלְבּוּשִׁים מִלִּהְיוֹת בַּעַל חוֹב לְהַחֶנְוָנִי אוֹ לַאֲחֵרִים. כִּי בְּכָל עִנְיְנֵי פַּרְנָסָה צְרִיכִין לְהַמְתִּין עַד שֶׁיָּבוֹא עִתּוֹ"

"הַיֵּצֶר הָרָע דּוֹמֶה כְּמוֹ מִי שֶׁהוֹלֵךְ וְרָץ בֵּין בְּנֵי אָדָם, וְיָדוֹ סְגוּרָה וְאֵין אָדָם יוֹדֵעַ מַה בְּתוֹכָהּ וְהוּא מְרַמֶּה בְּנֵי אָדָם וְשׁוֹאֵל לְכָל אֶחָד, מָה אֲנִי אוֹחֵז ? וּלְכָל אֶחָד נִדְמֶה כְּאִלּוּ הוּא אוֹחֵז מַה שֶּׁהוּא מִתְאַוֶּה, וְעַל כֵּן הַכּל רָצִים אַחֲרָיו, כִּי כָּל אֶחָד סוֹבֵר שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ מַה שֶּׁהוּא חָפֵץ. וְאַחַר כָּךְ הוּא פּוֹתֵחַ אֶת יָדוֹ וְאֵין בָּה כְּלוּם. כְּמוֹ כֵן מַמָּשׁ הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁהוּא מְרַמֶּה כָּל הָעוֹלָם וְהַכּל רָצִים אַחֲרָיו וּמְרַמֶּה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד עַד שֶׁנִּדְמֶה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּאִלּוּ יֵשׁ בְּיָדוֹ מַה שֶּׁהוּא חָפֵץ כָּל אֶחָד כְּפִי שְׁטוּתוֹ וְתַאֲוָתוֹ, וְאַחַר כָּךְ בַּסּוֹף הוּא פּוֹתֵחַ אֶת יָדוֹ וְאֵין בָּהּ כְּלוּם, כִּי אֵין מִי שֶׁיְּמַלֵּא תַּאֲוָתוֹ אֶצְלוֹ.
גַּם נִדְמוּ כָּל הַתַּאֲווֹת שֶׁל הָעוֹלָם כְּמוֹ עַמּוּדֵי אוֹר הַנִּכְנָסִין בַּבַּיִת מִן אוֹר הַחַמָּה, כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ שֶׁהֵם נִדְמִין לְעַמּוּדִים מֵחֲמַת הַזְּרִיחָה שֶׁל הַחַמָּה וּכְאִלּוּ רוֹצִים לִתְפּס אוֹתָן הָעַמּוּדֵי אוֹר שֶׁתּוֹפְסִים וְחוֹטְפִים וְאֵין בְּתוֹךְ הַיָּד כְּלוּם, כָּךְ הֵם כָּל הַתַּאֲווֹת שֶׁל עוֹלָם הַזֶּה"

קרא עוד על אימון אישי קואצינג , שכל / דעת , עצבות , זוגיות , רגשות / תחושות , לצאת מהמינוס , ישוב הדעת , גירושים , משפחה , חסרונות , תכלית / מטרה , אשליות , אהבה עצמית , לחץ , עבודה , בעלי חיים , בית כלא , קללה , רוגע , ילדים , אושר , הורות , חובות / אוברדרפט , בטחון עצמי , מי ים , דמיון , עקשנות , כסף , טיפש , מה חושבים עליך , מוות , כלכלה , שמח בחלקו , יעוץ , שמחה , הערכה עצמית , אהבה ועוד ...

מאת להצליח בכח המחשבה www.EIP.co.il