מי אתה ? האם אתה קיים ? איך אתה קיים ? מי אחראי לכך שהתודעה שלך קיימת ? ועוד !

חשבת פעם מי אתה ? איך אתה קיים ? איך התודעה שלך קיימת ? ממה התודעה שלך עשויה ? מה גורם לכך שאתה בוחר בחירות מסוימות ולא אחרות ? ממה המחשבה שלך עשויה ? האם החושים שלך ראו / קלטו אי פעם את ה"אני" שלך ? מי אחראי לרצונות שלך ? מי אחראי לכך שהתודעה שלך קיימת ? ועוד

ניסים. מי שרוצה לראות בשכל שלו נס שיקרא את המאמר. מי שרוצה לראות את הנס והדבר המופלא ביותר שיכול לקרות אי פעם שימשיך לקרוא. כי הנס הגדול ביותר שמולו מתגמדים כל הדברים בעולם, קורה לך אישית ממש ברגע הזה. מי שרוצה לראות בשכל שלו דברים מדהימים, שימשיך לקרוא...

מה נקרא אצל האדם נס ? נס הוא כל דבר שהוא אינו רגיל. לדוגמא רכב פוגע בבן אדם והאדם ניצל ולא קורה לו כלום. אדם כזה אומר שהוא ניצל ב"נס". אך באמת לנס כזה השכל יכול למצוא הסברים כלשהם. השכל האנושי יכול להבין כיצד האירוע הזה קרה ולתלות אותו בסיבות שונות. נס אמיתי באמת הוא נס שהשכל לא מסוגל בשום צורה להסביר אותו. לא משנה כמה תנסה להבין בשכל שלך איך זה קורה, לא תצליח. אבל בכל זאת זה קורה. וזהו כמובן נס אמיתי.

הנס הבא שנכתוב עליו, הוא נס אמיתי, דהיינו נס שאין לו שום הסבר שכלי בשום צורה. הנס הבא הוא נס שקורה לכל אדם בכל רגע ורגע. לא משנה היכן הוא נמצא, לא משנה מה השעה, לא משנה אם יום או לילה, לא משנה אם הוא רואה / שומע, לא משנה כלום. לכל אדם בכל רגע קורה נס גלוי, נס מוחשי אל מול עיני שכלו אם הוא רק ירצה לראות אותו.

הנס נקרא "נס הקיום". עצם זה שהאדם קיים, זה בעצמו נס גלוי. עכשיו ברגע הזה כאשר אתה קורא את השורות האלו, ממש ברגע הזה אתה הרי קיים, אתה מודע לעצמך, אתה קורא כרגע מאמר. שים לב לכך, כי עצם זה שאתה קיים, עצם זה שאתה חושב משהו, עצם זה שאתה מודע לעצמך, עצם זה שאתה מרגיש משהו זה בעצמו נס כדלהלן.

עצם זה שאתה אומר את המילה "אני", עצם זה שקיימת ישות כלשהי שמרגישה / חושבת את המושג "אני", זה בעצמו נס. לא סתם נס, אלא הנס הגדול ביותר שיכול להתרחש אי פעם. לעולם לא היה ולא יהיה נס גדול יותר. כי זהו נס אמיתי, נס שאותו השכל לא יכול להסביר בשום צורה. הנס הזה, הוא נס שאין לו, לא היה לו, ולא יהיה לו הסבר. כי זהו נס ללא הסבר שכלי אפילו לא תיאורטית כדלהלן.

חשוב לרגע אחד על הנושא הבא. אתה מודע לעצמך. ז"א בעצם שקיימת ישות כלשהי שאומרת "אני". אני חושב, אני מרגיש, אני מודע לעצמי, אני רוצה, אני אוהב, שמח וכולי. הישות הזאת כמובן היא לא הגוף שלך. לא האטומים שמהם עשוי הגוף שלך מרגישים / חושבים וכולי. זהו כמובן גם לא המוח שלך שעשוי מחומר גלי ושמנוני (ראה כאן). זאת כמובן הנשמה.

מה שנקרא אצל האדם "אני", זאת הנשמה. כאשר האדם אומר אני חושב / מרגיש / רוצה / מדמיין וכולי, אלו הכל אירועים שהנשמה חווה. האם יש לך שכל ? האם יש לך מחשבות ? תשובה: בוודאי שכן. אם ניקח אותך לחדר הניתוח ונעבור על כל החלקים שבגוף, כולל כל הגוף, האם היכן שהוא נמצא את השכל ? האם היכן שהוא נמצא את המחשבה ? תשובה: לא !

אז האם יש לך שכל או לא ? מצד אחד אין לך שכל ואין לך מחשבה, כי המחשבות שלך אינן עשויות מחומר כלשהו. אך מצד שני אתה יודע בוודאות כי אתה קיים, ז"א יש לך כרגע מחשבה כלשהי, אתה כרגע "יודע" משהו, יש כרגע ישות כלשהי שאומרת "אני". ז"א אתה בוודאות כן קיים. נמצא אם כן, כי התודעה שלך ה"אני" שלך, היא בעצם ישות שהקיום שלה הוא פרדוקסאלי כביכול. מצד אחד היא קיימת, אך מצד שני היא לא באמת קיימת כמשהו ממשי שאפשר לראות אותו דרך החושים.

