אור וחושך. ביום יש אור ובלילה אין אור דהיינו יש חושך (העדר אור). ביום יש אור כי יש שמש ובלילה אין אור כי אין שמש. ומדוע בלילה יש חושך, להיכן בדיוק השמש "נעלמת" ? תשובה: השמש לא נעלמת לשום מקום בשום שלב. אלא שכדור הארץ מסתובב כל הזמן (גם) סביב הציר של עצמו. וממילא במשך היום אנחנו נמצאים ישירות מול השמש, ולכן רואים את האור שלה, מאחר שאין שום דבר שימנע מהאור שלה לעבור. אך בלילה, כדור הארץ הוא זה שמפריד בין האדם לבין השמש. ומשום כך בלילה אין אור אלא "יש" חושך. השמש לא נעלמת לשום מקום בשום רגע, פשוט כדור הארץ מפריע לאדם לראות את השמש שכמובן זורחת תמיד וגם בלילה !

מי שיתבונן יראה, כי כמה שכדור הארץ כולו נדמה לנו לדבר גדול, אף על פי כן, השמש גדולה *פי מליון ושלוש מאות אלף* מהגודל של כדור הארץ ! כדור הארץ כולו עם כל הגודל שלו, הוא ממש קטנטן ביחס לגודל של השמש. ובכל זאת, בלילה, כדור הארץ הקטן מצליח להסתיר לאדם את השמש הגדולה שכנ"ל זורחת תמיד. זה לא שאין שמש בלילה. השמש גדולה פי יותר ממליון מהגודל של כדור הארץ, אבל הארץ מסתירה את השמש מהאדם ולכן יש לו חושך !

ומה המוסר השכל ? המוסר השכל הוא כי גם כאשר רע וחשוך לאדם, זה לא בגלל שאין בעולם טוב ואור ושמש, אלא רק בגלל החשיבה ה"ארצית" של האדם שמפרידה בינו לבין האור של השמש. ז"א השמש / האור / הטוב שיש בעולם קיים כל יום כל היום. אך מה שגורם לכך שהאדם מרגיש שחשוך לו, זה לא בגלל שאין שמש, זה רק שהחשיבה שלו מסתירה ממנו את האור של השמש !

הדבר דומה גם לאדם שמנסה להסתכל דרך עדשת המשקפת על היקום הגדול ולא רואה כלום אלא רק חושך. והסיבה כמובן היא משום שהוא בטעות שכח להסיר את הכיסוי שיש על עדשת המשקפת. האדם יכול לעמוד מול הר גדול ולא לראות אותו, רק בגלל שיש לו על עיניו מטבע כסף קטן שמכסה לו את העיניים ומונע ממנו לראות את ההר הגדול.

האם יש הר ? תשובה: כן. האם יש משמעות לגודל של מטבע הכסף הקטן ביחס לגודל של ההר ? תשובה: לא. אז איך זה שהמטבע הקטן מסתיר לאדם הר גדול כ"כ שעומד אל מול עיניו ? תשובה: בגלל שהוא יותר קרוב אליו ובגלל שהוא יושב לו בדיוק על העיניים.

לאדם יש עיניים, "עיני שכל". השכל של האדם הוא העיניים שלו. איך האדם יודע מה לעשות ? לפי מה שעיני השכל שלו אומרות לו לעשות. ("נראה לי ש" = "עיני השכל שלי רואות ש"). אלא שלפעמים על העיניים האלו יש לכלוך, דהיינו שהשכל של האדם לא חושב בצורה מספיק נכונה. ומה קורה אז ?

ואז בגלל הלכלוך שיש לאדם על העיניים בגלל זה הוא לא רואה את השמש שמולו ונדמה לו שהכל חשוך. אבל באמת השמש והטוב זורחים תמיד. ומי שאחראי לכך שיש חושך לאדם בחיים, זה רק הוא עצמו, בכך שהוא לא מספיק מנקה את עיני השכל שלו.

