מאמצע שנות התשעים ועד היום קיימת הבנה בממשלה לגבי החשיבות ההולכת וגוברת של לימוד בבתי הספר באמצעות מחשבים. אך עם זאת, כיום רוב השיעורים נעשים ללא מחשבים, ואת הידע שלהם במחשבים רוכשים התלמידים בשעות הפנאי. תלמידים שאין להוריהם יכולת לרכוש מחשב עלולים בחלק מהמקרים לא ללמוד על מחשבים כלל. במאמר הבה נסקור מספר דברים שעושה הממשלה כדי להכיר את עולם המחשבים  שהינו כה חשוב לכמה שיותר תלמידים בשלב קריטי של חייהם.

עוד כיתות מחשבים

כדי שיועברו יותר שיעורים על מחשבים ובאמצעות מחשבים צריך להיות יחס נכון יותר בין מספר המחשבים בבית הספר למספר התלמידים. הממשלה שואפת שהיחס יהיה אחד לעשר . בחלק מבתי הספר מדובר כבר ביחס טוב יותר ובחלק מבתי הספר מדובר ביחס קטן יותר, שמשמעותו פחות שיעורים באמצעות מחשבים לכל תלמיד. השינוי הזה לוקח זמן ומתבצע בהדרגתיות בבתי ספר שונים.

מחשב לכל ילד

כרגע, את רוב מה שילדינו יודעים על מחשבים הם למדו בעצמם עם המחשב הביתי שלהם. דבר זה יוצר בעיה משום שלא כל המשפחות יכולות להרשות לעצמן מחשב ביתי וחיבור לאינטרנט. לשם כך הוקם בשנות התשעים  פרויקט מחשב לכל ילד, שמטרתו היא לצמצם את הפער שנוצר עקב חוסר הידע של בני השכבות החלשות במחשבים וטכנולוגיה על ידי חלוקת מחשב לכל ילד שמשפחתו אינה יכולה לעשות זאת.

פרויקט מחשב לכל ילד פועל באמצעות עמותת מחשב לכל ילד ומשרד ראש הממשלה, ובשיתוף רשויות מקומיות ותורמים פרטיים. עמותת מחשב לכל ילד מקבלת מחשבים מתרומות, משביחה אותם ומתקינה בהם תוכנות חשובות ולומדות המתאימות לילדים בגילאי הפרויקט (מכיתה ב' עד ח') ומחלקת את המחשבים למשפחות שידן אינה משגת. בנוסף מקבל המשפחה הדרכה של שישים שעות בנושאי מחשבים וכן חצי שנת גלישה באינטרנט חינם.

כדי לוודא שהפרויקט עומד ביעדיו נעשו לאורך השנים מחקרים שגילו כי אותם ילדים לומדים הרבה על מחשבים,ולרוב לוקחים ביטוח משכנתא  מתקנים תקלות באופן עצמאי (אפילו יותר עצמאי מחבריהם להם ההורים קנו מחשב), משפרים את הישגיהם בלימודים ואפילו את מעמדם החברתי.