וזה לכשעצמו משהו שמי שמבין אותו, זה לכשעצמו דבר מופלא כמובן. כי האדם רגיל לחשוב שרק דברים שהחושים שלו קולטים, שרק הם קיימים. הבט מולך, האם יש מולך כרגע פיל עם 3 ראשים ? תשובה: לא. איך אתה יודע שלא ? תשובה: כי החושים שלך לא קולטים אותו. אין לך שום אמצעי קלט שקולט כרגע קיום של פיל עם 3 ראשים מולך.

יחד עם זאת, אתה יודע בוודאות כי אתה קיים. ואתה, דהיינו כאשר אתה אומר "אני", זאת כמובן הנשמה שלך. אתה יודע בוודאות כי אתה קיים. וכפי שנאמר "אני חושב משמע אני קיים", דהיינו אתה קיים, יש לך מחשבה, אתה קיים. אבל האם יש דרך לאתר ולמצוא אותך ? האם יש דרך לדעת ממה האני שלך עשוי ? תשובה: לא. האני שלך היא ישות מטאפיזית.

וזה לכשעצמו הוא דבר מדהים לכל מי שירצה להודות על האמת. כי אתה קיים ולא קיים בו זמנית. אתה מצד אחד קיים, חושב, מרגיש, מדמיין וכולי, אך מצד שני הישות שהיא "אתה" גם איננה. דהיינו "יש" ו"אין" בו זמנית. אתה גם ישנו, דהיינו חושב, מודע לעצמך וכולי כנ"ל, אך אתה גם איננו, דהיינו אתה לא באמת קיים. אתה לא עשוי משום חומר, הקיום שלך הוא לא חומרי פיזי, אין קשר בין המצב הפיזי של הגוף שלך, לבין הקיום שלך, כי אתה אינך משהו חומרי פיזיקאלי. אך יחד עם זאת אתה קיים.

בקיצור, עצם זה שאתה קיים, זה דבר מופלא לכשעצמו. עצם הקיום שלך, הוא לכשעצמו כאילו חיבור של שני הפכים שנמנעים מצד עצמם. אתה גם ישנו וגם איננו בו זמנית. זה לא משנה היכן אתה נמצא, זה לא משנה איך אתה חווה כרגע את המציאות שבעולמך, זה לא משנה אם אתה ישן / ער, לא משנה שום דבר. עצם זה שאתה אומר לעצמך במחשבות שלך את המילה "אני", זה לכשעצמו דבר מופלא. כיצד זה יתכן שמשהו שהוא "איננו", הוא גם יהיה "ישנו" בו זמנית (ע"ע סופרפוזיציה קוונטית).

כאשר נופל לאדם האסימון והוא "מבין" את הנושא הזה של ה"יש" וה"אין" בו זמנית, שדרך אגב גם כל תורת הקוונטים מוארת לפיו, אז זו רק ההתחלה. הדברים הרבה יותר מופלאים ממה שנדמה. הדברים שאינם ניתנים להסבר שכלי, ושאף על פי כן עצם הקיום שלך עצמו בלי שום דבר נוסף מעידים עליהם, הם אין סופיים. והנה נקודה נוספת להתבוננות.

חשוב על הנושא הבא: אתה קיים. ישנה ישות כלשהי שמודעת לעצמה, שאומרת "אני". הישות הזאת קיימת. אבל כיצד היא עצמה קיימת ? מי מקיים אותה עצמה ? מה מחייה את הישות הזאת עצמה ? מי שיתבונן יראה, כי למרות שהישות של האדם דהיינו ה"אני" שלו, למרות שהיא ישות שאינה חומרית, אלא רוחנית לחלוטין, אף על פי כן היא "ישות", אף על פי כן היא קיימת בסוג כלשהו של קיום.

ונשאלת השאלה, מה בעצם קדם לישות הזאת ? מה מחייה את הישות הזאת עצמה ? כי הרי זה ברור לחלוטין שלא ה"אני" שלך גורם לעצמו להיות קיים. אף אחד הרי לא חושב שה"אני" שלו הוא זה שמקיים את הישות של עצמו. כי כדי להחיות את הישות של עצמך, אתה חייב להיות מ"חוץ" לישות של עצמך. ז"א חייבת להיות ישות כלשהי נפרדת ושונה ממך, שהיא זו שמחייה אותך כרגע. שהיא זו שגורמת לאני שלך להיות קיים ברגע הזה ממש. כי הרי לוגית, התודעה שלך לא מסוגלת להיות אחראית לכך שהיא עצמה תהיה קיימת.

עצם זה שאתה קיים, עצם זה שאתה חושב "אני", זה עצמו אומר שיש ישות כלשהי נוספת שגורמת לכך שתהיה קיים. מכך שאתה קיים, מכך ניתן להסיק שיש מישהו מחוצה לך שמקיים אותך, כי הרי לא אתה הוא זה שמחייה את עצמך. אתה בסך הכל מחשבה. הרי לא אתה הוא זה שיוצר את עצמך. א"כ ז"א שיש משהו נוסף מחוצה לך שאחראי לכך שאתה תהיה קיים. עצם הקיום שלך, מעיד על קיומה של ישות נוספת, שהיא כמובן אלוהים.

מעצם זה שאתה קיים, מזה בעצמו אתה יכול לראות את קיומו של אלוהים שמחייה אותך ממש כרגע. עצם זה שיש לך מחשבה כלשהי, עצם זה שאתה חושב ומודע לעצמך, זה בעצמו אמור ללמד אותך שאלוהים קיים. אלוהים הוא זה שמחייה אותך ממש כרגע. אלוהים הוא זה שגורם לכך שה"אני" שלך יהיה קיים כרגע. אלוהים הוא זה שאחראי לכל המציאות שאותה התודעה שלך חווה כרגע.