דוגמא נוספת. השמש מאירה על הארץ. אם נשים בין הארץ לבין השמש עט קטן. על הארץ יהיה צל קטן, במקום ששבו מסתיר העט הקטן את השמש. באותו המקום יהיה חושך קטן. ואם ניקח משהו גדול יותר ונשים אותו בין השמש לבין הארץ, אז יהיה צל וחושך גדול יותר. אם ניקח ניילון ונשים אותו אל מול השמש, הוא יעשה צל קטן. ואם ניקח משהו "גשמי" יותר, כגון נייר, יהיה צל יותר גדול וכן הלאה. מסקנה: ככל ששמים אל מול השמש דבר "גשמי" ממשי יותר וגדול יותר, כך החושך נהיה גדול יותר. זה לא שאין שמש, השמש זורחת בשווה כל הזמן, אלא שהאדם עושה צל ומפריע לשמש לזרוח בחייו !

והנמשל: השכל של האדם הוא משהו רוחני. ז"א השכל של האדם הוא אינו משהו גשמי פיזי שאפשר לראות אותו. ה"אני" של האדם, דהיינו כאשר האדם אומר "אני", הכוונה היא לנשמה ולשכל של האדם. דהיינו ה"אני" של האדם הוא השכל והנשמה הרוחניים שלו.

ואיך האדם עושה לעצמו חושך בחיים ? תשובה: על ידי זה שהוא עושה צל ! ז"א ברגע שהאדם חושב שהוא משהו "ממשי", דהיינו ברגע שהאדם שוכח שהוא בכלל ישות רוחנית, שהיא הנשמה, זה בדיוק הרגע שבו מתחילות כל הצרות. וככל שהאדם מזדהה יותר עם דברים "ממשיים" שהם לא מי שהוא באמת, כגון רכוש / נדל"ן / נכסים וכולי, כך יש לו יותר חושך פנימי בחיים.

אדם נוהג ברכב. מה קורה אם בטעות האדם יחשוב שה"אני" שלו זה הרכב ? תשובה: יהיה לא טוב. מה יקרה אם האדם יחשוב בטעות שהרכב שלו חשוב יותר ממנו ? תשובה: יהיה לא טוב. הרכב חשוב, כי הוא מוביל אותך ממקום למקום, אבל לא מעבר לכך. אתה זה לא הרכב.

כל מה שיש לאדם בעולם, כולל אפילו הגוף שלו, הכל חשוב, אבל לא יותר מאשר הרכב חשוב ביחס לאדם שנוסע בו. האני של האדם זאת הנשמה. וכל שאר הדברים שיש לאדם רק עוזרים לו לעבור מתחנה אחת לתחנה אחרת, אך לא מעבר לכך. ברגע שהאדם חושב בטעות שמה שיש בחוץ שזה הוא, אז מתחילות הבעיות. ברגע שהגדרת ה"אני" משתבשת, אז מתחילות הבעיות... לאותו "אני דמיוני" שנדמה לאדם שהוא...

עד שהאדם מנסה למצוא פתרונות לבעיות שיש "לו", שינסה להבין מי זה ה"אני" שלו. המפתח לפתרון של שאלות האדם, טמון בהבנת מהות ה"אני". האדם אומר כל היום, אני ואני ואני, אבל לא קולט בכלל ולא חושב בכלל מי זה אותו אני מפורסם שעליו הוא עצמו מדבר כל הזמן. במקום לחפש פתרונות חיצוניים ולבעיות דמיוניות, תנסה להבין מיהו ה"אני" שלך ומה אתה והאני האמיתי שלך רוצה... אחרת, אתה פשוט "מוסכניק" שעוסק כל היום בטיפול ברכב שלך, אך לא בעצמך...

ה"אני" של האדם האמיתי, לא מפריע בשום צורה לשמש לזרוח דרכו. האני של האדם הנשמה הרוחנית של האדם לא מפריעה בשום צורה לשמש לעבור דרכה. מי שמפריע זה רק האדם עצמו. ברגע שהאדם חושב בטעות שהוא זה מה שיש לו, כאן מתחילות הבעיות. כי זה בעצם מה שעושה צל ומפריע לשמש לעבור. לא הדבר עצמו מפריע לשמש לעבור, אלא הצורה שבה האדם חושב, דהיינו שהוא בטעות מזדהה עם מה שיש לו, זה מה שעושה את הצל !

