"שוב החום של הילד עלה, שוב הבעל צריך להציל את החברה ויגיע, אלוהים יודע מתי. ושוב אני נאלצת לוותר על החוג השלי. הדבר היחיד, שעתיים בשבוע שאני מנסה לקחת לעצמי ושוב זה מתפקשש......" כמה פעמים זה קורה לנו כנשים שאנחנו , נותנות לילדים, נותנות לעבודה, נותנות לבעל, ולמי לא נשאר, לא זמן ולא כוח. איך שהוא תמיד יש משהו חשוב יותר מאיתנו, דחוף יותר וחיוני יותר, ואנחנו נותנות ונותנות ולא מוצאות את הזמן והכוח להתמלא. כמובן שזה רק מגדיל את הלחצים, התסכולים וחוסר האונים מהמצב.

יש לתופעה זו הרבה סיבות, חלקן נובע מהטירוף של החיים המודרניים, מהמרוץ האינסופי להשיג, להתקדם ולהגיע ל..., ותמיד יש תחושה שמתישהו כשמשהו יקרה ( אתחתן, הילדים יגיעו לגיל בית ספר, הילדים ילכו לצבא....) אז יהיה לנו זמן גם לעצמנו. סיבה נוספת קשורה לא מעט לחינוך שלנו על תפקידינו כנשים ( ליהי לפיד – כתבה על זה ספר: "אשת חיל"). אין ספק שגםלמרוץ של החיים המודרניים וגם לחינוך השפעה משמעותית על התנהגותנו.

פתרונות טכניים לבעיה לא חסרים : החל בלקיחת מטפלת/ מנקה/ מבשלת וכדומה, דרך קבלת עזרה מהמשפחה, מציאת סידור עם אמא של חבר של הילד ועד התמודדות אמיצה וחיובית עם הבעל. קביעת כללים שבהם גם אנחנו מקבלות מענה לצרכים שלנו, כמו למשל לפחות יום בשבוע שבו הבעל מגיע מוקדם ונמצא עם הילדים. אני יודעת שרבות יגידו: "הייתי יכולה לחלום, אין לזה סיכוי, אין טעם לנסות", אבל הכישלון היחיד שלנו בכל תחום, כדברי אנתוני רובינס, הוא רק כשאנחנו לא מנסים.

ניתן להציע הרבה פתרונות טכניים, אבל אם מגרדים קצת את פני השטח, ניתן די בקלות לגלות, שזה לא סתם קורה, שאנחנו לא סתם מוותרות, זה לא רק קצב החיים, זה לא רק החינוך, יש משהו עמוק יותר, אישי יותר. פעמים רבות זאת אמונה מסוימת, אמונה שאמצנו באיזה שלב בילדות. לכולנו הרבה אמונות, שלמרות שאנו לא שמים לב אליהן אנחנו פועלות מתוכן. אמונות הן דבר מאוד חיובי כיוון שהן מאפשרות לנו לפעול בעולם, ללא צורך להתלבט בכל דבר. הבעיה היא שחלק מהאמונות שלנו מקדמות אותנו וחלק פוגעות בנו, וכיוון שהן שקופות לנו אנחנו מאמינות בהן, אנחנו לא טורחות לבחון אותן ולראות מה ההשפעה שלהן על חיינו.

התנהלות שבה אנחנו לא פועלות לטובת עצמנו, פעמים רבות יש מאחוריה אמונות כגון:" לא מגיע לי/ אני לא ראויה/ אני לא שווה/ אין לי ערך/ אני לא מספיק טובה" .

גם חוסר הנכונות לתקשר עם הבעל, ופשוט להציג את הצרכים שלנו ולבקש (לצעקות וכעס יש לעיתים רחוקות אפקט חיובי), והתירוץ " אצלי אין סיכוי שיסכים"נובע לעיתים מהאמונה שזה לא באמת מגיע לי.

הגיע הזמן להסתכל לעצמנו בעיניים ופשוט לבחון את האמונות שלנו, ובשלב ראשון להסתכל אם הן עוזרות לנו ומקדמות אותנו, או מחזירות אותנו אחורה. השלב השני הוא להחליט האם אנו מעוניינות להמשיך להחזיק בהן ואולי כדאי לבדוק את האפשרות להחליף אותן באמונות שיותר מקדמות אותנו.

אליס אומרו

מאמנת אישית ועסקית,
מוסמכת MA במנהל עסקים
מתמחה ב:אימון נשים בצמתי החיים.

052-2747423

https://www.pitronot.net