חשוב על הנושא הבא. אתה זאת התודעה שלך. ה"אני" שלך הוא התודעה שלך. התודעה שלך קיימת וחווה תחושה של "אני". המציאות וכל האירועים שקורים "לך", קורים בעצם ל"אני" שלך, דהיינו התודעה שלך. התודעה שלך היא זו שקורים לה כל האירועים שקורים לך. כי מאחר שהאירועים קורים "לך", ואתה הוא הנשמה שלך, ממילא כל האירועים שקורים לך, קורים בעצם לנשמה שלך.

דהיינו הנשמה שלך חווה / רואה / קולטת את כל האירועים שקורים לך. כל מה שקורה לך, אלו אירועים שהנשמה שלך חווה אותם קורים. ונשאלת השאלה. מאחר שאתה זאת התודעה שלך, וכל מה שקורה לך קורה בעצם לתודעה שלך, א"כ נשאלת השאלה, מיהו זה שבעצם אחראי לכל מה שהתודעה שלך חווה.

התודעה שלך חווה כל הזמן אירועים שונים. התודעה שלך חווה מציאויות שונות. כל רגע בחייך הוא מציאות חדשה לחלוטין, מציאות נפרדת משאר המציאויות, מציאות אחרת שאין לה קשר למציאות שהיתה ברגע הקודם ושתהיה ברגע הבא. כמו פריימים מתוך סרט. כל פריים של כל אלפית שניה, קיים בפני עצמו, בלי קשר לשאר הפריימים שאחריו ושלפניו. החיבור של כל התמונות יוצר את הסרט. אך התמונות עצמן קיימות בלי קשר למכלול של הסרט.

אבל מה בעצם משדר לתודעה שלך את התמונות שהיא רואה. הרי באותה המידה שאתה רואה את המציאות שיש לך כרגע, באותה המידה, התודעה שלך יכולה לחוות גם משהו אחר. אז מה גורם בעצם לכך שהתודעה שלך תחווה דווקא את מה שאתה רואה כרגע ? מי גורם לכך שהתודעה שלך תחווה את המציאות שהיא חווה. באותה המידה שאתה חווה כרגע מציאות X, באותה המידה התודעה שלך יכולה לחוות כרגע גם מציאות אחרת לחלוטין. אז מי גורם לכך שהתודעה שלך תחווה דווקא את המציאות שאתה חווה ? זהו גם כן אלוהים כמובן.

הבט מולך. אתה רואה עולם שלם. התודעה שלך חווה עולם שלם ומציאות שלמה. חשוב לרגע אחד בהגיון. אתה זאת הרי התודעה שלך. כל המציאות שאתה רואה מולך, היא משהו שהתודעה שלך חווה. ונשאלת השאלה, מה בעצם יוצר כרגע את הציור המדהים של המציאות שהתודעה שלך רואה ?! כל המציאות שאתה רואה מולך, כל העולם כולו שהתודעה שלך חווה ברגע הזה ממש. מה יוצר את הרגע הזה ממש ? מהי רוח החיים של הרגע הזה, שכולל בתוכו את הקיום שלך ואת הקיום של המציאות שאותה ה"אני" שלך חווה ברגע הזה ממש ?

מה בעצם גורם לתמונה המדהימה הזאת שכוללת צבעים, קולות, צלילים, ריחות, תנועה, עומק, מרחב, תחושות וכולי להיות קיימת כרגע. הרי באותה המידה שהמציאות הזו קיימת, התודעה שלך היתה יכולה גם לחוות ולראות מסך שחור אל מול העיניים. הרי לא אתה הוא זה שאחראי לכך שהתודעה שלך תראה דווקא את המציאות הזו ולא מציאות אחרת. כל המציאות שאתה חווה כרגע שיוצרת אצלך את כל אתם רגשות שיש לך כרגע מרוב העוצמתיות והתחושה המציאותית של האירועים שהתודעה שלך חווה, מה בעצם אחראי לכך שהמציאות שאתה חווה כרגע קיימת עבור התודעה שלך כרגע ?

כשם שאתה רואה כרגע מציאות כלשהי אל מול עיניך, מציאות שכוללת עולם שלם עם אנשים, בתים, בעלי חיים, שמים, ארץ וכולי, באותה המידה התודעה שלך יכולה לחוות מציאות אחרת, מציאות דמיונית אחרת ככל שתהיה. אך כמובן שלא אתה הוא זה שאחראי לכך שהתודעה שלך חווה כרגע דווקא את המציאות הזאת ולא מציאות אחרת. אז מיהו זה שאחראי לכך שאתה ממש כרגע תחווה דווקא את המציאות שבה אתה כרגע ולא מציאות אחרת ? זהו גם כן אלוהים כמובן.

המציאות שאתה חווה, אינה נוצרת כמובן על ידי התודעה שלך, אלא "משודרת" ל"עיני השכל" שלך, ונחוות באמצעות התודעה שלך. התודעה שלך אפילו לא יכולה להחיות את עצמה. התודעה שלך לא מסוגלת אפילו לא להתחייב על כך שהיא תהיה קיימת ברגע הבא. כל שכן שהיא לא מסוגלת לגרום מעצמה למה שהיא חווה. עצם הקיום של התודעה שלך + המציאות שהתודעה שלך חווה, אלו דברים שגורם אחר אחראי להם. שהוא כמובן אלוהים.