הכסף שלך, הוא שלך אך הוא לא אתה. גם הגוף שלך הוא שלך אבל הוא לא אתה ! בנוסף כל מה שיש לך הוא לא באמת שלך באמת. הוא רק "מושאל" לך, עד שייקחו לך את הכל בתחנה האחרונה בבית הקברות. נניח שנותנים לאדם רכב ואומרים לו מראש שהוא יצטרך להחזיר אותו בעוד שבוע. כמובן שזו תהיה טעות לחשוב שהרכב שלו. הוא כרגע משתמש ברכב, אבל הרכב לא שלו.

כל מה שיש לאדם, זה לא באמת *שלו*. בתחנה האחרונה של הגוף, בתחנה הזאת כל מה שהיה נדמה לאדם שזה שלו, לוקחים לו את הכל, כולל הכל. האדם בעצם מחזיר את הציוד שניתן לו לשימוש זמני. האדם נפרד על אמת, מהילדים / אישה / בית / רכב / כסף / בורסה וכל שאר הדמיונות שהוא חשב בטעות שהם הוא. הצרות של האדם מתחילות ברגע שהוא חושב בטעות שמה שיש לו באופן זמני, שזה הוא. ואז במקום להשקיע באני הפנימי שלו, הוא כל היום עוסק בלטפל בבעיות שיש לרכב המושכר שלו...

מי בעצם נקרא מת ? מת נקרא מי שבטעות חשב שכל מה שקורה בחוץ זה הוא. כאשר האדם חושב בטעות שמה שיש בעולם זה שלו, כאשר האדם בטעות חושב אפילו על הגוף שלו שזה הוא, אדם כזה באמת בתחנה הסופית מרגיש מת. כי עכשיו הוא נפרד מכל מה שהיה לו, ה"אני" הדמיוני שלו, דהיינו הגוף שלו לא מתפקד יותר וכולי. לעומת זאת, מי שקולט שה"אני" שלו הוא המחשבה שלו, ממילא אדם כזה אינו מת ואינו יכול למות. כי המחשבה / התודעה / נשמה כמובן אינה יכולה למות...

אדם שמתעורר מחלום מציאותי ככל שיהיה, האם שייך לומר שהאני שלו שהיה בחלום מת ? כאשר אדם מתעורר מחלום, האם מי שהוא היה באותו חלום מת ? האם הוא מת ? מי בדיוק מת ? תשובה: כל המציאות שהיתה לו בחלום מעולם לא היתה *באמת*, ואכן כולה "מתה". הגוף שהיה לאדם בחלום באופן מציאותי הוא מת. אך ה"אני" שלו נשאר ולא מת בשום שלב (ראה: כיצד אפשר להשפיע על המציאות גם תוך כדי חלום ? מה ישאר "איתך" ?). ה"אני" של האדם דהיינו התודעה שלו, לא יכולה למות בשום שלב... והיא כמובן קיימת לנצח...

ברגע שהאדם קולט שה"אני" שלו זאת המחשבה שלו, וכל מה שיש לו כולל הכל זה לא הוא, זה רק משהו שניתן לו לשימוש באופן זמני, באותו הרגע האדם מתחיל להעביר את הפוקוס ואת המיקוד שלו בחיים ל"אני" האמיתי שלו דהיינו הנשמה. האדם מתחיל לחשוב, מה אני באמת רוצה, דהיינו מה הנשמה רוצה.

כמובן שזה לא אומר לא לתת לגוף אוכל וכולי, בדיוק כמו שצריך לתת לרכב דלק לנסיעה. כי כרגע הנשמה "נוסעת" על הגוף, כמו אדם שרוכב על סוס. גם הסוס צריך לאכול. אבל בעקרון הפוקוס צריך להיות לא במה האוטו רוצה, אלא במה הנשמה רוצה.

לסיכום: ככל שהאדם מזדהה יותר עם האני האמיתי שלו דהיינו הנשמה שלו, ממילא הוא עושה פחות צל אל מול השמש ואז טוב לו יותר. לעומת זאת, ככל שהאדם חושב בטעות שהאני שלו זה משהו ממשי, דהיינו משקיע כ"כ המון תשומת לב בדמיונות שיש לאדם בחיים, כך הוא עושה יותר צל וכך חשוך לו יותר.

השמש זורחת תמיד. תמיד יש שמש. השמש גדולה פי מליון מהארץ, ההר גדול לאין ערוך מהדמיונות שיש לאדם בחיים, אבל הלכלוך שיש לאדם על העיניים של השכל, עושים צל אל מול אור השמש ומפריעים לו לראות אותה.