שים לב, עצם הקיום שלך, עצם ה"אני" שלך, זה שאתה עצמך קיים, זה עצמו דבר שהוא רק אפשרי המציאות. ה"אני" שלך הוא הרי לא אלוהים. ז"א אתה אינך יכול לשלוט בהאם אתה עצמך תהיה קיים או לא. אם אלוהים לא ירצה, אתה עצמך לא תהיה קיים. זכור עניין זה ותבין עד כמה אתה תלוי באלוהים בכל רגע ורגע ממש. עצם זה שאתה "ישנו", זה עצמו לא בשליטתך. עצם הקיום של התודעה שלך תלוי ברצונו של אלוהים. הקיום שלך עצמך הוא רק אפשרי המציאות.

הבט פנימה. יש לך רצונות כלשהם. כל פעולה שאתה עושה, נובעת בגלל רצון שלך כל אלפית שניה לעשות את אותו חלק של הפעולה שאתה עושה. נסה לרגע אחד לחשוב בהגיון פשוט. מדוע אתה רוצה את מה שאתה רוצה ? מה גורם לך לרצות דווקא את מה שאתה רוצה ? אתה יכול לבחור בין דברים שונים ובין אפשרויות שונות. אבל חשוב לרגע אחד בהגיון, מה גורם לכך שתבחר דווקא ב X ולא ב Y ? מדוע ביום ראשון אתה בוחר X וביום אחר Y. מדוע לא אחרת ? בכל רגע שיש לך אפשרות בחירה, דהיינו שאתה יכול לבחור בין שני דברים, בכל בחירה שלך בין מספר אפשרויות, מדוע בחרת דווקא באפשרות אחת ולא באחרות ?

התשובה כמובן היא, כי בתוכך יש רצון פנימי כלשהו שבגללו אתה מבצע את הבחירות שלך (תת מודע). אבל נסה לחשוב בהגיון, מה גורם לכך שבתוכך יהיה דווקא רצון כזה ולא רצון אחר ? מדוע הרצון הפנימי שלך הוא כפי שהוא ? תשובה: כי יש לך רצון פנימי עוד יותר (ראה כאן). אבל מה בעצם יוצר את הרצון הראשון שלך ? לך לרצון הפנימי ביותר שלך, מה בעצם יוצר אותו ? הרי לא הוא יוצר את עצמו, נכון ? הרי כל רצון שלך תלוי ברצון אחר פנימי יותר, אז מה יוצר את הרצון הראשון שלך ?!

התשובה כמובן היא, כי רצונו של אלוהים הוא זה שיוצר את הרצון הפנימי ביותר שלך. אלוהים הוא ה"רצון שבכל הרצונות", אלוהים הוא הרצון הראשון של כל הרצונות. כל הרצונות שבעולם הם תוצאה של הרצון שלו. אלוהים רוצה שתרצה. אלוהים רוצה שתהיה מסוגל לבחור. אלוהים רוצה שתבחר. אלוהים רוצה שלא תדע מה יהיה ברגע הבא.

אלוהים רוצה שתהיה קיים. אלוהים רוצה שהתודעה שלך תחווה מציאות כלשהי. אלוהים רוצה שלתודעה שלך תהיה תחושה של בחירה. אלוהים רוצה שתוכל לבחור. אבל כל מה שקורה בתחילתו באמצעיתו ובסופו של דבר, זה הכל רצונו של אלוהים בלבד ! כל הרצונות שבעולם, הם תוצאה של ה"רצון של כל הרצונות", דהיינו אלוהים.

אתה הרי לא בראת את עצמך, אתה רק נברא. אתה כמי שנברא אינך הבורא. אתה אינך אלוהים. ולכן אינך יכול בשום דרך להבין את מהותו של אלוהים כפי שהיא באמת. אתה יכול לדעת שאתה קיים, אתה יכול להבין שאלוהים אחראי לכך שאתה עצמך תהיה קיים, אך אינך יכול להבין מהו אלוהים עצמו. כי "אילו ידעתיו הייתיו". רק אלוהים עצמו יודע משיג את מהותו באמת.

לא קיימת שום מחשבה במציאות שיכולה לתפוס את מהותו של אלוהים. ה"קיום" של אלוהים, הוא קיום אחר ושונה מסוג הקיום של האדם עצמו. הוא קיום שלא קודמת לו שום סיבה. הוא הסיבה הראשונה של כל הסיבות. הוא הרצון הראשון של כל הרצונות. וכל הדברים האלו אתה יודע אותם מעצם זה שאתה קיים / חושב / רוצה כנ"ל. אך יחד עם זאת איך לך שום השגה במה שברא אותך. אתה יודע שמשהו בורא אותך כרגע ומקיים אותך כרגע, אך אינך יכול להבין את מהותו. וגם לעולם לא תהיה לך דרך להבין את מהותו של אלוהים כפי שהיא באמת.

אלוהים הוא "אין סוף". המוח של האדם הוא "סופי". המחשבה של האדם היא סופית. המחשבה של האדם אינה מסוגלת לתפוס משהו אין סופי. כל דבר שעובר במחשבה הוא משהו סופי, משהו עם התחלה סוף ואמצע. נסה לדמיין את המספר הגדול ביותר, נסה לדמיין את המקום הרחוק ביותר בציר המקום, נסה לדמיין את הזמן הרחוק ביותר בציר הזמן, אינך יכול ! כי אינך יכול לדמיין את האין סוף (ראה כאן על המגבלות של יכולת המחשבה).