מסקנה מעשית: האדם צריך את הפוקוס שלו לשים על האני שלו האמיתי, דהיינו הנשמה. גם הרכב שלך חשוב, אבל אין לו כמעט שום משמעות ביחס לחשיבות שלך. הכל חשוב, אבל הנשמה שלך, שמחת החיים שלך, האושר שלך, מצב הרוח שלך וכולי חשובים לאין ערוך מכל הדמיונות שיש לאדם בראש. בהצלחה.

הנפש רוכבת על הגוף כמו האדם על הסוס

"נֶפֶשׁ לַגּוּף, כְּמוֹ רְכִיבַת הַסּוּס, שֶׁהַסּוּס טְפֵלָה לוֹ... עַל סוּסוֹ, עַל גּוּפוֹ"

"כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם הֵן בָּנִים אוֹ פַּרְנָסָה אוֹ בְּרִיאוּת, הַכּל הוּא מִצַּד הָאָדָם עַצְמוֹ... הָאָדָם עַל יְדֵי מַעֲשָׂיו הָרָעִים עוֹשֶׂה צֵל לְעַצְמוֹ, שֶׁאֵין מַגִּיעַ עָלָיו אוֹר..., וּלְפִי מַעֲשָׂיו כֵּן נַעֲשֶׂה הַצֵּל הַמּוֹנֵעַ אוֹר... וּמַגִּיעַ לוֹ הַחִסָּרוֹן לְפִי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁעַל יָדָהּ נַעֲשֶׂה הַצֵּל.
וְהִנֵּה הַצֵּל הוּא [נעשה] מִדָּבָר גַּשְׁמִי שֶׁעוֹמֵד נֶגֶד דָּבָר רוּחָנִי... כְּשֶׁמַּעֲמִידִין דָּבָר גַּשְׁמִי כְּנֶגֶד דָּבָר רוּחָנִי, עוֹשֶׂה צֵל. וּכְפִי גַּשְׁמִיּוּת וְגדֶל הַדָּבָר שֶׁעוֹמֵד כְּנֶגֶד הַדָּבָר כְּמוֹ כֵן נַעֲשֶׂה צֵל. כְּגוֹן כְּשֶׁמַּעֲמִידִין מַקֵּל נֶגֶד אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ עוֹשֶׂה צֵל קָטָן כְּפִי מִדַּת הַמַּקֵּל, אֲבָל כְּשֶׁמַּעֲמִידִין דָּבָר גָּדוֹל יוֹתֵר נֶגֶד הַשֶּׁמֶשׁ עוֹשֶׂה צֵל גָּדוֹל בְּיוֹתֵר. וְכֵן כְּשֶׁמַּעֲמִידִין בַּיִת גָּדוֹל עוֹשֶׂה צֵל גָּדוֹל יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְהַצֵּל הוּא הַסְתָּרַת וְהַעֲלָמַת הָאוֹר כַּיָּדוּעַ...
וְעַל כֵּן הָאָדָם כְּפִי גַּשְׁמִיּוּתוֹ וּכְפִי מַעֲשָׂיו, כֵּן עוֹשֶׂה צֵל בְּעַצְמוֹ שֶׁמּוֹנֵעַ מִמֶּנּוּ אוֹר וְשֶׁפַע... אֲבָל אִם הָאָדָם מְבַטֵּל עַצְמוֹ, וְאֵינוֹ כְּלָל מִזֶּה הָעוֹלָם, אֲזַי אֵינוֹ עוֹשֶׂה צֵל, וּמְקַבֵּל אוֹר... וְעַל כֵּן הַחֲכָמִים שֶׁהֵם אַיִן, זוֹכִים לְכָבוֹד, עַל יְדֵי שֶׁאֵינָם עוֹשִׂים צֵל לְהַפְסִיק, כִּי אֵין לָהֶם שׁוּם גַּשְׁמִיּוּת כַּנַּ"ל."

"כְּמוֹ מַטְבֵּעַ קְטַנָּה אִם תַּחֲזִיק אוֹתָהּ נֶגֶד עֵינֶיךָ, יִמְנַע מִלִּרְאוֹת הַר גָּדוֹל, אַף עַל פִּי שֶׁהָהָר גָּדוֹל אֲלָפִים פְּעָמִים כְּמוֹ הַמַּטְבֵּעַ הַקְּטַנָּה, אַךְ מֵחֲמַת שֶׁהַמַּטְבֵּעַ עוֹמֶדֶת נֶגֶד עֵינָיו, עַל כֵּן חוֹצֶצֶת בִּפְנֵי רְאִיַּת הָעֵינַיִם, עַד שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה הַדָּבָר הַגָּדוֹל מִמֶּנּוּ כַּמָּה פְּעָמִים"

"כִּי הַשֶּׁמֶשׁ בְּעַצְמָהּ מְאִירָה בִּמְקוֹמָהּ בְּשָׁוֶה, בִּתְחִלַּת הַיּוֹם וּבְאֶמְצַע הַיּוֹם. רַק הַמְּנִיעָה הוּא מֵחֲמַת הָאָרֶץ הַמַּפֶסֶקֶת בֵּין בְּנֵי אָדָם וּבֵין הַשֶּׁמֶשׁ, עַל כֵּן אֵין הָאוֹר מִתְפַּשֵּׁט כָּל כָּךְ בִּתְחִלַּת הַיּוֹם, רַק מִקְצָת מִקְצָת עַד שֶׁנִּתְפַּשֵּׁט עַל הָאָרֶץ.
כֵּן... [כל מה שיש בעולם] הוּא בְּעַצְמוֹ מֵאִיר תָּמִיד, רַק הַמְּנִיעָה מֵחֲמַת הַמְקַבְּלִים [בגלל זה שמקבל את האור] וְהַמְּנִיעָה הוּא מֵחֲמַת הָאָרֶץ הַמַּפְסֶקֶת, הַיְנוּ הָעוֹלָם הַזֶּה. כִּי בְּנֵי אָדָם מְשֻׁקָּעִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְעַל כֵּן אֵינָם יְכוֹלִים לְקַבֵּל אוֹר...
רַק שֶׁהַזֶּרֶת הַקָּטָן, שֶׁהוּא הָעוֹלָם, עוֹמֵד בִּפְנֵי מְאוֹר הָעֵינַיִם, וּמוֹנֵעַ מִלִּרְאוֹת אוֹר הַגָּדוֹל..., אַף שֶׁכָּל הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא רַק זֶרֶת קָטָן, נֶגֶד [הטוב שהאדם יכול להשיג]...
וְלִכְאוֹרָה קָשֶׁה, אֵיךְ יוּכַל דָּבָר קָטָן כָּזֶה לְהַפְסִיק וְלַחֲצץ בִּפְנֵי דָּבָר גָּדוֹל כָּזֶה, שֶׁגָּדוֹל כַּמָּה אֲלָפִים פְּעָמִים כְּמוֹתוֹ ?... אַךְ הוּא כַּמָּשָׁל הַמּוּבָא, כְּמוֹ מַטְבֵּעַ קְטַנָּה אִם תַּחֲזִיק אוֹתָהּ נֶגֶד עֵינֶיךָ, יִמְנַע מִלִּרְאוֹת הַר גָּדוֹל, אַף עַל פִּי שֶׁהָהָר גָּדוֹל אֲלָפִים פְּעָמִים כְּמוֹ הַמַּטְבֵּעַ הַקְּטַנָּה. אַךְ מֵחֲמַת שֶׁהַמַּטְבֵּעַ עוֹמֶדֶת נֶגֶד עֵינָיו, עַל כֵּן חוֹצֶצֶת בִּפְנֵי רְאִיַּת הָעֵינַיִם, עַד שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה הַדָּבָר הַגָּדוֹל מִמֶּנּוּ כַּמָּה פְּעָמִים.
כֵּן כְּשֶׁמַּגִּיעַ וּבָא אֶל הָעוֹלָם הַזֶּה, נִשְׁאָר שָׁקוּעַ שָׁם בְּהַבְלֵי עוֹלָם, וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁאֵין טוֹב מִזֶּה. וְהָעוֹלָם הַזֶּה הַקָּטָן וְהַמֻּעָט, מוֹנֵעַ אוֹתוֹ מִלִּרְאוֹת אוֹר גָּדוֹל וּמֻפְלָג שֶׁל [הנפש של האדם], שֶׁהוּא גָּדוֹל כַּמָּה אֲלָפִים פְּעָמִים כְּנֶגְדּוֹ כַּנַּ"ל