רק חוסר החוכמה שבאדם גורמת לו לחשוב ששכלו הוא תכלית הכל. השכל של האדם מוגבל לחלוטין. האדם מעולם גם לא ראה את עצמו. האדם מעולם לא ראה דרך החושים שלו את ה"אני" שלו. השכל של האדם מוגבל ואינו יכול ביכולת שלו לחשוב 2 מחשבות במקביל. השכל של האדם מוגבל לתפוס במחשבה משהו אין סופי. כי אם אפשר לחשוב על משהו, ז"א שהמחשבה "מכילה" אותו, וא"כ הוא לא אין סופי. כי המחשבה יוצרת לו גבול. מה שאומר שהמחשבה אינה יכולה לתפוס את מהות ה"אין סוף".

האין סוף הוא מעורפל, הוא הוא אינו ניתן לתפיסה שכלית, מבחינת היכולת של האדם לתפוס את מהותו. כדי "לתפוס" את המקום הרחוק ביותר, את הזמן הרחוק ביותר, לשם כך צריך להיות מחוץ לזמן ולמקום. צריך כאילו לראות את "כל" הזמן ו"כל" המקום. אך האדם שהוא נמצא *בתוך* המקום והזמן, הוא אינו מסוגל להסתכל על הזמן והמקום מבחוץ.

רק אלוהים שיוצר את הזמן ואת המקום, רק הוא יכול לתפוס את מהותם באמת, כי הוא זה שבורא אותם ממש כרגע ברגע הזה ממש. אתה עצמך, התודעה שלך קיימת בנקודה כלשהי בציר הזמן, ולכן אינך יכול לראות את "כל הזמן" מ"חוץ" לזמן. אלוהים כן יכול, מאחר שהוא עצמו יוצר את הזמן.

אלוהים הוא לבדו "קדמון לכל קדומים". אלוהים הוא הדבר היחיד שלא קדם לו שום דבר. אלוהים הוא "מחויב המציאות". ז"א אלוהים חייב להיות קיים. אתה לא חייב להיות קיים. ה"אני" שלך לא יכול לגרום לעצמו להיות קיים בשום צורה, אתה רק "אפשרי המציאות". אלוהים לעומת זאת הוא "מחויב המציאות". כי ה"קיום" שלו הוא הדבר היחיד שאינו תלוי בשום דבר אחר שקדם לו.

אלוהים הוא הגורם הראשון והיחיד של כל הדברים שקיימים. כל דבר שקיים הוא תוצאה של משהו. חוץ מאלוהים שהקיום שלו שונה מכל סוגי הקיום האחרים. אלוהים הוא כל מה שיש וגם כל מה שאין. אלוהים הוא הכל, אבל גם כל מה שמעבר להכל. אלוהים הוא כל מה שקיים וגם מה שלא קיים. אלוהים אין שום מחשבה שיכולה להבין את המהות שלו, חוץ ממנו עצמו. ולכן הוא יחיד שממנו הכל נוצר בכל רגע מחדש. גם ה"רגע" עצמו וגם ה"מקום" עצמו שבתוכם אתה והמציאות קיימים, גם הם נוצרים על ידו, בצורה מופלאה כמובן, שאינה נתפסת בשכל אנושי.

הנברא משיג את התוצאה, ומשיג את זה שיש בורא. כל מה שהנברא יכול לדעת על הבורא, זה אך ורק דרך מה שנברא. אין לנברא יכולת להשיג את מהות הבורא עצמו, כי אחרת הוא היה הבורא עצמו. אתה כנברא מבין, שרק הבורא שלך מסוגל להבין את מהותו האין סופית. את מהותו שהיא מעליך, מעל לשכלך, את מהותו הנצחית, מחויבת המציאות. מציאות שאין לך כנברא שום השגה בה.

אתה לא מבין מה היא, אתה לא מבין כיצד היא, אתה לא מבין על מי שהיא כלום. ממילא אתה גם לא יכול לשאול עליה עצמה ועל המהות שלה כלום. אתה יודע שהיא קיימת, כי הרי לא אתה בראת את עצמך ואת העולם שאותו אתה חווה כרגע. אך מצד שני אינך יכול להבין בשכל שלך כנברא את מהות הבורא. יש בורא, אך אתה כנברא מחמת המגבלות השכליות שלך, לא מסוגל לתפוס את מהות הבורא.

אז מה הבנו עד עכשיו ? דבר ראשון הבנו שהאדם הוא הנשמה שלו. ה"אני" של האדם זאת הנשמה. דהיינו האני של האדם הוא לא משהו שאפשר לתפוס את המהות שלו דרך החושים, אלא רק דרך הרגש / השכל וכולי. דהיינו סוג של דבר והיפוכו. אתה גם קיים, כי עובדה שאתה חושב וכולי. אבל אתה גם לא קיים בקיום שהחושים שלך יכולים לתפוס אותו.

דבר נוסף הבנו, כי אתה לא מקיים את עצמך. אתה רק אפשרי המציאות. אתה עצמך רק אפשרות בלבד. הקיום שלך עצמך הוא רק אפשרי. אם אלוהים לא היה רוצה, אתה לא היית קיים. אלוהים הוא זה שאחראי לכך שאתה קיים כרגע. אלוהים הוא זה שמחייה ומקיים את הישות שלך ממש כרגע. וכאן כמובן מגיע הפלא הגדול ביותר שמתרחש כמובן בכל רגע ורגע בעצם זה שהתודעה שלך קיימת.

מי שיתבונן יראה, כי ה"אני" שלך, לא רק שהוא לא קיים מבחינת החושים של האני שלך. האני שלך גם באמת לא קיים מבחינת השכל שלך עצמך. אתה עצמך יכול לראות שאתה עצמך לא קיים. ז"א למרות שמבחינת התודעה שלך אתה קיים, כי הרי עובדה שאתה חושב וכולי, עדיין גם מבחינת התודעה שלך (ולא רק מבחינת החושים שלך) אתה לא באמת קיים. כי אתה עצמך הרי חלק מאלוהים בכבודו ובעצמו (היינו אתה "לא אתה", אלא כאילו אלוהים).

קח לדוגמא את היד שלך. היד שלך היא חלק ממך. היד שלך קיימת כיד, אך היא עדיין חלק ממשהו גדול יותר. מבחינת היד שלך, היא יכולה בטעות "לחשוב" שהיא עצמה משהו ושהיא עצמה עושה בכוחה כל מיני פעולות. אך באמת היד שלך היא רק חלק ממך. ז"א היד שלך עושה פעולות לא בכוחות עצמה, אלא בכוח חיצוני גדול יותר שהיא חלק ממנו.

מבחינת היד שלך, היא גם קיימת וגם לא קיימת בו זמנית. היא קיימת ועושה פעולות שונות. יש לה את מערכת העצבים שלה, היא כאילו מתפקדת כישות נפרדת שקיימת בפני עצמה. היא כאילו "משהו". אך באמת היא בפני עצמה כלום. אם לא האדם עצמו, ממילא אין שום משמעות ליד. זה לא משנה כמה היד תתעקש. היא עצמה חלק ממשהו גדול יותר. דהיינו הישות שלה העצמאית מתבטלת לחלוטין לגוף הכללי.

ליד מעצמה אין שום כוח. אם לא הפקודה שהגיעה מהמוח, היד לא היתה יכולה לעשות כלום. היד עצמה אולי לא מודעת לכך שיש מוח שאומר לה מה לעשות. מבחינת היד יכול להיות נדמה לה כאילו היא רצתה לעשות מה שהיא רוצה, אך באמת היא עצמה כלום. אין לה מעצמה כלום מלבד מה שהכוח שמעליה מחליט לעשות איתה.

היד שלך דומה לעט שנמצאת ביד של הסופר. אילו לעט היתה תודעה, הוא היה יכול לחשוב כאילו הוא עצמו עושה פעולות. הוא בטעות היה חושב שהוא זה שמחליט מה לכתוב. הוא הרי לא יודע שמישהו אחר כבר החליט מראש מה הוא יכתוב. הוא לא יודע שאין לו שום משמעות בפני עצמו. אבל הוא בטעות יכול היה לחשוב שהוא משהו. אך באמת הוא מעצמו כלום. הוא רק כעט ביד הסופר.

מבחינת העט הוא מהצד שלו מנקודת המבט שלו חושב ומרגיש שיש לו בחירה. הוא הרי עושה את הפעולות כאילו בכוחו שלו. גם היד נדמה לה שכאילו יש לה רצון לעשות את מה שהיא עושה. אך באמת כל מהות הבחירה שלה, זה רק בגלל שהיא לא מסוגלת להבין את מה שיש מעליה.

מכך שאנחנו מבינים שהנשמה שלך אין לה שום קיום מעצמה, אלא רק בגלל רצונו של אלוהים. ממילא זה אומר שאתה עצמך בצורה כלשהי, *לא* אתה עצמך אלא אלוהים. שלא תטעה, אתה לא אלוהים, זה הרי דבר ברור מאליו. אתה לא יודע הכל. הרצון שלך לא שולט בכדור הארץ. אתה אפילו לא קיים בזכותך עצמך, אינך אלוהים. אתה תוצאה אך לא הסיבה הראשונה. אתה נברא אך לא הבורא הראשון שלא קדם לו שום דבר.

אך עדיין מצד שני בשכל ניתן להבין כי אתה כן "חלק" מאלוהים. הנשמה שלך היא חלק מאלוהים. כי הרי אלוהים הוא זה שמחייה אותה כרגע. אלוהים הוא זה שיוצר כל "חלק" ממנה, אלוהים הוא זה שמהווה את הקיום שלך כרגע, א"כ אתה בכלל "חלק" ממנו.

וזה כמובן הפלא הגדול שלעולם לא יהיה לו הסבר בשום דרך. זה פלא "הצמצום". ז"א אלוהים שהוא אין סוף, כביכול צמצם את עצמו ויצר אותך. ז"א אתה קיים + אינך אלוהים + אלוהים מקיים אותך ואיך כלום בלי רצונו = אלוהים שהוא האין סוף, כאילו צמצם את עצמו וגורם לכך שתהיה קיים, אך לא תהיה הוא. אתה קיים, אתה התגלות של הרצון שלו, אך אינך הוא.

כיצד זה יתכן שאתה "חלק" מאלוהים, שאלוהים הוא זה שמהווה את הקיום שלך כרגע, אך שיחד עם זאת אינך הוא. זה כמובן דבר שאין שום דרך להבין אותו בשכל האנושי. לא משנה כמה בן אדם יתאמץ, ינסה לחקור, ינסה לענות, על השאלה הזאת אין תשובה, לא היתה תשובה ולא תהיה תשובה, בשום צורה ובשום דרך !