וְהוּא מַמָּשׁ מְשַׁל הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁהָאָרֶץ מַפְסֶקֶת מִלִּרְאוֹת אוֹר גָּדוֹל שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ, אַף שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ גָּדוֹל כַּמָּה פְּעָמִים כְּמוֹ הָאָרֶץ, וְהוּא כַּמָּשָׁל הַנַּ"ל כַּמּוּבָא... כְּמוֹ הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁמְּאִירָה תָּמִיד, רַק שֶׁהַמְּנִיעָה מֵחֲמַת הָאָרֶץ הַמַּפְסֶקֶת כַּנַּ"ל, אַף שֶׁהָאָרֶץ קְטַנָּה נֶגֶד הַשֶּׁמֶשׁ וְכַמָּשָׁל הַנַּ"ל...
רַק שֶׁהָאָרֶץ הַיְנוּ הָעוֹלָם הַזֶּה, מַפְסִיק מִלִּרְאוֹת אוֹר הַגָּדוֹל... וְאַף שֶׁאוֹרָם גָּדוֹל מְאד, וְהָעוֹלָם הַזֶּה כֻּלּוֹ בִּכְלָל הוּא קָטָן וּפָחוּת מְאד נֶגֶד אוֹרָם הַגָּדוֹל [של הדברים הטובים שיש בעולם], עִם כָּל זֶה הוּא מַפְסִיק וּמוֹנֵעַ מִלִּרְאוֹת אוֹרָם, כַּמְּשַׁל הַמַּטְבֵּעַ הַנַּ"ל. וְכָל זֶה מֵחֲמַת שֶׁהָעוֹלָם עוֹמֵד בִּפְנֵי עֵינָיו וְחוֹצֵץ בְּפָנָיו, עַד שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִרְאוֹת אוֹר... הַגָּדוֹל מִמֶּנּוּ אֲלָפִים פְּעָמִים.
אֲבָל אִם יְסַלֵּק הַמַּפְסִיק הַקָּטָן מִנֶּגֶד עֵינָיו, דְּהַיְנוּ שֶׁיַּטֶּה עֵינָיו מִן הָעוֹלָם, וְלא יִסְתַּכֵּל עַל הָעוֹלָם, רַק יָרִים ראשׁוֹ וְיַגְבִּיהַּ עֵינָיו וְיִסְתַּכֵּל לְמַעְלָה מִן הָעוֹלָם הַמַּפְסִיק וְחוֹצֵץ, אֲזַי יִזְכֶּה לִרְאוֹת אוֹר הַגָּדוֹל וְהַמֻּפְלָג...
רַק שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה עוֹמֵד לִפְנֵי עֵינָיו, וְאֵינוֹ מַנִּיחַ אוֹתוֹ כְּלָל לְהַטּוֹת עֵינָיו לְהִסְתַּכֵּל לְמַעְלָה... כִּמְשַׁל הַמַּטְבֵּעַ הַקְּטַנָּה הַנַּ"ל מַמָּשׁ, הָעוֹמֶדֶת בִּפְנֵי הָעֵינַיִם וּמַפְסֶקֶת מִלִּרְאוֹת הַר גָּדוֹל וְכוּ' כַּנַּ"ל.
אֲבָל בְּקַל יוּכַל לְסַלֵּק הַמַּטְבֵּעַ מִנֶּגֶד עֵינָיו, וְתֵכֶף יִרְאֶה הָהָר הַגָּדוֹל מִמֶּנּוּ. כְּמוֹ כֵן מַמָּשׁ לְעִנְיַן הָעוֹלָם וְהַתּוֹרָה, שֶׁבְּהַעֲבָרָה בְּעָלְמָא, יָכוֹל לְהַעֲבִיר הָעוֹלָם מִנֶּגֶד עֵינָיו, וְאָז יִזְכֶּה לִרְאוֹת אוֹר הַגָּדוֹל...
וְהַיָּד הַקְּטַנָּה עוֹמֶדֶת בִּפְנֵי הָעֵינַיִם, וּמְעַכֶּבֶת מִלִּרְאוֹת אוֹרוֹת גְּדוֹלִים"

"שֶׁזּוֹכִין שֶׁיַּעַמְדוּ וְיִשְׁקְטוּ שִׁמְרֵי הַמּחַ לְמַטָּה, עַד שֶׁלּא יִרְצֶה שׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם, וְיִהְיֶה הַכּל שָׁוֶה אֶצְלוֹ... הַיְנוּ שֶׁהַכּל שָׁוֶה וְאֵין שׁוּם חִלּוּק בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה וּבֵין הַקֶּבֶר וּבֵין הָעוֹלָם הַבָּא...
כִּי מֵאַחַר שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם תַּאֲוָה וְרָצוֹן כְּלָל לְשׁוּם דָּבָר רַק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְהַתּוֹרָה, נִמְצָא שֶׁהַכּל שָׁוֶה אֶצְלוֹ בֵּין בָּעוֹלָם הַזֶּה, בֵּין בַּקֶּבֶר, בֵּין בָּעוֹלָם הַבָּא בְּכֻלָּם הוּא דָּבוּק רַק בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבְהַתּוֹרָה.
כִּי מִי שֶׁמְּקֻשָּׁר בָּעוֹלָם הַזֶּה, יֵשׁ חִלּוּק בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה שֶׁהוּא רַחֲבַת יָדַיִם וּבֵין הַקֶּבֶר שֶׁהוּא מָקוֹם צַר, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, אֲבָל מִי שֶׁנִּזְדַּכֵּךְ מחוֹ וְאֵין לוֹ שׁוּם שְׁמָרִים בַּמּחַ הַכּל שָׁוֶה אֶצְלוֹ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל"

"כִּי מִיתַת הַצַּדִּיק, הוּא רַק כְּמוֹ מִי שֶׁיּוֹצֵא מֵחֶדֶר לְחֶדֶר אַחֵר. וְהִמְשִׁיל אָז לְבִתּוֹ עַל עַצְמוֹ: כְּמוֹ שֶׁאֲנִי עַתָּה בְּחֶדֶר זֶה וְאַחַר כָּךְ אֲנִי יוֹצֵא מֵחֶדֶר זֶה וְנִכְנָס לַחֶדֶר הַשֵּׁנִי וְסוֹגֵר הַדֶּלֶת אַחֲרַי. אִם אַתָּה תָּבוֹא אֵצֶל הַדֶּלֶת וְתִצְעַק אָבִי אָבִי וְכוּ' לא אֶשְׁמַע דְּבָרֶיךָ ?!"

"כִּי אֵצֶל הַצַּדִּיק אֵין חִלּוּק בֵּין הַחַיִּים וּבֵין לְאַחַר מִיתָה, כִּי גַּם לְאַחַר מִיתָה הוּא עוֹבֵד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְאֵין זֶה הַחִלּוּק אֶלָּא אֵצֶל זֶה הָאָדָם שֶׁנִּמְשָׁךְ אַחַר תַּאֲווֹת אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה כָּל יָמָיו, וּלְאַחַר מִיתָה אֵין אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה, זֶה נִקְרָא מֵת, וְהַמִּיתָה נִכֶּרֶת אֶצְלוֹ... וְהַצַּדִּיק... בְּוַדַּאי זֶה אֵין מֵת, אֶלָּא תָּמִיד חַי, אֲפִלּוּ לְאַחַר מִיתָה וְאֵין חִלּוּק אֶצְלוֹ בֵּין מִיתָה לְחַיִּים, כִּי תָּמִיד הוּא עוֹבֵד הַשֵּׁם"