התשובה לשאה הזאת היא שתיקה בלבד. שתיקה היינו ללא מעשה, ללא דיבור וללא מחשבה, רק שתיקה. רק שתיקה מעל המחשבה רק שם יש תשובה לשאלה הזאת. האדם בשכל האנושי שלו, לעולם לא יהיה מסוגל למצוא תשובה לשאלה הזאת. ואין לו לאדם לנסות למצוא תשובה לשאלה הזאת, מאחר שלוגית וטכנית אין דרך אפילו לא תיאורטית למצוא תשובה לשאלה הזאת. מאחר שצריך לומר כאן דבר והיפוכו.

המציאות היא שאתה גם ישנו, דהיינו אתה קיים, אך אתה גם איננו. דהיינו לא רק שהחושים שלך מבחינתם אתה איננו, אלא גם מבחינת המהות שלך אתה איננו לחלוטין. כי המהות שלך היא אלוהים עצמו. מאחר שהוא זה שמחייה אותך, ממילא אתה "חלק" ממנו. וא"כ אתה בעצם כאילו לא אתה אלא ישות אחרת.

אתה "לא מודע לעצמך" ולמהות האמיתית שלך ושמעליך ושאתה חלק ממנה. אתה אינך אין סוף, אך אתה התגלות של האין סוף עצמו. כמו העט שאינו מסוגל לתפוס המציאות שמחוצה לו ולהבין שהוא רק עט ביד הסופר. או כמו דג שאינו מסוגל לתפוס את מהות המים שבהם הוא שוחה. וכמו טיפת מים שאינה מסוגלת לתפוס את מהות הים שהיא חלק ממנו. ז"א בעצם, כי גם מצד המהות שלך באמת (ולא רק מצד החושים שלך), גם מהצד הזה אתה איננו, אך גם ישנו בו זמנית.

אם תהיה מסוגל לדמיין משהו שהוא ישנו ואיננו בו זמנית (מי שלא נמצא שירים את היד). אם תהיה מסוגל להבין את המשמעות האמיתית של הספרה 0. זה יגרום לך להיות מסוגל גם לחשוב 2 מחשבות באותו הרגע. וזה גם יאפשר לך להבין מהו "אין סוף". ורק אז תוכל "לדעת" את מהות הקיום שלך. אך את זה כמובן אתה לא יכול לעשות בשכל האנושי שלך. כי השכל הוא מוגבל (ראה בהרחבה במאמר בריאת העולם יש מאין – כיצד זה יתכן ? ועוד דברים מופלאים שיש בעולם !).

סיכום של התובנות: "אני חושב משמע אני קיים", אתה קיים. מי אתה ? מיהו זה שאומר "אני" חושב / מרגיש / רוצה וכולי ? תשובה: זאת הנשמה שלך. כל מה שקורה לך במציאות שלך, כל המציאות שלך כולה היא משהו שהנשמה שלך חווה (ראה במאמר לראות את המציאות אחרת !).

מה גורם לכך שתהיה קיים ? תשובה: אלוהים. עצם זה שאתה קיים זה רק בגלל רצונו של אלוהים. לא רק כל המציאות כולה שאתה חווה היא רצונו של אלוהים בלבד, אלא גם הקיום שלך עצמו הוא רצונו של אלוהים. אתה יכול להתאמץ המון, לעבוד מאוד קשה וכולי. אתה יכול לעשות מה שנדמה לך שאתה עושה בכוחות עצמך, אך מי שנותן לך את כל הכוח שיש לך, מי שמחייה אותך בכל רגע וכולי, זה אלוהים. זכור ! עצם זה שאתה קיים, זה בעצמו רק בגלל שאלוהים רוצה. אם אלוהים לא היה רוצה, התודעה שלך עצמה לא היתה קיימת !

מצד אחד אתה קיים, אך מצד שני אתה גם לא קיים. ז"א אתה, היינו הנשמה שלך, היא חלק מאלוהים עצמו. ז"א אלוהים יוצר את המציאות עצמה שאתה חלק ממנה. וממילא אתה חלק ממנו מאלוהים עצמו. וזהו כמובן הפלא הגדול ביותר שמלווה אותך החל מהרגע הראשון שבו הנשמה שלך נוצרה ועד הרגע האחרון של הקיום של הנשמה שלך ( = נצח / "כל הזמן").

הקיום שלך, זה שאתה אומר "אני", זה הפלא הגדול ביותר שתחווה אי פעם. כל הדברים בעולם מתגמדים אל מול הפלא הזה. הנס הזה הוא הגדול ביותר שיוכל להיות אי פעם. ולעולם לא יוכל להיות פלא גדול ממנו. הפלא הזה הוא 2 הפכים בו זמנית. הפלא הזה אין שום שכל בעולם שיכול להבין אותו. אין טעם לנסות למצוא לו הסבר מאחר שאין לו הסבר וגם לא יהיה לו הסבר. כי אתה צריך להיות "מחוץ" לעצמך, דהיינו *אתה* צריך *לא להיות אתה* (הבנת ?!) כדי להבין מי אתה באמת.