"הִתְחִיל לְדַבֵּר מֵעִנְיַן חַיִּים וּמִיתָה, עָנָה וְאָמַר: בֵּין חַיִּים לְמִיתָה אֵין חִלּוּק, כִּי אִם בְּמִדַּת אַמָּה אַחַת, שֶׁעַכְשָׁו הָאָדָם שׁוֹכֵן בְּכָאן, וְאַחַר כָּךְ הוּא שׁוֹכֵן שָׁם [וְהִטָּה בְּיָדוֹ עַל הַבֵּית עָלְמִין].
וְאַחַר כָּךְ הִתְחִיל לוֹמַר כָּל עִנְיָן זֶה: 'חַיִּים נִצְחִיִּים' וְכוּ' כְּדִלְקַמָּן, כְּלוֹמַר, שֶׁמִּי שֶׁזּוֹכֶה לְדַעַת אֲמִתִּי הַנַּ"ל לָדַעַת אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, אֵין חִלּוּק אֶצְלוֹ כְּלָל בֵּין חַיִּים לְמִיתָה, כִּי הוּא דָּבוּק וְנִכְלָל בּוֹ יִתְבָּרַךְ בְּחַיָּיו וּבְמוֹתוֹ, רַק שֶׁעַכְשָׁו בְּחַיָּיו דִּירָתוֹ בְּכָאן, וְאַחַר כָּךְ דִּירָתוֹ שָׁם כַּנַּ"ל...
חַיִּים נִצְחִיִּים הֵם רַק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי הוּא חַי לָנֶצַח וּמִי שֶׁנִּכְלָל בְּשָׁרְשׁוֹ, דְּהַיְנוּ בּוֹ יִתְבָּרַךְ, הוּא גַּם כֵּן חַי לָנֶצַח, כִּי מֵאַחַר שֶׁהוּא נִכְלָל בְּאֶחָד וְהוּא אֶחָד עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הוּא חַי חַיִּים נִצְחִיִּים כְּמוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְכֵן אֵין שְׁלֵמוּת רַק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְחוּץ מִמֶּנּוּ כֻּלָּם חֲסֵרִים, וּמִי שֶׁהוּא נִכְלָל בּוֹ יֵשׁ לוֹ שְׁלֵמוּת.
וְעִקַּר הַכְּלָלִיּוּת שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל בְּאֶחָד, הוּא עַל יְדֵי הַדַּעַת אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם: 'אִלּוּ יְדַעְתִּיו, הֱיִיתִיו', כִּי עִקַּר הָאָדָם הוּא הַשֵּׂכֶל, וְעַל כֵּן בְּמָקוֹם שֶׁחוֹשֵׁב הַשֵּׂכֶל, שָׁם כָּל הָאָדָם. וּכְשֶׁיּוֹדֵעַ וּמַשִּׂיג בִּידִיעַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הוּא שָׁם מַמָּשׁ, וְכָל מַה שֶּׁיּוֹדֵעַ יוֹתֵר, הוּא נִכְלָל יוֹתֵר בְּהַשּׁרֶשׁ, דְּהַיְנוּ בּוֹ יִתְבָּרַךְ. וְכָל הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁיֵּשׁ לְאָדָם הֵן פַּרְנָסָה אוֹ בָּנִים אוֹ בְּרִיאוּת הַגּוּף וְכָל שְׁאָר הַחֶסְרוֹנוֹת, הַכּל הוּא בְּחֶסְרוֹן הַדָּעַת.
וְאַף שֶׁיֵּשׁ חֲסֵרִים לְגַמְרֵי מֵהַדַּעַת, וְעִם כָּל זֶה יֵשׁ לָהֶם כָּל טוּב, בֶּאֱמֶת כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לָהֶם אֵינוֹ כְּלוּם וְכֵן לְהֵפֶךְ, הַשָּׁלֵם בְּדַעַת שֶׁיֵּשׁ לוֹ חִסָּרוֹן, בֶּאֱמֶת הַחִסָּרוֹן אֵינוֹ כְּלוּם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: "דַּעַת קָנִיתָ מֶה חָסַרְתָּ, וְאִם דַּעַת חָסַרְתָּ מַה קָּנִיתָ", כִּי עִקַּר הַחִסָּרוֹן וְהַשְּׁלֵמוּת תָּלוּי בַּדָּעַת..."

קרא עוד על בריאות , שינה חלומות , רצון , צרות , התמקדות , יעוץ , גוף האדם , אימון אישי קואצינג , חיים , פרידות , אמת , רע , מצב רוח , בורסה , טוב , שלמות , כסף , רוחניות , שכל / דעת , שמחת חיים , שמחה , דמיון , טעויות / שגיאות , מוות , רגשות / תחושות , חסרונות , אלוהים , מציאות , אושר ועוד ...

מאת להצליח בכח המחשבה www.EIP.co.il