רק אלוהים יכול ליצור מציאות מדהימה כזו של שני הפכים מנוגדים לחלוטין. רק אלוהים יכול לגרום לכך שאתה תהיה אתה ולא הוא + עדיין תהיה הוא ולא אתה, והכל בו זמנית. רק אלוהים מסוגל לעשות דבר כזה של דבר והיפוכו שהשכל לא יכול לתפוס אותו בשום צורה. רק אלוהים מסוגל לתת לך יכולת בחירה, למרות שהוא זה שנותן לך את היכולת ואת הרצון והכוח לבחור. רק אלוהים מסוגל לקיים מציאות כזו בו זמנית !!!

מסקנות: בשורה התחתונה, ככל שמתעמקים בנושא הזה יותר, כך האדם מבין עד כמה הוא הכל וכלום בו זמנית. מצד אחד הוא "חלק" מהתגלותו של אלוהים. ז"א אלוהים מתגלה דרכך. הקיום שלך הוא עצמו התגלות של אלוהים, דהיינו אתה "סוג של אלוהים". אך מצד שני אתה גם כלום בו זמנית, ז"א ה"אני" הנפרד שלך מאלוהים עצמו, הוא כלום, דהיינו אינך יכול לעשות שום פעולה משום סוג שהוא ללא רצונו של אלוהים. גם זה שאתה עצמך קיים ברגע הזה ממש, זה עצמו תלוי ברצונו הטוב של אלוהים בלבד.

באדם יש את 2 הכוחות האלו בו זמנית. מצד אחד יש לך את הכוחות של אלוהים עצמו. אתה שולט, בוחר, יוצר מציאות (ע"ע קריסה קוונטית) וכולי, כאילו אתה אלוהים. המחשבה שלך יוצרת את המציאות שבה אתה חי. אך מצד שני אתה גם כלום ! כי אין לך מעצמך כלום. אתה לא יכול לעשות כלום בכוחות עצמך, אתה לא יכול לעשות שום דבר ללא שאלוהים ירצה שזה יקרה. אפילו מה שאתה רוצה, זה עצמו רק בגלל שאלוהים רוצה שתרצה את זה. עצם זה שאתה קיים, זה עצמו רק בגלל רצונו של אלוהים האין סופי.

נקודה נוספת: כאשר מתבוננים בדבר הזה (מתבוננים ולא מבינים, כי אי אפשר להבין), מבינים שבאמת כל מה שיש לאדם זה רק בחסד גמור. עצם זה שהאדם קיים זה רק בגלל רצונו הטוב של אלוהים. אם הוא לא היה רוצה, אתה עצמך לא היית קיים. ממילא לא שייך שהאדם יחשוב ש"מגיע לו" משהו על "מעשיו" הטובים. כי כל מעשיו הטובים של האדם, הם בכלל שכר שהוא מקבל.

מי מרגיש טוב יותר מבחינה נפשית מבפנים ? אדם שעושה טוב, או אדם שעושה לא טוב ? תשובה: מי שעושה טוב מרגיש טוב. ז"א שזה טוב לעשות טוב. דהיינו עשיית טוב היא קבלת שכר. כאשר אתה עושה טוב, זה בעצמו שכר שאלוהים נותן לך. כי אתה מעצמך הרי כלום אמיתי, אינך יכול אפילו לגרום לכך שאתה עצמך דהיינו התודעה שלך תהיה קיימת. כך שכל הדברים הטובים שנדמה לך שמגיע לך לקבל עליהם "שכר" כלשהו, זו כמובן טעות תפיסתית.

כי באמת, מי שעושה טוב, עושה לעצמו. ז"א עשיית טוב, היא עצמה שכר. זה שאתה עושה טוב, זה עצמו שכר שאתה מקבל מאלוהים תוך כדי שאתה עושה טוב. כי לעשות טוב זו הרי תחושה טובה כמובן (ראה במאמר בגלל מה אתה אוהב את עצמך ?). כי מי שטוב לו באמת, עושה רק טוב. וככל שטוב יותר לאדם כך הוא עושה יותר טוב. כך שלעשות רע, זאת קבלת עונש נפשי. כאשר אדם עושה רע, הוא מעניש את עצמו. אך כאשר הוא עושה טוב, הוא עושה טוב לעצמו.

לסיכום: כל אדם מוזמן להתבונן בדברים האלו כמה שיותר, ואז להבין טוב יותר את מערכת הכוחות במציאות שבה הוא קיים. ככל שתבין יותר, כך תחייה טוב יותר. וכמובן שרצוי לקרוא את המאמר הזה כמה פעמים נוספות בצורה איטית ורגועה כדי לתת לדברים לחלחל ולהפוך לחלק מהרגשות של האדם. כמו כן מומלץ לקרוא את כל המאמרים שהמאמר הזה מקשר אליהם, כי הם מבהירים את הנאמר כאן טוב יותר. בהצלחה.

מפאת אורך הציטוטים, הם הופרדו למאמר נפרד - ראה כאן: ציטוטים - למאמר: מי אתה ? האם אתה קיים ? איך אתה קיים ? ועוד

קרא עוד על בריאת העולם , גוף האדם , נשמה , תודעה , נצח , מימד הזמן , אני , רגשות / תחושות , אלוהים , דבר והיפוכו , שכל / דעת , יש ואין , אפשרי המציאות , חושים , מימד המקום , פרדוקסים , פיזיקה , סופרפוזיציה קוונטית , ניסים , הווה , רצון , אמת , אין סוף , המוח האנושי , מציאות , כוח , לוגיקה , קריסה קוונטית , תורת הצמצום , מחויב המציאות , מחשבות , קוונטים , מטאפיזיקה , עולם ועוד ...

מאת להצליח בכח המחשבה Daat.EIP.co.il